יובל כספין
|
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
יובל כספין (נולד ב-27 בינואר 1957) הוא מעצב אופנה ותלבושות ישראלי, זמר, שחקן, סטייליסט, מרצה ומגיש טלוויזיה ואושיית תרבות ישראלית.
תוכן עניינים
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כספין הוא בנם הצעיר של אברהם כספין וטובה לבית גרשון. סבו אבי אביו, יהושע כספין עלה לארץ ישראל בשנת 1913 לאחר ששירת בצבא הרוסי כחייט. במשפחה נהוג לספר שהסב תפר את החליפה שבה יוסף טרומפלדור מצולם, כאשר נפגשו בקהיר. הסבתא אם אביו של כספין, מרים כספין לבית רובינשטיין, נולדה בעזה להורים שהיו בתנועת ביל"ו. בערוב ימיה הייתה דתית מאוד. הסב יהושע ואחיו אשר כספין, פתחו מתפרה באזור כיכר פריז בחיפה והיו ראשוני המתגוררים בשכונת נווה שאנן בחיפה, שהוקמה ב-1922. אביו של כספין, אברהם היה הבן הבכור במשפחה. בתקופת המנדט הבריטי שירת אברהם כספין בצבא הבריטי, לאחר מכן היה נהג באגד בשל גובהו כונה בחיפה הנחש הגדול.
טובה, אמו של יובל כספין נולדה בשנת 1931. הבכורה, להוריה סושה (נעמי), ושמעון גרשון. הוריה היו חקלאים, מראשוני רמתיים. הם היו קרובי משפחה וגרו בצעירותם בבניין משותף בעיר סאנוק בגליציה, בפולין. שמעון גרשון, עלה לארץ ב-1925 ושלח להביא את בת זוגו סושה גרשון, בשנת 1930. למשפחה היה שדה, סוסים, וחיות משק. אביה של טובה, שמעון גרשון אהב שירה והיה חזן בפולין.[1] לדבריה כשהיה שר כל רמתיים הייתה מקשיבה. טובה הייתה רוכבת על סוסים ומסייעת בעבודות המשק, כשהייתה בת 17 וחצי בשנת 1948, יצאה להכשרה בקיבוץ אפיקים. גם טובה אהבה לשיר, נרי לבנה מציינת את שירתה: "בכל שנה, ברונדו המחולות של שבועות הייתה טובה כספין עומדת בחדר הקטן שבראש מגדל המים ושרה אל תוך הרמקול: "חד חד מחרב", "מלאו אסמינו בר", "שיבולת בשדה", "סובי ממטרה" ולהיטי שבועות נוספים .[2] שירתה הייתה מוכרת ומוערכת כך שבמקהלות שבהן השתתפה קיבלה תפקידי סולו. מאז מלחמת ששת הימים, טובה מתנדבת בבית חולים רמב"ם. אחיו גונן כספין, עו"ד מתגורר בקיבוץ.
החיים האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כספין מעיד שחייו השתנו בגיל 17, כשהתחיל להבין את הזהות המינית שלו.
לדבריו המהפכה השנייה בחייו הייתה כשהחליט לעבור לחיות בניו יורק בגיל 26, את הצעד עשה כי חש חייב. "המהפכה השלישית הייתה בגיל 40" הוא מספר, "זה היה משמעותי - עברתי לביתי החדש, נפרדתי מאהבת חיי, היה לי בלגן גדול והשתמשתי בכל מיני חומרים כימיים שלא אחזור עליהם לעולם. גם יום הולדתי ה-50 היה משמעותי מאוד- ההפתעות והריגושים שגרמו לי חבריי ואוהביי היו כאלה, שחששתי שלא אעמוד בהם".
כאנשים שהשפיעו עליו במיוחד הוא מציין את אמו בילדותו ובבגרותו את סבתו מרים, שהייתה בשבילו מודל ליהודייה חדשה, ציונית ומאמינה. "היא לימדה אותי והבהירה לי שאפשר להאמין באלוהים בלי סממנים חיצוניים של כיפה או כובע או מלבושים כאלה ואחרים". גם צדי צרפתי, שבפסיעותיי הראשונות במקצוע היה האדם שסייע. "עוד אדם שהשפיע עלי רבות הוא הרב מרדכי גפני. המפגש שלי אתו היה מרתק ומקרב".[3]
ביתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כספין מתגורר בבית שהוא לופט למגורים, מאז 1997, זהו בניין לשימור ברחוב נחלת בנימין בתל אביב, עם כלבתו פוצקי. כשנכנס לבית מצא בו מסמכים ישנים שחשפו את ייעודו הקודם של החלל - מועדון ריקודים שהוקם בשנת 1935 בשם אולמי אורה. לדבריו, היה זה מוקד עלייה לרגל לקבוצות פדאיונים שבילו שם לילות רבים.
