תרצה אתר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תרצה אתר
Tirtza Atar.JPG
תרצה אתר בראשית שנות ה-60
לידה 27 בינואר 1941
פטירה 7 בספטמבר 1977 (בגיל 36)
עיסוק משוררת, פזמונאית, סופרת, זמרת, שחקנית ומתרגמת
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס זאב לספרות ילדים ונוער עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לוחית זיכרון בפתח ביתם של נתן אלתרמן, רחל מרכוס ותרצה אתר, בשדרות נורדאו 30 בתל אביב

תרצה אֲתָר (27 בינואר 19417 בספטמבר 1977) הייתה משוררת, פזמונאית, סופרת, זמרת, שחקנית ומתרגמת ישראלית. "אֲתָר" הוא למעשה שם העט שלה – קיצור שם נעוריה, אלתרמן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרצה אתר נולדה בתל אביב. היא בתם של המשורר נתן אלתרמן ושחקנית התיאטרון רחל מרכוס. בהיותה בתיכון הופיעה כניצבת במספר הצגות של התיאטרון הקאמרי[1]. את שירותה הצבאי עשתה כזמרת בלהקת גייסות השריון ואף ביצעה כסולנית את השיר "אליפלט", שכתב אביה, בתוכנית "יותר מדי אבק" בשנת 1959. לאחר שחרורה נסעה ללמוד משחק בניו יורק (עם בעלה באותה תקופה, עודד קוטלר), אך לאחר שנה הוחזרה על ידי אביה בטרם סיימה את לימודיה, בעקבות משבר אישי שנקלעה אליו. לאחר שובה הופיעה בהצגה "שטח של הפקר", של יהודה עמיחי בתיאטרון זווית. לאחר מכן יצאה להפוגה מההופעה בתיאטרון והתרכזה בכתיבת שירה, סיפורים ומחזה ובתרגום מחזות. ב-1964 הוזמנה לשחק בהצגה "שלש נשים בצהוב" של תיאטרון הבימה, אך לאחר שההצגה נדחתה נותרה ללא תפקיד. לאחר זמן מה נתבקשה להופיע בהבימה בהעלמה יוליה, למרות היותה שחקנית מתחילה[1]. אחרי שנים מספָּר, עוד טרם ילדה את בתה הבכורה, עזבה את עולם המשחק. אתר הסבירה[2]:

"הצלחה בתיאטרון אינה תלויה אך ורק בכשרון. יש עוד כמה תכונות הדרושות לשחקן, ולי לא היו אותן. ... לא הייתי שייכת להווי. כל ההתנהגות וצורת החיים היו זרים לרוחי. אני אוהבת לשכב מוקדם לישון ולקום מוקדם בבוקר. ... התחלתי לחשוב למה לי כל זה? גם לקבל ביקורות רעות גם להיות עייפה. גם הזמן, לא לאהוב את ההוויי ולרצות לכתוב".

ב-28 במרץ 1970 נפטר אביה, שאליו הייתה קשורה בנפשה. זמן לא רב אחר כך זכה שירה פתאום עכשיו פתאום היום בלחן של יעקב הולנדר ובביצוע שלמה ארצי, אז חייל בלהקת חיל הים, בפסטיבל הזמר והפזמון[3]. ברגשותיה המעורבים כתבה את "שיר לערב חג", המתאר את האבל האישי שלה לעומת השמחה מסביב. גם את השיר הזה הלחין יעקב הולנדר, והוא הושר בפסטיבל הזמר והפזמון תשל"ג (1973) על ידי מירי אלוני. בשיריה של אתר היא המשיכה לקיים דו-שיח עם אביה ועם שיריו.

אתר התרכזה בתרגום מחזות ובכתיבת שירה. עד סוף 1970 תרגמה כ-25 מחזות[2]. שיריה הושרו בין השאר על ידי חוה אלברשטיין ודורית ראובני. ב-1973 הוזמנה אתר בידי המפיק והזמר בני אמדורסקי לתרגם שמונה שירים עממיים מאנגליה ומארצות הברית לאלבומם המשותף של הדודאים וסוזן ופרן, "קשת בענן"[4].

