תל צפית
 | |
| מראה כללי של תל צפית | |
| מידות | |
|---|---|
| שטח | 400–500 דונם |
| גובה מעל פני הים | 180 מטר |
| היסטוריה | |
| תרבויות |
התרבות הכנענית התרבות הפלישתית. |
| תקופות |
התקופה הכלקוליתית ברונזה בייניימית תקופת הברונזה המאוחרת תקופת הברזל I תקופת הברזל II התקופה הצלבנית בארץ ישראל התקופה העות'מאנית בארץ ישראל |
| ננטש | 1948 |
| סוג | תל |
| מאורעות |
מלחמת העצמאות (9 ביולי 1948–10 ביולי 1948)  |
| אתר ארכאולוגי | |
| חפירות |
1899 1996-2018 |
| ארכאולוגים |
1899, פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר 1996–2018, אהרן מאיר |
| מצב | הרוס |
| גישה לציבור | כן |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל |
| מיקום | בקרבת כפר מנחם |
| קואורדינטות | 31°41′58″N 34°50′48″E / 31.699375°N 34.84669444°E |
|
(למפת השפלה רגילה)   תל צפית | |
  | |
תל צָפִית היא תל בקרבת יער חרובית וכפר מנחם בשפלת יהודה, המזוהה עם העיר גת הפלשתית. במקום שכן הכפר הערבי תל א-צאפי שנכבש במסגרת מבצע אנ-פאר במלחמת העצמאות.[1]
השם הערבי של תל צפית הוא תל א-צאפי ("התל הבוהק"[2]), בעקבות המִסלָע הלבן הבוהק שלו. תל צפית הוא בין הגדולים בתלי ארץ ישראל הקדומים. שטחו הכולל של התל 400–500 דונם, הוא מתנשא לגובה 180 מטרים מעל פני הים ומהווה נקודת התצפית הגבוהה ביותר בשפלה הפנימית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי הממצאים הארכאולוגיים היה התל מיושב כמעט ברציפות למן התקופה הכלקוליתית ועד לתקופה המודרנית. מחפירות שנעשו בתל עולה שהעיר יושבה לראשונה בסוף העידן הפרהיסטורי. התל מתחלק לעיר עליונה שהייתה מיושבת לאורך כל התקופות, ועיר תחתית שהייתה מיושבת רק בתקופת הברזל, עת הייתה פלישתית.
תקופת הברונזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתל צפית הוקמה עיר גדולה ומבוצרת בתקופת הברונזה הקדומה, במחצית השנייה של האלף ה-4 לפנה"ס. בתקופת הברונזה הביניימית הפך התל לעיר קטנה ולא מבוצרת עם מעט ממצאים ארכאולוגיים מתקופה זו. בתקופת הברונזה המאוחרת, עם ירידת כוחה של מצרים בארץ ישראל, הפך התל שוב לעיר גדולה. מתקופה זו נמצאו שרידי קטורת מאגוזי מוסקט ואופיום, עדות למסחר בינלאומי ששורשיו מגיעים עד סרי לנקה בה גדלים עצי המוסקט. קטורת זו שימשה סם הזיה בעת טקסי פולחן.
תקופת הברזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה ה-10 לפנה"ס התקיימה בתל צפית העיר גת, הגדולה מבין ערי הפלשתים, ושטחה היה כ-500 דונם, כאשר ירושלים השתרעה באותה תקופה רק על כ-120 דונם, בדומה לערים אחרות, כגון מגידו ובאר שבע, כך שהייתה העיר הגדולה באזור באותה עת. העיר ששכנה על התל הייתה גדולה ומבוצרת, דבר שעשוי להעיד על כך שהפלשתים שלטו באזור שפלת יהודה בתקופה זו.[3] להערכת חופר האתר הארכאולוג אהרון מאיר, גת הייתה האחראית לחורבן קייאפה, שייתכן והייתה יהודאית, בראשית המאה ה-10, ולא סביר שהייתה בת חסותה של ממלכת יהודה, כטענת חוקרים אחרים.[4]
בסוף המאה ה-9 לפנה"ס חרבה העיר, באירוע המזוהה במחקר עם כיבושה בשנת 836 בידי חזאל מלך ארם דמשק, עליו מסופר בספר מלכים ב': ”אָז יַעֲלֶה, חֲזָאֵל מֶלֶךְ אֲרָם, וַיִּלָּחֶם עַל-גַּת, וַיִּלְכְּדָהּ; וַיָּשֶׂם חֲזָאֵל פָּנָיו, לַעֲלוֹת עַל-יְרוּשָׁלִָם” (י"ב, יח). מסביב לאתר נתגלו שרידי דייק ומערכת מצור אדירת ממדים, שאין שנייה לה בעולם כולו. לאחר חורבן זה בסוף המאה ה-9 לפנה"ס, זוהתה פעילות מועטה בלבד בחלקו המערבי של השטח הקרוב יותר למרכז התל.[5]
