יורי פינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יורי פינס

פרופ' יורי פינס (נולד ב-22 ביוני 1964) הוא היסטוריון ישראלי באוניברסיטה העברית בירושלים המתמחה בסין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורי פינס נולד בקייב ב-1964 לזוג רופאים, אביו היה אנטי-קומוניסט חריף ואוהד גדול של רונלד רייגן ואוגוסטו פינושה[1] ואמו הייתה ציונית נלהבת.[2] המשפחה עלתה מאוקראינה לישראל ב-1979 והתיישבה בירושלים. ב-1981, עם התפתחות תודעתו הפוליטית של הנער - הגיע פינס לסניף רק"ח, הצטרף למפלגה והחל בפעילות מטעמה. שבוע לפני גיוסו לצבא, כתב לראש אכ"א, מכתב ובו הביע את רצונו להימנע משירות בשטחי יהודה, שומרון, עזה ורמת הגולן, ונענה בסירוב. שבועיים לאחר שגויס, רותק למשך שבועיים לבסיס, וזאת בשל סירובו לנסוע לטיול ברמת הגולן במסגרת סדרת חינוך. ולאחר תקופת ההכשרה, הפך פינס לתותחן טנק בצבא.

פינס קיבל את כל תאריו, מהתואר הראשון ועד התואר השלישי, בחוג למזרח אסיה באוניברסיטה העברית בין השנים 1997-1985. עבודת הדוקטור שלו עסקה בהגות סינית בין המאות ה-8 וה-5 לפני הספירה, והיא נערכה בהדרכת פרופסור איירין איבר, במסגרת העבודה עשה מחקר באוניברסיטת נאן-קאי, טיין-ג'ין, סין. פינס התמנה למרצה באוניברסיטה העברית ב-1998, למרצה בכיר בשנת 2002, לפרופסור חבר בשנת 2007, ולפרופסור מן המניין ב-2012. הוא משמש כראש המכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה.

פינס היה פעיל כסטודנט ברק"ח ושימש כמרכז פעילות ארגון השמאל הרדיקלי קמפו"ס (קבוצת מעורבות פוליטית וחברתית סטודנטיאלית). ישב מספר פעמים בכלא הצבאי על סירוב לשרת בשטחים ועל סירוב לשרת בלבנון, בפעם הראשונה בשנים 1984-1983 ובשנית בין השנים 1990-1989, תקופה מצטברת של כחצי שנה.

פינס כותב ביחד עם פרופסור גדעון שלח סדרה של שלושה כרכים בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה שעוסקת בקיסרות הסינית למן יסודותיה בתקופה הפרהיסטורית ועד לשנת 1912. מדובר בפרויקט ייחודי הסוקר לעומק את התהליכים הפוליטיים, החברתיים, הכלכליים והאינטלקטואליים שעיצבו את החברה והמדינה הסינית לאורך תקופה המשתרעת מן העידן הניאוליטי (האלף השמיני עד השלישי לפנה"ס) ועד לשלהי התקופה הקיסרית במאות 19 – ראשית המאה ה-20. עורך הסדרה הוא פרופסור יצחק שיחור. שני הכרכים הראשונים פורסמו ב-2011 ו-2013; הכרך השלישי מצוי בהכנה.

יורי פינס נשוי לואנג יו, מרצה להיסטוריה ותרבות ישראלית באוניברסיטת בייג'ינג, סין.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום עניין מרכזי של מחקריו של פינס הוא הגות פוליטית סינית קדומה ותרבות פוליטית סינית מסורתית. עיקר עניינו הוא בתקופת "100 האסכולות", מאות 6-3 לפני הספירה, עידן של גיבוש התרבות וההגות הסינית כפי שאנו מכירים אותה היום. כן עוסק במאפייני הקיסרות הסינית הקדומה, בהיסטוריוגרפיה סינית מסורתית, בבניית זהויות במרחב הסיני לפני הקמת הקיסרות ב-221 לפנה"ס ואחריה ועוד. לאחרונה מתעניין בהיבטים השוואתיים של האימפריות השונות בהיסטוריה האנושית.

