יוסף קוסטינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף קוסטינר
לידה 29 בספטמבר 1949
פיאטרה ניאמץ, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באוגוסט 2010 (בגיל 60)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט אלי כדורי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוסף קוסטינר (29 בספטמבר 1949 - 19 באוגוסט 2010) היה פרופסור חבר בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה, וחוקר במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסטינר נולד בפיאטרה ניאמץ שברומניה, להורים ניצולי שואה, שאיבדו במחנה בטרנסניסטריה ברומניה, את בתם בכורתם ואחותו - נעמי. המשפחה עלתה לישראל ביולי 1950. גדל בחיפה, למד בתיכון "חוגים". בצה"ל שירת כחובש, ובמילואים שירת במודיעין.

קוסטינר למד באוניברסיטת חיפה את התואר הראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ומדע המדינה (1973), ואת התואר השני בהיסטוריה של המזרח התיכון (1978). נושא עבודת הגמר, בהנחיית פרופסור גבריאל בן-דור, היה קבוצות הגרילה ומאבקן לעצמאות ולשלטון בדרום תימן בין 1963 ל-1967. המשיך ללימודי דוקטורט, בבית הספר לכלכלה של לונדון של אוניברסיטת לונדון, הגישו ב-1982, בנושא היווצרותה של הממלכה הסעודית, בהנחיית פרופסור אלי כדורי. מיד לאחר מכן החל ללמד באוניברסיטת תל אביב בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון, ובמקביל עבד כחוקר במרכז דיין. בשנים 20002004 עמד בראש בית הספר להיסטוריה (קדנציה כפולה), אשר מרכז את הלימודים הגבוהים בחוגים להיסטוריה של המזרח התיכון ואפריקה, היסטוריה כללית, היסטוריה ופילוסופיה של המדעים ולימודים קלאסיים. תיאם את הפעילות המחקרית במרכז דיין. היה בשבתונים במרכז ללימודי המזרח התיכון שבאוניברסיטת הרווארד, בבית הספר ללימודי המזרח ואפריקה של אוניברסיטת לונדון ובבית הספר ללימודים מתקדמים שבאוניברסיטת ג'ונס הופקינס. היה פרופסור אורח בקולג' הולי קרוס, באוניברסיטת ג'ורג' מייסון, אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת מסצ'וסטס, פרנאוניברסיטאט האגן, אוניברסיטת ג'ורג'טאון, ואוניברסיטת מינכן.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסטינר היה סמכות בינלאומית בחקר חצי האי ערב בכלל ובחקר סעודיה בפרט, ומחקריו שהיו חדשניים ונחשבו בתקופתו כשוליים וזניחים במחקר המזרח תיכוני הפכו לתחומים מרכזיים ומובילים[1]. קוסטינר התמחה בדיאלקטיקה ובמערכת היחסים שבין שבט ומדינה במזרח התיכון. הוא חקר את התופעה, שבה מצד אחד שבטים יוצרים מדינות ושליטים ומעצבים את הרגלי החברה והשלטון ומצד שני, שבטים מהווים לעיתים מוקד השפעה רב עוצמה מול המדינה והשלטון המרכזי. בנושא זה עסק בצורה כוללת כתופעה מזרח תיכונית, במושגים ובתאוריות הרלוונטיות. הוא התמקד במדינות חצי האי ערב והמפרץ הפרסי: ערב הסעודית, כווית ותימן, חקר גם את בעיות הביטחון באגן המפרץ הפרסי, ובנוסף חקר את משמעות המדינה וקיומה במזרח התיכון.