התקופה הצלבנית, האיובית והממלוכית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המלך הצלבני פולק מאנז'ו הקים בשנת 1142 מצודת משמר על תל צפית, שנקראה בשם הלטיני - Castrum Album (מצודה לבנה) ובשם הצרפתי - Blanche Garde (משמר לבן), בשל צבעם הלבן של סלעי התל[6]. האתר היווה חלק משרשרת מבצרים שהקימו הצלבנים כנגד הפשיטות הפאטמיות שיצאו מכיוון אשקלון (ביניהם מצודת בית ג'וברין). המצודה נהרסה בידי צלאח א-דין בשנת 1192[7] והוקמה מחדש בידי ריצ'רד הראשון, מלך אנגליה בזמן מסע הצלב השלישי. זמן קצר לאחר מכן כבשה השושלת האיובית שוב את האזור אך שרידי המצודה בעלת ארבעת המגדלים נותרו על התל עד המאה ה-19.[8][9]
בשנת 1220 תיאר הביוגרף והגאוגרף יאקות אל-חמאווי את התל כ"מצודה על ראש גבעה ליד בית ג'יברין שבמחוז רמלה".[10] תיאור נוסף של האתר נכתב בשנת 1495 על ידי הגאוגרף הירושלמי מוג'יר א-דין.[11]
התקופה העות'מאנית ועד מלחמת העצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה העות'מאנית בארץ ישראל שכן באתר הכפר הערבי "תל א-צאפי". ברשומות המס העות'מאני משנת 1596, מופיע הכפר בסנג'ק עזה עם 88 בתי אב ו-484 תושבים. תושבי הכפר שילמו מס של 25% על גידולי חיטה, שעורה, זיתים, פירות ועל כוורת דבורים לייצור דבש.[12]
בשנת 1863 ביקר חוקר ארץ ישראל ויקטור גרן בכפר וציין שיש בו שני מבני "קבר מקאם".[13]
בסקר של הקרן לחקר ארץ ישראל משנת 1882 מתואר הכפר עם בתים רבים מלבני בוץ, באר הכפר ממוקמת מצפון לו בעמק.[14]
בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת חברון. במפקד 1922 שנערך על ידי שלטונות המנדט, מנתה אוכלוסיית הכפר 644 מוסלמים,[15] ובמפקד 1931 היא גדלה ל-925 מוסלמים אשר שכנו ב-208 בתים.[16]
ב-28 ביולי 1937 הוקם קיבוץ כפר מנחם במסגרת מבצעי חומה ומגדל, על שטח אדמה שנרכש מהכפר אידניבה כקילומטר מצפון ל"תל א-צאפי".[17]
בסקר הכפרים בארץ ישראל משנת 1945 מנתה אוכלוסיית הכפר 1,290 תושבים, שטח הקרקע הכולל היה 27,794 דונם, שמתוכם 19,716 דונם שימשו לגידולי דגנים.[18] השטח הבנוי של הכפר היה 68 דונם.[19]
הכפר נכבש בידי חטיבת גבעתי ב-9 ביולי 1948.[20][21]
לאחר הקמת מדינת ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1954 נערכו באזור התל קידוחים לחיפושי נפט והוקם במקום מחנה עבודה לפועלים ולציוד.[22] כמן כן החליטה ועדת השמות הממשלתית להחליף את שם התל ל"תל צפית".[23] הקידוח הגיע לעומק של 8,000 רגל ונמצא יבש.[24]
בשנת 1990 הוקמה בצמוד לתל תחנת הכוח צפית ותחנת מיתוג ומעברים לקווי חשמל ראשיים של חברת החשמל. באתר פועלות משנת 1990 שתי יחידות ייצור המוסקות בסולר בעלות הספק כולל של 220 מגה-וואט (יחידות המיועדות לייצור חשמל לשעת שיא, דחק וחירום).[25] באוקטובר 2006 הושלמה הקמת השלב הראשון של יחידת ייצור חדשה במחזור משולב בעלת הספק של 248 מגה-וואט המוסקת בסולר.[26] ב-2007 הושלמה הקמת טורבינה קיטורית נוספת כך שהספק היחידה הגיעה ל-370 מגה-וואט. במאי 2010 עברה לשימוש בגז טבעי.[27] ביולי 2015 החלה לפעול, בצמוד לתחנת הכוח צפית, תחנת הכוח דליה תחנת הכוח הפרטית הגדולה בישראל בעלת הספק מקסימלי של 900 מגה-וואט.[28]
החפירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תל צפית נחפר לראשונה בין השנים 1898–1900 על ידי משלחת של הקרן לחקר ארץ ישראל בראשותם של פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר, במסגרת מחקר בו חפרו במקביל גם באתרים סמוכים במרשה, תל גודד ועזקה.[29] החל משנת 1996 ובמשך 25 שנה נחפר התל בידי אהרן מאיר מהמחלקה לארכאולוגיה באוניברסיטת בר-אילן.
