יציאת מצרים (מחזה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יציאת מצרים
Exagoge, ἐξαγωγή
יציאת מצרים מחזה.jpg
מידע כללי
מאת יחזקאל הטרגיקן
שפת המקור יוונית
סוגה מחזה
הוצאה
שנת הוצאה מאה השנייה לפני הספירה
הוצאה בעברית הוצאת יבנה
שנת הוצאה בעברית 1948
תרגום לעברית שלמה שפאן
מספר עמודים 32
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001933989

יציאת מצריםיוונית: Exagoge, ἐξαγωγή) הוא מחזה פרי עטו של המחזאי היהודי-הלניסטי יחזקאל הטרגיקן שחי באלכסנדריה במאה השנייה לפני הספירה. המחזה נכתב על בסיס הסיפור המקראי על יציאת מצרים. זהו המחזה היחיד של יחזקאל שידוע עליו, והוא השתמר רק בחלקו בידי סופרים שונים ובפרט אצל הסופר הנוצרי אוסביוס מקיסריה.

ניתוח המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין אנו יודעים כמה מחזות כתב יחזקאל היות שאף אחד מהם לא שרד בשלמותו עד ימינו. אנו יודעים על קיומו היות שחלק ניכר מאחד המחזות, הוא "יציאת מצרים", צוטט בכתביהם של הסופר ההלניסטי אלכסנדר פוליהיסטור[1] בספרו "על היהודים", ובספר החשוב "הכנה לבשורה" של אב הכנסייה אוסביוס מקיסריה.[2] דרכם הגיעו לידינו 269 שורות של המחזה, המאוגדות במספר פרגמנטים. כמות גדולה זו של שורות מאפשרת לנו לבנות את השלד העיקרי של המחזה ולשער גם חלק גדול מהקטעים החסרים.[3] המחזה הוא בעל חמש מערכות, כמקובל בטרגדיה היוונית,[4] וכל מערכה מורכבת ממספר סצנות. חלק מהחוקרים סבורים שהייתה גם מקהלה קטנה, כמקובל באותן טרגדיות. השחקנים היו כולם גברים (גם בתפקיד הנשים). לא ידוע לנו אם השחקנים היו יהודים או לא. יחזקאל כתב, כנראה, גם מחזות אחרים, היות שאוסביוס מכנה אותו בספרו – "מחבר הטרגדיות היהודיות". קיים ויכוח בין החוקרים באשר למהות הקהל לו נועדה טרגדיה זו ומטרת הכתיבה. הדעות נחלקות:

  • יש הסוברים שהמחזה נכתב עבור קהל יווני ומטרתו הייתה תעמולתית - להכיר להם חלק מההיסטוריה היהודית הקדומה ולהראות להם את גדולתה של הדת היהודית ואת גבורתו של העם ומנהיגיו.
  • יש הסוברים שהמחזה נכתב לקהל יהודי במטרה דידקטית, כדי להזכיר היסטוריה מפוארת מהעבר וגם כדי לצאת נגד הסכנה של משיכה אל הדתות הפגניות.
  • אחרים טוענים שהמחזה נועד לקהל מעורב, ועל כן יחזקאל נמנע מחלקים מסוימים מתולדות משה העלולים להעליב קהל יווני ומצרי וגם קהל יהודי.

מבנה המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה נפתח כאשר משה מספר בגוף שלישי את הרפתקאותיו מעת לידתו ועד גירושו ממצרים.[5]

מֵעֵת אַדְמַת כְּנַעַן יַעֲקֹב עָזַב וַיֵּרֶד אֶל מִצְרַיִם עִם שִׁבְעִים נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וַיּוֹלֶד שָׁם עַם רַב, סוֹבֵל, נַעְנָה וְחַי חַיִּים קָשִׁים בְּצַעַר וְצָרָה

לאחר מכן חסר קטע והמחזה ממשיך כאשר משה משוחח עם צפורה בת יתרו, המתארת לו את ארץ מדין, המכונה בטעות "לוב".[6]

כָּל זֹאת הִיא אֶרֶץ לוּב וְזֶה שְׁמָהּ, הַזָּר. יוֹשְׁבוֹת בָּהּ מִשְׁפָּחוֹת מִמּוֹצָאִים שׁוֹנִים.