היווצרותה של ערב הסעודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של קוסטינר (The Making of Saudi Arabia: From Chieftaincy to Monarchical State, 1916-1936) שראה אור בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד ב-1993 הוא עיבוד של עבודת הדוקטורט שלו ובו הוא מנסה לבדוק כיצד צמחה המונרכיה הסעודית מתוך קונפדרציה שבטית שקדמה לה. בספרו הוא מנתח את התהליכים של הפעילות הפוליטית של השבטים, את המעמד המיוחד של הדת הווהאבית בערב הסעודית, החשיבות של משפחת המלוכה, עיצוב הגבולות ועיצוב השלטון. התזה המונחת בבסיסו של הספר היא שערב הסעודית צמחה כמדינה מתפשטת וכובשת, אולם החל מאמצע שנות העשרים נעצר במידה רבה תהליך ההתפשטות ובמקומו בא תהליך של ביסוס המשטר ומיסוד השלטון על כל המחוזות שנכבשו. תוך כדי כך, השליט עבד אל-עזיז (הוא אבי כל המלכים שבאו אחריו: סעוד, פייצל, ח'אלד, פוהד ועבדאללה, שנולדו לאמהות וענפים שונים) עצב מלוכה מודרנית עם גבולות קבועים, מנהל שלטוני וריכוזיות. הוא הפך את הכלכלה מרמת קיום בסיסי המושתתת בעיקרה על הובלת שיירות, לכלכלה שבנויה על הכנסות מהחג' (העלייה לרגל למכה) ועל הכנסות מנפט. עבד אל-עזיז היה צריך להילחם נגד אליטות שבטיות שהתנגדו לתהליך השינוי הזה והתוצאה הייתה הניצחון על הקבוצות האלה. כך נסללה הדרך להפוך את סעודיה למונרכיה ריכוזית, בירוקרטית ושוחרת פיתוח.

המאבק על דרום תימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו המאבק על דרום תימן (The Struggle for South Yemen), הוא עיבוד של עבודת המאסטר שלו. בספר הוא מנתח כיצד התפתח מאבק של קבוצות לאומיות נגד השלטון הבריטי בדרום תימן לקראת עצמאות וכיצד תפסו קבוצות הגרילה הקומוניסטית את השלטון שם. לקראת יציאת הבריטים מעדן ב-1967, השלטון נתפס על ידי קבוצות מרקסיסטיות שגברו על הקבוצות הלאומיות הערביות שנתמכו וסובסדו על ידי נשיא מצרים, ג'מאל עבד אל-נאצר. היה בכך ביטוי ראשון מסוגו לחולשת המחנה הנאצריסטי בזירה הערבית.

האסטרטגיה המהפכנית של דרום תימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה של קוסטינר (South Yemen’s Revolutionary Strategy) הוא ספר המשך לספרו הקודם "המאבק על דרום תימן". הספר עוסק בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, עת ניסו המהפכנים הדרום תימנים לייצא את המהפכה שלהם. הוא מתאר את מסכת היחסים שלהם עם ברית המועצות, שמביאה לביטוי דיאלקטיקה של מעצמה וקליינט, שאמנם תלוי במעצמה, אבל הוא גם שחקן עצמאי. תוך כדי כך, מסביר הספר את יוזמות החתרנות של דרום תימן במדינות המפרץ השונות.

החיפוש המיוסר של אחדות תימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של יוסף קוסטינר (Yemen the Tortuous Quest for Unity) הוא מחקר הדן בתקופה שאחרי נפילת ברית המועצות ב-1989, בעת שנוצר תהליך של איחוד בין שתי מדינות תימן: צפון תימן ודרום תימן. תהליך זה היה מלווה במלחמות אזרחים ובמאבק קשה בדבר מי ישלוט במדינה המאוחדת והסתיים לבסוף בניצחונו של מי שהוא היום נשיא תימן עלי עבדאללה צאלח. עד היום תימן היא מדינה עתירת פילוגים ואלימה (דבר המתבטא למשל בחטיפת תיירים), אולם הנשיא הצליח לאחד את המדינה ולשמרה במתכונת זו.

שבטים והיווצרות מדינות במזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר זה של קוסטינר (Tribes and States formation in the Middle East) הוא תוצר של ועידה שיזם קוסטינר באוניברסיטת הרווארד, ביחד עם פרופסור פיליפ ח'ורי מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. ניירות הוועידה עובדו על ידי קוסטינר וח'ורי כאסופת מאמרים והם אף כתבו מבוא שמסביר את הסבירות של התייחסות שבטים למדינות ושל מדינות לשבטים וכיצד נוצרים ביניהם תהליכי גומלין, על ידי התאמות הדדיות. הטיעון הבסיסי הוא כי אין להבין שבט כגוף ארכאי ופרימיטיבי, אלא כמסגרת דינמית משתנה, שמצליחה להתאים עצמה היטב למצבים של מודרניזציה. דווקא בתנאים של מודרניזציה, עת חברות מצויות בניכור. ועת מתקיים חשש של אנשים מהלא-מוכר, מהחידושים ומהבירוקרטיה, יש לשבט ולערכי קרבת הדם השפעה ממתנת על החברה, מעין מסגרת של קרבת אחים. בספר הביאו המחברים השונים מקרי מחקר ודוגמאות בהן מתרחש תהליך זה במדינות שונות וגם דברים כללים יותר על מהות היחסים בין שבט למדינה, ועל תהפוכותיהן.