יסודות ההגות הקונפוציאנית: החיים האינטלקטואלים בתקופת צ'וּן-צ'יוּ (453-722 לפני הספירה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבוד של עבודת הדוקטור של פינס. המחקר מנסה לבחון מחדש את חיי הרוח של "תקופת האביב והסתיו" (צ'וּן-צ'יוּ בסינית, 722-453 לפנה"ס). אגב כך, פינס בוחן את הטקסט המרכזי הדן בתקופה זו, ה"דזוֹ ג'וּאָן", שהיא היצירה הגדולה ביותר מהתקופה הטרום-קיסרית בסין. בניגוד למרבית המחקרים שפורסמו במאה ה-20, פינס טוען ש"דזוֹ ג'וּאָן" היא יצירה אמינה, המשקפת את ההיסטוריה המובאת בה (453-722 לפני הספירה). לדעת פינס תקופת "האביב והסתיו" שונה מהותית מתקופות מאוחרות יותר בהיסטוריה הסינית. מדובר בתקופה אריסטוקרטית, אז נשלטה סין בידי אצולה תורשתית וכתוצאה מכך חיי הרוח וההגות הפוליטית והאתית היו שונות ממה שהיה מקובל בתרבות הסינית מאוחר יותר. כך, למשל, הוגי התקופה הזו תמכו בדגם פוליטי ביזורי יותר מאשר היה מקובל בסין מאז המאה ה-5 לפנה"ס. עוד בולט בהיעדרו רעיון המריטוקרטיה – קידום האנשים לפי כישוריהם ולא לפי הייחוס שלהם – שהיה ליסוד ההגות החברתית הסינית מאז המאה ה-5 לפני הספירה.

לחזות את הקיסרות בת האלמוות: הגות פוליטית סינית של עידן המדינות הלוחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו השני של פינס עוסק בהגות של תקופת "המדינות הלוחמות" (453-221 לפני הספירה) ומסכם את מחקריו עד אז. הוא דן בגיבוש הערכים שעליהם הושתתה לימים הקיסרות הסינית. מדובר בעידן של פיצול פוליטי של סין, עידן בו לא הייתה אורתודוקסיה המוכתבת מלמעלה וההוגים המתחרים היו יכולים להציג את רעיונותיהם באין מפריע. לטענתו של פינס, העובדה שדווקא בתקופה הזו התגבשו העקרונות המנחים של הקיסרות המאוחדת העתידית תרמה באופן מכריע לעוצמתה האידאולוגית של הקיסרות מהרגע שהוקמה. הספר נושא אתה השם "לחזות את הקיסרות בת האלמוות" מאחר שהקיסרות הסינית שגובשה בתקופת "המדינות הלוחמות" הייתה לקיסרות הרציפה ביותר בעולם: במשך למעלה מ-2000 שנה לא השתנה מן היסוד המבנה הפוליטי שלו. השאלה שפינס שאל בספר ובמאמרים,[3] היא מה גרם לכך שהקיסרות הסינית שמרה על יציבותה המבנית במשך למעלה מאלפיים שנה, וזאת על אף אין ספור מרידות, כיבושים, התמוטטויות ועוד. היכולת של הקיסרות לקום לתחייה כממלכה מאוחדת המונחית בידי אותם הערכים הפוליטיים שגובשו עוד בעין "המדינות הלוחמות" מבדילה את הקיסרות הסינית מאימפריות אחרות. אלה נפלו ולא קמו (למשל רומי, החליפות הערבית, הקיסרות הפרסית ועוד). בסין, כושר ההישרדות של הקיסרות היה חזק בהרבה.

