קינות לתשעה באב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמירת קינות לתשעה באב בכותל המערבי

קינות לתשעה באב הן קינות הנאמרות בליל תשעה באב ובבוקרו. תוכנם הוא תיאור צרות רבות שהתרחשו במהלך הדורות לעם היהודי, החל מחורבן בית המקדש הראשון, חורבן בית שני, ואירועים היסטוריים נוספים. הקינות נאמרות בהמשך לקריאת מגילת איכה, המתארת את חורבן בית המקדש הראשון.

סדר הקינות תלוי במנהגים שונים, ובקהילות שונות נאמרות גם קינות על אירועים היסטוריים בני זמננו, כדוגמת השואה.

גיבוש סדר הקינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקינות הקדומות ביותר הן של רבי אלעזר הקליר, פייטן שחי בארץ ישראל מעט לאחר חתימת התלמוד וחיבר פיוטים רבים למועדים שונים. קינותיו מתאפיינות בקשר הדוק לצורה ולתוכן של מגילת איכה:

  • סגנון דומה למגילה, כדוגמת פתיחה במילה 'איכה' בפיוט איכה אצת באפך.
  • כתיבה באקרוסטיכון על סדר הא-ב, בדומה למגילה איכה שמרבית פרקיה בעלי מאפיין זהה.
  • תוכן דומה סביב חורבן בית המקדש.

פיוטיו של הקליר נחשבים לבעלי ערך מיוחד והיו רבים שהקפידו במיוחד לומר את קינותיו, כמו למשל האר"י.

היצירות בימי הביניים, שנוצרו בעיקר סביב החורבן הקשה שנגרם לקהילות יהודיות במסעי הצלב, שונות. נושא הקינות איננו כבר החורבן שהיה בעבר, אלא הצרות הבאות עליהם בגלות כעת. את המקום של בית המקדש בקינות החורבן, תופסת התורה ולומדיה, ובקינות רבות אובדן תלמידי חכמים ותורתם הופך למרכזי.

קינותיו של רבי יהודה הלוי משנות לחלוטין את כל האופי של הקינות. בקינותיו אין כבר צער ויאוש על הצרות שהיו בעבר הרחוק או הקרוב, אלא געגועים: "ציון הלא תשאלי לשלום אסירייך... מי יתנני משוטט במקומות אשר נגלו אלהים לחוזייך וצירייך... אל מי ידמו משיחייך ואל מי נביאייך" וכך עוד ועוד.

בימי הביניים בספרד, נתחברו קינות רבות בעקבות גירוש ספרד והאינקוויזיציה, ואף בעקבות פרעות מוקדמות יותר שסבלו היהודים בשנת ה'קנ"א (גזירות קנ"א). אחת הקינות היותר מפורסמות שחוברו בתקופה זו, ושנפוצו בכל ישראל היא הקינה יהודה וישראל דעו מר לי מאוד שבנוסח המקורי של קינה זו המחבר מקונן על אבדנן של קהילות מפוארות. הבתים הנוספים שהיו בקינה זו ונמצאים בכתבי יד הם "חסרה נגינתי ושמחתי בעוד/ אזכור שבילייא(סביליה) כי אבדנוה אבוד/ חסרה עטרת כל קהילות אראגון/ גם קאטלונייה ובם שלט אויב בשוד/ חסרה צפירת הוד בקשטילייא ליאון/ אבכה לצרתם מלא דמעה כנאד" בהמשך שינו את "אזכור שבילייא" ל"אזכור למקדש" ושני הבתים האחרים הושמטו, ייתכן שמפני הצנזורה.

הקינות מסודרות בנוסחי הקינות על פי סדר היסטורי כללי, כך שהקורא עובר חוויה המתפתחת מהרגשת צער עמוק עד כדי ייאוש, לגעגועים ותקווה לבניין מחודש בסופו של דבר, בדומה למגילת איכה המאריכה בסיפור הצרות והחורבנות, אך מסיימת באמירה "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם".

