יצחק שי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק (איציק) שי
Itzhaq Shai
יצחק (איציק) שי
יצחק (איציק) שי
לידה 19 בספטמבר 1971 (בן 51)
פתח תקווה, ישראל
מקום מגורים מודיעין
פעילות בולטת

ראש המכון לארכאולוגיה, אוניברסיטת אריאל: 2015-2019
ראש החוג ללימודי א"י וארכאולוגיה, אוניברסיטת אריאל: 2018-2019

סגן דיקן למדעי החברה והרוח, אוניברסיטת אריאל: 2019-2020
סגן דיקן למחקר ופיתוח, אוניברסיטת אריאל: 2018-2020
סגן הנשיא והדיקן למחקר ופיתוח, אוניברסיטת אריאל: 2020 - נוכחי
השכלה אוניברסיטת בר-אילן
מקצוע לימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה
ארכאולוגיה של תקופות הברונזה והברזל
מעסיק אוניברסיטת אריאל בשומרון עריכת הנתון בוויקינתונים
תואר פרופסור
בת זוג אלה
צאצאים נמרוד; ירדן; אוהד; אביתר
אתר רשמי:
www.ariel.ac.il/projects/trp/GeneralInformation.asp?numRec=385
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יצחק (איציק) שי (נולד ב-19 בספטמבר 1971) הוא פרופסור לארכאולוגיה של תקופות הברונזה והברזל, סגן הנשיא והדיקן למחקר ופיתוח באוניברסיטת אריאל בשומרון. כיהן שם כסגן דיקן למדעי החברה והרוח, כסגן הנשיא והדיקן למחקר ופיתוח, כראש המכון לארכאולוגיה וכראש החוג ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק שי נולד בפתח תקווה ב-19 בספטמבר 1971, כבנם האמצעי של משה בנימין דויטש (רו"ח) ויהודית דויטש (גננת).

שירת בצה"ל בלהק מודיעין של חיל האויר, בין השנים 1991 ל-1993.

בשנת 1995, התחתן עם אלה (לבית קובילר), ד"ר לביולוגיה, העובדת ביחידת הקרישה של בית החולים הדסה עין כרם. הזוג גר במודיעין ולהם ארבעה ילדים: נמרוד, ירדן, אוהד ואביתר.

לימודים והתמחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 19941997 למד באוניברסיטת בר-אילן וסיים תואר ראשון בהצטיינות במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה. בהמשך סיים תואר שני בהצטיינות באותה המחלקה (19982000). נושא התיזה שלו היה: "פלשת ושפלת יהודה בין מסע שישק למסעות האשורים לארץ ישראל: סקירה היסטורית וארכאולוגית", בהנחיית פרופ' זאב ספראי ופרופ' אהרן מאיר.

בשנת 2006 קיבל שי תואר דוקטור מאוניברסיטת בר-אילן במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה, בהנחיית פרופ' אהרן מאיר, במחקר בנושא "התרבות החומרית בפלשת בתקופת הברזל IIא: המכלול הקרמי משטח A בתל צפית כמקרה מבחן".

ערך השתלמות בתר דוקטורט בהנחיית פרופ' לורנס סטייגר באוניברסיטת הרווארד, בשנים 20052006, במוזיאון השמי.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל כמרצה במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן, בשנת 2002. בין השנים 2006 ל-2011 שימש כעמית הוראה בבר-אילן וכיהן כמנהל המעבדה הארכאולוגית של תל א-צאפי/גת.
בשנים 20082009 כיהן כחוקר עמית במכון הישראלי ללימודים מתקדמים של האוניברסיטה העברית בירושלים, ובין השנים 2006 ל־2012 לימד במכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין.

בשנים 20102013, ריכז את הוועדה לבדיקת מצב המחקר בישראל בתחום הארכאולוגיה באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים[2].

שימש כחוקר אורח באוניברסיטת מניטובה בקנדה, בשנים 2016–2017 וכמרצה בכיר במחלקה למורשת ישראל באוניברסיטת אריאל, בשנים 2012–2017.

הקים את המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת אריאל ושימש כראש המכון בשנים 2015–2019. כיהן כראש החוג ללימודי א"י וארכאולוגיה באוניברסיטת אריאל בשנים 20182019.

כיהן כסגן דיקן למחקר ופיתוח באוניברסיטת אריאל בשנים 2018–2020 וכסגן דיקן למדעי החברה והרוח שם בשנים 2019–2020. החל מ-2020 ועד היום (2021) מכהן כסגן הנשיא והדיקן למחקר ופיתוח באוניברסיטת אריאל.

פעילות מחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק שי בחפירה ארכאולוגית, 2018
יצחק שי בתל בורנה, 2022

מחקריו ותחומי מומחיותו העיקריים הם: ארכאולוגיה והיסטוריה של ארץ ישראל וסביבותיה בתקופות הברונזה והברזל (ארכאולוגיה מקראית), הפלשתים ותרבותם ופרויקט חפירות תל בורנה. פרסומיו רבים ומגוונים החל מתקופת הברונזה הקדומה ועד שלהי תקופת המקרא. בשנת 2016 זכה במענק הקרן הלאומית למדע במחקר העוסק בעורף הכלכלי וחיי היום-יום לאורך הגבול המערבי של ממלכת יהודה. בשנת 2019 זכה במענק נוסף של הקרן על מחקר בנושא המשכיות ושינוי בתוכנית היישוב ובתרבות החומרית בתל בורנה כמדד להתפתחות המבנה השלטוני והריכוזיות בממלכת יהודה.

שימש כארכאולוג במספר רב של חפירות ארכאולוגיות, וביניהם תל צפית/גת, מערת מורינגה בעין גדי, בחירבת א-ראסם, אשתאול, רמלה, שפרעם וכאמור כמנהל פרויקט החפירות בתל בורנה.

תגלית אחת שלו, מכלול פולחני בן 3,300 שנים, שהתגלה בתל בורנה, זכתה להימנות בין "עשר התגליות הארכאולוגיות החשובות של שנת 2014" בכתב העת "קריסטיאניטי טודיי" (Christianity Today)[3].

החפירות הראשונות בתל בורנה התקיימו לראשונה בשנת 2010 על ידי יצחק שי ודוקטור ג'ו עוזיאל[4].

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשי כ-90 פרסומים אקדמאיים[5][6][7], ובהם:

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שי, י; לוקטל, כ; טבגר, א; סוריאנו, מ; קאסוטו, ד. מקיני, כ. 2019. עשר שנות מחקר בתל בורנה: מרכז פולחן כנעני ועיירת גבול יהודאית. קדמוניות 158: 83-91.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצחק שי, באתר אוניברסיטת אריאל בשומרון
  2. ^ רשימת ועדות, באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
  3. ^ Gordon Govier‏, ‏Biblical Archaeology’s Top Ten Discoveries of 2014, באתר Christianity Today‏, December 30, 2014
  4. ^ דליה מזורי, אתר החפירות תל בורנה: קמיעות, כדים ותעלומה, באתר nrg‏, 10 בספטמבר 2015
  5. ^ רשימת פרסומים - יצחק שי, באתר ResearchGate
  6. ^ דף חוקר ורשימת פרסומים - יצחק שי, באתר ORCID
  7. ^ רשימת פרסומים - יצחק שי, באתר academia