אתר מיעטה להופיע באירועים פומביים[5][3].

המשפחה שהקימה ומותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר נישאה בראשית שנות ה-60 לעודד קוטלר. השניים נסעו לניו יורק, ושם נקלעה למשבר נפשי. אביה נסע והחזירהּ לישראל. לאחר ניסיון התאבדות, ככל הנראה, על ידי הרעלת גז בדירתה[6], כתב לה את "שיר משמר" (הידוע יותר במילות הפתיחה "שִמרי נפשך") בשל דאגתו לה (השיר הולחן בידי סשה ארגוב)[7]. בתגובה על שיר זה כתבה את "שיר הנשמֶרֶת" (הולחן בידי נפתלי אלטר). נישואיה של אתר לא החזיקו מעמד; קוטלר התחתן לאחר מכן עם בת דודתה של אתר, אורדית, ואתר עצמה נישאה לבנימין סלור. מנישואיה השניים נולדו לאתר שני ילדים: יעל סלור (גיבורת הספר "יעל מטיילת") ונתן סלור (גיבור הספר "נוֹנִי, נוֹנִי, אין כמוני"), יוצר וזמר (אשר חידש את שירה "בלדה על נערי שגדל", ללחן מאת סשה ארגוב).

ב־7 בספטמבר 1977, בהיותהּ בת 36 בלבד, נהרגה תרצה אתר בנופלה מחלון ביתה שבקומה השישית. המשפחה טענה שזו הייתה תאונה, מאחר שימים מעטים לפני מותה נפגעה ממכונית, ובשל כך קיבלה תרופות מטשטשות אשר היו עלולות לגרום לנפילתה[8]. אמנם, רמזים להתאבדות נמצאו בשיריה. בשיר "בלדה לאשה", שכתבה להצגה "ארבע נשים", אשר נעשתה לפי מחזה פרי עטהּ של פאם ג'מס (Pam Gems), שתרגמה, מצוי המשפט "אפילו הספרים בחדר/ הסגור והֶעָצוב/ כבר ידעו היא לא בסדר/ היא הולכת לבלי שוב". את מילות השיר מסרה למלחין משה וילנסקי, ובבוקרו של היום שבו העביר וילנסקי את השיר המולחן ל"הבימה" נפלה תרצה אתר מחלון ביתה ומתה.

אתר נקברה בבית העלמין קריית שאול, לצד אביה.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר הייתה משוררת מחוננת שפרסמה בחייה שלושה ספרי שירה. לעיקר פרסומה זכתה בזכות שיריה המולחנים, שזכו להצלחה רבה, ובהם "פתאום עכשיו, פתאום היום" (לחן: יעקב הולנדר, ביצוע: שלמה ארצי) – זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר הישראלי ב-1970; "אני חולם על נעמי" (לחן: דוד קריבושי, ביצוע: חדווה ודוד) – זכה בפרס הראשון בפסטיבל הבינלאומי לשירי-עם בטוקיו ב-1970; "אהבה יומיומית", או בשמו הפופולרי "שקרים קטנים" (לחן וביצוע: יהודית רביץ); "מערבה מכאן" (לחן: מתי כספי, ביצוע: ריקי גל); וכן "בלדה לאישה" (לחן: משה וילנסקי), "הלילה הוא שירים" (לחן: חנן יובל) "גשם הקשב לנשים" (לחן: נפתלי אלטר), "בלדה על נערי שגדל" (לחן: סשה ארגוב), "שבת בבוקר" (לחן: יוני רכטר, ביצוע: אריק איינשטיין) ורבים אחרים.

אתר כתבה שישה ספרי ילדים (על ספרה "יעל מטיילת" זכתה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער, תשל"ג[9]), שני מחזות וכן תרגמה יותר משלושים מחזות, ואלה הועלו על הבמות בישראל.