מונרכיות במזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר (Monarchies in the Middle East) הוא ספר בעריכתו של יוסף קוסטינר, והוא תוצאה של ועידה שנערכה באוניברסיטת תל אביב. הוועידה התמודדה עם השאלה מה מסביר את שרידותן וכוחן של מונרכיות דווקא בארצות המזרח התיכון. נכון ל-2008 ישנן שמונה מדינות מונרכיות במזרח התיכון וכולן אוטוריטריות: שש מדינות המפרץ, ירדן ומרוקו. כמו כן עלתה השאלה כיצד ניתן להסביר את העובדה שבשנות החמישים חשבו רבים מהחוקרים והפוליטיקאים כי כל משטרי המונרכיות יפלו, כפי שנפלו במצרים ועיראק. אולם לאחר כמה עשרות שנים, לא רק שהמונרכיות לא נפלו, אלא במידה רבה הן נחשבות למשטר יציב ופופולרי בהשוואה למדינות שנחשבו למהפכניות.

המאמרים בספר מנסים דרך מקרי בוחן של מדינות שונות, וגם באמצעות הסברים ניתוחיים, להסביר מה עשוי להביא הן לקריסת מונרכיות והן לעיצובן. זהו ניסיון להבהיר כיצד דווקא המבנה השושלתי של המונרכיות, הקשרים המעין-שבטיים שלהן והשימוש המושכל שהן עושות בכספי הנפט, הביאו לייצובן ופיתוחן.

בהמשך למחקר זה על המונרכיות, שבו שם קוסטינר דגש על המונרכיה סעודית, הוא החל לעסוק בשאלות של האופוזיציה למונרכיות האלה. מתוך כך הוא הגיע למחקר על אוסאמה בן לאדן וכתב מאמר בו הוא דן בזרמים של האגף הרדיקלי בערב הסעודית, ושם הסביר כיצד המונרכיה הסעודית השמרנית בעלת דגש חזק מאוד על הדת, הצמיחה אופוזיציה קיצונית, עוד יותר מהמשטר עצמו. הוא בדק מה מיוחד בתנועה של בין לאדן ואילו שורשים יש לו ולתנועתו במדינה הסעודית עצמה, בתימן ובמצרים. [2]

ביטחון באזור המפרץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסטינר עסק בנושא זה במאמרים שונים. אחד מהם הוא From Jidda to Cairo, אותו כתב ביחד עם דוקטור ברוס מדי ויצמן ממרכז דיין והוא עוסק בניסיונות התיווך של הסעודים לפני כיבוש כווית על ידי עיראק, על מנת להדגים את הסוגיה של ניסיון מדינות המפרץ להגשים את ביטחונן. הוא מתייחס לתהליך שהתחולל שם בין שתי ועידות פסגה ערביות: ב-1990 הוועידה שקדמה לכיבוש כווית על ידי עיראק. הוועידה השנייה באה אחרי הכיבוש, בה נוצרה הקואליציה האנטי-עיראקית. [3] הכוונה היא להסביר את ביטחונן של ערב הסעודית ושל המדינות הקטנות במפרץ הפרסי, וניסיונות ההתגוננות שלהן בפני שכנים כמו איראן או עיראק. הן נסמכות על ארצות הברית, אבל מפתחות גם אסטרטגיות ביטחוניות משלהן. זאת בעיקר כמתווכות בסכסוכים אזוריים וכתומכים בפעילויות כלל ערביות, פלסטיניות ואסלאמיות. על ידי כך הן מנסות לקנות לעצמן יוקרה ומעמד מוביל. בהקשר זה הופיע ספרו של קוסטינר "קונפליקטים ושיתוף-פעולה במפרץ הפרסי" (Conflict and Cooperation in the Gulf).

