תרצה אתר

תרצה אתר
	תרצה אתר בראשית שנות ה-60. צילום: דוד אולמר
לידה	27 בינואר 1941; תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י)
נהרגה	8 בספטמבר 1977 (בגיל 36)
שם לידה	תרצה אלתרמן
עיסוק	משוררת, פזמונאית, סופרת, זמרת, שחקנית ומתרגמת
צאצאים	נתן סלור
מדינה	ישראל
שפות היצירה	עברית
פרסים והוקרה	פרס זאב לספרות ילדים ונוער (1972)

תרצה אֲתָר (נולדה בשם: תרצה אלתרמן; 27 בינואר 1941 – 8 בספטמבר 1977) הייתה משוררת, פזמונאית, סופרת, זמרת, שחקנית תיאטרון ומתרגמת ישראלית. "אֲתָר" הוא שם העט שלה – קיצור שם נעוריה, אלתרמן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרצה אתר עם אביה נתן אלתרמן, בית הקפה "כסית", 1 בינואר 1960

תרצה אתר נולדה בתל אביב, בתם של המשורר נתן אלתרמן ושחקנית התיאטרון רחל מרכוס. בהיותה בתיכון הופיעה כניצבת במספר הצגות של התיאטרון הקאמרי^[1]. את שירותה הצבאי עשתה כזמרת בלהקת גייסות השריון ואף ביצעה כסולנית את השיר "אליפלט", שכתב אביה, בתוכנית "יותר מדי אבק" בשנת 1959. לאחר שחרורה נסעה ללמוד משחק בניו יורק (עם בעלה באותה תקופה, עודד קוטלר), אך לאחר שנה הוחזרה על ידי אביה בטרם סיימה את לימודיה, בעקבות משבר אישי וניסיון אובדני.

לאחר שובה הופיעה בהצגה "שטח של הפקר", של יהודה עמיחי בתיאטרון זווית. לאחר מכן יצאה להפוגה מההופעה בתיאטרון והתרכזה בכתיבת שירה, סיפורים ומחזה ובתרגום מחזות. ב-1964 הוזמנה לשחק בהצגה "שלש נשים בצהוב" של תיאטרון הבימה, אך לאחר שההצגה נדחתה נותרה ללא תפקיד. לאחר זמן מה נתבקשה להופיע בהבימה בהעלמה יוליה, למרות היותה שחקנית מתחילה^[1]. אחרי שנים מספָּר, עוד טרם ילדה את בתה הבכורה, עזבה את עולם המשחק. אתר הסבירה^[2]: "הצלחה בתיאטרון אינה תלויה אך ורק בכשרון. יש עוד כמה תכונות הדרושות לשחקן, ולי לא היו אותן. ... לא הייתי שייכת להווי. כל ההתנהגות וצורת החיים היו זרים לרוחי. אני אוהבת לשכב מוקדם לישון ולקום מוקדם בבוקר. ... התחלתי לחשוב למה לי כל זה? גם לקבל ביקורות רעות גם להיות עייפה. גם הזמן, לא לאהוב את ההוויי ולרצות לכתוב".

ב-28 במרץ 1970 נפטר אביה, שאליו הייתה קשורה בנפשה. זמן לא רב אחר כך הגיע שירה פתאום עכשיו פתאום היום בלחן של יעקב הולנדר ובביצוע שלמה ארצי, אז חייל בלהקת חיל הים, למקום הראשון בפסטיבל הזמר והפזמון 1970^[3].

אתר התרכזה בתרגום מחזות ובכתיבת שירה. עד סוף 1970 תרגמה כ-25 מחזות^[2]. שיריה הושרו בין השאר על ידי חוה אלברשטיין ודורית ראובני. ב-1973 הוזמנה אתר בידי המפיק והזמר בני אמדורסקי לתרגם שמונה שירים עממיים מאנגליה ומארצות הברית לאלבומם המשותף של הדודאים וסוזן ופראן, "קשת בענן"^[4].

אתר מיעטה להופיע באירועים פומביים^[5]^[3].