בתל התגלו ממצאים פלשתיים רבים, בהם מזבח ששימש לפולחן, שרידי מבנים, מתקנים לעיבוד מתכת ואלפי חרסים וכלים, בהם חפצי פולחן, כולל קונכייה ששימשה קערית פולחן שנפוצה מאוד בתרבויות אגאיות של אזור יוון, מקום מוצאם המשוער של הפלשתים. ממצא המעיד על כך שהתרבות האגאית נשמרה גם 200 שנה אחרי שהפלשתים הגיעו לאזור. המזבח, שגובהו מטר ומידותיו 50 ס"מ על 50 ס"מ, מזכיר בצורתו את התיאורים של מזבחות במקרא. כך, למשל, מתואר מזבח הקטורת (מזהב) בבית המקדש בספר שמות: "אמה ארכו ואמה רחבו רבוע יהיה ואמתים קמתו ממנו קרנתיו". אמה היא בערך 50 ס"מ, בהתאם למידותיו של המזבח באתר, דבר המעיד על קרבה תרבותית דווקא בין תושבי ממלכת יהודה והפלשתים.[30] מאידך, המזבח כולל שתי קרניים בלבד, ובהנחה שמדובר בעיצובו המקורי, מדובר במאפיין המוכר מן הפולחן האגאי.[31]
בחפירות נמצאה קערת חרס מהמאה ה-9–10 ועליה חרותים בכתב אלפביתי השמות "ולת" ו"אלות", ייתכן וזוהי עדות חוץ מקראית לשמו של גלית שעל פי המקרא התגורר בגת. מנגד, מאוחר יותר, מתמעטים הממצאים הפלשתיים וכן גת כמעט ולא נזכרת במקרא (לאחר המאה ה-9 לפנה"ס).[32]
נמצאו באתר עדויות לסחר עם מצרים בתקופת הברזל I, וסחר עם פיניקיה, קפריסין ויוון מתקופת הברזל II, נוסף לממצאי נחושת מפינאן שבערבה. אפשר שעוצמתה של העיר נבע ממיקום בצומת מסחרי חשוב.[33]
מערכת ביצורים מתקופת הברזל II נחשפה לא רק בחלקו העליון של התל, אלא גם בעיר התחתית בגובה פני הקרקע התגלה שלב המסד של חומה רחבה. בהמשך נחשפה החומה לאורך כשלושים מטרים, ממצאים המעידים על קיומו של מגדל שמירה וכן שרידים שאולי מעידים על הימצאותו של שער עיר גדול. אהרון מאיר מציע ששרידי הביצורים המרשימים לאחר חורבן גת הביא לצמיחת האגדות המקראיות על תושביה הענקים, בדומה לבנייה הקיקלופית במיתוס היווני.[34]
שכבת חורבן עשירה, המכונה שכבה A3, נחשפה בכל שטחי החפירה. בחפירות התגלתה תעלה גדולה מוקפת מגדלים, שנבנתה ככל הנראה במהלך המצור על העיר בידי חזאל מלך ארם דמשק בשנת 836 לפני הספירה. הממצאים חושפים את שיטת המצור הייחודית של הארמים וכן את החורבן וההרס בעיר, אותם גרמו החיילים הארמים. בעיר נמצאו בתים שקרסו בשלמותם. תעלת המצור חצובה בסלע באורך 2.5 קילומטרים, מקיפה את חומות העיר ברדיוס של כ-300 מטרים, עומקה חמישה מטרים ורוחבה ארבעה. התעלה נועדה למנוע מהנצורים לפרוץ החוצה כדי להצטייד במזון או כדי לתקוף את הצרים. כמות הסלע שנחצבה לצורך הקמת התעלה נאמדת ב-60 אלף קוב.[35]
בתחתית התל חשף הארכאולוג עמית דגן תקופת התיישבות נוספת המתוארכת לאחר כיבוש העיר והריסתה בידי חזאל. מוערך שמדובר בתושבים שנמלטו מהעיר בשל המלחמה, שבו אליה וניסו לשקם את מה שניתן. המבנים מתקופה זו דלים, ואחריה הידרדר היישוב הפלישתי במקום, ולא התאושש לאחר כיבוש האזור על ידי האימפריה האשורית בסוף המאה ה-8 לפנה"ס.
