כתובת אזתוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כתובת אזתוד על גבי אורטוסטאט בשפה הפיניקית. צילום טורים א-ג בכתובת
הממלכות הארמיות והנאו-חתיתיות, 800 לפנה"ס לערך. קאראטפה מופיעה בשטח המסומן בירוק זוהר
הכתובת על גבי אורטוסטאט, בכתב הירוגליפי בשפה הלווית
התעתיק בפיניקית של הטור הראשון בכתובת
הכתובת בפיניקית על גבי פסלו של אל מזג האוויר שנמצא בשער הדרומי

כתובת אַזַתִוַדַ (בכתיב מלא: אזתיוודה, Azatiwata; ידועה גם בשם כתובת קאראטפה) היא כתובת דו-לשונית בפיניקית ולוּוית של המלך אַזַתִוַדַ, שהתגלתה בקאראטפה (Karatepe) שבטורקיה ב-1946. אַזַתִוַדַ היה מלך הדננים, שחי בממלכה נאו-חתית באזור קיליקיה במאה ה-9 או ה-8 לפנה"ס.

גילוי הכתובת ותיאורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתובת התגלתה בחפירות ארכאולוגיות שהתקיימו בקאראטפה, המזוהה עם הממלכה העתיקה קוה. החפירות התקיימו בין השנים 1952-1946, על ידי משלחת ארכאולוגית של אוניברסיטת איסטנבול (אנ') בראשותו של הארכאולוג הגרמני הלמוט תאודור בּוֹסֶרט (גר') והארכאולוגים הטורקים האלט צ'מבל (Halet Çambel) (אנ') ובהדיר אלקים (Bahadır Alkım) (גר').[1] בחפירות התגלו שני שערים מונומנטלים, שער צפוני ושער דרומי, וכתובות רבות. הכתובת התגלתה בשנת 1946 בשערי העיר, המקום בו הכתובת הוצבה בעת העתיקה. ביחד עם כתובת זאת, הוצבו כתובות נוספות משני צידי שער העיר,[2] מקום שהיה מקום כינוס ואספה בעת העתיקה. השערים בעיר כללו חדר גדול מרכזי (אטריום), ושני תאי צד. שני נוסחים נמצאו על גבי אורטוסאטים (אבני ריבוד), הגרסה השלישית נכתבה על גבי פסל של אל מזג האוויר שנמצא בשער הדרומי, מצידו הקדמי והאחורי, וכן על גבי שני פסלי שוורים.

הכתובת היא דו לשונית והתגלתה במספר נוסחים:

  1. בשפה הפיניקית - בשלושה נוסחים
  2. בשפה הלוּוית ובכתב ההירוגליפי הלווי, שבעת הגילוי נקרא כתב חיתי הירוגליפי - בשני נוסחים

במקום בו התגלו הכתובות, נמצאו כתובות נוספות אשר גם הן היו דו-לשוניות: פיניקית וחתית. שתי הכתובות הדו-לשוניות לא התגלו שלמות. הכתובת השלמה ביותר שהתגלתה היא הכתובת השלישית, שהייתה בפיניקית בלבד, והיא הברורה ביותר מבין כל הכתובות. המידע הקיים לא אפשר לחוקרים לדעת, מהי כתובת המקור ומהו התרגום. כלומר, האם הכתובת נכתבה במקור בפיניקית ותורגמה לחתית, או להפך. הכתובת בפיניקית משקפת בסגנונה ותחבירה את השפה הפיניקית. הפיניקית שימשה באתר בו נמצאה רק כלשון כתובה, היא לא הייתה שפת הדיבור של תושבי המקום.

תיארוך הכתובת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של המלך אַזַתִוַדַ נודע במחקר רק מכתובת זאת והוא לא ידוע ממקורות אחרים. תיארוך זמנו נעשה באמצעות מקורות מכתובות מלכי אשור. בכתובת מציין אַזַתִוַדַ שמי שהעלה אותו לגדולה היה "אוּרִךְ" מלך הדננים. החוקרים זיהו אותו עם המלך Urriku מלך קְוֶה, המופיע בטקסטים של מלך אשור תגלת-פלאסר השלישי שמלך בין השנים 745 עד 727 לפנה"ס. מקור נוסף היא כתובת משנת 718 לפנה"ס של המלך האשורי סרגון השני. בכתובת נאמר שסרגון מצא את נסיך אדנה, שמונה על ידי מלך קוה. נמצאה התאמה לכתובתו של אַזַתִוַדַ, שאמר שהוא מונה על ידי אורך להיות מלך הדננים. בהתאם לכך תוארכה הכתובת לסוף המאה ה-8 לפנה"ס.[3]

