יורם רונן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יורם רונן
Yoram Ronen - Kol Israel 1959.jpg
יורם רונן בתמונה משנת 1959, עת היה עורך חדשות בקול ישראל
לידה 22 במאי 1933
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 במאי 1997 (בגיל 64) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק שדרן רדיו עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק קול ישראל, הערוץ הראשון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יורם רונן (22 במאי 193327 במאי 1997) היה עיתונאי, שדרן רדיו ומגיש טלוויזיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים. בשנות ה-50 של המאה ה-20 עשה את שירותו בגלי צה"ל, שם הגיש תוכניות מוזיקה. עם שחרורו מהצבא, הצטרף לקול ישראל, שם עסק תחילה בהכנת תסכיתים באולפן לילדים של קול ישראל בירושלים, ביחד עם נעמי דליות, רבקה מיכאלי וכרמלה דואק. בשנת 1957 ערך עם דרורה בן אב"י את מצעד הפזמונים "ראשון ראשון חביב"[1].

בין השנים 1960–1964 ערך את יומן החדשות ב"קול ישראל", וביחד עם ירמיהו יובל, ייסד את תוכנית "יומן השבוע" והגיש את היומן במשך שנים רבות[2]. באמצע שנות ה-60 נשלח לקורס שדרני ומפיקי טלוויזיה בגלאזגו שבסקוטלנד, שם הוכשר לתפקידו כחבר צוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית.

עם הקמת הטלוויזיה הישראלית, נבחר להיות הקריין של השידור הראשון של הערוץ הראשון, והעביר שידור חי של מצעד צה"ל ביום העצמאות 1968. ב-1970 מונה למנהל מחלקת החדשות[3]. לאחר מכן, הגיש במשך שנים רבות מהדורות חדשות ותוכניות אקטואליה בטלוויזיה, שימש כתב מדיני וככתב פרלמנטרי[4], וניהל את תוכנית הראיונות "מוקד"[5], תוך שהוא ממשיך להגיש את מהדורת "בחצי היום" בקול ישראל. בשנות ה-80 שימש ככתב הרדיו והטלוויזיה בארצות הברית.

עמיתו ברשות השידור, צבי גיל, כתב עליו שהוא היה יכול להתחיל שידור בלא כל הכנה: "יכולת ללא התרעה מוקדמת לשלוח אותו לקמצ'אטקה מצויד באיגלו, פארקה (מה שקרוי אצלנו "דובון") ומיקרופון והוא יגיע ומיד ישדר"[6].

על שמו רחוב בשכונת גבעת משואה בירושלים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעייתו, רחל רונן (אותה הכיר בשירותם המשותף בגלי צה"ל), שימשה גם היא שדרנית רדיו בשנות החמישים והשישים, והייתה לאחר מכן מנהלת המחלקה לשידורים לעולים בקול ישראל. נולדו להם בן ובת - רות רונן, שופטת בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דנה צימרמן, "מת העיתונאי יורם רונן", הארץ, 28. במאי 1997

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]