בספרו "לחזות את הקיסרות בת האלמוות" פינס יוצא נגד הגישה המקובלת הרואה ב"תקופת 100 האסכולות" בעיקר את עידן של חילוקי דעות בין אסכולות רעיוניות מגובשות כאילו היו אלה מפלגות אידאולוגיות המוכרות לנו מהעידן המודרני.[4]

פינס מסכים עם כך שאכן ההוגים התווכחו ביניהם, אבל טוען שמעבר לכל הוויכוחים היו נקודות קונצנזוס שהפכו לימים לתשתית הרעיונית שעליה הושתתה הקיסרות הסינית. הקונצנזוס היה כה חזק עד שעד לראשית המאה ה-20, לא היה איש מבין השחקנים הפוליטיים החשובים בסין שקרא תיגר על מבנה המשטר, שהקיסר עומד בראשו, שולט לכאורה ב"כל אשר מתחת לשמיים", מעסיק מלומדים בתפקידי מפתח ומפגין דאגה לפשוטי העם, מבלי לשתפם בשלטון. המערכת הרעיונית שהתגבשה בימי "המדינות הלוחמות" הייתה לפיכך לבעלת הגמוניה תרבותית ופוליטית לאורך ההיסטוריה הסינית. כל עוד קיבלו כולם – אפילו כובשיה הזרים של סין - את הנחות היסוד האלה, היה המשטר מאוד חזק.

פינס מסכם את הרעיונות העיקריים שגובשו בימי "המדינות הלוחמות" ונהפכו לנכסי צאן וברזל של הקיסרות הסינית כדלקמן:

  1. המרחב מתחת לשמיים – העולם הסיני – ישאר לעד המאוחד תחת שליט יחיד.
  2. אין מבנה שלטון זולת מלוכה אבסולוטית, דהיינו מונרכיה. העולם צריך להיות נשלט בידי דמות יחידה בעלת כל הסמכויות – לפחות במישור הסמלי. לא ייתכן שליטה בידי "מועצת חכמים", אוליגרכיה, לא כל שכן דמוקרטיה.
  3. האינטלקטואלים חייבים להיות מעורבים בעשייה הפוליטית והחברתית, המימוש העצמי שלהם אפשרי רק במערכת פוליטית וחברתית.
  4. העם הפשוט זכאי לרווחה, לביטחון אישי ותפקידו החשוב ביותר של השליט הוא לדאוג לכך, אבל אין שום סיבה לשתף את ההמונים בקבלת החלטות, כלומר זהו משטר פטרנליסטי.

ספר "הקיסרות הנצחית: תרבות פוליטית בסין המסורתית"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר השלישי של פינס, שהתפרסם בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2012, הוא המשך לספרו הקודם, "לחזות את הקיסרות בת האלמוות". פינס בוחן בו כיצד הרעיונות שעוצבו בתקופה הטרום-קיסרית השפיעו על התנהלותה של הקיסרות הסינית לדורותיה, דהיינו מאז הקמתה ב-221 לפנה"ס ועד להחלפתה ברפובליקה הסינית בשנת 1912. פינס גורס כי כושר ההישרדות המופלא של הקיסרות נעוץ בשילוב בין העקרונות "הקשיחים" שעיצבו את התנהלותה מחד גיסא, לבין גמישות ביישום העקרונות הללו מאידך גיסא. כך, למשל, האידאולוגיה הקיסרית חייבה את היותו של המרחב "מתחת לשמיים" מאוחד תחת שלטונו של הקיסר הסיני; ורעיון זה הביא לכך שבתקופות הפיצול הטוענים לכתר הקיסר לא יכלו לקבל לגיטימיות של משטרים עצמאיים על אדמת סין והיו חייבים לנהל מאבק על החיים והמוות נגד הקיסרים המתחרים, עד שלבסוף רק קיסר מאחד יחיד ישרוד. הדבר הביא לתקומתה של הממלכה המאוחדת בשטחה של סין גופא אחרי תקופות פיצול קצרות כארוכות; אולם מימוש "קשיח" מדי של עקרון זה עלול היה להוביל את הקיסרות למלחמות ההתפשטות האין סופיות, זאת מאחר שתאורטית "כל אשר מתחת לשמיים" היה המרחב העולמי, ושום שליט בעולם לא היה אמור להיות עצמאי. אולם כאן קברניטי הקיסרות ערכו תיקון חשוב באידאולוגיה: הם הפרידו - גם אם לא בריש גלי - בין המרחב "הפנימי" בו השלטון של הקיסר היה צריך להיות מוחלט, לבין המרחב "החיצוני" בו הסתפק הקיסר בעליונות נומינלית בלבד על הנכרים. התוצאה הייתה מדיניות גמישה, שאפשרה להתאים את יעדי ההתפשטות לכוחה של הקיסרות בפועל; רוב קיסרי סין הסתפקו בשליטה אפקטיבית בסין גופא וזנחו את רעיונות השליטה "העולמית" למעשה, גם אם לא להלכה.

