יוסף קטן

יוסף קטן
	יוסי קטן בצעדת ה-1 במאי
לידה	16 בספטמבר 1939; תל-אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	25 במרץ 2012 (בגיל 72)

יוסף קטן (16 בספטמבר 1939 – 25 במרץ 2012) היה פרופסור בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. לקטן תרומה משמעותית לפיתוח העבודה הסוציאלית בישראל והוראתה. הוא פרסם מספר רב של מאמרים, ערך את כתבי העת "חברה ורווחה" ו"ביטחון סוציאלי". הייתה לו השפעה רבה על ארגון שירותי הרווחה ברשויות המקומיות בישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטן נולד בתל אביב וגדל בגבעתיים.^[1] בן לסוניה, אחות במקצועה, ממנה התייתם בעודו ילד צעיר. אביו, יצחק, היה פקיד בעיריית רמת גן חבר במפלגת מפא"י ופעיל חברתי. לפני קום המדינה, אביו היה חבר בארגון "ההגנה", ובית המשפחה בגבעתיים אף שימש כסליק.

קטן למד בתיכון "אוהל שם" ברמת גן. כנער היה חניך ומדריך בתנועת "הנוער העובד והלומד". שירת בצה"ל כלוחם בחיל השריון, ולאחר סיום השירות הסדיר החל לימודים אקדמיים. בהמשך חזר לצבא כעתודאי, בתפקיד קב"ן וסוציולוג חוקר בחיל האוויר. היה נשוי לנילי ולהם שלושה ילדים. נפטר במרץ 2012 לאחר מאבק במחלת הסרטן.

פעילות אקדמית ומחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את לימודי התואר הראשון והשני עשה בסוציולוגיה, היסטוריה של עם ישראל וחינוך, באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מכן, נשלח באמצעות מלגה ללימודי דוקטורט בעבודה סוציאלית, באוניברסיטת מישיגן באן ארבור. עם שובו מלימודיו, לימד זמן קצר באוניברסיטה העברית ולאחר מכן, נתבקש לנהל את בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. במהלך הקדנציה שלו, נוספו לימודי המשך לתואר שני.

הקריירה האקדמית של קטן, נפרשה על פני רוב חייו הבוגרים, ובעיקרה היה פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, אך לימד גם במוסדות שונים ברחבי הארץ: אוניברסיטת בן-גוריון, האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת חיפה ומכללת ספיר. בנוסף, במספר אוניברסיטאות שונות בעולם, ביניהן: בקליבלנד (Case Western Reserve), בקייפטאון, ווטרלו שבקנדה, וכרייסטצ'רץ' בניו זילנד.

קטן פרסם מחקרים רבים בנושאים רבים, ביניהם זקנה, ילדים, נוער, נשים נפגעות אלימות, ניצולי שואה ועוני. חלק ממאמריו וכתביו משמשים כחומר לימודי בבתי הספר לעבודה הסוציאלית בישראל ובעולם. במקביל למחקרו האקדמי, היה חוקר בנושאי חינוך וחברה במרכז טאוב.

עשייה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחוץ לכותלי האקדמיה, היה קטן מעורה בעמותות וארגונים חברתיים שונים. הוא כיהן בהנהלה של העמותות מט"ב, "לב זהב", "קשת", "אשל", ארגון הג'וינט ועוד. היה מיוזמי הקמתה של עמותת "רוח נשית" (יחד עם מכי חכם נאמן) שמטרותיה הן העצמת נשים נפגעות אלימות, פיזית, נפשית וכלכלית. כמו כן, ניהל את קרן יוספטל. הוא לקח חלק ביוזמה ובהפעלה של כנס ישראל-שדרות לחברה, שמטרתו הייתה דיון, ליבון והצעת פתרונות לבעיות חברתיות וכלכליות אקטואליות בחברה הישראלית במרכז ובפריפריה.

במשך שנים רבות שימש כעורך של כתבי העת "חברה ורווחה" ו"ביטחון סוציאלי".

במהלך אירועי המחאה החברתית ב-2011, לקח חלק פעיל בהסברה ובנקיטת עמדה על חשיבות המחאה החברתית, בהשפעתה על הממסד, ובתקווה לשיפורים הכרחיים בתחום החברה והכלכלה.

את מרבית פעילותו הציבורית עשה בהתנדבות.