יצחק בקון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: תיאורי מדי ופחות מדי אנציקלופדי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אין תמונה חופשית

יצחק בָּקוֹן (1919, כשאנוב, פולין - 24 במאי 2013) היה חוקר ספרות עברית ויידית ישראלי, פרופסור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקון נולד בערב שבועות תרע"ט (1919) בעיירה כשאנוב שבגליציה, פולין, בן זקונים להירש-לייב ורחל-פייגה, ואח לחמישה. כשהיה בן חצי שנה עברה המשפחה לברלין, ובשנת 1923 חזרה לפולין והשתקעה בעיירה קשנוב. החיים התנהלו על מי מנוחות עבור משפחת בקון, בעיקר בזכות הכבוד הרב לו זכה הירש לייב מתוקף מעמדו כחזן מפורסם. בהיותו בן שמונה, נפטר אביו מסרטן.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1939, עם הכיבוש הנאצי של פולין, החליט בקון, שהיה אז בן עשרים, לגנוב את הגבול לברית המועצות. חציית הגבול צלחה, אולם בקון נתפס על ידי שלטונות ההגירה הסובייטים והושלך לגולאג ברפובליקה הקארלופינית עקב היותו מהגר בלתי חוקי. הוא עבד בגולאג במשך שנתיים. עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות ב-1941, זכו אזרחים פולנים לחנינה במסגרת הסכם בין הגרמנים לראש הממשלה הפולני הגולה בלונדון, ובקון שוחרר לאזור אוזבקיסטן. במסגרת זאת הועבר לקולחוז באזור הררי מרוחק, שבו עבד בגידול חזירים עבור הצבא הרוסי. מאוחר יותר באותה שנה, שימש כמסגר בנפחיה של בית חרושת לאריגים.

ב-1943 התגייס לצבא האדום. הוא עבר טירונות וצורף לגדוד נ"מ כחלק מיחידות "החזית האוקראינית השנייה", אשר התקדמו מערבה לפולין דרך אוקראינה. בקון מונה לאפסנאי הגדוד, ולקראת סוף המלחמה, כשהרוסים נכנסו לפולין והתקרבו לקרקוב, הועלה לתפקיד אחראי האספקה הכללי. מינוי זה איפשר לו להסתובב באופן חופשי יחסית, והקל עליו לערוק מן היחידה, שהייתה מיועדת לחזור לרוסיה. עם תום המלחמה ועריקתו מהצבא נסע בקון ללודז', שהייתה מרכז הפליטים היהודים בפולין, ובעקבות פגישות עם שליחים מארץ ישראל - נציגי המפלגות הציוניות, נזרע זרע הרעיון לעלות ארצה ולהצטרף לקיבוץ. בין אלפי הפליטים בלודז' פגש באקראי את אחותו מירל, שאותהּ לא ראה זה שש שנים. שאר משפחתו, מלבד אחיו הגדול משה, נספתה במחנות ההשמדה.

ימים טרופים אלו התאפיינו עבור בקון, כעבור ניצולים רבים אחרים, במעבר קדחתני בין ערי האזור, שאותן לא ראה מאז היה נער. בעת שהייתו בקרקוב פגש את רבקה, לימים אשתו. יחד הצטרפו לקבוצת פליטי מחנות צעירים בשם "התחייה" שהתאגדה בעיר סוסנוביץ, והתעתדה לעלות ארצה ולהקים קיבוץ.

מסלול העלייה היה סבוך וארוך, וכלל המתנה ארוכה במחנות פליטים באירופה. לבסוף, למרות הידיעות על איסור העלייה שהנהיגו הבריטים, החליטו חברי הקבוצה לנסות את מזלם בהעפלה, ובשנת 1946 הפליגו באונית המעפילים "לטרון", נתפסו ליד חופי הארץ על ידי הבריטים והוגלו לקפריסין.

