שרי צוריאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שרי צוריאל
שרי צוריאל בבית, בתל-אביב.jpg
לידה 24 בדצמבר 1952 (בת 69)
כפר יהושע, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1971–הווה (כ־51 שנים)
עיסוק שחקנית תיאטרון
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שָׂרָי צוריאל (נולדה ב-24 בדצמבר 1952) היא שחקנית וזמרת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוריאל נולדה בכפר יהושע שבעמק יזרעאל. בתם של אסתר צוריאל (נמס) ואבא צוריאל (צ'רניאק) שהיו מורים ומחנכים[1].

בגיל 3 נסעה למשך שנתיים עם משפחתה לבולטימור מרילנד בארצות הברית שם היו הוריה בשליחות תנועת הבונים. ב-1964 כשהייתה בת 12 עברה המשפחה לחיפה, שם למדה בתיכון עירוני ה'. ב-1968–1969 שוב נשלחו הוריה בשליחות לקליבלנד, אוהיו, שם סיימה את לימודי התיכון.

את שירותה בצה"ל עשתה בלהקת פיקוד צפון בין השנים 1971–1973.

בסיום השירות הצבאי למדה ספרות כללית ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב. וכן תיאטרון וספרות במונטקלר סטייט יוניברסיטי ומשחק בניו יורק.

קריירה בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1976 גילמה את תפקידה הראשון על במה מקצועית, כשהצטרפה לתיאטרון באר שבע ושיחקה בהצגה "מלכת שבא". מאז שיחקה ברבים מהתיאטראות בישראל, במשך כ-25 שנים עד שנת 2001. בין ההצגות בהן השתתפה: בתיאטרון חיפה: "סיפורו של סוס" ו"חיפה חיפה"; בתיאטרון בית ליסין: "בין הצילצולים", "פן", "יצרים", "הזוג המוזר"[2], "אדיוט לארוחה" ו"מצעד המלאכים"; בתיאטרון החאן: "רופא בעל כרחו" ו"צד בצד - שירי סונדהיים"; בתיאטרון הבימה: "חלון בלהות" ו"פצפונת ואנטון"; בתיאטרון הקאמרי: "תעלולי סקפן בפארק" ובתיאטרון אורנה פורת שיחקה בהצגות "עושה הנפלאות" "מעלה קרחות" ו"מורד הילד מבוסניה". בתיאטרון הקיבוץ: "מה משנה מנשה".

ב-1998 הייתה מועמדת לפרס התיאטרון כשחקנית המשנה הטובה על הופעתה בהצגה "מלכת היופי של לינאן" בתיאטרון העירוני באר שבע לצד אורנה פורת. כמו כן שיחקה במחזות הזמר "אחים בדם", "המגילה" ו"כולנו חתומים".

ב-2019, אחרי 15 שנות היעדרות מהבמות, חזרה לשחק בתיאטרון בהצגה "מצחיקונת" בתיאטרון הקאמרי[3].

ב-2021 שיחקה במחזמר "עמירם" בתיאטרון הבימה[4].

ב-2022 גילמה את השדכנית במחזמר "כנר על הגג" בתיאטרון העברי, בבימויו של נתן דטנר ובכיכובו[5].

קריירה בטלוויזיה ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1978 הופיעה בתפקיד שולה, קצינת הלהקה, בסרט "הלהקה" של אבי נשר[6]. וב-1980 השתתפה בסרט "הפחדנים", גם הוא בבימויו של אבי נשר[7].

בין השנים 19831984 השתתפה בהנחיית תוכנית הילדים "3, 4, 5 וחצי" בערוץ הראשון לצד ישראל גוריון.

בשנת 1983 שיחקה בסרט "החורף האחרון".

בשנים 19831987 גילמה את קיפי בן קיפוד בתוכנית הילדים "רחוב סומסום" בטלוויזיה החינוכית[8].

ב-1984 השתתפה בתוכנית הערוץ הראשון, "הדרן לרודנסקי", שהוקדשה לשחקן שמואל רודנסקי ושנה לאחר מכן השתתפה בתוכנית "הדרן לתל אביב" בערוץ הראשון.

