שנדור קרשי צ'ומה
 | |
| לידה |
27 במרץ 1784 Chiuruș, רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
11 באפריל 1842 (בגיל 58) דרג'ילינג, הראג' הבריטי |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
Tomb of Sándor Kőrösi Csoma |
| השכלה |
אוניברסיטת גטינגן (1818) |
  | |
שַׁנְדוֹר קֶרֶשִׁי צ'וֹמָה (בהונגרית: Sándor Kőrösi Csoma, נולד Sándor Csoma; 27 במרץ 1784 – 11 באפריל 1842) היה פילולוג ומזרחן הונגרי, מחבר הספר הראשון של מילון ודקדוק טיבטית-אנגלית. הוא כונה בטיבטית Phyi-glin-gi-grwa-pa, כלומר "התלמיד הזר", והוכרז על ידי היפנים כבוסטסו או בודהיסטווה ב-1933.[1] הוא נולד בקֶרֶש (Kőrös) שבנסיכות הגדולה של טרנסילבניה (היום חלק מקובסנה (אנ') ברומניה). תאריך הלידה שלו נקוב לעיתים קרובות כ-4 באפריל, אף על פי שזהו למעשה יום הטבילה שלו ושנת לידתו נתונה לוויכוח על ידי כמה מחברים שהגדירו אותה ב-1787 או 1788 ולא ב-1784.[2] בני הקבוצה האתנית של הסקלרים, חלק מהמדיארים, שאליה השתייך, האמינו שהם נגזרו מענף של ההונים של אטילה שהתיישבו בטרנסילבניה במאה החמישית. בתקווה לחקור את הטענה ולמצוא את מקום מוצאם של הסקלרים והמדיארים על ידי לימוד שפות קרובות, הוא יצא לאסיה בשנת 1820 והעביר את חייו בלימוד השפה הטיבטית והפילוסופיה הבודהיסטית. שנדור קרשי צ'ומה נחשב למייסד הטיבטולוגיה (אנ'). אמרו שהוא היה מסוגל לקרוא בשבע עשרה שפות. הוא מת בדרג'ילינג בזמן שניסה לצאת למסע ללהסה בשנת 1842 ואנדרטה הוקמה לכבודו על ידי החברה האסיאתית של בנגל.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נעורים בטרנסילבניה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנדור קרשי צ'ומה נולד למשפחת סקלרים ענייה, בנם השישי של אנדראש צ'ומה (András Csoma) ואשתו, קריסטינה גצה (Krisztina Getse) (או אילונה גץ'?).[3] אביו שירת במשמר הגבול הסקלרי. לימודיו המוקדמים היו בבית הספר המקומי של הכפר. ב-1799 הוא נסע לנג'אנייד (Nagyenyed, כיום איוד (אנ')) כדי להצטרף לפנימייה "בתלן קולגיום" (Bethlen Kollégium – מכללת בתלן). החינוך היה בחינם (gratistae) בתמורה לעבודת כפיים. כאן הוא הושפע מהפרופסור סמואל הגדיש (Samuel Hegedüs). הוא עזב את בית הספר ב-1807 והמשיך בלימודים באוניברסיטה, והתעניין בהיסטוריה, נושא שהפך לפופולרי על ידי פרופסור אדאם הרפאי (Ádám Herepei).[3] בשנת 1815 הוא עבר את המבחן בעל פה הציבורי בלימודיו בבתלן קולגיום. מלגה אפשרה לו להמשיך לאוניברסיטת גטינגן, שם החל ללמוד אנגלית אצל פרופסור יוהאן דומניקוס פיורילו (אנ'). שנדור קרשי צ'ומה היה גם תחת השפעתו של פרופסור יוהאן גוטפריד אייכהורן.