המשפחה שהקימה ומותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר נישאה בראשית שנות ה-60 לעודד קוטלר. השניים נסעו לניו יורק, ללמוד תיאטראות. זו הייתה הפעם הראשונה עבור שניהם בחו"ל.^[6]

בניו יורק נקלעה למשבר נפשי. אביה נסע והחזירהּ לישראל. לאחר ניסיון התאבדות, ככל הנראה, על ידי הרעלת גז בדירתה^[7], כתב לה את "שיר משמר" (הידוע יותר במילות הפתיחה "שִמרי נפשך") בשל דאגתו לה (השיר הולחן בידי סשה ארגוב)^[8]. בתגובה על שיר זה כתבה את "שיר הנשמֶרֶת" (הולחן בידי נפתלי אלטר) - בו היא עונה לכל אמירה של אביה בשירו. נישואיה של אתר לא החזיקו מעמד; קוטלר התחתן לאחר מכן עם בת דודתה של אתר, אורדית, ואתר עצמה נישאה לבנימין סלור.

מנישואיה השניים נולדו לאתר שני ילדים: יעל (סלור) מרזוק (גיבורת הספר "יעל מטיילת") ונתן סלור (גיבור הספר "נוֹנִי, נוֹנִי, אין כמוני"), יוצר וזמר (אשר חידש את שירה "בלדה על נערי שגדל", ללחן מאת סשה ארגוב).

ב־8 בספטמבר 1977, והיא בת 36, נהרגה תרצה אתר בנופלה מחלון ביתה שבקומה השישית^[9]. המשפחה טענה שזו הייתה כנראה תאונה, מאחר שיום לפני מותה נפגעה בתאונה ממכונית, ובשל זעזוע מוח ותרופות מטשטשות אשר גרמו לנפילתה^[10]. השיר האחרון שכתבה הוא "בלדה לאשה". השיר נכתב להצגה "ארבע נשים" (עיבוד למחזה של פאם ג'מס (אנ')) שתרגמה, העוסק בהתאבדות אחת מהדמויות במחזה. בשיר נכתב בין השאר "אפילו הספרים בחדר/ הסגור והֶעָצוב/ כבר ידעו היא לא בסדר/ היא הולכת לבלי שוב". את מילות השיר מסרה למלחין משה וילנסקי, ובבוקרו של היום שבו העביר וילנסקי את השיר המולחן ל"הבימה" נפלה תרצה אתר מחלון ביתה ומתה^[11]. עד היום אין תשובה ברורה לשאלה אם הייתה זו תאונה או התאבדות.

אתר נקברה בבית העלמין קריית שאול, לצד אביה.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר הייתה משוררת מחוננת שפרסמה בחייה שלושה ספרי שירה. לעיקר פרסומה זכתה בזכות שיריה המולחנים, שזכו להצלחה רבה, ובהם "פתאום עכשיו, פתאום היום (אהבתיה)" (לחן: יעקב הולנדר, ביצוע: שלמה ארצי) – זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר הישראלי ב-1970; "אני חולם על נעמי" (לחן: דוד קריבושי, ביצוע: חדווה ודוד) – זכה בפרס הראשון בפסטיבל הבינלאומי לשירי-עם בטוקיו ב-1970; "אהבה יומיומית", או בשמו הפופולרי "שקרים קטנים" (לחן וביצוע: יהודית רביץ); "מערבה מכאן" (לחן: מתי כספי, ביצוע: ריקי גל); וכן "בלדה לאישה" (לחן: משה וילנסקי), "הלילה הוא שירים" (לחן: חנן יובל) "גשם הקשב לנשים" (לחן: נפתלי אלטר), "בלדה על נערי שגדל" (לחן: סשה ארגוב), "שבת בבוקר" (לחן: יוני רכטר, ביצוע: אריק איינשטיין), "שיר הנשמֶרֶת" (הולחן בידי נפתלי אלטר), "צפנת קרבה" (לחן: בועז בריסקר, ביצוע: טולה בן-ארי) ורבים אחרים.

אתר כתבה שישה ספרי ילדים (על ספרה "יעל מטיילת" זכתה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער, תשל"ג^[12]), שני מחזות וכן תרגמה יותר משלושים מחזות, ואלה הועלו על הבמות בישראל.