גן לאומי תל צפית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2008 הוכרז אתר "תל צפית" כגן לאומי[36]. במקום מסלול הליכה עד לראש התל ולאורכו שלטים עם פסוקים מהתנ"ך הנוגעים לפלשתים. המסלול הוא מעגלי ומסומן בסימון שבילים בצבע ירוק. בפסגה הוקם מצפור ובו לוחות הסבר לכל הכיוונים וכן עמוד ובו שלטי הכוונה לערי הפלשתים: עזה, עקרון, אשדוד ואשקלון. לאורך המסלול ניתן להבחין גם בשרידי הכפר תל א-צאפי ובבית הקברות שלו וכן בחפירות ארכאולוגיות.
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
שלט בנושא שם האתר -
שלט תל א-צאפי על רקע תל צפית -
מראה כללי של תל צפית -
תל צפית -
המצפור בפסגת תל צפית -
עמוד ההכוונה לערי הפלשתים בפסגת תל צפית -
בית קברות מוסלמי בתל צפית -
קבר מוסלמי בראש התל שעליו מצבה ובה רשום "עבד אל-עזז 1942" -
חפירות ארכאולוגיות בתל צפית -
תצפית מהתל לכיוון מזרח -
תצפית מצפון לכיוון יער חרובית -
תצפית מתל צפית לכיוון מתקן של חברת החשמל ומאגר המים שממערב לו -
סלע הקירטון הלבן בצידו המערבי של התל -
מסננת מתל צפית עשויה חרס, מהמאה ה-9 לפנה"ס. מוזיאון ישראל
.jpg)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אהרן מאיר. מה בין גת פלשתים לירושלים המקראית? היבטים נבחרים והשלכות לשחזור ההיסטוריה של א"י בתקופת הברזל ב-1, בתוך: א. ברוך וא. פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים 10. רמת-גן, 2005, עמ' 51–62
- אהרן מאיר. עשר שנים לחשיפתה של גת פלשתים המקראית, קדמוניות 133, 2007, עמ' 15–25
- אהרן מאיר. חידושים בחקר הפלשתים לאחר עשרים וחמש שנות מחקר בתל צפית-גת, קדמוניות 163, 2022, עמ' 2-23
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר פרויקט החפירות בתל צפית/גת
- הבלוג של פרויקט החפירות
- גת (תל צפית) באתר "עידן התנ"ך"
- המפה של האזור באתר עמוד ענן
- מסלול טיול בתל צפית
- משה ישראל, תל צפית בתקופת האבות, על המשמר, 11 במרץ 1966
- דני הרמן, בתל א-צאפי נמצאו כלי זין פלישתים, באתר ynet, 10 במרץ 2008
- חודש לאחר שנפתח הושחת הגן הלאומי תל צפית, באתר ynet, 12 במאי 2008
- שי זמיר, מקדש פלשתי קדום התגלה בתל צפית, באתר ynet, 28 ביולי 2010
- ניר חסון, הפלשתים של גת נחשפים תחת המיקרוסקופ, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2012
- זיו ריינשטיין, ממצאים חדשים בגת ייתכן ומסבירים את קרב דוד וגוליית, באתר וואלה, 10 בספטמבר 2019
- אביבה ושמואל בר-עם, נוף עוצר נשימה מעיר הולדתו של גוליית מעיד על חשיבותה האסטרטגית בעת העתיקה, באתר זמן ישראל, 24 באפריל 2021
תל צפית (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מפה בהוצאת צבא בריטניה, 1918 עם סימון הכפר (גליון Jibrin), באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ יואב רגב, מדריך ישראל החדש, כרך 10: השפלה, כתר, ידיעות אחרונות ומשרד הביטחון, 2001
- ^
ניר חסון, חפירות חדשות בתל צפית עשויות להצביע על ממדיה הצנועים של מלכות דוד ושלמה, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2015
- ^ אהרון מאיר, חידושים בחקר הפלשתים לאחר עשרים וחמש שנות מחקר בתל צפית-גת, קדמוניות 163, 2022, עמ' 6-7
