ישראל טלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל טלר

ישראל הלוי טֶלֶר (לעתים בכתיב היידי, שנהג בזמנו: טעללער; בלועזית: Teller;‏ י"ב בכסלו תקצ"ו, 3 בדצמבר 1835, זלוצ'וב, גליציהט"ז בכסלו תרפ"ב, 17 בדצמבר 1921, רחובות) היה מורה וסופר עברי, מראשי קונגרס פוקשאן, מאנשי העלייה הראשונה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל טלר נולד בסוף שנת 1835 בזלוצ'וב שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, בן ליהודה טלר ואח לצבי אלעזר טלר. בשנת 1865 עזב את גליציה עבר לצ'רנוביץ שבבוקובינה, ויחד עם חברו דוד צבי מילר למד בבית המדרש לרבנים בברסלאו. היה מורה לעברית, תחילה בבוטושאן שברומניה, ובהמשך בגאלאץ, לשם עבר לאחר נישואיו למינה. טלר בא ממשפחה של חסידים נלהבים, אך בעצמו היה לאיש תנועת ההשכלה. לאחר פרעות "הסופות בנגב" בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19 זנח את תנועת ההשכלה והצטרף לחובבי ציון. ובמסגרת זו לקח חלק בקונגרס פוקשאן (באותה תקופה לימד עברית בפוקשאן). הוא רצה לעלות לארץ ישראל יחד עם החלוצים שהקימו את זכרון יעקב, אך מנעו בעדו ושכנעו אותו שבלעדיו עלול הארגון ברומניה להתמוטט. הוא כיהן כמזכיר "חובבי ציון" ויו"ר אספת חובבי ציון שהתקיימה בעיר בראילה ב-1896. בסופו של דבר עלה ארצה בשנת 1897 יחד עם בנותיו צילה, אנה (חנה) וליזה (לאה), ואילו בנו, היינה, נשאר בחו"ל. הבן ביקר את המשפחה במחצית השנייה של שנות ה-30 של המאה ה-20, אולם בחר לחזור לחו"ל ונספה בשואה.

טלר התיישב במושבה רחובות והיה בה למורה ולמומחה גדול בדקדוק. הוא ניהל מאבקים על הדרך הנכונה לדבר בעברית המודרנית, וכתב ספר בשם "תורת הלשון". בנו הצעיר, יהודה, מת בגיל 24 מכלבת בקהיר,[1] ולזכרו כתב את הספר "בן אוני" (יפו תרע"ד). ישראל טלר כתב ופרסם שירים ומאמרים רבים.

בתו צילה נישאה למשה סמילנסקי. בתו חנה (אנה) נישאה לשמואל בן אהרן מרדכי פריימן.[2] בתו לאה עליזה (ליזה) נישאה לטוביה פדובה, בנו של מרדכי פדובה (מראשוני חובבי ציון וממארגני ועידת קטוביץ, מהראשונים שרכשו אדמה ברחובות מחברת "מנוחה ונחלה"), חקלאי ברחובות, ממייסדי קופת חולים עממית.[3]

חתנו, משה סמילנסקי, הגדירוֹ כ"אחד 'המוהיקנים האחרונים' של הדור הראשון לספרותנו החדשה, אשר השפה העברית והספרות העברית היו להם לקדושה, לדת".

נפטר בחורף תרפ"ב (דצמבר 1921).

ברחובות נקרא על שמו הרחוב היורד מאחורי התחנה המרכזית לרחוב הרצל (הרחוב הראשי).

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שיר המעלות: על אודות ישוב ארץ ישראל, וינה: ג’ בראג, תרמ"ב.
  • דברי האספה השנייה לחובבי ציון ברומניה: אשר הייתה בשנת ציו"ן מקדשנ"ו (לפ"ק); סודר על פי רשימות האספה מאת נשיא הוועד הראשי ה’ שמואל פיניליש; וכתוב עברית מאתי ישראל הלוי טלר; עם תוספת שלשה שירים מאתי, קרקוב: דפוס י’ פישר, 1896.
  • ספר הגיון לב: בשלושה חלקים, ירושלים: דפוס השקפה, תרס"ג. ‬(2 כרכים; התוכן: חלק א: שירי השכל; חלק ב: שירי ציון ושירים שונים.)
  • ספר תורת הלשון: בדבור ובכתב לתלמידים ולמתלמדים... עם הערות והארות על שמושים מוזרים בלשון,‫ יפו: דפוס אתין, תרע"ב–תרע"ו. (דקדוק עברי) ‬(2 כרכים)
  • ספר בן אוני, יפו: דפוס אתין, תרע"ד.
  • אוצר בלום, יפו: דפוס אתין, תר"פ. ‬(ביטויים בעברית)
  • דקטור טודור הרצל:... התרדמה ... התקומה... , ירושלים: מאיר רוזין, 5664 [תרס"ד]. ‬(לרגל פטירת תאודור הרצל)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו הספד: יהודה טלר, הפועל הצעיר, 7 בפברואר 1913, והספדו של אביו ישראל טלר: אנחות אב, הצבי, 25 בפברואר 1913.
  2. ^ דוד תדהר (עורך), "אהרן מרדכי פריימן (דרור)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1435.
  3. ^ דוד תדהר (עורך), "טוביה פדובה", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4759; משפחת פדובה, באתר העיר רחובות; טוביה פדובה באתר נתניה.
P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.