יואל הלוי מבונא
| לידה |
1115  |
|---|---|
| פטירה |
~1200 ~ד'תתק"ס |
| מקום פעילות | בונא |
| תקופת הפעילות |
?–1200 |
| השתייכות | ראשוני אשכנז, בעלי התוספות |
| רבותיו | רבי אפרים מרגנסבורג, רבי יצחק בן מרדכי, רבי משה בן יואל, רבי שמואל בן נטרונאי |
| תלמידיו | רבי אפרים מבונא, רבי אביגדור כהן צדק |
| חיבוריו | תוספות, שו"ת, סליחות |
| צאצאים | ראבי"ה |
| חותנים | ראב"ן |
  | |
רבי יואל הלוי בן יצחק מבונא (נתכנה גם מורי"ה; נפטר בערך בד'תתק"ס, 1200)[1] היה מבעלי התוספות באשכנז, פרשן תלמוד, פוסק הלכה ופייטן, שפעל בבונא. הוא היה חתנו של הראב"ן ואביו של הראבי"ה, המביא פסקים רבים בשמו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לא רבות ידוע על תולדות חייו. לפי השערת אביגדור אפטוביצר, אביו הוא רבי יצחק בן יואל הלוי ממגנצא שנהרג בגזירות מסע הצלב השני בקיץ ד'תתק"ו בשפיירא,[2] ואבי סבו הוא יצחק בן יואל הלוי שהיה אחד ההרוגים בגזירות תתנ"ו בוורמייזא. אחרים, וביניהם א"א אורבך, חולקים על זיהוי זה, משום שרבי יואל חיבר קינות וסליחות על מאורעות תתק"ו ולא הזכיר שגם אביו בין ההרוגים, וכן לא נזכר בשום מקום התואר 'הקדוש' על אביו, כפי שהיה מצופה אילו היה מן ההרוגים על קידוש השם.[3]
על פי פסקה אחת בספר ראבי"ה, כתבו כמה חוקרים כי אמו של רבי שמואל בן נטרונאי (רשב"ט) הייתה אחותו או אחות אמו של רבי יואל, כלומר שרבי יואל היה דודו או בן דודו של רשב"ט.[3] אולם, שמחה עמנואל הוכיח כי רשב"ט נולד בבארי שבאיטליה, והיגר לגרמניה בבגרותו. לכן, הוא סבור כי הפסקה בספר ראבי"ה משובשת, ובנוסחתה המקורית היא התייחסה לרשב"ט כגיסו של רבי יואל, בשל נישואיהם לשתי אחיות (ראו להלן).[4]
למד ברגנשבורג מפי חברי בית הדין המקומי: רבי יצחק בן מרדכי (ריב"ם), רבי אפרים בן יצחק ורבי משה בן יואל. ככל הנראה המשיך ללמוד ברגנשבורג גם לאחר נישואיו, משום שהוא העביר תשובות מחכמי רגנשבורג לחותנו הראב"ן ולגיסו רשב"ט ולהפך. הוא מכנה גם רבי שמואל בן נטרונאי 'מורי', וכנראה למד גם אצלו לזמן מה. רבו המובהק הוא רבי אפרים מרגנסבורג, והוא מרבה להביא שמועות בשמו. לימים, נעשה רבי יואל תלמיד חבר לרבי אפרים, והתנהלו ביניהם פולמוסים הלכתיים חריפים.[5]
מקום מושבו העיקרי היה העיר בון, ועל שמה נקרא. בבון ככל הנראה הייתה לו ישיבה. מלבד בנו ראבי"ה, לא ידוע בוודאות מי היו תלמידיו, אך אפטוביצר משער שביניהם היו רבי אפרים מבונא ורבי אביגדור כהן צדק. יש משערים שגם מחבר התוספות הנדפסות למסכת סוטה למד בישיבתו, שכן הוא מכנהו "מורי"ה", אך אחרים חולקים על כך.[6]
חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ידוע שחיבר תוספות לכמה מסכתות: הראבי"ה מצטט תוספות של אביו למסכת בבא מציעא. בבית מדרשו של מהר"ם מרוטנבורג היו מצויים אוטוגרפים של תוספות רבי יואל למסכת בבא בתרא ולמסכת סנהדרין, והם מצוטטים בחיבורי תלמידיו רבי מרדכי בן הלל ורבי מאיר הכהן מרוטנבורג. אורבך משער כי בנוסף חיבר גם תוספות למסכתות שבת, סוטה וגיטין.[7] בכתבי יד של ספר המרדכי, מצוטטים עשרות קטעים מתוספותיו של רבי יואל למסכת בבא בתרא, והם מכונים שם 'פרישת רבינו יואל' או 'פרי"ו'. על בסיס קטעים אלה ניסה שמחה עמנואל לאפיין את סגנון פירושיו של רבי יואל. לדבריו, כפי שמלמד הכינוי 'פרישה', חיבוריו אצנם כללו גם דיונים, קושיות ותירוצים בסגנון בעלי התוספות, אולם גם פירושי פשט. הוא מרבה להסתמך על תוספותיהם של שלשה רבותיו שברגנשבורג, ולעיתים מעתיק אותם בלשונם, וכן על תוספות רבי יעב"ץ הלוי.[8]
פירושים ופסקי הלכה שחיבר, כמו גם שאלות ותשובות ששאל או נשאל, מצוטטים לרוב בספר אבי העזרי שחיבר בנו ראבי"ה.[9] כמה משאלותיו ומפירושיו מצויים גם בספר אבן העזר שחיבר חותנו ראב"ן, ובספר יחוסי תנאים ואמוראים שחיבר בן דורו רבי יהודה בן קלונימוס משפיירא.
