תל צפית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תל צפית
מראה כללי של תל צפית.jpg
מראה כללי של תל צפית
שטח 400–500 דונם
גובה מעל פני הים 180 מטר
היסטוריה
תרבויות התרבות הכנענית
התרבות הפלישתית.
תקופות התקופה הכלקוליתית
ברונזה בייניימית
תקופת הברונזה המאוחרת
תקופת הברזל I
תקופת הברזל II
התקופה הצלבנית בארץ ישראל
התקופה העות'מאנית בארץ ישראל
ננטש 1948
סוג תל
אתר ארכאולוגי
חפירות 1899
1996-2018
ארכאולוגים 1899, פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר
19962018, אהרן מאיר
מצב הרוס
גישה לציבור כן
מיקום
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום בקרבת כפר מנחם
קואורדינטות 31°41′58″N 34°50′48″E / 31.699375°N 34.84669444°E / 31.699375; 34.84669444
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תל צָפִית היא תל בקרבת כפר מנחם המזוהה כגת פלשתים. במקום בו שכן הכפר הערבי תל א-צאפי שנכבש במסגרת מבצע אנ-פאר במלחמת העצמאות.

השם הערבי של תל צפית הוא תל א-צאפי ("התל הבוהק"[1]), בעקבות המִסלָע הלבן הבוהק שלו. תל צפית הוא בין הגדולים בתלי ארץ ישראל הקדומים. שטחו הכולל 400–500 דונם והוא מתנשא לגובה 180 מטר מעל פני הים ומהווה נקודת התצפית הגבוהה ביותר בשפלה הפנימית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הממצאים הארכאולוגיים, התל היה מיושב כמעט ברציפות למן התקופה הכלקוליתית ועד לתקופה המודרנית. מחפירות שנעשו בתל עולה שהעיר יושבה לראשונה בסוף העידן הפריהיסטורי. התל מתחלק לעיר עליונה שהייתה מיושבת בכל התקופות, ועיר תחתית שהייתה מיושבת רק בתקופת הברזל, עת הייתה פלישתית.

תקופת הברונזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל צפית היה לעיר גדולה ומבוצרת בתקופת הברונזה הקדומה, במחצית השנייה של האלף ה-4 לפנה"ס. בברונזה הביניימית הפך התל לעיר קטנה ופרוזה עם מעט ממצאים ארכיאולוגים מתקופה זו. בתקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל, עם ירידת כוחה של מצרים בארץ ישראל, היא הופכת שוב לעיר גדולה. מתקופה זו נמצאו שרידי קטורת מאגוזי מוסקט ואופיום, עדות למסחר בינלאומי ששורשיו מגיעים עד סרי לנקה בה גדלים עצי המוסקט. קטורת זו שישמה סם הזייה בעת טקסי הפולחן.

תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-10 לפני הספירה, תל צפית הייתה העיר הגדולה שבין ערי הפלשתים ושטחה היה כ-500 דונם, כאשר ירושלים השתרעה באותה תקופה רק על כ-120 דונם, בדומה לערים אחרות כמו מגידו ובאר שבע, כך שהייתה העיר הגדולה באזור באותה עת. עיר גדולה ומבוצרת שמעידה על כך שהפלישתים שלטו באזור שפלת יהודה בתקופה זו[2]. בתל התגלו ממצאים פלישתים רבים, בהם מזבח ששימש לפולחן, שרידי מבנים, מתקנים לעיבוד מתכת ואלפי חרסים וכלים, בהם חפצי פולחן, כולל קונכייה ששימשה קערית פולחן שנפוצה מאוד בתרבויות אגאיות של אזור יוון, מקום מוצאם של הפלשתים. ממצא המעיד על כך שהתרבות האגאית נשמרה גם 200 שנה אחרי שהפלשתים הגיעו לאזור. המזבח, שגובהו מטר ומידותיו 50 ס"מ על 50 ס"מ, מזכיר בצורתו את התיאורים של מזבחות במקרא. כך, למשל, מתואר המזבח בבית המקדש בספר שמות: "אמה ארכו ואמה רחבו רבוע יהיה ואמתים קמתו ממנו קרנתיו". אמה היא בערך 50 ס"מ. דבר המעיד, על קרבה תרבותית דווקא בין תושבי ממלכת יהודה והפלשתים[3].