ב-1985 יצא לאקרנים סרטו של עודד קוטלר "רומן בהמשכים" בו הופיעה בתפקיד ליביה, לצד חיים טופול[9].

ב-19851987 הנחתה את התוכנית "להיט בראש" לצד משה מורד בערוץ הראשון[11].

בשנים 19861988 גילמה מספר דמויות בתוכנית הטלוויזיה המצליחה לילדים "הופה היי", לצד ספי ריבלין, יגאל בשן, יונתן מילר ועוזי חיטמן.

ב-1988, במסגרת חגיגות שנת ה-40 למדינת ישראל, השתתפה בתוכנית המרכזית "היה היו זמנים" בשירה ומשחק.

בין השנים 19891990 השתתפה, גם כן בתפקיד קיפי בן קיפוד בסדרה "שלום סומסום" הדוברת אנגלית ועברית, לה נלוו 11 קלטות וידאו לילדים, שצולמו בניו יורק ובישראל[12]. בסדרה זו הופיעה גם בתפקיד מנחה לצד יצחק פרלמן.

ב-1991 השתתפה בקלטת הווידאו השישית של "שירים קטנים" לצד ג'וליאן שגרן ועירית ענבי.

ב-1993 שיחקה בתפקיד קטנטן בסרט ההוליוודי "מבוך הגיהנום" (Hellbound) לצד צ'אק נוריס.

בשנים 19941995 הנחתה צוריאל את תוכנית הלייף-סטייל השבועית "קוקטייל" בערוץ הראשון.

ב-1995, שיחקה בתפקיד אורח בפרק בסדרת הטלוויזיה "איצ'ה", בכיכובו של ספי ריבלין.

ב-1998, במסגרת חגיגות שנת ה-50 למדינת ישראל, הופיעה בתוכנית "יובל לאופנה הישראלית", משדר טלוויזיה שהפיקו אולפני מימד ומוטי רייף, עובר שידורי טלעד בערוץ 2, שזכה לרייטינג של 33.2%[13].

ב-2000 גילמה את מאדאם מנו בסרטו של יונתן פז "זאיה".

לאורך השנים השתתפה בדיבוב של סדרות וסרטי אנימציה רבים, בהם "בארץ הקטקטים" (נאפו) ובסרט "מלך האריות" (שנזי, אחת משלושת הצבועים של סקאר).

ב-2016, במלאת 50 שנה להקמת הטלוויזיה החינוכית, הופיעה בתוכנית החגיגית בבית הנשיא[14]. כן הופיעה בספישל לכבוד מחלקת תוכניות הילדים של הערוץ הראשון.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1978 הופיעה כזמרת ליווי במופע בידור של מוטי גלעדי "שלכם בפאניקה"[15].

ב-1979 הופיעה כזמרת ליווי יחידה בסיור ההופעות של צביקה פיק שנקרא "המראה".

ב-1984 השתתפה בפסטיבל שירי הילדים עם השיר "הכל על הקול" שכתבה ענת שרים והלחין אלדד שרים שהגיע למקום הרביעי.

ב-1985 השתתפה בשנית בפסטיבל שירי הילדים עם השיר "חברי הטייפ" שכתב דן אלמגור הלחין רוני וייס ועיבד ירון בכר שהגיע למקום השלישי.

ב-1986 הנחתה את הפסטיגל יחד עם גידי גוב, שולה חן ואברי גלעד והתמודדה עם השיר "מתוק" שזכה במקום השלישי. בנוסף זכתה, יחד עם מוטי גלעדי עם השיר "יבוא יום" במקום הראשון בתחרות הקדם-אירוויזיון[16]. השניים ייצגו את ישראל באירוויזיון 1986, אשר נערכה בברגן, נורווגיה, שם הגיע השיר למקום ה-19 בתחרות. באותה שנה הוציאה לרדיו סינגל בשם "שד" אותו כתב עלי מוהר והלחין ועיבד גרי אקשטיין.