אתר, בתחילת דרכה, לא שבעה נחת מהביקורות. על ספר שיריה הראשון נכתב בדבר: "יש חן בשירים הרגשניים של תרצה אתר, אך הבוסר עודנוּ רב בשיריה ואין בהם מן הריכוז והגיבוש האמנותי"^[13]. על תרגומה ל"אין ברירה להובסון" נכתב במעריב כי הוא נעדר ברק של שובבות^[14] ואף נטען שמילים ומושגים תורגמו באחד מתרגומיה שלא במשמעותם הנכונה^[15]. משחקה בהצגות ובתסכיתים מתורגמים העלתה את התלונה שהיא "צברית מדי"^[15]^[16] ועל משחקה בהעלמה יוליה נטען שהוא חיצוני מידי^[17]. לקראת סוף שנות ה-60 כבר זכתה בחווֹת דעת חיוביות מאוד. כך, למשל, נאמר על משחקה: "אניני הטעם, רוחֲשי חוויות בעומק, ידעו לעריך את התפקידים החריפים שעצבה ברגש סובטילי כה עז ברפרטואר של סטרינדברג^[5]. על תרגומה ל"הבלש" נאמר: "התרגום המצוין"^[18] ועל תרגומה ל"פרפרים הם חופשיים" נכתב: "התרגום של תרצה אתר הצטיין בתכונות של קלילות טבעית תוססת-שוטפת"^[19].

על חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט התיעודי "תרצה אתר: ציפור בחדר" (2015)[עריכת קוד מקור | עריכה]

"תרצה אתר: ציפור בחדר", סרטו של ארי דוידוביץ', הוצג בבכורה ב-2015 בפסטיבל הסרטים בחיפה, וזכה שם בפרס השופטים. הסרט משרטט את דמותה השברירית ויפת התואר ואת חייה מלאי התהפוכות, אשר נותרו אפופי מסתורין גם שנים רבות לאחר מותה, באמצעות רַאיונות אינטימיים עם האנשים הקרובים לה ביותר: בעלה הראשון, השחקן עודד קוטלר, בנה המוזיקאי נתן סלור, חברותיה – השחקנית גילה אלמגור והפסיכולוגית זיוית אברמסון, חוקרי הספרות הפרופ' דן מירון, דן אלמגור ושירה סתיו, אלכס אנסקי, וכן יונה אליאן וששי קשת, שהקליט את שירהּ האחרון ביום שבו מְצָאהּ מותה.

בסרט משולבים "הבזקים לאחור", סצינות מבוימות בהשתתפות השחקנית אנאל בלומנטל. כמו כן נכללים בו עדויות, קטעי שירה וסיפורים (קוראים: אסנת זיביל ודורון תבורי), וכן צילומים מהאלבומים המשפחתיים שפורסמו לראשונה בסרט. זאת מתוך כוונה להאיר לא רק את חייה ויצירתה של תרצה אתר, אלא גם את חייו ויצירתו של אביה נתן אלתרמן. כמו כן מנסה הסרט להראות את תרומתה הגדולה של תרצה אתר לתרבות הישראלית, ומשולבים בו לשם כך כמה משיריה המולחנים. הסרט שודר בטלוויזיה בערוץ yes דוקו והוקרן בכל רחבי הארץ. בסינמטק תל אביב היה הסרט מהסרטים הקבועים של 2016 והוקרן לאורך כמה חודשים רצופים.

הביוגרפיה "בגלל הלילה: תרצה אתר, סיפור חיים" (2019)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש ספטמבר 2019 ראתה אור בהוצאת כתר הביוגרפיה "בגלל הלילה: תרצה אתר, סיפור חיים" מאת מוטי זעירא.

כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפנת, מחברות לספרות, 1964
בין סוף לבין סתיו, הקיבוץ המאוחד, 1972
ארצות הנשיה, הקיבוץ המאוחד, 1976
שירים 1976/7, הקיבוץ המאוחד, 1978
עיר הירח - מבחר שירים, (עורכת: רנה קלינוב), הקיבוץ המאוחד, 1979
בלדה לאישה: פזמונים מאת תרצה אתר (עורך: ערן ליטוין), הקיבוץ המאוחד, 2006
תרצה אתר - כל השירים, ערכה וכתבה אחרית דבר: נגה אלבלך, הקיבוץ המאוחד, 2018

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמנימם, הקיבוץ המאוחד, 1966
יעל מטיילת, הקיבוץ המאוחד, 1971
מכתבי ילדים לאלוהים (מאנגלית: תרצה אתר), ספריית פועלים, 1971
ילד קטן ילד גדול, מסדה, 1973
מלחמה זה דבר בוכה, הקיבוץ המאוחד, 1975
אמא הולכת לכתה א, הקיבוץ המאוחד, 1976
נוני, נוני, אין כמוני, הקיבוץ המאוחד, 1977
האריה שאהב תות, הקיבוץ המאוחד, 2003
נוני ויעל יוצאים לטייל, הקיבוץ המאוחד, 2006