מערכת ביצורים מתקופת הברזל II נחשפה לא רק בחלקו העליון של התל, אלא גם בעיר התחתית בגובה פני הקרקע התגלה שלב המסד של חומת ביצורים רחבה. בהמשך נחשפה החומה לאורך כשלושים מטרים, ממצאים המעידים על קיומו של מגדל שמירה וכן שרידים שאולי מעידים על הימצאותו של שער עיר גדול.

בחפירות התגלתה תעלה ענקית מוקפת מגדלים, שנבנתה ככל הנראה במהלך המצור של על העיר בידי חזאל, מלך ארם דמשק בשנת 836 לפני הספירה. הממצאים חושפים את שיטת המצור היחודית של הארמים וכן את החורבן וההרס בעיר, אותם גרמו החיילים הארמים. בעיר נמצאו בתים שקרסו בשלמותם במאה. תעלת המצור חצובה בסלע באורך 2.5 קילומטרים, שהקיפה את חומות העיר ברדיוס של כ-300 מטרים, עומקה חמישה מטרים ורוחבה ארבעה. התעלה נועדה למנוע מהנצורים לפרוץ החוצה כדי להצטייד במזון או כדי לתקוף את הצרים. כמות הסלע שנחצבה לצורך הקמת התעלה נאמדת ב-60 אלף קוב[4].

בתחתית התל, חשף הארכיאולוג עמית דגן, תקופת התיישבות נוספת אחרי שהעיר הפלשתית נכבשה ונהרסה בידי חזאל. כנראה מדובר באותם אנשים שנמלטו מהעיר בשל המלחמה, שבו אליה וניסו לשקם את מה שניתן. המבנים מתקופה זו הם דלים ואחריו הידרדר הישוב הפלישתי במקום. ולא התאושש לאחר כיבוש האזור על ידי ממלכת אשור בסוף המאה ה-8 לפנה"ס.

התקופה הצלבנית והממלוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלך הצלבני פולק מאנז'ו הקים בשנת 1142 מצודת משמר על תל צפית, שנקראה בגלל הצבע הלבן של סלעי התל בשם הלטיני - Castrum Album (מצודה לבנה) ובשם הצרפתי - Blanche Garde (משמר לבן). זהו אחד משרשרת מבצרים שהקימו הצלבנים כנגד הפשיטות הפטימיות שיצאו מכיוון אשקלון (ביניהם מצודת בית ג'וברין). המצודה נהרסה בידי צלאח א-דין בשנת 1192[5] והוקמה מחדש בידי ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה בזמן מסע הצלב השלישי. זמן קצר אחר כך כבשה השושלת האיובית שוב את האזור אך שרידי המצודה בעלת ארבעת המגדלים שרדו בתל עד המאה ה-19[6].

בשנת 1220 תיאר הביוגרף וגאוגרף יאקות אל-חמאווי את התל כ"מצודה על ראש גבעה ליד בית ג'יברין שבמחוז רמלה"[7]. תיאור נוסף של הגאוגרף מוג'יר א-דין נכתב בשנת 1495 [8].

התקופה העותמנית ועד מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה העות'מאנית בארץ ישראל, שכן באתר הכפר הערבי "תל א-צאפי". ברשומות המס העות'מאני משנת 1596, מופיע הכפר בסנג'ק עזה עם 88 בתי אב ו-484 תושבים. תושבי הכפר שילמו מס של 25% על גידולי חיטה, שעורה, זיתים, פירות ועל כוורת דבורים לייצור דבש[9].

בשנת 1863, ביקר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן בכפר וצייין שיש בו שני מבני "קבר מקאם"[10].

בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 מתואר הכפר עם בתים רבים מלבני בוץ, באר הכפר ממוקמת מצפון לו בעמק[11].

בתקופת המנדט הבריטי הכפר השתייך לנפת חברון. במפקד 1922 שנערך על ידי שלטונות המנדט, הייתה אוכלוסיית הכפר 644 מוסלמים[12]ובמפקד 1931 היא גדלה ל-925 מוסלמים אשר שכנו ב-208 בתים[13].