לימודים אחרי גטינגן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1816– 1818 הוא למד שפות מזרחיות. בגטינגן, הוא נודע בשל היותו יודע קרוא וכתוב בשלוש עשרה שפות כולל לטינית, יוונית, עברית, צרפתית, גרמנית ורומנית מלבד הונגרית שפת האם. בשנותיו בקולקטה הוא גם שלט בבנגלית, מראטהית וסנסקריט. הוא חזר לטרנסילבניה ב-1818. ב-7 בפברואר 1819, פגש צ'ומה את הגדיש והודיע לו על כוונתו ללמוד סרבו-קרואטית בקרואטיה. הוא הלך ברגל לזאגרב ושהה שם כמה חודשים. הוא קיבל סיוע של מאה פלורינים ממייקל דה קנדרסי כדי לעזור לו במסע הזה.[3]
הכיוון מזרחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסע שעשה צ'ומה לאחר שעזב את קרואטיה משוחזר בעיקר ממכתב שכתב צ'ומה כשהציג את עצמו לקפטן קנדי הבריטי שעצר אותו עם כניסתו לסבאתו (עיירה במדינת הימאצ'ל פרדש בהודו) בחשד שהוא מרגל. צ'ומה לא הגיש בקשה לדרכון אימפריאלי והשיג דרכון הונגרי בנגנייד וביקר בבוקרשט. הוא החתים אותו על ידי הקומנדנט הכללי בנגסבן (היום סיביו ברומניה) ונסע לוולאכיה בסוף נובמבר 1819. הוא ניסה לנסוע לקונסטנטינופול, אך לא מצא את האמצעים. הוא עזב את בוקרשט ב-1 בינואר 1820 ועבר את הדנובה ליד רוסה והגיע לסופיה ולאחר מכן לאחר חמישה ימים לפיליפופוליס (כיום פלובדיב).[3]
המזרח התיכון, מרכז אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרשי צ'ומה הגיע לאדירנה (אדריאנופוליס) והוא רצה לנסוע משם לקונסטנטינופול, אך נאלץ בגלל התפרצות מגפת דבר לעבור לאנוס (אנ'). הוא עזב את אנוס ב-7 בפברואר 1820 והגיע לאלכסנדריה בספינה יוונית. הוא הגיע ביום האחרון של פברואר אך נאלץ לעזוב זמן קצר עקב מגפת הדבר. הוא עלה על ספינה סורית ללרנקה שבקפריסין ולאחר מכן לקח ספינה נוספת לטריפולי ולטקיה. מכאן הלך ברגל והגיע לחלב שבסוריה ב-13 באפריל. הוא יצא ב-19 במאי, הצטרף לשיירות שונות וברפסודה לאורך הנהר שעובר דרך אורפה, מרדין (אנ') ומוסול כדי להגיע לבגדד ב-22 ביולי. הוא כתב לתושב הבריטי מר ריץ' וביקש עזרה במסעותיו. הוא קיבלו בגדים אירופאיים וכסף דרך חבר הונגרי מר סובודה שאיתו שהה. הוא עזב את בגדאד ב-4 בספטמבר ונסע בשיירה דרך כרמאנשאה והמדאן והגיע לטהרן ב-14 באוקטובר 1820. הוא ביקש עזרה מהנרי וילוק (אנ') שאיפשר לו להישאר במקום כארבעה חודשים. הוא עזב את טהרן ב-1 במרץ 1821, השאיר מאחוריו את הדרכון והניירות שלו והחליף מתלבושת אירופאית לתלבושת פרסית מלבד כתיבת פתקים בהונגרית שיועברו הלאה במקרה שימות בדרכו לבוכרה. הוא הגיע למשהד ב-18 באפריל ובשל