- ^ עמירם ברקת, חוקרים: נמצאה כתובת בדרום עם הגירסה המקורית לשם "גוליית", באתר הארץ, 9 בספטמבר 2005
- ^ * Adrian J. Boas and Aren M. Maeir, "The Frankish Castle of Blanche Garde",Crusade 8, 2009, pp. 1–22
- ^ Conder and Kitchener, 1882, SWP II, p. 440
- ^ תרשים המצודה הצלבנית הובא בספרו של עמנואל גיום-ריי מ-1871
- ^ Denys Pringle, Secular buildings in the Crusader Kingdom of Jerusalem: an archaeological Gazetter, CUP, 1997, p. 93
- ^ Le Strange, 1890, p.544
- ^ Le Strange, 1890, p. 41</
- ^ Hütteroth, Wolf-Dieter; Abdulfattah, Kamal (1977). Historical Geography of Palestine, Transjordan and Southern Syria in the Late 16th Century. Erlanger Geographische Arbeiten, Sonderband 5. Erlangen, Germany: Vorstand der Fränkischen Geographischen Gesellschaft. ISBN 3-920405-41-2.p. 222
- ^ Guérin, 1869, pp. 90 -96
- ^ Conder and Kitchener, 1882, pp. 415 - 416 Quoted in Khalidi, 1992, p. 222
- ^ Barron, 1923, Table V, Sub-district of Hebron, p. 10
- ^ Mills, 1932, p. 34</
- ^ העליה על אדמת כפר-מנחם, דבר, 13 באוגוסט 1937
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 94. Quoted in Khalidi, 1992, 222
- ^ Government of Palestine, Department of Statistics. Village Statistics, April, 1945. Quoted in Hadawi, 1970, p. 144</
- ^ צבאי ההגנה כובש, קול העם, 11 ביולי 1948
- ^ ..אתם חכיתם אלפיים שנה עבשיו אנחנו מחכים ..., על המשמר, 13 באוגוסט 1968
- ^ מחנה־נפט חדש ליד תל־'א-סאפי, דבר, 11 באוקטובר 1954
- ^ שמוות עבריים למפעלי פיתוח שמות, זמנים, 17 באוקטובר 1954
- ^ אלחנן קרמר, חיפושי הנפט בישראל, הַבֹּקֶר, 25 בספטמבר 1955
- ^ אריאל כהן, ברק שחם ואבי ציפורי "ניטור תחנת הכוח "צפית" - דו"ח מסכם לחורף 2011 - 2010", היחידה הסביבתית, רשות הטבע והגנים
- ^ שרון קדמי, חברת החשמל השלימה שלב ראשון בהקמת תחנת הכוח צפית בגדרה, באתר הארץ, 29 באוקטובר 2006
- ^ אבי בר-אלי, תחנת הכוח צפית בדרום חוברה לגז טבעי; 45% מכושר ייצור החשמל בישראל מבוססים על גז, באתר TheMarker, 6 במאי 2010
- ^ שי שלו, ג'ורג' חורש ישקיע 200 מ' ש' בתחנת הכוח דליה, באתר גלובס, 25 בספטמבר 2017
- ^ המגילה שבבולי המועדים מהי?, הצופה, 3 באוקטובר 1948
- ^ ניר חסון, מזבח פלישתי התגלה באתר העיר גת הקדומה, באתר הארץ, 26 ביולי 2011
- ^ אהרון מאיר, חידושים בחקר הפלשתים לאחר עשרים וחמש שנות מחקר בתל צפית-גת, קדמוניות 163, 2022, עמ' 14
- ^ עמירם ברקת, חוקרים: נמצאה כתובת בדרום עם הגירסה המקורית לשם "גוליית", באתר הארץ, 9 בספטמבר 2005
- ^ אהרון מאיר, חידושים בחקר הפלשתים לאחר עשרים וחמש שנות מחקר בתל צפית-גת, קדמוניות 163, 2022, עמ' 8-9
- ^ אהרון מאיר, חידושים בחקר הפלשתים לאחר עשרים וחמש שנות מחקר בתל צפית-גת, קדמוניות 163, 2022, עמ' 8
- ^ עמירם ברקת, התגלו ממצאים ארכיאולוגיים מהעיר הפלשתית גת, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2005
- ^ טקס חנוכת גן לאומי תל צפית, באתר רשות הטבע והגנים, 11 במרץ 2008