ב-28 ביולי 1937 הוקם קיבוץ כפר מנחם במסגרת מבצעי חומה ומגדל, על שטח אדמה שנרכש מהכפר אידניבה כקילומטר מצפון ל"תל א-צאפי"[14].

בסקר הכפרים בארץ ישראל משנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 1,290 תושבים, שטח הקרקע הכולל היה 27,794 דונם, שמתוכם 19,716 דונם שימשו לגידולי דגנים[15]. השטח הבנוי של הכפר היה 68 דונם[16].

הכפר נכבש בידי חטיבת גבעתי ב-9 ביולי 1948 ונהרס[17][18].

לאחר הקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1954 נערכו באזור התל קידוחים לחיפושי נפט והוקם במקום מחנה עבודה לפועלים ולציוד[19]. כמן כן החליטה ועדת השמות הממשלתית להחליף את שם התל ל""תל צפית"[20]. הקידוח הגיע לעומק של 8,000 רגל ונמצא יבש[21].

בשנת 1990 הוקמה בצמוד לתל תחנת הכוח צפית ותחנת מיתוג ומעברים לקווי חשמל ראשיים של חברת החשמל. באתר פועלות משנת 1990 שתי יחידות ייצור המוסקות בסולר בעלות הספק כולל של 220 מגוואט (יחידות המיועדות לייצור חשמל לשעת שיא, דחק וחירום)[22]. באוקטובר 2006 הושלמה הקמת השלב הראשון של יחידת ייצור חדשה במחזור משולב בעלת הספק של 248 מגוואט המוסקת בסולר[23]. ב-2007 הושלמה הקמת טורבינה קיטורית נוספת כך שהספק היחידה הגיעה ל-370 מגוואט. במאי 2010 עברה לשימוש בגז טבעי[24]. ביולי 2015 החלה לפעול, בצמוד לתחנת הכוח צפית, תחנת הכוח דליה תחנת הכוח הפרטית הגדולה בישראל בעלת הספק מקסימלי של 900 מגוואט[25].

החפירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל צפית נחפר לראשונה על ידי משלחת של הקרן לחקר ארץ ישראל בראשותם של פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר בין השנים 1898-1900, במסגרת מחקר בו חפרו במקביל גם באתרים סמוכים במרשה, תל גודד ועזקה[26].

החל משנת 1996 ובמשך 21 שנה בידי אהרן מאיר מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. בחפירות נמצאה קערת חרס מהמאה ה 9-10 ועליה חרותים בכתב אלפביתי השמות "ולת" ו"אלות", ייתכן וזוהי עדות חוץ מקראית לשמו של גלית שעל פי המקרא התגורר בגת. מנגד, מאוחר יותר, מתמעטים הממצאים הפלשתיים וכן גת כמעט ולא נזכרת במקרא (לאחר המאה ה-9 לפנה"ס). יש לציין באופן מיוחד את שכבת החורבן מסוף המאה ה-9 לפנה"ס המכונה שכבה A3. שכבה זו שנחשפה בכל שטחי החפירה היא שכבת חורבן עשירה ביותר המיוחסת בידי חוקרי המקרא לכיבוש חזאל מלך ארם עליו מסופר בספר מלכים ב': "אָז יַעֲלֶה, חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, וַיִּלָּחֶם עַל-גַּת, וַיִּלְכְּדָהּ; וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו, לַעֲלוֹת עַל-יְרוּשָׁלִָם" (י"ב, יח). מסביב לאתר נתגלו שרידים של דייק ומערכת מצור אדירת ממדים שכנראה קשורה למצור של חזאל, שאין שנייה לה בעולם כולו. לאחר חורבן זה בסוף המאה ה-9 לפנה"ס, זוהתה פעילות מועטה בלבד בחלקו המערבי של שטח A הקרוב יותר למרכז התל[27].