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Making of Saudi Arabia: From Chieftancy to Monarchical State 1916-1936. Oxford University Press, 1993
  • The Struggle for South Yemen, Croom Helm and St.Martin's, 1984
  • South Yemen's Revolutionary Strategy, 1970-1985; From Insurgency to Bloc Politics, The Jaffee Center for Strategic Studies, Tel Aviv University, 1990
  • Edited book with P.S.Khoury, Tribes and State Formation in the Middle East. University of California Press, 1991
  • Yemen, the Tortuous Quest for Unity,1990-1994, The Royal Institute of International Affairs, Chatham House, London, 1996
  • Edited book, Middle East Monarchies, the Challenge of Modernity, Lynne Rienner Publishers, Boulder and London, 2000
  • Conflict and Cooperation in the Gulf Region,VS Verlag fuer Sozialwissenschaften, (Wiesbaden, Germany) 2008

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסטינר פרסם עשרות מאמרים בכתבי עת מובילים ובשנתון של מרכז דיין[1] ממאמריו הנבחרים:

  • "Arab Radical Politics: The Qawmiyyun al-Arab and the Marxists in South Yemen's Turmoil, 1963-1967", Middle Eastern Studies, Vol.17, No.4, October 1981, pp. 454-476
  • "On Instruments and Their Designers: The Ikhwan of Najd and the Formation of the Saudi State", Middle Eastern Studies, Vol.21, No.3, July 1985, pp.298-323
  • "The Gulf States Under the Shadow of the Iran-Iraq War", Conflict: The Journal of the Rand Corporation, Vol.4, No.4, 1986, pp. 371-384
  • "Saudi Arabia's Territorial Expansion: The Case of Kuwait, 1916-1921, Die Welt des Islams, 33 (1993) pp. 219-234
  • With Bruce Maddy-Weitzman, "From Jidda to Cairo, The Failure of Arab Mediation in the Gulf Crisis", Diplomacy and Statecraft, 7 (1996) pp.466-492
  • "The Hashimite 'Tribal Confederacy' of the Arab Revolt, 1916-17", in E.Ingram (ed.) National and International Politics in the Middle East: Essays in Honour of Elie Kedourie, Frank Cass, 1986, pp. 126-143
  • "Shi'i Unrest in the Gulf", in M. Kramer (ed.) Shi'ism, Resistance and Revolution, Westview, 1987, pp. 173-188
  • "The Rise and Fall of Militant Opposition Movements in the Arabian Peninsula", in A. Kurtz (ed.), Trends in International Terrorism. Westview, 1988, pp.75-93
  • "Transforming Dualities: Tribes and State Formation in Saudi Arabia", in P.S. Khoury and J. Kostiner (eds.) Tribe and State Formation in the Middle East, University of California Press, 1991
  • "Kuwait: Confusing Friend and Foe", in A. Baram and B. Rubin (eds.) Iraq's Road to War, St. Martin's 1993, pp.105-116
  • "Britain and the Challenge of the Axis Powers in Arabia, The Decline of British-Saudi Cooperation in the 1930s", in M.J.Cohen and M.Kolinsky (eds.) Britain and the Middle East in the 1930s, Macmillan, 1992, pp.128-143
  • With Bruce Maddy Weitzman: "The Damascus Declaration: An Arab Attempt at Regional Security", in E. Inbar (eds.) Regional Security Regimes: Israel and its Neighbours, State University of New York Press, 1995
  • "The Foreigner's Challenge to Kuwait during Economic Upswing and Recession, 1970-1990", in A. Ayalon and G.Gilbar (eds.) Demography and Politics in the Arab States, HaKibutz HaMeuhad 1995, pp.109-130 (in Hebrew)
  • "State, Islam and Opposition in Saudi Arabia: The Post Desert Storm Phase", in Terrorism and Political Violence, vol. 8 (1996) pp. 75-89
  • With J. Teitelbaum, “State Formation and the Saudi Monarchy”; in Middle East Monarchies,op.cit. pp. 131-150
  • “Coping with Regional Challenges: A Case Study of Crown Prince Abdullah’s Peace Initiative”, in Paul Aarts & Gerd Nonneman (eds.) Saudi Arabia in the Balance: Political Economy, Society, Foreign Affairs, Hurst, 2005, pp. 352-371
  • “Solidarity in the Arab State – an Historical Perspective”, in Asher Susser (ed) Challenges to the Cohesion of the Arab State, Moshe Dayan Centre, Tel-Aviv University, 2008
  • “The Role of Tribal Groups in State Expansion and Consolidation” in Joseph Ginat and Anatoly Khazanov (eds.) Changing Nomads in a Changing World (Brighton: Sussex Academic Press, 1998), pp. 143-155
  • “The United State and the Gulf States: Alliance in need”, Middle East Review of International Affairs, Vol. 2 (1998), pp. 54-60
  • “Why Gulf Regimes Remain Autocratic?” in Joshua Teitelbaum (ed.) Political Liberalization in the Persian Gulf: The Middle East in Transition (forthcoming by Lynne Rienner)
  • “The Rise of Jihadi Trends in Saudi Arabia: The Post Iraq-Kuwait War Phase”, in Hillel Frisch & Efraim Inbar (eds.) Radical Islam and International Security: Challenges and Responses, Routledge, 2007, pp. 73-92
  • "מדינות המפרץ הפרסי" (1992), מרכז ההסברה ירושלים עמ' 36[5]
  • "שורשי היוזמה הערבית לשלום ותהפוכותיה", בתוך ישראל ויוזמת השלום הערבית בעריכת אפרים לביא, (תל אביב:מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום, 2010 ,(עמ' 96-99.[6]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסטינר היה נשוי לריקי, ולהם 3 ילדים: נעמה, אוריה ונדב. התגורר בחיפה ושהה עם משפחתו בחו"ל בזמן השבתונים והלימודים הגבוהים.

