יוסף נחמני
 | |
| ועד השומר האחרון עם השחרור: יושבים מימין לשמאל: יששכר סיטקוב, ישראל שוחט, יוסף נחמני, ושמואל הפטר | |
| לידה |
2 ביולי 1891 אולכסנדריה, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה | 23 בינואר 1965 (בגיל 73) |
| מדינה |
ישראל  |
| תפקיד | איש השומר ומנהל משרד הקרן הקיימת לישראל בטבריה |
  | |
מימין לשמאל: מאיר חזנוביץ, שמואל הפטר, יוסף נחמני, יצחק נדב
יוסף נחמני (אגרנובסקי) (2 ביולי 1891, תרנ"א – 23 בינואר 1965, כ' בשבט תשכ"ה) היה איש השומר ומנהל משרד הקרן הקיימת לישראל בטבריה, "גואל קרקעות הגליל המזרחי".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשם יוסף אוגרנובסקי באולכסנדריה שבפלך חרסון ברוסיה (כיום אולכסנדריה, באוקראינה) למשפחה ציונית. כבר כנער היה חבר מפלגת פועלי ציון, ועם סיום לימודיו בגימנסיה ב-1907 עלה לארץ ישראל עם אחיו משה. כמו רבים מעולי העלייה השנייה נדד כפועל חקלאי בחפשו עבודה במושבות ראשון לציון, עקרון ורחובות. לאחר שנה עלה לירושלים ועבד עם "קבוצת הסתתים" שארגן בוריס שץ לכיבוש עבודת הבניין בעיר על ידי פועלים יהודים, שם פגש את אלכסנדר זייד. הוא חבר לסניף פועלי ציון בעיר ולקומונת "ירושלים החדשה" יחד עם חברתו הקרובה רחל ינאית בן-צבי. פעילותו הציבורית נמשכה בין היתר במסגרת בחירתו מטעם "אחדות העבודה" לחבר אספת הנבחרים הראשונה.
ב-1911 נענה לקריאתו של זייד ועלה לגליל על מנת לכבוש את העבודה והשמירה שם. היה מבין ראשוני ארגון "השומר" ונבחר לוועד הארגון וכן לתפקידי גזבר ומזכיר הארגון. כן היה פעיל בהסתדרות פועלי הגליל. בתקופת מלחמת העולם הראשונה ארגן את ההגנה בגליל, לאחר שרבים מחבריו נאסרו. עם הקמת ארגון ההגנה הצטרף לשורותיו והיה למפקד גוש טבריה, במסגרת זו פיקד על פינוי הילדים מכפר גלעדי ותל חי זמן קצר לפני קרב תל חי. בתקופה זו התקרב אל ערביי האזור, למד את שפתם, תרבותם ומנהגיהם ועסק בגישור בין יהודים וערבים, כתוצאה מהיכרות קרובה, ובעזרתו של ראזק עבד אל-קאדר איתר קרקעות בתחומי החורן הגליל המזרחי והגליל העליון וביצע רכישות קרקע עבור חברת פיק"א והקרן הקיימת לישראל.[1] נחמני תיווך בעסקאות לרכישת כ-90 אלף דונם קרקעות לאום.
בין השנים 1927–1950 היה חבר מועצת העיר טבריה.