סדר הקינות כמנהג האשכנזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קינות ליל תשעה באב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זכור ה' מה היה לנו
  • איך מפי בן ובת (נאמר רק כאשר ט' באב חל במוצאי שבת)
  • בליל זה יבכיון
  • שומרון קול תתן / ר' שלמה אבן גבירול
  • אז בחטאנו חרב מקדש

קינות ליום תשעה באב[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקומות רבים נאמר בבוקר תשעה באב סדר מקוצר הכולל רק את המרכזיות שבין הקינות, כדוגמת ארבע הקינות הראשונות, 'לך ה' הצדקה', 'אם תאכלנה', 'ארזי הלבנון', 'ואת נוי', 'אש תוקד בקרבי', 'ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך', 'שאלי שרופה באש' ו'אלי ציון'.

קינות כסדר הספרדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קינות ליל תשעה באב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • למי אבכה
  • מגילת איכה
  • בליל זה יבכיון
  • מדי שנה קינה בליל זה מזומנה
  • על זה היה דוה לבנו, ועל אלה חשכו עינינו
  • לירושלים עיני עיני יורדה מים
  • זכור ה' ליהודה ולאפרים
  • אליכם עדה קדושה (מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות)
  • אוי כי קינת רבת (רק במוצא"ש)
  • אני הגבר אקונן (רק במוצא"ש)
  • אז בחטאנו חרב מקדש / רבי אלעזר הקליר
  • שמעו נא אחינו וכו' אנו מונים לחורבן בית מקדשנו 1941[תש"ע] שנה
  • ואתה קדוש יושב תהילות
  • קדיש מיוחד בשפה הארמית מלא תקווה לבניין בית המקדש השלישי

קינות ליום תשעה באב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים שני מנהגים ביחס ליתר הקינות המובאות לקמן. מנהג אחד אומר אותן מיד לאחר חזרת הש"ץ ולאחריהן אומרים את הקינות הקשורות לפתיחת ההיכל ועורכים את קריאת התורה ושאר התפילה ובסיומה קוראים מגילת איכה. לפי מנהג אחר, הקיים בעיקר בארץ ישראל, מיד לאחר חזרת הש"ץ מוציאים ספר תורה ואומרים את הקינות של פתיחת ההיכל. יתר הקינות נאמרות רק בסוף התפילה ולפניהן מקדימים את קריאת מגילת איכה, ויש הנוהגים להקדים לפניה גם את הקינה "למי אבכה" הנאמרת בתפילת ערבית. המנהג בתקופות קדומות היה לומר את הקינות דלקמן כחלק מחזרת הש"ץ אך בשל חשש להפסק שונה מיקומן לאחד משני המקומות בהם הן נאמרות כיום.

קינות הנאמרות בפתיחת ההיכל ובהוצאת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אל תדום בת עיני (בפתיחת ההיכל)
  • על היכלי אבכה (בפתיחת ההיכל)
  • ספדי והלילי תורת יקותיאל (בפתיחת ההיכל)
  • קומי וספדי תורה (בהוצאת ספר תורה)
  • במקום אשרי העם (בהוצאת ספר תורה)

יתר הקינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • וארץ שפל רומי / רבי שלמה אבן גבירול
  • ירדתי לתחתיות / רבי יוסף בן סלעי
  • דוק וחוג / רבי דוד בן אלעזר בקודה
  • שכינה צועקת
  • בת ציון שמעתי
  • דממו שרפים
  • בחודש החמישי
  • אך זה היום יום פקודת חובי
  • עד מתי ה' יום זה לעומתך
  • איכה ציון ההרגה / רבי יהודה הלוי
  • שאי קינה במגינה
  • גרושים מבית תענוגיהם / רבי יצחק אבן גיאת
  • איך נוי שדד
  • אליכם עדה נאמנה (מה נשתנה יום זה מכל השנה)
  • ואת נוי חטאתי / ר' יחיאל
  • אש תוקד בקרבי (בצאתי ממצרים, בצאתי מירושלים)
  • אלי עדתי והילילי
  • איך ידידות נפשי
  • שכורה ולא מיין
  • יום אכפי הכבדתי
  • בת עמי תייליל (קינה על חנה ושבעת בניה)
  • איך נוי חטאתי השמימה (קינה על בנו ובתו של רבי ישמעאל)
  • אבכה ועל שוד זבולי
  • יהודה וישראל דעו מר לי מאוד*
  • יתומים היינו בארץ נוכריה
  • עיני עיני יורדה מים על חורבן ירושלים
  • הרגת ביום אפך
  • זאבי ערב
  • שומרון קול תתן / רבי שלמה אבן גבירול
  • החומל על כל
  • קול יללה אשמיעה
  • אלה אזכרה / קינה על עשרת הרוגי מלכות
  • אמרה ציון מצאוני עוני
  • לשכינה עלתה
  • אללי לי אללי על רוע מעללי
  • הנותן בים דרך
  • עד אנה בכיה בציון