בעזרת חברים קרובים, שיפץ כספין את החלל הבנוי משני מפלסים: חלל מרכזי של סלון רחב ידיים, המחובר למטבח עמוס כלי חרס ואהילים מתחילת המאה ה-20, ומפלס נוסף הבנוי כבמת עץ, בו ממוקם חדר השינה הפתוח לעיני כל, עם מיטה רחבת ידיים וג'קוזי ענקי. את הקירות מקשטות יצירות אמנות רבות, ותצלומים בהם מככב כספין לצד חבריו הקרובים.
ארון בגדים אין לו, ואת בגדיו הוא תולה בנישה קטנה הנמצאת ליד חדר המקלחת[4] כספין אוהב מאוד לארח בביתו, כחלק אינטגראלי מהאומנות שלו.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אופנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בילדותו למד שירה אופראית. הוא שירת בלהקת פיקוד הדרום עד שפורקו הלהקות הצבאיות, ואז היה למש"ק חינוך. הוא קיבל הרכב של ארבעה נגנים ואת רוני וייס שהיה מעבד ומנהל מוזיקלי בצבא, ועשה קאברים בפני חיילים. אחרי השחרור הרגיש שהוא לא כל כך מצליח בשירה ותיאטרון, ועבר לעצב בגדים לתיאטרון ולאחר מכן גם לתעשיית הסרטים.[5]
בשנת 1975. כחייל, שמע על שבוע האופנה שנערך במלון הילטון תל אביב. כספין מספר על התפעמותו אל מול קולקציה מיוחדת. "הרגשתי שאני חלק מ סיפורי אלף לילה ולילה, המקום היה מלא בבגדים מבדים דקים ובצבעים עזים של כתום וטורקיז וחמרה ופוקסיה, שרוואלים ומכנסי הרמון ועליוניות פסים מדהימות. מיששתי כל בגד ובגד, נסער מהדמיון". אז נוצר קשר מיוחד בינו ובין המעצבת רוז'י בן יוסף. לאחר מכן נעזר בה, כאשר קיבל עבודה כמעצב בתוכנית אמריקאית שצולמה בארץ. עיצב בגדים תנ"כיים והלביש את הזמרת אילנית בבגד ישראלי. לדבריו המפגשים עם בן יוסף "היו חמים, ובעלי השפעה ענקית על חיי כמעצב, זכות גדולה הייתה לי להכיר אותה".[6]
לאחר מכן עבד חמש שנים בניו-יורק וכשחזר בעצת חברו הבמאי צדי צרפתי, עבר לתיאטרון שם טיפל בהלבשת השחקנים, במיטב ההפקות: גריז, אדיפוס, יוסף וכותנת הפסים ועוד. ב-יוסף וכתונת הפסים חזר אל הבמה והשתתף כשחקן ב-188 הצגות..[5] כך גם נוצרה הקליינטורה המפורסמת, של זמרות וזמרים, ושל כל כוכבי שנות ה-80.
במהלך השנים הקים סטודיו פרטי, על לקוחותיו נמנו ונמנים מפורסמים רבים דוגמת עופרה חזה, שרי צוריאל, חנה לסלאו, ריקי גל, יונה אליאן, דיאנה רוס ועוד. "סגנונו הייחודי של כספין אשר מצליח להתבלט היטב בנוף הישראלי, היא הסיבה העיקרית להצלחתו", נכתב עליו. כספין משלב בין בגדי תיאטרון יום יום ובמה ועושה זאת על פי צו האפנה בארץ ובעולם. מזה מספר שנים מעביר כספין את משנתו לדור הבא של מעצבי העל במכללת ויצו בחיפה עורך כותב ומגיש תוכנית רדיו וטלוויזיה, הגיש תוכנית סגנון חיים בשם "המסיבה" בערוץ 10, שהייתה מועמדת לפרס "מסך הזהב", ותוכנית בשם "בדרך לחופה". כספין נחשב לאחד ממומחי האופנה המובילים בישראל כיום. הוא בקיא בהתפתחות היסטורית של טרנדים ומגמות בעולם האפנה ובהבדלים בין תרבויות ומעניק דגשים חשובים לניצול יתרונותיו של כל אדם ובחירת הבגדים המחמיאים לו ביותר.
שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2008 לכבוד עשור לפסטיבל הפסנתר, התחיל כספין להופיע עם שירי משוררות, לדבריו: "מתוך אהבה גדולה למילה העברית הכתובה ומתוך התחברות ל"חרוז" הנשי בחרתי לשיר משוררות..." המופע, המלווה בארבעה מוזיקאים, הוא שירים שנכתבו על ידי משוררות עבריות, כתרצה אתר, רחל, לאה גולדברג, יונה וולך, נורית זרחי, נעמי שמר, רחל שפירא ועוד ללחנים של מלחינים כמתי כספי, שלמה גרוניך, שמואל וילנסקי, מיקי גבריאלוב, נורית הירש, יצחק קלפטר (צ'רציל), יהודה פוליקר ועוד. המופע מלווה בסיפורים השזורים בחייו של כספין, בעיבודים ובהפקה מוזיקלית של אמיר ברנד. "שר משוררות" זכה לביקורות טובות: המבקר יוסי חרסונסקי, מ"מעריב" כתב על המופע "כספין מטפל בשירים באהבה גדולה - כמעט מתנה עימם אהבים" ב-ynet נכתב: כספין טרובדור אמיתי.
בשנת 2004 כספין פגש את מירה עווד כמעצב אופנה, לקראת צאתה להופעה באירוויזיון. מתוך הקשר ביניהם צמחה תוכנית משותפת בטלוויזיה החינוכית. התוכנית נקראת אחלה יום[7] ומשודרת בעברית ובערבית.
עווד וכספין מנחים במשותף את התוכנית הדו-לשונית המסקרת שלל נושאים הקשורים לסגנון חיים בתרבות הישראלית, הן מהצד העברי והן מהצד הערבי. התוכנית הביאה נקודת מבט שונה על החיים זה לצד זה של יהודים וערבים בישראל - מהכיוון של לייף סטייל. הכתבות סקרו צימרים, חנויות בוטיק, מעצבים, חברות סטארט-אפ ועוד. האייטמים התחלקו בין המגזרים המנחים בתוכנית מדברים כל אחד בשפת האם שלו: כספין בעברית ועווד בערבית, וביחד הם מראיינים אורחים לאורכה ורוחבה של ישראל, מתחומי האמנות, תרבות, אופנה, אוכל, מוזיקה, ועוד. "בישראל חיים מיליון וחצי תושבים ערבים, דרוזים ובדואים לצד אוכלוסייה יהודית, והגיע הזמן להיכרות טובה יותר ודיאלוג שאינו קשור ישירות לפוליטיקה וביטחון. " טוען כספין "מעניין מה קורה בתרבות הפנאי של כל אחד מהמגזרים, ומה יש לנו במשותף כשאנחנו מגיעים להנאות החיים? זו הייתה התוכנית הראשונה שדיברה ערבית ועברית ועסקה בלייף סטייל. זו לא הייתה תוכנית פוליטית אבל בסופו של דבר היא הורדה מטעמים פוליטיים" חברות הנפש הובילה את השניים אל הבמה ביחד, אל ערב בשם: ״אחלה לילה״. לבד וביחד הם משוחחים ושרים באנגלית, ערבית ועברית, בעירוב מלא יופי של קולות, שפות וסגנונות.
לדבריו של כספין: "כל שיתוף הפעולה היהודי ערבי הוא בעיני אולי הדבר החשוב ביותר שעשיתי בחיים שלי. כולנו חיים בשכנות באותה מדינה, נורא דומים בהוויה שלנו, ממש אחים, ואנחנו חייבים להכיר אחד את השני. בזכות מירה אני מכיר הרבה יותר את הצד השני, והחברות האישית שלנו היא באמת חוצה כל גבול. מירה ערבייה נוצרייה, אני יהודי מאמין ששומר כשרות ומניח תפילין כל בוקר וזה רק יצר אהבה יותר גדולה בינינו. אני חושב שצריך לטפל בכל הנושא הזה של הסכסוך, כי יש הרבה שאפשר לעשות"..[5]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יובל כספין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- הגר רם, "שאלוהים ייקח אותי לפני שאהפוך לתלותי", באתר mako, 12 באוגוסט 2009
- יובל אברמוביץ', אני, בן הזוג שלי ואשתו, באתר ישראל היום, 29 ביוני 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חיים שובל. הנקודה היהודית של יובל כספין. המגזר, חדשות המגזר הדתי, 10 בפברואר 2010.
- ^ נרי ליבנה, בא שיר עברי. הארץ, באתר הארץ, 10 באפריל 2009
- ^ הגר רם, שאלוהים ייקח אותי לפני שאהפוך תלותי 12 באוגוסט 2009, באתר מאקו
- ^ אפרת בראשי, יובל כספין עושה חג בסגנון פלסטיני, באתר וואלה! NEWS, 13 באפריל 2014
- ^ 5.0 5.1 5.2 רעי קציר, מעצב דו קיום, באתר מגזין המושבות, 8 במרץ 2016
- ^ נפרדים מרוז'י בן יוסף, באתר וואלה! NEWS, 18 במאי 2008
- ^ אחלה יום בטלוויזיה החינוכית