בשנים 1937–1938 היה נחמני חבר ב"ועדת הטרנספר" (אנ') של הסוכנות היהודית (שקמה לאחר דו"ח ועדת פיל, שהמליץ על חילופי אוכלוסין).[2] ב-10 ביולי 1944 כתב נחמני ביומנו בקשר להתנגדות הערבים לרכישת קרקעות על ידי יהודים: "יש לתמוך ברעיון הטרנספר ואחת ולתמיד לפתור את שאלתנו".[3]
ב-30 בנובמבר 1947, לאחר החלטת החלוקה של עצרת האו"ם, כתב נחמני ביומנו: "שמחה מעורבת בתוגה... תוגה שהפסדנו את חצי הארץ, את יהודה ושומרון... 80 אחוזים של הקרקע שייך עדיין לערבים ונוסף לזה [יהיו במדינה היהודית] 400 אלף ערבים".[4] על פי יומניו והתכתבויותיו, נראה כי בתקופה זו זנח את הרעיון בדבר מדיניות טרנספר כוללת. במקום זאת, סבר כי להמשיך את "גאולת הקרקעות" ביתר שאת.[5]
לפי היומנים הוא הזדעזע מפינויים של ערביי טבריה, עירו, על ידי הבריטים בזמן מלחמת העצמאות, ושאף לראותם חוזרים למקומם. ב-2 במאי הוא מונה לחבר בוועדה העירונית החדשה בטבריה שתפקידה היה "שמירת רכוש הערבים הנעדרים".[6] אולם בסוף יולי כבר התנגד לשיבת הפליטים: "בעיתונים התחילו לדבר על החזרת הפליטים שהתרכזו בנצרת לטבריה וכו'. דברים שלא מתקבלים על הדעת, שבזמן מלחמה יחזרו ערבים לטבריה או למקומות אחרים ולאפשר על ידי זה לערער את הביטחון". באוגוסט היה מעורב בהבאת עולים יהודים לטבריה וביישובם בבתים נטושים של ערבים.[7] לאחר מכן נטל חלק חשוב בתכנון והריסת בתי הערבים בעיר העתיקה של טבריה, לטובת סלילת כבישים והקמת גנים ציבוריים.[8]
בעת המלחמה נחשף נחמני למעשי שוד, ביזה וגירוש ערבים פלסטינים מבתיהם ומכפריהם על ידי לוחמי פלמ"ח וצה"ל ותיעד את המעשים ביומניו. ב-6 בנובמבר 1948, התייחס ביומנו למעשי טבח שנעשו בזמן מבצע חירם ותהה: "מנין לקחו מידת אכזריות כמו הנאצים? למדו מהם".[9] בשל התבטאויות אלה, שהתגלו רק בשנת 2000, כינה אותו ההיסטוריון בני מוריס "מצפונה של התנועה הציונית".
נחמני נפטר בטבריה ב-1965 ונקבר בחלקת "השומר" בבית העלמין בתל חי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוסף נחמני – איש הגליל / ערך והביא לבית הדפוס: יוסף ויץ, רמת גן: משפ' נחמני ליד מסדה, תשכ"ט-1969 (אנתולוגיה של מכתבים מאת נחמני, מובאות מיומניו ומאמרים עליו ומפרי עטו).[10]
- יוסף נחמני / ירושלים: אגף ההסברה, הקרן הקיימת לישראל. תשכ"ו 1966.
- בני מוריס, תיקון טעות: יהודים וערבים בארץ ישראל: 1956-1936, תל אביב: עם עובד, תש"ס 2000. יוסף נחמני והשאלה הערבית ב־1948, עמ' 58–103.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "יוסף נחמני (אוגרנובסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 786
- ביוגרפיה קצרה באתר לזכר נחמיה לבנון
- אורי קליין, ירה ובכה, באתר הארץ, 15 בינואר 2007
- א.ח. אלחנני, יובל בארץ ירדן וחרמונים, דבר, 6 בספטמבר 1964
- יוסף נחמני (אוגרונובסקי), דבר, 24 בינואר 1965
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דייויד סלע, מהפכן וציוני: סיפורו הלא ייאמן של צאצא הנביא מוחמד, באתר ישראל היום, 8 באוקטובר 2020
- ^ מוריס, עמ' 99–100.
- ^ מוריס, עמ' 61. מוריס מצטט ישירות מהיומן. נוסח שונה מופיע בספר יוסף נחמני איש הגליל בעריכת יוסף ויץ, עמ' 220: "האם יסכימו הערבים שאנחנו נתחזק ונתרבה בארץ? המוצא הוא טראנספר ופעם לתמיד תפתר הבעיה".
- ^ מוריס, עמ' 63.
- ^ מוריס, עמ' 64.
- ^ מוריס, עמ' 76–79.
- ^ מוריס, עמ' 85.
- ^ מוריס, עמ' 89–90.
- ^ מוריס, עמ' 86.
- ^ מוריס, עמ' 203, הערה 2.