הצרות באזור לא יכול היה להמשיך עד 20 באוקטובר. הוא הגיע לבוכרה ב-18 בנובמבר. הוא התכוון בתחילה לבלות את החורף בבוכרה, אך מחשש מהצבא הרוסי הוא עזב לאחר חמישה ימים והצטרף לשיירה שעברה דרך באלק, קולם ובמיאן כדי להגיע לקאבול ב-6 בינואר 1822. הוא עזב את קאבול ב-19 בינואר ופנה לכיוון פשאוור. ב-26 בינואר הוא פגש שני קצינים צרפתים בדאקה, האדונים אלאר וונטורה, שהצטרפו אליו ללאהור. הוא הגיע ללאהור ב-11 במרץ ויצא ב-23 ב-19 באפריל, עבר דרך אמריטסר, ג'אמו כדי להגיע לקשמיר ב-17 באפריל. מצא חברה לנסוע איתה הוא יצא ב-9 במאי כדי להגיע ללה ב-9 ביוני. מצא את הדרך לירקנד מסוכנת, הוא החליט לחזור ללאהור ובדרך לקשמיר, ב-16 ביולי 1822 פגש את ויליאם מורקרופט (אנ'), החוקר האנגלי המפורסם. הוא החליט להישאר עם מורקרופט והצטרף אליו ללה. כאן הציג מורקרופט את צ'ומה לג'ורג' טרבק (אנ'). הוא גם השאיל לצ'ומה עותק של Alphabetum Tibetanum מאת אגוסטינו אנטוניו ג'ורג'י (Agostino Antonio Giorgi). הוא גם עזר למורקרופט על ידי תרגום מכתב ברוסית (מהרוזן נסלרודה פטרסבורג מ-17 בינואר 1820) הממוען לרנג'יט סינג ללטינית. לפני שמורקרופט עזב את לה, צ'ומה רצה להישאר עם טרבק בלה. לאחר מכן הוא הצטרף לטרבק בחזרה לסרינגאר ב-26 בנובמבר. הוא שהה כאן חמישה חודשים ושישה ימים שבמהלכם התעניין בשפה הטיבטית ודן עם מורקרופט על בחינת תוכנם של הספרים שנמצאו במנזרים המקומיים.[3]
בלדאק[עריכת קוד מקור | עריכה]
מורקרופט המליץ על צ'ומה וכתב כדי להשיג קיום ותמיכה מהקצין הראשי בלה והלאמה של ינגלה בזנסקר. צ'ומה עזב את קשמיר ב-2 במאי 1823 והגיע ללה ב-1 ביוני 1823. מכאן הוא נסע ליאנגלה ב-9 ושהה בזנסקר (אנ') מ-20 ביוני עד 22 באוקטובר 1824. בזנסקר למד תחת לאמה. לקראת החורף הוא החליט לעבור לקולו (אנ') והגיע לסבאתו (אנ') ב-26 בנובמבר. כאן הוא נעצר על ידי קפטן קנדי שחשד בו כמרגל. אולם מכתב הקדמה ועדות ממורקרופט הבהיר את עמדתו. רק במאי הגיעה תגובת הממשלה מקולקטה לסבאתו שפטרה אותו מכל חשד מצד ממשלת בריטניה.[3] ב-6 ביוני 1825 הוא עזב את סבאתו והגיע לפוקדל או לפוקטאר בזנסקר. הוא חזר לסבאתו רק ב-17 בינואר 1827 עם קצת חרטה על כך שמדריך הלאמה שלו לא היה מסוגל לתת מספיק זמן ותשומת לב. עם שובו סבאתו, כתב קפטן קנדי להוראס היימן וילסון (אנ') באגודה האסיאתית של בנגל שהוא רוצה לדון בנושאים ספרותיים ובטיבט. הוא גם ציין כי צ'ומה לא היה זקוק לכסף. הוא גם ציין כי צ'ומה ".. דוחה כל תשומת לב שהייתי מעניק לו בשמחה, והוא חי בצורה הכי מתבודדת".
