גת (עיר פלשתית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תל צפית ליד יער חרובית
עיטור מתכת של לוחמים פלשתים בכניסה לתל צפית
סלע הקירטון הלבן בתל צפית

גת היא עיר המתוארת במקרא כאחת מחמש הערים הראשיות של הפלשתים אשר מקובל לזהותה כיום עם האתר הארכאולוגי תל צָפִית.

גת במקורות כתובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גת מוזכרת לראשונה במקרא בספר יהושע כאחת מחמשת ערי סרני הפלשתים: "מִן-הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי מִצְרַיִם, וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה--לַכְּנַעֲנִי, תֵּחָשֵׁב; חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי, וְהָעֶקְרוֹנִי, וְהָעַוִּים" (י"ג, ג'). גת מוזכרת בספר יהושע כאחת משלוש הערים בהן נותרו ענקים[1].

בתחילת ספר שמואל מוזכרת גת בהקשר למלחמה של שמואל נגד הפלשתים:

"וַתָּשֹׁבְנָה הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקְחוּ פְלִשְׁתִּים מֵאֵת יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל מֵעֶקְרוֹן וְעַד גַּת וְאֶת גְּבוּלָן הִצִּיל יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" (שמואל א', ז', י"ד)

בהמשך מוזכרת גת במסלול הבריחה של הפלשתים מעמק האלה לאחר מות גלית:

"וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים עַד בּוֹאֲךָ גַיְא וְעַד שַׁעֲרֵי עֶקְרוֹן וַיִּפְּלוּ חַלְלֵי פְלִשְׁתִּים בְּדֶרֶךְ שַׁעֲרַיִם וְעַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן" (שמואל א', י"ז, נ"ב)

בהמשך ספר שמואל א' מוזכרת גת כעירו של אכיש, אצלו התארח דוד בבורחו מפני שאול. בדברי הימים כתוב שדוד כבש את גת מיד פלשתים[2], אולם המקבילה בשמואל כותבת שדוד לקח את "מתג האמה"[3]. בספר מלכים א' מסופר שבימי שלמה ברחו לשמעי בן גרא עבדים לאכיש מלך גת[4], ומכך ניתן להסיק שגת לא הייתה בשליטה ישראלית בתחילת ימי שלמה[5]. מן התיאור המקראי כי גת ועקרון היוו את הגבול המזרחי של ארץ פלשתים, הגבול עם ממלכת יהודה.

גת מוזכרת גם במכתבי אל-עמארנה.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הממצאים הארכאולוגיים בתל צפית, גת תפסה את מקומה של עקרון כעיר הפלישתית המרכזית בתחילת המאה ה-9 וחרבה בסוף המאה ה-9. לאחר חורבנה לא חזרה עוד גת לגודלה וכוחה וסופחה כנראה לאשדוד. השערה זו נגזרת מכתובת סיכום של סרגון השני משנת 707 לפנה"ס. בכתובת מסופר כי סרגון השני עולה על אשדוד מאחר ששליטה מרד באשור והוא מספר: "על אשדוד, גת ואשדוד ים צרתי" - אשדוד ים הייתה עיר הנמל של אשדוד (שממוקמת ארבעה קילומטר מזרחית לחוף) ונשלטת ממנה. גת, יש לשער, נשלטה באופן דומה.

זיהוי המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-19 הועלו השערות שונות לגבי מיקומה של גת. בשנת 1857 הציע הכומר ג'וזאיה לזלי פורטר (Josias Leslie Porter) לזהות את גת בתל צאפי (תל צָפִית, שיושב על שפת נחל האלה במקום מוצאו לשפלה) על סמך מסלול הבריחה של הפלשתים מעמק האלה לאחר מות גלית, וזיהוי זה אומץ על ידי ארכאולוגים רבים[6].

וויליאם מקלור תומסון זיהה את גת בבית גוברין על סמך "חורבת גת" בקרבת בית גוברין, פרשנות השם "בית גוברין" כ"בית הענקים" והקרבה למרשה[7]. חוקרים אחרים דחו זיהוי זה כמרוחק מדי מהאזור הפלישתי[8].

הארכאולוג ויליאם פוקסוול אולברייט שיער שגת נמצאת בתל עירני, בין השאר על פי עדות של הירונימוס שגת הייתה כפר גדול בדרך בית גוברין-עזה. בנוסף, סקר חרסים לא מצא בתל חרסים מהתקופה שלאחר התקופה הישראלית, דבר שתואם את הירידה של גת מגדולתה בסוף התקופה הישראלית. לעומת זאת, קרל אליגר וגאלינג טענו שתל עירני קטן מכדי להיות עיר ראשית כמו גת וזיהו את גת בתל צפית[9]. בהתאם לעמדה המקובלת של אולברייט נקבעו השמות של קיבוץ גת וקריית גת, הסמוכות לתל עירני, בשם גת פלשתים. אולם החפירות בתל עירני, בשנים 1956-1962 העלו ממצא דל בלבד מן התקופה הפלישתית, והפריכו את הטענה שמדובר בגת פלשתים. בעקבות זאת, הציע יוחנן אהרוני לשוב אל הזיהוי של גת בתל צפית[10]. שמואל ייבין דחה זיהוי זה. לטענתו, תל צפית היא חלק מקשת של מבצרים המגינה כלפי מערב ועל כן אינה יכולה להיות העיר הפלישתית גת[11]. למרות זאת, הזיהוי של גת בתל צפית הייתה לגישה המקובלת[12], הגם שבניגוד לעקרון, אשדוד ואשקלון הזיהוי אינו נחשב וודאי[13].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אהרן מאיר. עשר שנים לחשיפתה של גת פלשתים המקראית, קדמוניות 133, 2007, עמ' 15 - 25.
  • אהרן מאיר. מה בין גת פלשתים לירושלים המקראית? היבטים נבחרים והשלכות לשחזור ההיסטוריה של א"י בתקופת הברזל ב1, בתוך: א. ברוך וא. פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים 10. רמת-גן, 2005, עמ' 51 - 62.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר יהושע, פרק י"א, פסוק כ"ב
  2. ^ ספר דברי הימים א', פרק י"ח, פסוק א'
  3. ^ ספר שמואל ב', פרק ח', פסוק א'
  4. ^ ספר מלכים א', פרק ב', פסוק ל"ט
  5. ^ אנציקלופדיה מקראית, ערך גת, כרך ב', עמ' 571
  6. ^ Frederick Jones Bliss and Robert Alexander Stewart Macalister, Excavations in Palestine During the Years 1898-1900, London 1902, pages 63-64
  7. ^ William McClure Thomson, Land and the Book, chapter 37
  8. ^ Frederick Jones Bliss and Robert Alexander Stewart Macalister, Excavations in Palestine During the Years 1898-1900, London 1902, page 65
  9. ^ אנציקלופדיה מקראית, ערך גת, כרך ב', 1954, עמ' 572
  10. ^ י. אהרוני: מווסאל לשליט עצמאי, על המשמר, 7 ביוני 1962
  11. ^ ש. ייבין: ירושלים נכבשה בערמה, על המשמר, 7 ביוני 1962
  12. ^ צבי אילןמקרית גת עד שער הגיא, דבר, 5 בספטמבר 1975
  13. ^ Jonathan M. Golden, Ancient Canaan and Israel: An Introduction, 2009, page 70