גמישות דומה מאפיינת לפי פינס תחומים אחרים של התנהלות הקיסרות. כך, הקיסר היה נתפס כשליט כול-יכול אשר אין תחום האוטונומי ממרותו; ואכן, קיסרים אסרטיביים היו יכולים להטיל את מרותם על כל תחום אפשרי: החל מקניין הקרקעי, דרך תחומי הדת והתרבות וכלה אפילו בחוקי ליבוש ובכללי מתן שמות לנתיניהם. ריכוז זה של כל העצמה האפשרית בידיו של איש אחד נועדה להבטיח אחדות ממשית לממלכה, ולקיים מוקד בלבדי של קבלת ההחלטות. יחד עם זאת, פקידי הקיסר היו מודעים היטב לסכנה של שימוש לרעה בסמכויות הבלתי מוגבלות של השליט העליון; על כן, הם דאגו "לנטרל" את מרבית הקיסרים, על ידי הכוונתם לפעילות טקסית בעיקרה, ועידודם שלא להתערב יתר על המידה בענייני השלטון היומיומיים. הדבר אפשר לפקידים לרכז את מרבית הסמכויות המעשיות בידיהם תוך שמירה על מראית עין של שלטון יחיד בל-יעורער.

פינס בוחן בספרו דפוסי התנהלותה של הפקידות הבכירה, של העילית המקומית שניהלה את החברה הסינית "למטה" ואף של פשוטי העם - ליתר דיוק אותם מרכיבים של פשוטי העם שפעלו בתחום הפוליטי, לרוב באמצעות מחאות אלימות ומרידות. בהתנהלות של כל אחת מהקבוצות הללו הוא מזהה מתח רב: בין מחויבות הפקידים להיות משרתי הקיסר לבין רצונם לשמור על המעמד של מורי הדרך שלו; בין תפקיד העילית המקומית כמשענת השלטון הקיסרי לבין היותה מתחרה עם השלטון על העצמה הכלכלית והפוליטית; בין השלמת פשוטי העם עם האופי הריבודי וההיררכי של החברה לבין לגיטימיות של המרד ושל הקריאה החוזרת לשוויון הכלכלי והחברתי. המתחים הללו הובילו ללא מעט טרגדיות בהיסטוריה הסינית, אך גם אפשרו גמישות רבה והתאמת דפוסי השליטה לנסיבות הכלכליות, החברתיות והבינלאומיות המשתנות. גמישות זו לדידו של פינס הייתה למקור החיות הייחודית של הקיסרות הסינית.

