מיקי גבריאלוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיקי גבריאלוב
Miki Gavrielov.jpg
מידע כללי
תאריך לידה 2 בנובמבר 1949
מקור תל אביב, ישראל
שנות פעילות 1965—היום
סוגה רוק, פופ
חברת תקליטים פונוקול
הד ארצי
מיקי גבריאלוב (משמאל) בהופעה של חבורת לול בפני חיילים, 1973

מיקי גבריאלוב (נולד ב-2 בנובמבר 1949) הוא מוזיקאי, מלחין, כותב, וזמר ישראלי.

חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם מיכאל גבריאלוב בתל אביב לאם מטורקיה ואב מארמניה. את ילדותו העביר בשכונת שפירא שבדרום העיר. הוא החל את דרכו המוזיקלית כחבר בלהקות קצב. באמצע שנות ה-60 הקים יחד עם חבריו המתופף עמי טרייביטש והגיטריסטים יצחק קלפטר וחיים רומנו את להקת הצ'רצ'ילים. הלהקה צירפה לשורותיה חברים חדשים כמה פעמים במשך תקופת פעילותה, את סלוין ליפשיץ כזמר ואת סטן סולומון כזמר, ובסוף התקופה היו חברים בה חיים רומנו, גבריאלוב, עמי טרייבטש, רוב הקסלי ודני שושן. במשך תקופה זו זכתה להצלחה רבה בארץ ובאירופה, הוציאה שלושה אלבומים: "מקרה אישה", "ג'נקיס מנקיס אנד דונקיס", "ג'ריקו ג'ונס" ואף הצטרפה למסע ההופעות יחד עם להקת "מונגו ג'רי". גבריאלוב למד גיטרה בבית הספר לג'אז ע"ש קוסלה, למד מוזיקה (קומפוזיציה, הרמוניה, תאוריה וקונטרבס) אצל המורה אגון קרטן במשך 4 שנים, וקיבל מלגה מקרן אמריקה-ישראל ללימודי מוזיקה (פסנתר ושירה)[1].

שיתוף פעולה עם אריק איינשטיין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות ה-60, גבריאלוב יחד עם חלק מחבריו ללהקת הצ'רצ'ילים הפכו ללהקת הליווי של אריק איינשטיין. היכרות זו הובילה לשיתוף פעולה פורה בין גבריאלוב לאיינשטיין, שהניב כמה מהאלבומים המצליחים ביותר של איינשטיין.

האלבום הראשון שהוציאו השניים היה "בדשא אצל אביגדור" שיצא בשנת 1971. האלבום, שהכיל עיבודים ולחנים של גבריאלוב למילים של איינשטיין עצמו ושל יעקב רוטבליט, זכה להצלחה רבה וכמה משיריו הפכו לקלסיקות ישראליות, ביניהם: "אני ואתה", "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", "שיר מספר 8", "צא מזה" ו"אני אוהב לישון". שיתוף פעולה זה המשיך בחלקו גם באלבומו הבא של איינשטיין "יסמין", לו הלחין את השיר "אמא אדמה" למילים של יעקב רוטבליט.

גבריאלוב היה חלק מחבורת לול והשתתף עמם בתוכנית הטלוויזיה "לול", שבה היה גבריאלוב המוזיקאי שהלחין ועיבד את המוזיקה, וגם במספר סרטים: "שבלול", "מציצים" ו"עיניים גדולות". האחרון היה סרט של אורי זוהר, בהשתתפותו של איינשטיין, שגבריאלוב הלחין עבורו את המוזיקה ושר את שיר הנושא "עיניים גדולות".

בשנת 1974 הוציאו גבריאלוב ואיינשטיין את אלבומם המשותף השני "סע לאט". גבריאלוב הלחין עבור האלבום שירים מצליחים כ"סע לאט", "אני אוהב אותך היום" ו"גן של שושנים". בשנת 1980 חזר גבריאלוב לשתף פעולה עם איינשטיין, ויחד הוציאו השניים את האלבום "חמוש במשקפיים", שהכיל את הלהיטים "הכניסיני תחת כנפך" ו"היא יושבה לחלון" שאותם הלחין גבריאלוב למילותיו של חיים נחמן ביאליק. בשנת 1986 יצא אלבומם המשותף הרביעי והמצליח של גבריאלוב ואיינשטיין: "אוהב להיות בבית" בו בלטו השירים "שכשנבוא", "אוהב להיות בבית" ו"השיר על התוכי יוסי". שנה לאחר מכן, הוציאו השניים את אלבומם המשותף האחרון, "על גבול האור", שהיווה המשך ישיר לאלבום הקודם, והכיל את הלהיטים "עוף גוזל", "שיר השיירה" ו"עיתונאי קטן".