קינות לזכר חללי השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צום תשעה באב נוסד כאבל על חורבן בית המקדש, אך עם השנים הוסיפו לו את האבל על כל צרות הגלות, וכך חיברו במשך כל השנים קינות. עם זאת, במאות השנים האחרונות חוברו מעט קינות ומה שחובר לא נכנס לסדר הקינות המקובל.

לאחר השואה, הרגישו רבים שאי אפשר להתאבל בתשעה באב על חורבנן של ערים בימי הביניים ולא על החורבן הגדול של השואה. משום כך הציעו רבים לחבר ולומר קינות חדשות על השואה. המציעים ובהם גם רבנים חשובים טענו שבכל הדורות חיברו קינות חדשות על האסונות שבימיהם, ואף אנו צריכים לנהוג כמוהם. יתר על כן, חלקם סברו שחובתנו לתקן קינות שכאלו, מחשש שהשואה תישכח בעתיד.

הקינה הנפוצה ביותר היא אלי אלי נפשי בכי של יהודה לייב ביאלר, הנאמרת במנגינת הקינה המקובלת במחזורי אשכנז "אלי ציון ועריה". קינות נוספות חוברו על ידי הרב שמואל וואזנר ("אש תוקד בקרבי"), האדמו"ר מבאבוב ("זכרו נא וקוננו כל ישראל"), הרב חיים סבתו ("איך אל אחי נגזר דין ונחתם") ורבנים נוספים. קינתו של האדמו"ר מבאבוב נדפסה ב"לוח דינים ומנהגים" שמופץ על ידי איחוד בתי הכנסת בישראל. אחת הקינות החשובות ביותר היא זו של הרב מיכאל דוב ווייסמאנדל. עם זאת, קינה זו היא גם מבין העמוקות ביותר ועל כן גם מהקשות להבנה. לאחרונה יצא הספר "קינת מן המצר" המפרש קינה חשובה זו. קינה נוספת, "הזוכר מזכיריו", חיבר הרב שמעון שוואב, רבה של "קהל עדת ישורון" בניו יורק, והיא נכללה בקינות לתשעה באב של הוצאת "שי למורא" (ענף של הוצאת "אשכול" הוותיקה).

כנגדם טענו רבנים רבים שאיננו יכולים לתקן קינות חדשות משום שיש קדושה בהן, והן נתחברו על ידי גדולי הדורות, וכיום אין מי שיכול לכתוב בדומה להם. כך סברו גם רבנים ניצולי שואה (ראו שו"ת דברי יציב לאדמו"ר מקלוזנבורג, ליקוטים והשמטות סי' מח). אחרים סברו שאמנם יחיד או קהילה מסוימת יכולים לומר אילו קינות שרוצים, אך תקנה כללית שתחייב את כל העם, דבר זה יכולים לעשות רק גדולי הדור או אפילו רק הגדולים שבדורות קודמים. (ראו שו"ת אגרות משה לרבי משה פיינשטיין, ח"ד סוף סי' נז).

הרב יעקב אריאל מציין שסדר הקינות, בניגוד לסידור התפילה וספרים אחרים, לא נעשה לפי דעת רבנים אלא לפי התקבלותן בקהילות והחלטת המדפיסים, כך קינות יכולות להיכנס בתהליך איטי אל סדר הקינות המקובל. אמנם, כיום נאמרות קינות על השואה בבתי כנסת רבים, ולדעתו ייתכן שעם הזמן הן ייחשבו כחלק אינטגרלי מן הקינות בלא שיוחלט על כך.

קינות בנושאים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד הקינות שכבר הוזכרו קיימות קינות רבות שנכתבו בנושאים שונים ומגוונים: הגירוש מגוש קטיף, רצח הרב אלעזר אבוחצירא, לזכר אנשים רבי מעלה שנפטרו וכדומה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר מרדכי מאיר, זכור הנאקות ורעש הצעקות - קינות לתשעה באב לזכר השואה, ירושלים תשס"ד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]