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתאום כבו כל האורות - פרקי פרוזה, ערכה וכתבה אחרית דבר: שירה סתיו, הקיבוץ המאוחד, 2010

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון בפתח ביתם של נתן אלתרמן, רחל מרכוס ותרצה אתר, בשדרות נורדאו 30 בתל אביב

חפצים אישיים – מחזה גנוז^[20]

מחזות בתרגומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרולד בריגהאוז, אין ברירה להובסון^[21]
טנסי ויליאמס, חתולה על גג פח לוהט
טנסי ויליאמס, ביבר הזכוכית
שילה דילייני, טעם הדבש^[15]
יוג'ין או'ניל, ליל ירח לממזר
הרולד פינטר, המאהב^[22]
לאחר הנפילה^[23]
מי מפחד מוורג'יניה וולף^[24]
ג'ון אורטון, מארחים את מר סלון
גוטהולד אפרים לסינג, נתן החכם
ג'ורג' ברנרד שאו, ז'אן ד'ארק
לואיס ג'ון קרלינו, עלילות טלמכוס קליי^[25]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכל בן נפתלי, "כאן רק שותקות": על קולה של תרצה אתר, התשמע קולי?, תשס"א-2001
יריב בן אהרון, משה חיים לוצאטו, נתן אלתרמן, תרצה אתר - וכל הנותר, מחברת שדמות, 6, תשנ"ז-1997
רות גולן, "פני הטבועות, פני אבי היצוקים": בין המיתוס לממשי ביחסים בין נתן אלתרמן לבתו, תרצה אתר - מבט פסיכואנליטי, עיתון 77, 158, תשנ"ג-1993
עדה ברקאי, אני תוהה על פשר הבדידות (על: תרצה אתר, שירים, 1976–1977) על המשמר, ינואר 1979
זיוה שמיר, 'אפילו ענני אוקטובר' - שירי פרדה מן החיים: תרצה אתר בעקבות סילוויה פלאת, מאזנים 76, 2002, עמ' 35-39
נגה אלבלך, "אנחנו לא פחות חזקות" - על פן אחד ביחסי תרצה אתר ודליה רביקוביץ, אלמנך - כתב עת לספרות, גיליון 3, מאי 2010
שירה סתיו, יום אחד, גם אני אלך, אחרית דבר בפתאום כבו כל האורות, הקיבוץ המאוחד, 2010. (הספר בקטלוג ULI)
שירה סתיו, אבא אני כובשת: אבות ובנות בשירה העברית החדשה, הוצאת דביר ומכון הקשרים, 2014. (הספר בקטלוג ULI)
מוטי זעירא, בגלל הלילה-תרצה אתר סיפור חיים, הוצאת כתר, ספטמבר 2019. (הספר בקטלוג ULI)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרצה אתר | כל השירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד 2018, עם אחרית דבר מקיפה על חייה ויצירתה של אתר מאת נגה אלבלך, עורכת הספר
רשימת הפרסומים של תרצה אתר, בקטלוג הספרייה הלאומית
אגף תרצה אתר בפרויקט בן-יהודה
הספרים של תרצה אתר, באתר "סימניה"
מילים לשירים של תרצה אתר, באתר "שירונט"
תרצה אתר, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)

