כליבאר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
כליבאר
كليبر
Kəleybər
מראה העיר במאי 2013
מראה העיר במאי 2013
מדינה איראןאיראן  איראן
פרובינציה מזרח אזרבייג'ן
נפת מרכז כליבאר
{{{סוג יחידה שלטונית רביעית}}} תת-נפת מרכז
חבל ארץ אראסברן (קאראדג)
שפה רשמית פרסית (לא רשמית: גם אזרית)
שמות קודמים באז
שטח 4 קמ"ר
גובה 1240 מטרים
 ‑ הנקודה הגבוהה מבצר באבכ 2300–2600
דת אסלאם שיעי
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 9,324 (נכון ל־2016)
 ‑ צפיפות 2258 נפש לקמ"ר (2006)
קואורדינטות 38°52′00″N 47°02′00″E / 38.866666666667°N 47.033333333333°E / 38.866666666667; 47.033333333333 
אזור זמן UTC UTC+3.30

כליבאר או כלייברפרסית:كليبر, באזרית: Kəleybər קלייבר) היא עיר באיראן, בירת המחוז קליבר (שהוקם ב-2010) שבפרובינציית מזרח אזרבייג'ן. בשנות ה-1950 מנתה פחות מ-2000 תושבים. בהתאם למפקד משנת 2006 קליבר, לפי מספר האוכלוסייה - 9,030 (2,397 משפחות) - הייתה העיר במקום ה-25 בפרובינציה. היא שוכנת בגובה 1240 מטר בחבל אראסברן ההררי והירוק. נמצאת במרחק של 63 ק"מ צפונית-מערבית מן העיר אהר, 210 ק"מ צפונית-מזרחית מתבריז ו-812 ק"מ צפונית-מערבית מטהרן.

בתחילת המאה ה-21 הפכה העיר לאתר תיירותי בגלל קרבתו למבצר באבכ ולשמורת הטבע ארסבאראן. בעקבות התפתחויות גאופוליטיות, בהדרגה מחליפה כליבאר את העיר אהר כבירת החבל ארסבאר (ארסבאראן) או "קארה דאג".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר כליבאר או כלייבר נודעה בכרוניקות הערביות בשם "באז"[1] שהייתה בשנים 816–836 מוקד התקוממותו הצבאית ושלטונו של באבכ ח'ראמדין שמרד בכיבוש הערבי של הח'ליפות העבאסית שמרכזה הייתה בבגדד. באבכ, שאימץ את עקרונות התנועה הדתית ח'רמיה ואיתגר את השלטון הערבי הסוני, הובס בשנת 836 על ידי הגנרל אל-אפשין, ששירת את הח'ליפה אל-מעתצם ,[2] הכרוניקן הערבי הראשון המציין את כליבר היה אל-מסעודי בספרו "נאות הזהב"

באבכ מרד בחבל באז יחד עם תלמידי ג'אוידאן...אחרי שנחל שורה של תבוסות צרו על באבכ בעיר מולדתו ...הידועה אפילו כיום כחבל באבכ

בספרו, "ההיסטוריה השלמה" הקדיש אבן אל-אתיר מספר עמודים לתיאור הקרבות שהתנהלו בכליבאר בין צבאות הח'ליפות וכוחותיו של באבכ. [3] יאקות אל-חמאווי שכתב במאה השלוש עשרה המוקדמת, תיאר את כליבר כך: חבל ארץ בין אזרבייג'ן לאראן. שם התנגד באבכ במרדנותו נגד אל-מעתצם. אנחנו יודעים את פסוקים אלה של בוחטרי:

ישמרך האל, לוחם גדול, אשר בימי באבכ, הפיל את דלתות הכופרים

זה אתה שכבשת את עירם "באז" וכיסית בה את החרפה

שם על יד באז, אומר המשורר מועסר, על שטח של כשלושה אקרים, כל פעם שאנו קוראים בשם אללה, קול נסתר משיב:זה המקום שבו "לובשי האדום", הקרויים גם ח'ראמי-דינן הרימו את דגל המרד בראשות באבכ, שם גם חיכו למהדי. למטה זורם נהר גדול המסוגל לרפא את הקדחות העיקשות ביותר. הנהר אראקס זורם בגבול. חבל ארץ זה יוצר רימונים מדהימים ביופיים, תאנים מצוינות וענבים שאותם מייבשים על אש (כי השמש תמיד נחבאת שם מאחורי עבים)

חמדללה מסתאופי שחי באמצע המאה הארבע עשרה הזכיר את כליבאר במילים אלה: "כפר באזרבייג'ן, ביערות ליד הר שעליו מבצר. למטה זורם נהר. חבל הארץ יוצר חיטה ופירות, ותושביו הם טורקים או מונגולים, חסידי אל-שאפעי [4][5]

העיר הייתה קרובה לזירת הקרבות של מלחמות רוסיה-פרס בשנים 1804–1813 וב 1826–1828. תושבי האזור, שבטי אראסבראן היו מעורבים בסכסוכים הצבאיים שבימי המהפכה החוקתית הפרסית בשנת 1906.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כליבאר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "BAḎḎ". iranicaonline. Encyclopaedia Iranica. 19 בספטמבר 2020. 
  2. ^ "AFŠĪN". iranicaonline. Encyclopaedia Iranica. 19 בספטמבר 2020. 
  3. ^ عز الدین ابن اثیر، تاریخ کامل، ۱۳۸۱، تهران، جلد نهم، صص‌. ۳۹۸۲-۴۰۱۲.
  4. ^ نزهةالقلوب ، حمداله مستوفی ، به کوشش محمد دبیر سیاقی ، انتشارات کتابخانه طهوری ، چاپ اول ، تهران ، ۱۳۳۶، ص. ۹۵.
  5. ^ Yaqut ibn 'Abd Allah al-Rumi al-Hamawi, Charles Adrien Casimir Barbier de Meynard, Dictionnaire géographique, historique et littéraire de la Perse et des contrées adjacentes, 1851, Paris, p. 493