גן לאומי תל צפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 הוכרז אתר "תל צפית" כגן לאומי.[28] במקום מסלול הליכה עד לראש התל ולאורכו שלטים עם פסוקים מהתנ"ך הנוגעים לפלשתים. המסלול הוא מעגלי ומסומן בסימון שבילים בצבע ירוק. בפסגה הוקם מצפור ובו לוחות הסבר לכל הכיוונים וכן עמוד ובו שלטי הכוונה לערי הפלשתים: עזה, עקרון, אשדוד ואשקלון. לאורך המסלול נפגשים גם בשרידי הכפר תל א-צאפי ובבית הקברות שלו וכן בחפירות ארכאולוגיות.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהרן מאיר. עשר שנים לחשיפתה של גת פלשתים המקראית, קדמוניות 133, 2007, עמ' 15 - 25.
  • אהרן מאיר. מה בין גת פלשתים לירושלים המקראית? היבטים נבחרים והשלכות לשחזור ההיסטוריה של א"י בתקופת הברזל ב1, בתוך: א. ברוך וא. פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים 10. רמת-גן, 2005, עמ' 51 - 62.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תל צפית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יואב רגב, מדריך ישראל החדש, כרך 10: השפלה, כתר, ידיעות אחרונות ומשרד הביטחון, 2001
  2. ^ ניר חסוןחפירות חדשות בתל צפית עשויות להצביע על ממדיה הצנועים של מלכות דוד ושלמה, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2015
  3. ^ ניר חסוןמזבח פלישתי התגלה באתר העיר גת הקדומה, באתר הארץ, 26 ביולי 2011
  4. ^ עמירם ברקת, התגלו ממצאים ארכיאולוגיים מהעיר הפלשתית גת, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2005
  5. ^ Conder and Kitchener, 1882, SWP II, p. 440
  6. ^ Pringle, 1997, p. 93
  7. ^ Le Strange, 1890, p.544
  8. ^ Le Strange, 1890, p. 41</
  9. ^ Hütteroth, Wolf-Dieter; Abdulfattah, Kamal (1977). Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century. Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5. Erlangen, Germany: Vorstand der Fränkischen Geographischen Gesellschaft. ISBN 3-920405-41-2. p. 222
  10. ^ Guérin, 1869, pp. 90 -96
  11. ^ Conder and Kitchener, 1882, pp. 415 - 416 Quoted in Khalidi, 1992, p. 222
  12. ^ Barron, 1923, Table V, Sub-district of Hebron, p. 10
  13. ^ Mills, 1932, p. 34</
  14. ^ העליה על אדמת כפר-מנחם, דבר, 13 באוגוסט 1937
  15. ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 94. Quoted in Khalidi, 1992, 222
  16. ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 144</
  17. ^ צבאי ההגנה כובש, קול העם, 11 ביולי 1948
  18. ^ ..אתם חכיתם אלפיים שנה עבשיו אנחנו מחכים ..., על המשמר, 13 באוגוסט 1968
  19. ^ מחנה־נפט חדש ליד תל־'א-סאפי, דבר, 11 באוקטובר 1954
  20. ^ שמוות עבריים למפעלי פיתוח שמות, זמנים, 17 באוקטובר 1954
  21. ^ אלחנן קרמר, חיפושי הנפט בישראל, הבוקר, 25 בספטמבר 1955
  22. ^ אריאל כהן, ברק שחם ואבי ציפורי "ניטור תחנת הכוח "צפית" - דו"ח מסכם לחורף 2011 - 2010", היחידה הסביבתית, רשות הטבע והגנים
  23. ^ שרון קדמי, חברת החשמל השלימה שלב ראשון בהקמת תחנת הכוח צפית בגדרה, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2006
  24. ^ אבי בר-אלי, תחנת הכוח צפית בדרום חוברה לגז טבעי; 45% מכושר ייצור החשמל בישראל מבוססים על גז, באתר TheMarker‏, 6 במאי 2010
  25. ^ שי שלו, ‏ג'ורג' חורש ישקיע 200 מ' ש' בתחנת הכוח דליה, באתר גלובס, 25 בספטמבר 2017
  26. ^ המגילה שבבולי המועדים מהי?, הצופה, 3 באוקטובר 1948
  27. ^ עמירם ברקת, חוקרים: נמצאה כתובת בדרום עם הגירסה המקורית לשם "גוליית", באתר הארץ, 9 בספטמבר 2005
  28. ^ טקס חנוכת גן לאומי תל צפית, באתר רשות הטבע והגנים, 11 במרץ 2008