אתר, בתחילת דרכה, לא שבעה נחת מהביקורות. על ספר שיריה הראשון נכתב בדבר: "יש חן בשירים הרגשניים של תרצה אתר, אך הבוסר עודנוּ רב בשיריה ואין בהם מן הריכוז והגיבוש האמנותי"[10]. על תרגומה ל"אין ברירה להובסון" נכתב במעריב כי הוא נעדר ברק של שובבות[11] ואף נטען שמילים ומושגים תורגמו באחד מתרגומיה שלא במשמעותם הנכונה[12]. משחקה בהצגות ובתסכיתים מתורגמים העלתה את התלונה שהיא "צברית מדי"[12][13] ועל משחקה בהעלמה יוליה נטען שהוא חיצוני מידי[14]. לקראת סוף שנות ה-60 כבר זכתה בחווֹת דעת חיוביות מאוד. כך, למשל, נאמר על משחקה: "אניני הטעם, רוחֲשי חוויות בעומק, ידעו לעריך את התפקידים החריפים שעצבה ברגש סובטילי כה עז ברפרטואר של סטרינדברג[5]. על תרגומה ל"הבלש" נאמר: "התרגום המצוין"[15] ועל תרגומה ל"פרפרים הם חופשיים" נכתב: "התרגום של תרצה אתר הצטיין בתכונות של קלילות טבעית תוססת-שוטפת"[16].

הסרט התיעודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"תרצה אתר: ציפור בחדר", סרטו של ארי דוידוביץ', הוצג בבכורה ב-2015 בפסטיבל הסרטים בחיפה, וזכה שם בפרס השופטים. הסרט משרטט את דמותה השברירית ויפת התואר ואת חייה מלאי התהפוכות, אשר נותרו אפופי מסתורין גם שנים רבות לאחר מותה, באמצעות רַאיונות אינטימיים עם האנשים הקרובים לה ביותר: בעלה הראשון, השחקן עודד קוטלר, בנה המוזיקאי נתן סלור, חברותיה – השחקנית גילה אלמגור והפסיכולוגית זיוית אברמסון, חוקרי הספרות הפרופ' דן מירון, דן אלמגור ושירה סתיו, וכן יונה אליאן וששי קשת, שהקליט את השיר האחרון ביום שבו מְצָאהּ מותה.

בסרט משולבים "הבזקים לאחור", בהשתתפות השחקנית אנאל בלומנטל. העדויות, קטעי השירה והסיפורים (קוראים: אסנת זיביל ודורון תבורי) והצילומים מהאלבומים המשפחתיים שפורסמו בזה לראשונה התלכדו למסע רגשי ומוזיקלי רב-שכבתי, המאיר לא רק את חייה ויצירתה של תרצה אתר, אלא שופך אור חדש גם על חייו ויצירתו של אביה נתן אלתרמן. הסרט שודר בטלוויזיה בערוץ yes דוקו והוקרן בכל רחבי הארץ. בסינמטק תל אביב היה הסרט מהסרטים הקבועים של 2016 – והוקרן במשך לאורך חודשים רצופים.

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שירה מאת תרצה אתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צפנת, מחברות לספרות, 1964
  • בין סוף לבין סתיו, הקיבוץ המאוחד, 1972
  • ארצות הנשיה, הקיבוץ המאוחד, 1976
  • שירים 1976/7, הקיבוץ המאוחד, 1978
  • עיר הירח - מבחר שירים, הקיבוץ המאוחד, 1979
  • בלדה לאישה: פזמונים מאת תרצה אתר (עורך: ערן ליטוין), הקיבוץ המאוחד, 2006

ספרי ילדים מאת תרצה אתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נמנימם, הקיבוץ המאוחד, 1966
  • יעל מטיילת, הקיבוץ המאוחד, 1971
  • מכתבי ילדים לאלוהים (מאנגלית: תרצה אתר), ספריית פועלים, 1971
  • ילד קטן ילד גדול, מסדה, 1973
  • מלחמה זה דבר בוכה, הקיבוץ המאוחד, 1975
  • אמא הולכת לכתה א, הקיבוץ המאוחד, 1976
  • נוני, נוני, אין כמוני, הקיבוץ המאוחד, 1977
  • האריה שאהב תות, הקיבוץ המאוחד, 2003
  • נוני ויעל יוצאים לטייל, הקיבוץ המאוחד, 2006