תרצה אתר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
תרצה אתר, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
לימור ויסמן, תרצה אתר (1941–1977), באתר הספרייה הווירטואלית של מטח, 2008
שירה סתיו, תרצה אתר כתבה שירים של אשה ושרה אותם בעצמה, באתר הארץ, 8 במאי 2006
חיים מזר, נבואתה של תרצה אתר, בבלוג של אלי אשד, באתר "רשימות", 23 בדצמבר 2008
נגה אלבלך, קול קסטל-בלומי מוקדם: על הסיפור ירח לא רומנטי ולא שרמנטי, באתר הארץ, 28 באפריל 2009
נגה אלבלך, פרגים וחבצלות בר להלוויה שלי, באתר הארץ, 12 ביוני 2009
נגה אלבלך, "עצובה? אני עצובה?": 75 שנה להולדתה של תרצה אתר, באתר הארץ, 8 בינואר 2016
שגיא בן נון‏, במלאת 75 להולדתה: שני שירים גנוזים של תרצה אתר מתפרסמים לראשונה בוואלה! תרבות, באתר וואלה!‏, 27 בינואר 2016
עמי פרידמן, שמרי נפשך: חידת מותה של תרצה אתר, באתר ynet, 8 בספטמבר 2017
מגוון תוכניות רדיו על תרצה אתר, ובכללן הקלטות בקולה
נגה אלבלך, שיחה על הארכיון של תרצה אתר ועל הספר שצמח ממנו, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, דצמבר 2018
חן מלול, "גֶּשֶׁם גֶּשֶׁם בּוֹא" – השיר שהביא לתרצה אתר מבול של הצלחות, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, ינואר 2019
ליאור גרנות, "שירתה של תרצה אתר כמתמללת חרדה וכמציעה לה מזור", כתב העת "בין המילים" - כתב עת שפיט לטיפול באמצעות אמנויות - גיליון 16, 2019, סמינר הקיבוצים.
עינת יקיר, הקול הכבול - על שירתה של תרצה אתר, באתר בית אבי חי, ספטמבר 2010.
שירה סתיו, על הסיפור של תרצה אתר, פתאום כבו כל האורות, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2007
יותם שווימר, על קובץ הסיפורים "פתאום כבו כל האורות", מורשת ב-ynet, ‏6 בספטמבר 2010

מיצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק לפעמים, שיר מן העזבון, באתר הארץ, 28 בינואר 2011
ירח לא רומנטי ולא שרמנטי של אשה בלי מפתח, באתר הארץ, 28 באפריל 2009
דויד פרץ, על השיר 'גשם הקשב לנשים' מאת תרצה אתר, באתר "תרבות•il"
"ושום מפל אדיר לא יוכל לי". דניאל רביצקי מבצעת את 'ושום סלע' מאת תרצה אתר. לחן: אפרת בן-צור, באתר "הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות" של הספרייה הלאומית, 29 באפריל 2017
השיר "ושום סלע" של אתר, לחן אפרת בן צור, שרה דניאל רביצקי, באתר הספרייה הלאומית, אפריל 2017
חן מלול, תרצה אתר מבקשת גשם בלוג הספרנים באתר הספרייה הלאומית, 29 ינואר 2019
הדר בן-יהודה, הַכֹּל נִגְמַר – השיר האחרון של תרצה אתר, בלוג הספרנים באתר הספרייה הלאומית, ינואר 2018

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² שרה פרנקל, תרצה אתר אוהבת את ה"עלמה יוליה", חרות, 22 בנובמבר 1964
^ ¹ ² נורית ברצקי, השירים היפים והשירים המצליחים, מעריב, 3 בדצמבר 1970
^ ¹ ² טלילה בן זכאי, הזוכים המאושרים, מעריב, 14 במאי 1970
^ קשת בענן, דבר, 25 במאי 1973
^ ¹ ² אורי קיסרי, שלוש משוררות אומרות שירה, מעריב, 8 בנובמבר 1968
^ איתי לב, "הפצעים הפנימיים לא נתנו לה מנוח", כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2016-01-18
^ ""שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ": הסיפור מאחורי "שיר משמר" שכתב אלתרמן לבתו תרצה אתר". בלוג הספרייה הלאומית (בעברית). 20 באוגוסט 2017. בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2017.
^ יגאל סרנה, יונה וולך, כתר, ירושלים 2009, עמ' 248
^ שרית פוקס, 'שמרי נפשך, שמרי חייך' כתב אלתרמן לבתו, מעריב, 9 בספטמבר 1977
^ עפרי אילני, היום לפני 32 שנה: המשוררת תרצה אתר נמצאה מתה, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2009
^ המשוררת תרצה אתר נהרגה בנפילה מחלון, דבר, 9 בספטמבר 1977, המשך
^ פרס זאב לתרצה אתר ולנתן יונתן, דבר, 3 בנובמבר 1972
^ אדיר כהן, מאסף שאין בו רבותה, דבר, 6 בדצמבר 1963
^ נחמן בן עמי, האמנם אין ברירה, מעריב, 17 ביוני 1964
^ ¹ ² ³ יצחק אברהמי, לבבות מחוספסים, מעריב, 26 ביוני 1964
^ מיכאל קשיב, הדבש שבמרור, חרות, 3 ביולי 1964
^ שניים שאינם אחד, מעריב, 16 בדצמבר 1964
^ עדית זרטל, בלש עשוי מאוד, דבר, 9 באוקטובר 1970
^ נחמן בן עמי, שלושה שקלעו בול, מעריב, 16 בדצמבר 1970
^ נגה אלבלך, אחרית דבר, "דחק" - כתב עת לספרות טובה, כרך ג', 2013
^ אין ברירה להובסון, חרות, 31 במאי 1964
^ האולם הקטן, חרות, 15 בדצמבר 1964
^ לאחר הנפילה, חרות, 19 בינואר 1965
^ מי מפחד מווירג'יניה וולף, חרות, 5 במרץ 1965
^ עלילות טלמכוס קליי, דבר, 4 באוגוסט 1967