העלייה לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1947 הגיעו יצחק ורבקה לנמל חיפה, ומשם הועברו למחנה הסוכנות היהודית בקריית שמואל, שבו שהו כחודש. לאחר מכן עברו לקיבוץ עין גב, שהחליט לאמץ את קבוצת "התחייה". הם גרו בעין גב במשך שנתיים, שבמהלכן עבד יצחק בחקלאות ובשמירה. בזמן זה הספיקו יצחק ורבקה להיפצע שניהם בהגנה על הקיבוץ בזמן מלחמת העצמאות, וגם להינשא.

במאי 1949 עברו יצחק ורבקה ל"קיבוץ בוכנוואלד", לימים להיקרא "נצר סרני". חברי הקיבוץ הצעיר כללו חברים שפרשו מגבעת ברנר (תולדת סכסוך פוליטי), עולים חדשים ונוער ללא מסגרת חינוכית. יצחק עבד במשך שלושה חודשים במכבסה, אולם במהרה התברר הצורך הדחוף בארגון בית ספר עבור הנוער בקיבוץ, ובמסגרת זאת נשלח להכשרת הוראה בסמינר הקיבוצים. ב-1950 נפתח בית הספר של הקיבוץ, שכלל שתי כיתות, ובשתיהן לימד יצחק.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק התחיל את הקריירה האקדמית באוניברסיטת תל אביב, שבה כתב את הדוקטורט שלו. לאחר מכן עבר לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מונה לפרופסור ולראש המחלקה לספרות עברית, וקיבל על עצמו את ראשות הקתדרה ליידיש. עם פרישתו לגמלאות עבר ללמד באוניברסיטת בר-אילן.

בראשיתו, עסק המחקר הספרותי של בקון בי"ח ברנר ובגנסין, ולאחר מכן עבר לעסוק ביצירתו של ביאליק. בשנים האחרונות הוא מתמקד בחקר שירה דו לשונית (עברית-יידיש).

מחקריו, המאוגדים בכעשרים ספרים, מתאפיינים בשילוב בין ניתוח ספרותי והיסטורי, אשר מאפשר נקודת מבט מרעננת על יצירות מוכרות. השכלתו הרחבה בספרות רוסית, יידית וגרמנית מספקת תשתית תרבותית עשירה למחקריו.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקון היה נשוי כשישים שנים לרבקה, והתגורר עמה בקיבוץ נצר סרני. ב-1952 נולד בנם היחיד, מתי (מתתיהו).

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברנר הצעיר א' – הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • ברנר הצעיר ב' – הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • עגנון הצעיר - הוצאת הקתדרה ליידיש, אוניברסיטת בן-גוריון
  • מבחר מאמרים על יצירתו של י.ח. ברנר – הוצאת עם עובד
  • הצעיר הבודד בסיפורת העברית (1899-1908) – הוצאת פפירוס
  • בשנה הראשונה – הוצאת פפירוס
  • בין השורות – הוצאת פפירוס
  • מתוך החבורה – הוצאת פפירוס
  • פרקים בהתפתחות המשקל של השירה העברית - הוצאת מפעל השכפול
  • יוסף חיים ברנר : מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו הספרותית – הוצאת עם עובד
  • ברנר הצעיר; חייו ויצירותיו של ברנר עד להופעת "המעורר" בלונדון – הוצאת הקיבוץ המאוחד
  • ברנר בלונדון : תקופת "המעורר" (1907-1905) - הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון
  • ביאליק בין עברית ליידיש -הוצאת הקתדרה ליידיש, אוניברסיטת בן-גוריון
  • ברנר וגנסין כסופרים דו-לשוניים -הוצאת הקתדרה ליידיש, אוניברסיטת בן-גוריון
  • הפרוזודיה של שירת ביאליק - הוצאת אוניברסיטת בן-גוריון
  • מנדלי ; שלום עליכם : בחינה מחודשת - הוצאת המרכז ללמודי יידיש ע"ש רינה קוסטה, אוניברסיטת בר-אילן
  • דוד פוגל - המשורר כאמן "נסתר" – הוצאת כרמל
  • צופה הייתי בעינו של עולם – הוצאת כרמל