בתקופה זו בזנסקר (אנ') (הוא היה האירופאי הראשון שביקר בעמק), הוא היה שקוע במחקר אינטנסיבי בן שישה עשר חודשים של השפה הטיבטית והבודהיזם האינדו-טיבטי בליבת הספרות שלהם, עם לאמה מקומי. הוא היה אחד האירופים הראשונים ששלטו בשפה הטיבטית וקרא שתיים מהאנציקלופדיות הגדולות של הספרות הבודהיסטית האינדו-טיבטית הקנגיור (אנ') (100 כרכים) והטנגיור (אנ') (224 כרכים) שהכילו תרגומים של ספרים בודהיסטים שהובאו מהודו. ממאי 1827 עד אוקטובר 1830 הוא התגורר בקאנום בחלק העליון של נסיכות בושהאר (אנ') (כיום מחוז קינאור (אנ')) שם למד את אוסף כתבי היד הטיבטים שצבר בלדאק, וחי מקצבה חודשית של 50 רופי מהבריטים. כשספר המילון והדקדוק שלו הושלם, נסע צ'ומה לקולקטה כדי לפקח על פרסומו.
במהלך מסעותיו השתמש צ'ומה בשמות שונים שהותאמו לשימוש מקומי. אלה כללו את סיקנדר (מאלכסנדר) עם הסיומת בג או מולה ורוּמי, רוֹמה, ששונה לטיבטית לשם רומפה כתחילית המציינת שהוא מרומא. לפעמים הוא חתם בתור "סקונדר רומה".
בקולקטה ובדרג'ילינג[עריכת קוד מקור | עריכה]
.JPG)
בשנת 1831 הצטרף צ'ומה לחברה המלכותית האסיאתית של בנגל (אנ') בקולקטה. בשנת 1833 הוא נבחר פה אחד כחבר כבוד של החברה האסיאתית. בשנת 1834 הוא מונה לחבר כבוד של החברה המלכותית האסיאתית. מ-1837 עד 1841, הוא עבד כספרן של החברה האסיאתית. ב-1842 הוא תכנן לנסוע ללהסה, אך חלה במלריה בזמן שטייל בטראי ומת בדרג'ילינג.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'ומה חי כסגפן. לעיתים קרובות הוא ישן על אדמה חשופה והתזונה שלו כללה לחם, גֶּבֶן, פירות וסלט או אורז מבושל ותה. הוא כמעט ולא אכל בשר, ואף פעם לא שתה אלכוהול. ידוע שצ'ומה נמנע משתיית מים במשך ימים. הוא יכול "לחיות בנסיבות הקשות ביותר באקלים ובשטח הקשים ביותר". הוא מעולם לא ביקש סיוע כספי לעבודתו.
הנצחות וכיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קברו של צ'ומה בדרג'ילינג סומן באנדרטה של החברה האסיאתית של בנגל. הוא נכלל ברשימת המונומנטים ההיסטוריים המתוחזקים על ידי הסקר הארכאולוגי של הודו (אנ'). לוח הונח על ידי ממשלת הונגריה עם דבריו של הרוזן אישטוון סצ'ני: "הונגרי עני בודד, ללא תשואות או כסף אך בהשראת התלהבות חיפש את מדינת המקור של ההונגרים, אך לבסוף נשבר תחת הנטל".[1] החל פרויקט לשחזור הארמון המלכותי הישן של זנגלה שבו חי צ'ומה וחיבר את המילון הטיבטי-אנגלי שלו.
הוא הוכרז כבודהיסטווה (קדוש בודהיסטי) ב-22 בפברואר 1933 ביפן. פסל שלו בתנוחת לוטוס מאת הפסל ההונגרי גזה צ'ורבה (Géza Csorba) הוצב לרגל האירוע במקדש באוניברסיטה הבודהיסטית של טוקיו.[1][4] ביום הולדתו ה-200 בשנת 1984, פרסמה ממשלת הונגריה בול דואר המתאר אותו ואת מסעותיו.[5] בשנת 1992 נפתח פארק לזכרו בטאר ונחנך על ידי הדלאי לאמה.[6]
- בשנת 1904 שינה כפר הולדתו קרש (Kőrös) את שמו ל"צ'ומקרש" (Csomakőrös) לכבוד יום השנה ה-120 להולדתו של צ'ומה, וכדי להבדיל את עצמו מעיירות אחרות בשם קרש בהונגריה.