בפרק האחרון של ספרו, פינס בוחן את גורלה של התרבות הפוליטית הסינית המסורתית במאה ה-20: מאה המהפכות והתמורות האדירות. הוא גורס שאף כי מרכיבים מהותיים של התרבות המסורתית - כגון מעמדו העליון של הקיסר - אכן עברו מן העולם, לדפוסים המסורתיים יש עדיין רלוונטיות רבה להתנהלותה של סין הן בהווה והן בעתיד הנראה לעין. הספר מסתיים בהערכה הפרובוקטיבית שמא המסורת הקיסרית הסינית, אשר הבטיחה שליטה יציבה למדי על אוכלוסייה אדירה לאורך מאות רבות של שנים, יכולה לשמש בסיס לצמיחת אלטרנטיבה לדגם הפוליטי המערבי (דמוקרטיה רב-מפלגתית), אשר חסידיו - בדיוק כמו חסידי המשטר הקיסרי הסיני לדורותיהם - מתקשים להבחין בקיומן של אלטרנטיבות משמעותיות להתנהלותם.

ספר בעריכה: "לידתה של הקיסרות: בחינה מחדש של שושלת צ'ין"[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינס הוא עורכו הראשי של הספר (לצד גדעון שלח, לותר פון פלקנהאוזן ורובין ייטס) שעוסק בשושלת הקיסרות הראשונה, שושלת צ'ין (221-207 לפנה"ס). הספר זהו תוצאה של הסדנא שנערכה בדצמבר 2008 במכון ללימודים מתקדמים, בירושלים. הספר כולל 9 מאמרים הבוחנים את הסוגיות של התגבשות ממלכת צ'ין לפני התקופה הקיסרית, וכן דפוסי פועלה של צ'ין האימפריאלית. המאמרים הם פרי עטם של חוקרים מארצות הברית, גרמניה, ישראל, סין (סין העממית וטייוואן) וקנדה. פינס תרם לספר את המבוא הכללי, המציג גישה חדשנית לגבי מסלול התפתחותה של מדינת צ'ין; מבוא נוסף הדן בסוגיית תדמיתה ההיסטורית של צ'ין, וכן מאמר הבוחן את הקיסר הראשון של צ'ין (המוכר בעולם בזכות תגלית חיילי הטרקוטה בקבר שלו, ליד סִי-אָן המודרנית) כדמות "משיחית" וכמעצב דמות חדשה של שליט עליון. הספר פורסם בשנת 2014 בהוצאת אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, כחלק מהמחקרים "גבולות חדשים בחקר ההיסטוריה הסינית". גרסתו הדיגיטלית נגישה בחינם לקוראים דרך אתר האוניברסיטה של קליפורניה.

מחקרים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומים נוספים בהם פינס עסק במחקריו: היסטוריוגרפיה סינית עתיקה, בעיקר בחינת אמינות המקורות והדרכים בהן יש לנקוט על מנת לבחון אותם.[5] מאמריו האחרים עסקו גם בדת הסינית הקדומה[6] ובבלשנות הסינית[7]

כן תרגם וביאר מספר יצירות שהתגלו לאחרונה בחפירות הארכאולוגיות ושלא היו ידועות עד כה לחוקרים; בהן יצירות כגון "ר'וֹנְג-צֶ'נְג-שְׁה"', "דְזְה-גָאוֹ" [8] כן עסק בהיסטוריה הפוליטית של מדינת צ'ין מתקופת המדינות הלוחמות, בגיבוש הזהויות האתניות בסין[9]

לאחרונה פונה למחקר אודות קשרים בין המדינה לחברה בסין הקדומה.

מחקריו העכשויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינס עורך עתה מחקר מקיף על "הספר של שליט שאנג" - אחת מיצירות מרכזיות מתקופת "מאה אסכולות", אשר חוברה בין המאות ה-4 וה-3 לפנה"ס ואשר מיוחסת למדינאי בכיר ממדינת צ'ין, שאנג יאנג. המחקר צפוי להסתיים בתרגום חדש של היצירה לאנגלית ובבחינה של אופיה, התיארוך שלה, וכן התכנים שלה - זאת לאור הממצאים האפיגרפיים ממדינת צ'ין שהתגלו בעשורים האחרונים בחפירות הארכאולוגיות.