נפטר ב-19 באוגוסט 2010.

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לזכרו של קוסטינר, ערכו עוזי רבי ויואל גוז'נסקי את הקובץ "מדינות המפרץ: בין איראן למערב", בהוצאת המכון למחקרי ביטחון לאומי ומרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, אוניברסיטת תל אביב, פברואר 2012[7][8]
  • בשנת 2012, תרמה משפחת קוסטינר לספריית אוניברסיטת חיפה ול"מרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי", ספרים במגוון שפות, מעיזבונו[1].
  • משפחת קוסטינר תרמה גם לאוניברסיטת תל אביב מספריו ומעיזבונו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Boaz, תרומת אוספו של פרופ' יוסף קוסטינר ז"ל, באתר liblog.haifa.ac.il, ‏16.7.2012
  2. ^ (“The Rise of Jihadi Trends in Saudi Arabia: The Post Iraq-Kuwait War Phase”, in Radical Islam and International Security: Challenges and Responses. Eds. Hillel Frisch & Efraim Inbar; Routledge, 2007).
  3. ^ (מאמר נוסף שעוסק בנושא הוא המאמר Coping with Regional Challenges: A Case Study of Crown Prince Abdullah’s Peace Initiative מתוך הספר שערכו Paul Aarts & Gerd Nonneman Saudi Arabia in the Balance).
  4. ^ מדינות המפרץ: פוליטיקה, חברה, כלכלה / עורך - יוסף קוסטינר | קוסטינר, יוסף, 1949-2010 | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  5. ^ IDEA - ALM : מדינות המפרץ הפרסי, באתר www.infocenters.co.il
  6. ^ יוסף קוסטינר, שורשי היוזמה הערבית לשלום ותהפוכותיה", ישראל ויוזמת השלום הערבית, בעריכת אפרים לביא , תל אביב: מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום, 2010, עמ' 96-99
  7. ^ מדינות המפרץ - בין איראן למערב: לזכרו של פרופ' יוסי קוסטינר / עוזי רבי ויואל גוז'נסקי - עורכים | רבי, עוזי | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  8. ^ עוזי רבי ויואל גוז'ינסקי (ע), מדינות המפרץ: בין איראן למערב, לזכרו של פרופ' יוסי קוסטינר, מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, אוניברסיטת תל אביב, פברואר 2012
  9. ^ מרכז דיין, Joseph Kostiner - in memoriam, Moshe Dayan Center (MDC) for Middle Eastern and African Studies at Tel-Aviv University