כמלחין מוזיקה לזמרים נוספים, להצגות לסרטים וכמעבד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקי גבריאלוב בהופעה בפסטיבל השלום בנווה שלום, 1985

ב-1975 גבריאלוב הופיע בהצגה "מכתבים למערכת" של יהונתן גפן. בשנת 1978 נטל חלק במופע "אדם וחבל", יחד עם סמדר וימזר, טוביה צפיר ודובי גל, ושר משיריו של גפן, בהם "סיפור של חורף" בדואט עם וימזר. בהמשך החליפה קורין אלאל את וימזר, ועם ירידת המופע החלו גבריאלוב ואלאל להופיע כצמד, בין השאר בפסטיבל נביעות. גבריאלוב הלחין את הצגת הקברט של חנוך לוין "הג'יגולו מקונגו", ואת הצגת הילדים "יום הורים". גבריאלוב, בנוסף, כתב מוזיקה לסרטים "האינסטלטור", "עיניים גדולות", כאמור, ו"הפיתוי האחרון".

גבריאלוב הלחין את "ספק ילדה ספק אישה" לדפנה ארמוני ואת "הצילו" ("מי יציל את הבית שלי?") לדפנה דקל, לה הפיק מוזיקלית את אלבומה הראשון ב-1989. כן הלחין את "סינדרלה מקומית" ואת "לפעמים זו אהבה" לחוה אלברשטיין, את השירים "טנגו אחרון", "ריקוד נעים" ו"קשה בלילה" להראלה בר, לה הפיק מוזיקלית את אלבומה "קשה בלילה" (1986). בנוסף הוא הלחין לתיקי דיין את "רחובות ירושלים", לפופיק ארנון את "כל אחד" ולמיטל טרבלסי את "חזרת מאוחר". כן הלחין והפיק מוזיקלית את אלבומו של יגאל בשן "נטו", ובנוסף הפיק מוזיקלית את אלבומם של דורון מזר ושל יהודה אליאס. לרבקה זהר הלחין את השיר "דרך מוצא" למילים של זאב טנא.

כמו כן הלחין את מוזיקת הרקע ושירי הנושא של סדרות הטלוויזיה "לגעת באושר" ו"לחיי האהבה", שאותו גם שר יחד עם הזמרת יפעת תעשה. גבריאלוב ניהל מוזיקלית את תוכנית הטלוויזה "שירה בשידור" לערוץ הראשון, וכתב מוזיקה לסדרת הילדים "רחוב סומסום", הלחין לפסטיבל שירי ילדים עבור הזמרת יעל דואני את "אם את נסיכה" בנוסף, הלחין לפסטיבל הילדים לזמרת שרון דורני את "אני יכולה" שזכה במקום הראשון.

כזמר ויוצר עצמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כזמר ויוצר עצמאי הוציא גבריאלוב 19 אלבומים, בהם: "אדם וחבל", "אגדת גבריאלוב", "מקס ומוריץ", "יפתח המלוכלך", "מיקי גבריאלוב", "אבנים", "סיפור של חורף", "כשחלמתי על הבית", "מחסה בטוח", "על כף היד", "בית וגיטרה", "לא זכיתי באור מן ההפקר", "אוסף אתני", "תן לחיות אוסף בלדות", "מיקי גבריאלוב וחברים", "בין שני עולמות", "שירי משוררים", "חולמים" ובשנת 2011 את האלבום "מיקי גבריאלוב סווינג דה ג'יטאן".

בשנת 1991 נסע לטורקיה ושיתף פעולה בהקלטות לאלבום "כשחלמתי על הבית" והופעות עם הזמרת הטורקייה סלדה בהג'ן. בשנת 1994 נסע לבולגריה ושיתף פעולה עם מוזיקאים בולגרים ועם שלישיית "קרצובה" שפעלה במסגרת הלהקה הווקלית "מסתורי הקול הבולגרי" באלבום "על כף היד", כמו כן הוזמן לערוץ הראשון להופיע במופע "אני ואתה". כמחווה לחתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן נסע לירדן להקליט עם הלהקה הירדנית "השורדים", צילם וידאו קליפ בעיר פטרה והוזמן להופיע בפסטיבל ישראל 1995 יחד עם הלהקה כמחווה לשלום. בשנת 2002 הוזמן להופיע בפסטיבל ישראל במופע שנקרא "אני ואתה", שהיווה מחווה ליצירתו. בשנת 2003 הפיק הערוץ הראשון תוכנית מוזיקה לכבוד יצירתו, שנקראה "מיקי גבריאלוב בין שני עולמות". בשנת 2009 הוזמן להופיע בפסטיבל ימי זמר בחולון כמחווה ליצירתו.

קבלת פרסים ומחוות מוזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1992 קיבל גבריאלוב מאקו"ם פרס כמלחין ע"ש מרדכי זעירא. בשנת 2007 קיבל פרס מאקו"ם על מפעל חיים במוזיקה. בשנת 2009 קיבל פרס מפעל חיים במוזיקה מעיריית חולון. בשנת 2010 הקליט המוזיקאי והסקספוניסט עמיקם קימלמן יחדם עם להקתו "עמיקם קימלמן וחמישייתו" אלבום מחווה ליצירתו של גבריאלוב בשם "המנגינות הגדולות של מיקי גבריאלוב".

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבריאלוב נישא בגיל 20 לאדלה. לאחר שהתגרשו גידל בעצמו את שני בניהם, רן ואביב. כיום נשוי למיכל ולהם בן, נועם, ובת, שירה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]