בסוף 1986 ותחילת 1987 הנחתה את "פסטיבל שירי הילדים" מספר 17 לצד רבקה מיכאלי ומני פאר, והתמודדה עם השיר "אוהבת את בן" שכתב בן בר-שביט, והלחין ועיבד קובי אשרת.

בשנת 1988 הוציאה אלבום לילדים ב"הד ארצי" בשם "על הגובה" בהפקת דורית לנץ, הפקה מוזיקלית של אלון אולארצ'יק ועריכה של בן-בר-שביט. באותה שנה השתתפה בפסטיגל עם השיר "אמא ממתינה" שכתב מיכה שטרית, הלחין ארקדי דוכין ועיבד רון דרויאן[17]. השיר דורג במקום השמיני.

צוריאל השתתפה בכמה וכמה תוכניות "זהו זה!" בטלוויזיה החינוכית, בהן צולמו שירים מתקליט הילדים שלה וכן שיר ביידיש: "דה גולדנה פווה", מתוך ערב חידוש שירים ביידיש שנערך בהבימה.

עיסוקים נוספים: בין השנים 1976–1979 השתתפה צוריאל כדוגמנית בתצוגות האופנה המרכזיות של שבוע האופנה בהילטון ת"א. בתצוגה הראשונה דיגמנה בתצוגה של "בגד עור" ואחר כך בעוד שלוש תצוגות של מכון היצוא. כמו כן ב-1979 הנחתה יחד עם זזי שביט את התצוגה של מכון היצוא באותה שנה, והייתה דוגמנית הבית של חברה קטנה בשם "רומי" בשבוע האופנה בהילטון.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוריאל גרושה ואם לבן מנישואיה השניים לשחקן רפי תבור. מתגוררת בתל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חן מענית, ‏"ההורה הישראלי הוא משרת ולא מחנך", באתר גלובס, 15 בספטמבר 2014
  2. ^ שוש אביגל, הגירסה הנשית - "הזוג המוזר", חדשות, 8 במרץ 1991
  3. ^ לירון זייד, ‏חוזרת לבמה: הקאמבק של שרי צוריאל, באתר ‏מאקו‏‏, ‏5 באפריל 2018‏
  4. ^ מיכאלה חזני, "לא מבאס אותי שזוכרים אותי רק כקיפי. כמה אנשים זוכים במתנה כזאת?", באתר ynet, 8 בינואר 2022
  5. ^ דודי פטימר, ‏שרי צוריאל בראיון: "אני יכולה להרשות לעצמי יותר להעז מאשר פעם", באתר מעריב אונליין, 26 ביולי 2022
  6. ^ חמישה עשר יפים, דבר, 27 באפריל 1979
  7. ^ איה אורנשטיין, נערת הטלפון דורשת 200 שקלים, מעריב, 28 בפברואר 1980
  8. ^ אביב הברון, רחוב הסומסום בעברית, בטלוויזיה / השוטף החדש של מוחות הילדים, כותרת ראשית, 7 בספטמבר 1983
  9. ^ מאיר שניצר, סרטו הראשון של עודד קוטלר כבמאי קולנוע "רומן בהמשכים", יוצא הערב למסכים, חדשות, 11 באוקטובר 1985
  10. ^ לקיפי יש להיט בראש, חדשות, 31 בדצמבר 1984
  11. ^ [10]
  12. ^ טל פרי, קיפוד בטעם סוסמסום, מעריב, 17 ביוני 1990
  13. ^ אביבה קרול, ‏סיכום רייטינג אפריל 98': הספיישלים מובילים, באתר גלובס, 12 במאי 1998
  14. ^ איתי שטרן, חגיגות 50 שנה לשידור הציבורי: האם אפשר להציל אותו?, באתר הארץ, 23 במרץ 2016
  15. ^ מי שרוי בפאניקה?, דבר, 11 בינואר 1978
  16. ^ איציק יושע, "יבוא יום": נקע ברגל, מתח בלב, חדשות, 29 באפריל 1986
  17. ^ טל פרי, שרי צוריאל תחליף את גלי עטרי בפסטיגל, מעריב, 26 באוקטובר 1988