הקטע הבא הוא דיאלוג קצר בין צפורה לדמות לא מזוהה בשם "כוש". לאחר מכן מתואר חלום של משה אותו הוא מספר לחותנו המכונה "רעואל".[7] רעואל פותר למשה את החלום.[8]

הַזָּר, בְּשׂוֹרָה טוֹבָה בִּשֵּׁר לְךָ הָאֵל. וְלוּ אֶחְיֶה עוֹד, עֵת כָּל זֶה לְךָ יָבוֹא אָכֵן כִּסֵּא גָדוֹל יָדְךָ מַגֵּר תְּמַגֵּר, וּבְעַצְמְךָ תֵרוֹם, תִּהְיֶה מַנְהִיג לִמְתִים.

לאחר מכן מתואר כיצד פוגש משה את אלהים, המדריך אותו כיצד להילחם בפרעה. הטקסט בקטע זה זהה כמעט לחלוטין לסיפור המקראי.[9] לאחר מכן אלהים מתאר למשה את עשר המכות שעליו להטיח במצרים, אם כי הסדר שלהן שונה מהסדר במקרא.[10]

אֶת הַמַּכּוֹת כֻּלָּן תָּבִיא בְּמַטֶּה זֶה. בָּרִאשׁוֹנָה יִמְלָא הַיְאוֹר זִרְמֵי דָמִים, גַּם כָּל עֵינוֹת הַמַּיִם גַּם כֵּלִים כֻּלָּם. וּצְפַרְדְּעִים לָרֹב וְיִתּוֹשִׁים אֶשְׁלַח. אַחַר אֶזְרֹק עָלֵימוֹ פִּיחַ הַכִּבְשָׁן – אֲבַעְבֻּעוֹת קָשׁוֹת תִּפְרַחְנָה עַל אָדָם; זְבוּבִים יָבוֹאוּ אָז עֲלֵי הֲמוֹן מִצְרִים – מַכָּה לָהֶם. אַחַר – הַדֶּבֶר יִתְחוֹלֵל, וּמוֹת יָמוּתוּ הָרְשָׁעִים קְשׁוּחֵי הַלֵּב, אָמֵר שְׁחָקִים מְאֹד – בָּרָד עִם אֵשׁ יִפֹּל וְלִפְגָרִים מֵתִים יַהְפֹּךְ בְּנֵי-אֱנוֹשׁ. יִסְפֶּה הַפְּרִי כֻּלּוֹ וּבְשַׂר הוֹלְכֵי אַרְבַּע. שְׁלשָׁה יָמִים תְּמִימִים אֶתֵּן לָהֶם מַחְשָׁךְ, אֶשְׁלַח גַּם הָאַרְבֶּה, וְשֶׁפַע הַמְּזוֹנוֹת הַשְׁמֵד יַשְׁמִיד מִזֶּרַע וְעַד פְּרִי יָרֹק. אַחַר כָּל אֵלֶּה אֶת בְּכוֹרוֹת אֱנוֹשׁ אָמִית

כמו כן מתוארת מצוות פסח וכן קורבן פסח ומריחת דם הקורבן על המשקופים כפי שמתואר במקרא.[11] הקטע הבא הוא תיאור קריעת ים סוף, המתואר בידי פליט מצרי.[12]

אָז גַּל גָּדוֹל גָעַשׁ קָרַב אֵלֵינוּ. אִישׁ אֲשֶׁר רָאָה קָרָא: הַבַּיְתָה נִבְרְחָה מִפַּחַד יַד עֶלְיוֹן, כִּי לָמוֹ הוּא עֶזְרָה, אַךְ לָנוּ, אֻמְלָלִים, רַק אֲבַדוֹן יָכִין, וְכֵן הֵקִיץ הַקֵּץ עֲלֵי מַעְבַּר יַם-סוּף. כָּל הַמַּחְנֶה נִסְפָּה.

לאחר מכן מתואר כיצד שליח ממחנה העברים מבשר למשה כי מצא מקום ראוי למנוחה עבור המחנה. בתיאור זה שוזר המחבר קטע שאינו נזכר בתנ"ך, הופעתה של ציפור עוף החול מעל מקום חנייתם של העברים.[13]

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחבר מתאר את הסיבה לכך שמשה הרג את המצרי ולכן יצא לגלות. אולם בניגוד לתיאור המקראי שבו מתואר "אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו",[14] מתאר יחזקאל: "וָאֵרְא לָרִאשׁוֹנָה תִגְרָה בֵין אֲנָשִׁים – אֶחָד מֵהֶם עִבְרִי וְהַשֵּׁנִי מִצְרִי",[15] היינו קרב שקול.[16]

