מכת בכורות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מכת בכורות, ציור של לורנס אלמה-טדמה.

מַכַּת בְּכוֹרוֹת היא המכה האחרונה בסדרת עשר המכות שניתכו על ראש המצרים, על פי המסופר בספר שמות. במכה זו מתו כל בכורי מצרים - בנים ובנות, ילדים ומבוגרים - בכורים מאב או מאם. בעקבות מכת בכורות פרעה שילח את העברים מארצו.

תיאור המכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפרעה לא הסכים לשלח את העברים מארצו, למרות המכות שניחתו על ראשו בזו אחר זו, בא משה אל פרעה ואמר לו:

כֹּה אָמַר ה': כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. וּמֵת כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֹא יֶחֱרַץ-כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ, לְמֵאִישׁ וְעַד-בְּהֵמָה--לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל. וְיָרְדוּ כָל-עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה אֵלַי וְהִשְׁתַּחֲווּ-לִי לֵאמֹר, צֵא אַתָּה וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-בְּרַגְלֶיךָ, וְאַחֲרֵי-כֵן אֵצֵא; וַיֵּצֵא מֵעִם-פַּרְעֹה בָּחֳרִי-אָף.

על פי אזהרת משה, במכה זו ימותו כל בכורי מצרים - מן החשוב ביותר ועד הפחות והשפל שבהם. זמן המכה היה בחצות הלילה בדיוק. על פי אחת הדעות בתלמוד הבבלי, משה אמר "כחצות", מכיוון שחשש שהאסטרולוגים המצריים יטענו שהמכה לא ארעה בחצות, ואלוהים לא קיים את דבריו[1]. מעשית, מתו כל הבכורים הזכרים והנקבות בארץ מצרים, כל מי שהיה בכור מאב או מאם. לפעמים מתו מספר ילדים בבית אחד, כאשר נשים מצריות נאפו תחת בעליהן וילדו מספר ילדים שכל אחד מהם בכור לאביו.

בית פרעה במכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל הבכורים והבכורות מתו, חוץ מבתיה בת פרעה, שהייתה בכורה לאמה[2] ולא מתה בגלל שהצילה את משה רבינו[3].

בנו הבכור של פרעה מת ובהיותו בכור בעצמו, פרעה חשש כי אף הוא עומד למות. הוא מיהר אל משה ואהרן וביקש מהם לצאת יחד עם כל משפחותיהם, מקניהם וטפם. בני ישראל שחיכו לרגע זה, יצאו ממצרים בבוקר שלאחר מכת הבכורות.

השפעת המכה על בני-ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכת בכורות בציורו של ויליאם טרנר

בזמן המכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני ישראל נצטוו להקריב את קרבן הפסח בין הערביים של יום י"ד בניסן, ולאוכלו יחד עם מצות ומרורים בליל ט"ו בניסן, בו התרחשה מכת בכורות. על מנת שהקב"ה יפסח על בתי העברים בשעת מכת בכורות, נצטוו העברים למשוח מדם הקורבן על משקוף ביתם ועל המזוזות. מכאן גם התקבל שם החג, חג הפסח. כמו כן, נצטוו העברים שלא לצאת מפתח ביתם עד הבוקר.

מצוות לזכר המכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצוות הקשורות לבכור[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מצוות בתורה, הנוגעות לקדושת הבכורה, ניתנו כזכר למכת בכורות:

  1. מצוות בכור אדם - פדיון הבן
  2. מצוות בכור בהמה טהורה
  3. מצוות פטר חמור

התורה אף מדריכה את יוצאי מצרים להשיב לבניהם, כשישאלו מדוע הם מקיימים מצוות אלה, שמצוות אלו הן זכר ליציאת מצרים ולמכת בכורות, בה הרג ה' את בכורי מצרים - "מבכור אדם עד בכור בהמה" (ספר שמות, פרק י"ג, פסוק ט"ו).

מצוות אכילת קרבן פסח[עריכת קוד מקור | עריכה]

כזכר ליציאת עם ישראל ממצרים לאחר מאות שנות גלות בה, ועשרות שנות שעבוד וגזרות, שבאה בעקבות מכת בכורות, נצטוו עם ישראל לזבוח בכל שנה בליל ט"ו בניסן את קרבן הפסח, ולאוכלו עם מצות ומרורים, כפי שעשו בליל יציאתם ממצרים:

וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' אֱלֹוהֶיךָ צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ

ספר דברים פרק ט"ז, פסוקים ב'-ג'

המכה במדרשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדרשים רבים מדברים על מכה זו, ביניהם:

  • מכיוון שנשות מצרים זינו תחת בעליהם, היו יותר מבכור אחד בכל בית. מה שגרם לכך שהיו מספר מתים. כתוצאה מכך, חששו המצרים שמא המכה החלה "להתפשט" ולהרוג גם כאלו שאינם בכורים.
  • תיאורים אחרים מדברים על פרעה, נמוך הקומה, רץ ברחובות ארץ גושן (בה שכנו העברים) לחפש את משה. בתיאורים אלו עולה דמותו של פרעה כמגוחכת ונלעגת.
  • סיפור אחר עוסק בהכנות למכה, כאשר בכורי מצרים שמעו על הצרה המשמשת ובאה, באו להוריהם בתביעה לשחרר את בני ישראל ממצרים. כאשר לא הסכימו, החלה מלחמה ביניהם ונפלו קרבנות משני הצדדים. מדרש זה רמוז בפסוק "למכה מצרים בבכוריהם", ולזכרו חוגגים את שבת הגדול.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ד', עמוד א'.
  2. ^ פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ח, ובמפרשים מובא שהייתה בכורה לאמה
  3. ^ מדרש רבה בא יח ג.