- בשנת 1920 נוסדה "אגודת קרש צ'ומה" (Kőrösi Csoma Társaság), חברה המוקדשת לחקר המזרח ונקראה על שם צ'ומה.
- צ'ומה זכה לכבוד על ידי הונגריה על ידי הנפקת בולי דואר: ב-1 ביולי 1932.
- ב-30 במרץ 1984, צ'ומה, המאסטר בפילולוגיה טיבטית, צויר על בול דואר הנצחה על ידי הונגריה; ברקע ניתן לראות מפה של טיבט.
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Essay towards a Dictionary, Tibetan and English. Prepared, with assistance of Bandé Sangs-rgyas Phuntshogs ... by Alexander Csoma de Kőrös, etc., Calcutta: Baptist Mission Press, 1834.
- Analysis of the Dulva, part of the Kangyur, Asiatic Researches, Calcutta, 1836, vol. 20-1, pp. 41-93 (on line).
- Essay towards a Dictionary, Tibetan and English, Budapest: Akadémiai Kiadó, 1984.
- A Grammar of the Tibetan Language in English. Prepared under the patronage of the Government and the auspices of the Asiatic Society of Bengal., Calcutta: Baptist Mission Press, 1834.
- Grammar of the Tibetan Language, Budapest: Akadémiai Kiadó, 1984.
- Sanskrit-Tibetan-English Vocabulary: being an edition and translation of the Mahāvyutpatti, Budapest: Akadémiai Kiadó, 1984.
- Collected works of Alexander Csoma de Körös, Budapest: Akadémiai Kiadó, 1984.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Duka, Theodore Life and works of Alexander Csoma de Kőrös: a biography compiled chiefly from hitherto unpublished data; with a brief notice of each of his unpublished works and essays, as well as of his still extant manuscripts. London: Trübner, 1885.
- Mukerjee, Hirendra Nath Hermit-hero from Hungary, Alexander Csoma de Koros, the great Tibetologist. New Delhi: Light & Life Publishers, 1981.
- Le Calloch, Bernard Alexandre Csoma de Kőrös. Paris: La nouvelle revue tibétaine, 1985.
- Fox, Edward The Hungarian Who Walked to Heaven (Alexander Csoma de Koros 1784-1842). Short Books, 2001.
- "New Discoveries about Alexander Csoma de Kőrös and the Buddhist Monasteries of Northern India" by Judith Galántha Herman (Montreal), Lectures and Papers in Hungarian Studies, no. 44.
- "Alexander Csoma de Kőrös the Hungarian Bodhisattva" by Dr. Ernest Hetenyi PDF of the full text
סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- A Guest of Life, a film by Tibor Szemző, 2006. IMDb
- Zangla - Path of Csoma, a film by Zoltán Bonta, 2008.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שנדור קרשי צ'ומה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
שנדור קרשי צ'ומה, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 Hetenyi, Ernest. "Alexander Csoma de Koros: The Hungarian Bodhisattva" (PDF). Bulletin of Tibetology. 9 (1): 34–41.
- ^ Short bio and works (Hungarian)
- ^ 1 2 3 4 5 6 Duka, Theodore (1885). Life and Works of Alexander Csoma de Körös. London: Trubner & Co.
- ^ Le Calloc'h, Bernard (1987). "Alexandre Csoma de Koros. Le Bodhisattva Hongrois". Revue de l'histoire des religions. 204 (4): 353–388. doi:10.3406/rhr.1987.2166.
- ^ Hungary-1984-Kőrösi Csoma Sándor-UNC-Stamp
- ^ "Alexander Csoma de Kőrös Memorial Park".