המחבר יצר דמות חדשה המכונה כוש. זהותו של כוש אינה ברורה, אולם הוא ככל הנראה אחיה של צפורה,[17] המכונה במקרא, "אשה כושית".[18] צפורה עצמה אומרת למשה[19]: "יוֹשְׁבוֹת בָּהּ [במדין] מִשְׁפָּחוֹת מִמּוֹצָאִים שׁוֹנִים. כּוּשִׁים שְׁחוֹרֵי הָעוֹר". בתלמוד בבלי מבואר שצפורה נקראה אשה כושית משום שכשם שהכושי משונה בצבע עורו כך צפורה הייתה משונה במעשיה.[20] לעומת זאת ר' אברהם אבן עזרא מפרש את הדברים כפשוטם ואומר כך[21]: "צפורה היתה שחורה ודומה לכושית" גם חלק מהפרשנים המודרניים מקבלים סברה זו, ומעריכים שצפורה השתייכה לשבטי כושן.[22] כמו כן, ייתכן שהשימוש במילה "הזר" כלפי משה לאורך המחזה, מעידה על חוסר שביעות רצון של ציפורה מהנישואים.

את הסיבה לבלבול בסדר המכות (מכת חושך היא השמינית במקום התשיעית), תולים חלק מהפרשנים בעלילת החמור. מסורות יווניות ומצריות שרווחו בעת העתיקה, גרסו כי היהודים עובדים לאל טיפון-סת,[23] שסמלו היה חמור הבית.[24][25] טיפון-סת מתואר כמייצג כוח הרשע, וכמביא אסונות חושך ומחלות. המצרים העוינים לא יכלו להתעלם מהדמיון הברור בין כמה ממכות מצרים במסורת היהודית לבין האסונות שבאו עליהם על ידי סת.[26]

סת-טיפון הוא אל החושך, וגם בדרך זו ניתן היה לזהות אותו עם אל היהודים, מכיוון שלפני מכת בכורות (המכה העשירית) בא החושך. ייתכן שהצבת מכת חושך במקום השמיני, הייתה למעשה השתדלות להרחיק את החושך ממכת בכורות, כדי שלא תהיה אפשרות לייחס מכה זו לטיפון, וכך להימלט מעלילה זו.[27] גם פילון האלכסנדרוני[28] משנה את מקומה וקובע אותה כמכה השישית. ובמקורות אחרים בתנ"ך היא לא נזכרת כלל.[29] אם כי חוקרים מסוימים מעריכים שהסיבה לסדר השונה הינה מסורות שונות.[30] ניתן לראות שיחזקאל השתמש בתרגום השבעים, שכן הוא מתאר את מכת כינים כ"יתושים לרוב", ובתרגום השבעים מתורגמת המכה "σKνιφεs" (יתושים עוקצים).[31] כמו כן, את מכת ערוב מתאר המחבר כ"זבובים" והשבעים מתרגמים χυνόμια ("זבוב הכלב"), או хοινόμια ("עירוב זבובים").[32]

במקרא מתואר כיצד מצווים העברים[33] "יִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב.". מובן שהחפצים ש"הושאלו" לא הוחזרו מעולם. המחבר מנסה להצדיק את הביזה כאשר הוא מסביר[34]: "כִּי כֵן שָׂכָר לָעָם הֵם יִגְמְלוּ עַל כָּל אֲשֶׁר עָבְדוּ." היינו העברים עבדו את המצרים במשך מאות בשנים ועל כן זכאים לתשלום. מוטיב זה מופיע גם בספר היובלות.[35] בספרות חז"ל[36], מתואר כיצד בני מצרים התלוננו בפני אלכסנדר הגדול על העושק. אלכסנדר דרש מהיהודים להשיב תשובה וגביהה בן פסיסא התנדב לענות. הוא השיב למצרים שלא רק שהיהודים אינם חייבים להחזיר למצרים את כספם, אלא שהמצרים אף חייבים ליהודים שכן היהודים עבדו אותם במשך שנים. המצרים ביקשו ארכה כדי לענות, ומשלא מצאו תשובה נמלטו מהארץ. אם כי מסיבה כלשהי הוא אינו מופיע בספרו של יוסף בן מתתיהו "קדמוניות היהודים".[37]