[פרנקל-1] ¹ ² שרה פרנקל, תרצה אתר אוהבת את ה"עלמה יוליה", חרות, 22 בנובמבר 1964

[ברצקי-2] ¹ ² נורית ברצקי, השירים היפים והשירים המצליחים, מעריב, 3 בדצמבר 1970

[בןזכאי-3] ¹ ² טלילה בן זכאי, הזוכים המאושרים, מעריב, 14 במאי 1970

[4] קשת בענן, דבר, 25 במאי 1973

[קיסרי-5] ¹ ² אורי קיסרי, שלוש משוררות אומרות שירה, מעריב, 8 בנובמבר 1968

[6] איתי לב, "הפצעים הפנימיים לא נתנו לה מנוח", כלכליסט - www.calcalist.co.il, ‏2016-01-18

[7] ""שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ": הסיפור מאחורי "שיר משמר" שכתב אלתרמן לבתו תרצה אתר". בלוג הספרייה הלאומית (בעברית). 20 באוגוסט 2017. בדיקה אחרונה ב-23 באוגוסט 2017.

[8] יגאל סרנה, יונה וולך, כתר, ירושלים 2009, עמ' 248

[9] שרית פוקס, 'שמרי נפשך, שמרי חייך' כתב אלתרמן לבתו, מעריב, 9 בספטמבר 1977

[10] עפרי אילני, היום לפני 32 שנה: המשוררת תרצה אתר נמצאה מתה, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2009

[11] המשוררת תרצה אתר נהרגה בנפילה מחלון, דבר, 9 בספטמבר 1977, המשך

[12] פרס זאב לתרצה אתר ולנתן יונתן, דבר, 3 בנובמבר 1972

[13] אדיר כהן, מאסף שאין בו רבותה, דבר, 6 בדצמבר 1963

[14] נחמן בן עמי, האמנם אין ברירה, מעריב, 17 ביוני 1964

[אברהמי-15] ¹ ² ³ יצחק אברהמי, לבבות מחוספסים, מעריב, 26 ביוני 1964

[16] מיכאל קשיב, הדבש שבמרור, חרות, 3 ביולי 1964

[17] שניים שאינם אחד, מעריב, 16 בדצמבר 1964

[18] עדית זרטל, בלש עשוי מאוד, דבר, 9 באוקטובר 1970

[19] נחמן בן עמי, שלושה שקלעו בול, מעריב, 16 בדצמבר 1970

[20] נגה אלבלך, אחרית דבר, "דחק" - כתב עת לספרות טובה, כרך ג', 2013

[21] אין ברירה להובסון, חרות, 31 במאי 1964

[22] האולם הקטן, חרות, 15 בדצמבר 1964

[23] לאחר הנפילה, חרות, 19 בינואר 1965

[24] מי מפחד מווירג'יניה וולף, חרות, 5 במרץ 1965

[25] עלילות טלמכוס קליי, דבר, 4 באוגוסט 1967

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]


תרצה אתר בראשית שנות ה-60. צילום: דוד אולמר
לידה	27 בינואר 1941 תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י)
נהרגה	8 בספטמבר 1977 (בגיל 36)
שם לידה	תרצה אלתרמן
עיסוק	משוררת, פזמונאית, סופרת, זמרת, שחקנית ומתרגמת
צאצאים	נתן סלור
מדינה	ישראל
שפות היצירה	עברית
פרסים והוקרה	פרס זאב לספרות ילדים ונוער (1972)