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פתאום כבו כל האורות - פרקי פרוזה, הקיבוץ המאוחד, 2010

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חפצים אישיים – מחזה גנוז[17]

מחזות בתרגומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיכל בן נפתלי, "כאן רק שותקות": על קולה של תרצה אתר, התשמע קולי?, תשס"א-2001
  • יריב בן אהרון, משה חיים לוצאטו, נתן אלתרמן, תרצה אתר - וכל הנותר, מחברת שדמות, 6, תשנ"ז-1997
  • רות גולן, "פני הטבועות, פני אבי היצוקים": בין המיתוס לממשי ביחסים בין נתן אלתרמן לבתו, תרצה אתר - מבט פסיכואנליטי, עיתון 77, 158, תשנ"ג-1993
  • עדה ברקאי, אני תוהה על פשר הבדידות (על: תרצה אתר, שירים, 1976–1977) על המשמר, ינואר 1979
  • זיוה שמיר, "'אפילו ענני אוקטובר' - שירי פרדה מן החיים: תרצה אתר בעקבות סילוויה פלאת", מאזנים 76, 2002. (עמודים 35-39)
  • נגה אלבלך, "אנחנו לא פחות חזקות" - על פן אחד ביחסי תרצה אתר ודליה רביקוביץ, אלמנך - כתב עת לספרות, גיליון 3, מאי 2010
  • שירה סתיו, יום אחד, גם אני אלך, אחרית דבר בפתאום כבו כל האורות, הקיבוץ המאוחד, 2010
  • שירה סתיו, אבא אני כובשת: אבות ובנות בשירה העברית החדשה, הוצאת דביר ומכון הקשרים, 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 שרה פרנקלתרצה אתר אוהבת את ה"עלמה יוליה", חרות, 22 בנובמבר 1964
  2. ^ 2.0 2.1 נורית ברצקי, השירים היפים והשירים המצליחים, מעריב, 3 בדצמבר 1970
  3. ^ 3.0 3.1 טלילה בן זכאיהזוכים המאושרים, מעריב, 14 במאי 1970
  4. ^ קשת בענן, דבר, 25 במאי 1973
  5. ^ 5.0 5.1 אורי קיסרישלוש משוררות אומרות שירה, מעריב, 8 בנובמבר 1968
  6. ^ ""שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ": הסיפור מאחורי "שיר משמר" שכתב אלתרמן לבתו תרצה אתר". בלוג הספרייה הלאומית (בעברית). 20 באוגוסט 2017. בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2017. 
  7. ^ יגאל סרנה, יונה וולך, כתר, ירושלים 2009, עמ' 248
  8. ^ עפרי אילניהיום לפני 32 שנה: המשוררת תרצה אתר נמצאה מתה, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2009
  9. ^ פרס זאב לתרצה אתר ולנתן יונתן, דבר, 3 בנובמבר 1972
  10. ^ אדיר כהןמאסף שאין בו רבותה, דבר, 6 בדצמבר 1963
  11. ^ נחמן בן עמיהאמנם אין ברירה, מעריב, 17 ביוני 1964
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 יצחק אברהמילבבות מחוספסים, מעריב, 26 ביוני 1964
  13. ^ מיכאל קשיב, הדבש שבמרור, חרות, 3 ביולי 1964
  14. ^ שניים שאינם אחד, מעריב, 16 בדצמבר 1964
  15. ^ עדית זרטלבלש עשוי מאוד, דבר, 9 באוקטובר 1970
  16. ^ נחמן בן עמישלושה שקלעו בול, מעריב, 16 בדצמבר 1970
  17. ^ נגה אלבלך, אחרית דבר, "דחק" - כתב עת לספרות טובה, כרך ג', 2013
  18. ^ אין ברירה להובסון, חרות, 31 במאי 1964
  19. ^ האולם הקטן, חרות, 15 בדצמבר 1964
  20. ^ לאחר הנפילה, חרות, 19 בינואר 1965
  21. ^ מי מפחד מווירג'יניה וולף, חרות, 5 במרץ 1965
  22. ^ עלילות טלמכוס קליי, דבר, 4 באוגוסט 1967