כמו כן המחבר הוסיף מדמיונו שני אירועים חדשים. הראשון הוא חלום משה הנפתר בידי יתרו, והשני הוא הופעת עוף החול (הפניקס) בסוף המחזה.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יציאת מצרים: שרידי המחזה של הדרמטיקון יחזקאל מחבר הטרגדיות היהודיות; תרגם מיונית ש’ שפאן, תל אביב: יבנה, תש"ח.
  • יחזקאל איש אלכסנדריה, יציאת מצרים, תרגם מיוונית והוסיף מבוא והערות שמעון בוזגלו, הליקון 40, 2001.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אלכסנדר איש מילטוס, באתר האנציקלופדיה היהודית
  2. ^ אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 9, פרקים 29-28.
  3. ^ יחזקאל באנציקלופדיית פאולי-ויסובה. (בגרמנית)
  4. ^ יחזקאל, בלקסיקון לביוגרפיות ולמיתולוגיה של יוון ורומא
  5. ^ שורות 1-60 בתרגום שפאן
  6. ^ שורות 60-65 בתרגום שפאן
  7. ^ מדרש תנחומא, פרשת שמות סימן יא (דיבור המתחיל "מה כתיב") אומר שליתרו היו מספר שמות וביניהם גם רעואל.
  8. ^ שורות 70-85 בתרגום שפאן
  9. ^ שורות 90-130 בתרגום שפאן
  10. ^ שורות 132-175 בתרגום שפאן
  11. ^ שורות 175-192 בתרגום שפאן
  12. ^ שורות 193-242 בתרגום שפאן
  13. ^ שורות 243-269 בתרגום שפאן
  14. ^ ספר במדבר, פרק י"ב, פסוק א'
  15. ^ שורות 40-43 בתרגום שפאן
  16. ^ יציאת מצרים: שרידי המחזה של הדרמטיקון יחזקאל מחבר הטרגדיות היהודיות; תרגם מיונית ש’ שפאן, תל אביב: יבנה, תש"ח. הערה מס' 1.
  17. ^ הערות שלמה שפאן לתרגום העברי. הערה מס' 3.
  18. ^ ספר במדבר, פרק י"ב, פסוק א'
  19. ^ שורות 61-62 בתרגום שפאן
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ט"ז, עמוד ב'
  21. ^ ראו למשל כאן
  22. ^ ראו: הערך: כושן, לכסיקון מקראי, עמ' 391.
  23. ^ יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון, מאמר שני, פרק ט.
  24. ^ Plutarch, De Iside et Osiride, 50, 1, p. 371C: "הם משייכים אליו (אל טיפון) את הטיפשה שבחיות המבויתות, החמור".
  25. ^ רנה נהר-ברנהיים, העלילה שהיהודים עובדים לחמור בימי יוון ורומא, ציון, החברה ההיסטורית הישראלית, כרך כח, חוברת א/ב (תשכ"ג / 1963), עמ' [2] 107.
  26. ^ בצלאל בר-כוכבא, עלילת הדם ההלניסטית - תוכנה, מקורותיה וגלגוליה, עמ' 23-21; תרביץ, כרך סה, חוברת ג', תשנ"ו ניסן-סיון, עמ' 369-367.
  27. ^ רנה נהר-ברנהיים, העלילה שהיהודים עובדים לחמור בימי יוון ורומא, ציון, החברה ההיסטורית הישראלית, כרך כח, חוברת א/ב (תשכ"ג / 1963), עמ' [6] 111.
  28. ^ פילון האלכסנדרוני, על חיי משה, ספר א, סעיפים 125-123.
  29. ^ ספר תהילים, פרק ע"ח, פסוקים מ"ד-נ"א
  30. ^ שמואל א לוינשטם, מסורת יציאת מצרים בהשתלשלותה, הוצאת מאגנס תשמ"ז. פרק רביעי: מכות מצרים, עמ' 30-36.
  31. ^ יציאת מצרים: שרידי המחזה של הדרמטיקון יחזקאל מחבר הטרגדיות היהודיות; תרגם מיונית ש’ שפאן, תל אביב: יבנה, תש"ח. הערה מס' 5.
  32. ^ יציאת מצרים: שרידי המחזה של הדרמטיקון יחזקאל מחבר הטרגדיות היהודיות; תרגם מיונית ש’ שפאן, תל אביב: יבנה, תש"ח. הערה מס' 6.
  33. ^ ספר שמות, פרק י"א, פסוק א'
  34. ^ שורות 165–166 בתרגום שפאן
  35. ^ ספר היובלות, מ"ח, י"ח.
  36. ^ סנהדרין צא ע"א; מגילת תענית פרק ג; בראשית רבה פרשה ס"א.
  37. ^ יציאת מצרים: שרידי המחזה של הדרמטיקון יחזקאל מחבר הטרגדיות היהודיות; תרגם מיונית ש’ שפאן, תל אביב: יבנה, תש"ח. הערה מס' 7.