מצויות בידינו שש סליחות שחיבר רבי יואל, וכן קינה אחת, המתארת את גזירות מסע הצלב השני בשנים תתק"ו–תתק"ז (1146–1147). חלק מסליחותיו נכנסו למחזורי הסליחות הממוסדים ונאמרות עד היום.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי יואל נשא לאשה את מומונא, בתו של רבי אליעזר בן נתן (הראב"ן).[10] אחות אשתו נישאה לרבי שמואל בן נטרונאי. ידועים שנים מבניו. בן אחד, שנקרא על שם סבו, הוא רבי אליעזר בן יואל (ראבי"ה) מחבר ספרי אבי העזרי ואביאסף ופוסק מפורסם. הוא מרבה להביא בספרו מפסקי אביו. בן נוסף, רבי אורי הלוי, נשרף על קידוש השם בשנת ד'תתקע"ו. על מאורע זה נכתבה סליחה בידי ר' מרדכי בן אליעזר, אך נפוצה אגדה שרבי אורי עצמו חיבר את הקינה על עצמו, ולימד אותה לר' מרדכי בחלום.[11] אישים שונים שייתכן שהם צאצאיו של רבי אורי נזכרים בשטרות ומסמכים של קהילת קולוניא.[12] מצבתה של חנה, בתו של רבי יואל, התגלתה בוירצבורג.[10]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ראה אפטוביצר, מבוא לראבי"ה, עמ' 422.
- ^ הריגתו מתוארת ב"ספר זכירה" לרבי אפרים מבונא, בתוך אברהם מאיר הברמן, גזירות אשכנז וצרפת, ספרי תרשיש, ירושלים תש"ה, עמ' קיז.
- ^ 1 2 אפטוביצר, מבוא לראבי"ה, עמ' 37–39; אפרים אלימלך אורבך, בעלי התוספות, מוסד ביאליק תשמ"ו, עמ' 209–210.
- ^ שמחה עמנואל, שברי לוחות: חיבוריהם האבודים של בעלי התוספות, הוצאת מאגנס, ירושלים תשס"ז, עמ' 68–69.
- ^ אפטוביצר, מבוא לראבי"ה, עמ' 39–43. פולמוס חריף במיוחד התנהל ביניהם על רקע מנהג בני אזור הריינוס לאכול את חלב הכרס, מנהג שרבי אפרים ראה כאיסור דאורייתא. הוא גער ברבי יואל, שנהג בו היתר אכילה, ורבי יואל הגן על מנהג מקומו. על כך ראה בפירוט אצל יצחק זימר, עולם כמנהגו נוהג, מרכז זלמן שזר תשנ"ז, עמ' 250–262.
- ^ אפטוביצר, מבוא לראבי"ה, עמ' 44–45.
- ^ אורבך, בעלי התוספות, עמ' 211.
- ^ עמנואל, שברי לוחות, עמ' 81–86.
- ^ רשימה מפורטת של אזכורי רבי יואל בידי בנו ערך אפטוביצר, מבוא לראבי"ה, עמ' 252–257.
- ^ 1 2 אברהם (רמי) ריינר, "עד הגל ועדה המצבה: לרגל הופעת הספר 'מצבות וירצבורג מן התקופה הקודמת למגפת המוות השחור'", ירושתנו ו (תשע"ב), עמ' שכ–שכא.
- ^ הסליחה נדפסה בידי הברמן, גזירות אשכנז וצרפת, עמ' קנט–קס.
- ^ אפטוביצר, מבוא לראבי"ה, עמ' 67–69.