במקביל פינס עובד על חקר יצירה נוספת שהתגלתה לאחרונה ושייכת לאוסף הטקסטים על גבי הבמבוק ברשותה של אוניברסיטת צִ'ינְג-חוּאָה. היצירה ושמה "סִי-ניֶין" היא היצירה ההיסטורית המשמעותית ביותר שהתגלתה מחדש לאחר למעלה מאלפיים שנה, והיא שופכת אור חדש הן על ההיסטוריה הסינית במאות 5-11 לפנה"ס והן על אופיה המורכבת של ההיסטוריוגרפיה הסינית העתיקה. בעבור פינס עבודה על טקסט זה היא גם אפשרות לחזור לעיסוק ב"דזוֹ ג'וּאָן" שממנה החלה הקריירה האקדמית שלו. המחקר גם מאפשר לו להציע דפוסים חדשים של בחינת האמינות של היצירות ההיסטוריות הסיניות.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Foundations of Confucian Thought: Intellectual Life in the Chunqiu Period, 722-453 B.C.E. Honolulu: University of Hawaii Press, 2002.
  • Envisioning Eternal Empire: Chinese Political Thought of the Warring States Era. Honolulu: University of Hawaii Press, 2009.
  • L’invention de la Chine éternelle: Comment les maîtres-penseurs des Royaumes combattants ont construit l’empire le plus long de l’histoire (Ve - IIIe siècles av. J.-C.), French translation by Damien Chaussende. Paris: Belles Lettres, 2013.
  • Zhanwang yongheng diguo: Zhanguo shidai de Zhongguo zhengzhi sixiang shi 展望永恒帝国:战国时代的中国政治思想, Chinese translation by Sun Yinggang 孫英剛. Shanghai: Shanghai guji chubanshe, 2013.
  • The Everlasting Empire: Traditional Chinese Political Culture and Its Enduring Legacy. Princeton: Princeton University Press, 2012.
  • פינס מקורות הקיסרות הסינית. כרך ראשון בסדרה "כל אשר מתחת לשמיים: סין הקיסרית, ". חיבור ועריכה משותפת עם יצחק שיחור (עורך ראשי) וגדעון שלח. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2011.
  • חיבור פרקים 7 ("תקופת האביב והסתיו – העידן האריסטוקראטי"), 8 ("תקופת 'המדינות הלוחמות': לידתה של המדינה הביורוקרטית"), 9 ("מאה אסכולות והתגבשות ההגות הסינית"), 11 ("שושלת צ'ין, 221-207 לפסה"נ); ביחד עם גדעון שלח פרק 6 ("ג'ואו המערבית, 1046-771 לפסה"נ)
  • סין הקיסרית המוקדמת. כרך שני בסדרה "כל אשר מתחת לשמיים: סין הקיסרית". חיבור ועריכה משותפת עם יצחק שיחור (עורך ראשי) וגדעון שלח. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2013
  • פינס חיבור פרקים 1-3, 5 ו-7 על תולדות שושלת חאן (206 לפנה"ס-220 לספירה), פרק 8 על תקופת שלוש הממלכות ושושלת גִ'ין המערבית"),, 316-220), פרקים 11-12 העוסקים בתולדות צפון סין תחת שלטון הנכרי במאות 6-4, וכן פרקים 13-15 ו-18 העוסקים בתולדות שושלות סוּי (618-581) וטָאנְג (907-618).
  • סין הקיסרית המאוחרת. כרך שלישי בסדרה "כל אשר מתחת לשמיים: סין הקיסרית". חיבור ועריכה משותפת עם יצחק שיחור (עורך ראשי). (בהכנה)
  • פינס חיבר עד כה פרקים 5-1 (שושלת סוֹנְג, 1279-960), ופרקים 12-15 (שושלת מִינְג, 1644-1368)

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Yuri Pines, Lothar von Falkenhausen, Gideon Shelach and Robin D.S. Yates, eds., Birth of an Empire: The State of Qin revisited. (New Perspectives on Chinese Culture and Society). Berkeley: University of California Press, 2014.
  • Yuri Pines (guest editor), a special issue of Contemporary Chinese Thought journal dedicated to Prof. Liu Zehua 劉澤華. Contemporary Chinese Thought 45.2-3 (2013-2014).
  • Paul van Els, Romain Graziani, Yuri Pines and Elisa Sabattini, eds., Political Rhetoric in Early China, a special issue of Extrême-Orient, Extrême-Occident: Cahiers de recherches comparatives 34 (2012).
  •  Raoul D. Findeisen (chief editor), Gad Isay, Amira Katz-Goehr, Yuri Pines and Lihi Yariv-Laor, eds., At Home in Many Worlds Reading, Writing and Translating from Chinese and Jewish Cultures Essays in Honour of Irene Eber (“Veröffentlichungen des Ostasien-Institut der Ruhr-Universität Bochum” Series). Wiesbaden: Harrassowtiz, 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים באנגלית ובסינית נגישים ברובם דרך אתר של יורי פינס (בסה"כ כתב למעלה מ-60 מאמרים בכתבי עת ואוספים אקדמיים.)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמה אדמון, מהפכן בכלוב, מעריב, 9 בינואר 1987
  2. ^ שם
  3. ^ למשל, "האחד שחודר הכול בהגות הפוליטית הסינית המסורתית – התגבשות הפרדיגמה של 'האחדות הגדולה'" - T'oung Pao, 2000.
  4. ^ מקום לגישה זו, ראו למשל ספרי יסוד בתחום חקר ההגות הסינית כגון Schwartz, Benjamin I. The World of Thought in Ancient China. Cambridge, MA: Harvard University Press, 1985.; Graham, Angus C. Disputers of the Tao: Philosophical Argument in Ancient China. La Salle, IL: Open Court, 1989.
  5. ^ "מדיווחים לאלים למניפולציות אידאולוגיות – התפתחות הכתיבה ההיסטורית בסין הטרום-קיסרית", היסטוריה, גיליון 4, תשנ"ט (1999), עמ' 7-35.
  6. ^ "קנאות דתית או מחויבות אידאולוגית: הרהורים על מו-דזה" בקנאות דתית בעריכת אורה לימור ומאיר ליטבק. ירושלים: מרכז שזר, 2007.;"History as a Guide to the Netherworld: Rethinking the Chunqiu shiyu", Journal of Chinese Religions 31 ` (2003), 101-126.),
  7. ^ ("Lexical changes in Zhanguo texts," Journal of the American Oriental Society 122.4 (2002), pp. 691-705.
  8. ^ "Disputers of Abdication: Zhanguo Egalitarianism and the Sovereign's Power," T'oung Pao 91.4-5 (2005), 243-300.; "Subversion Unearthed: Criticism of Hereditary Succession in the Newly Discovered Manuscripts," Oriens Extremus 45 (2005-2006), 159-178.; "Political Mythology and Dynastic Legitimacy in the Rong Cheng shi manuscript," Bulletin of the School of Oriental and Asian Studies (forthcoming 2010).) ועוד ("The Question of Interpretation: Qin History in Light of New Epigraphic Sources," Early China 29 (2004), 1-44.
  9. ^ "מדינות לאום, גלובליזציה וקיסרות מאוחדת – הניסיון הסיני (המאות החמישית– השלישית לפנה"ס)", היסטוריה 15 (מרץ 2005), 17-72.; "Beasts or Humans: Pre-Imperial Origins of Sino-Barbarian Dichotomy," in Reuven Amitai and Michal Biran, eds., Mongols, Turks and Others (Leiden: Brill, 2004), pp. 59-102.; Together with Gideon Shelach, "Power, Identity and Ideology: Reflections on the Formation of the State of Qin (770-221 BC)", in Miriam Stark, ed., An Archaeology of Asia (Malden MA: Blackwell, 2005), 202-230.