השערה אחרת היא שהכתובת היא מהמאה ה-9 לפנה"ס לפני מסעות המלחמה של שלמנאסר השלישי מערבה לאנטוליה. השערה זאת מתבססת על השימוש בשפה הפיניקית שהייתה שפת התרבות במאה ה-9 לפנה"ס, לפני התפשטותה של השפה הארמית שהפכה לאחר מכן לשפת התרבות. נמצא גם דמיון בסגנון הטקסט בכתובת זאת לכתובת כלמו, שנכתבה במחצית המאה ה-9 לפנה"ס, שם גם מוזכר מלך הדננים שפלש מזרחה מעבר להרי אמאנוס וניסה להשתלט על ממלכת שמאל. שמו של המלך "אורך" הוא שם שושלתי חוזר בתקופות שונות, ולכן אין בהזכרת שמו עדות לתיארוך הכתובת. בנוסף, במאה ה-8 לפנה"ס, התפשטה אשור מערבה ולחצה על ממלכת קוה-דננים. בכתובת זאת אין אזכור לאשורים, וגם סגנון האמנות האשורית, שבלט מאד בתקופה זאת, לא בא לידי ביטוי בתבליטים המלווים את הכתובת. שלמנאסר השלישי פלש לקוה והרס את העיר אַזַתִוַדַ. קוה סופחה לאשור כממלכה וסאלית בסוף ימי תגלת-פלאסר השלישי או בתחילת ימי שלמנאסר החמישי, יחד עם שמאל. ובימי סרגון השני היה בקוה כבר נציב אשורי.[4]

הכתובת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתובת הוצבה על ידי אַזַתִוַדַ מלך הדננים בשערי העיר שהוא בנה, שנשאה את שמו ונקראה אַזַתִוַדַ (היום קאראטפה). קריאת שם של עיר חדשה על שם המלך שהקים אותה היה נוהג מקובל בעת העתיקה. למשל, הערים דור שרוכין ודור כוריגלזו, שנקראו על שם המלך שרוכין, הוא סרגון השני, וכוריגלזו הראשון המלך הכשי, בהתאמה.

הכתובת הוצבה לציון ניצחונותיו, כפי שנהגו לעשות מלכים בעת העתיקה. הכתובת מתחילה בתיאור פרטים אוטוביוגרפיים: "אנכי אזתוד הברוך (ל)בעל, עבד בעל, אשר אִדֵּר (גידל) אוּרִךְ מלך הדננים". הכתובת ממשיכה בתיאור המעשים הטובים שהוא עשה לעמו ולארצו. הוא מספר איך הוא הרחיב את הממלכה, וחיסל את הרע ממנה ובהבאת שפע כלכלי לארצו. הוא שיעבד ארצות חזקות, ומלכים אחרים הפכו למשועבדים לו והכירו באדנותו. הוא מתפאר איך הגיע למקומות במערב, ששום מלך שקדם לו לא הגיע לשם. הוא הכניע אותן והיגלה את תושביהן למזרח. הכתובת כוללת גם תיאור הביצורים שהוא בנה כדי להגן על הממלכה מפני הפולשים, והגברת הביטחון של התושבים. הוא חיזק את צבאו, דאג להרבה סוסים, מגינים והקים מחנות צבא. הוא מספר על העיר החדשה אותה בנה, הנושאת את שמו, אותה הקים במצוות האלים, בעל ורשף. הוא מספר על קיום הפולחן לאלוהיו בזמן הקציר בקיץ, ובזמן החריש בסתיו נוסף קורבן של שה, לקורבן הפר שהיה נהוג להקריב. בכתובת מוזכרים האלים רשף, בעל, בעל-כרנתריש לו הוא הציב פסל בעירו, וכן בעל-שמים, אל שהפולחן שלו היה נפוץ במשך מאות שנים במרחב הסורי-פיניקי. הוא מופיע גם בכתובת זכור מלך חמת.[5] בחלקה האחרון של הכתובת מופיעה קללה למי שישחית את העיר ואת שעריה, והיא מסתיימת באיחולים למלך עצמו ששמו וזכרו יהיו נצחיים כמו השמש והירח.

בכתובת יש התייחסות בטור א' שורה 16 ל"בת מפש", שפירושו "בית מפש". בכתובת מתייחס אַזַתִוַדַ לאנשים רעים בעלי גדודים שהוא הכניע, והוא מספר שאת בית מפש שם תחת פעמיו, כלומר הכניע אותם ושיעבד אותם. הפרשנות המקובלת של החוקרים היא שבית מפש מתייחס לצאצאי מופסוס (Mopsus) (אנ'), שלדעתם הייתה דמות היסטורית שהופיעה במקורות הקלאסיים, כמי שבסוף האלף השני לפנה"ס שבטיו פלשו למזרח הים התיכון ויישבו חלקים מסוריה, פיניקיה וקילקיה. כאן הוא מתפאר שהכניע את צאצאיו. דמותו מופיעה גם בכתביו של אוסביוס מקיסריה.[6]

הכתובת היא בת 62 שורות והיא הכתובת הפיניקית הארוכה ביותר שהתגלתה עד כה. שפת הכתובת קרובה מאד לעברית. הכתובת מחולקת לארבעה טורים. בטור ראשון: 21 שורות, בטור שני: 19 שורות, בטור שלישי: 19 שורות וטור רביעי קצר מאד של 3 שורות.

אף על פי שמדובר במלך של ממלכה מקומית, סגנון הכתיבה של הכתובת דומה לסגנון שבו פארו מלכי אשור ושליטי ממלכות אחרות את מעשיהם. אַזַתִוַדַ היה מלך של ממלכה מקומית, שאין עדויות להתפשטות אימפריאלית שלה. גם את השלטון על העיר שהקים קיבל מארוך מלך דננים, אבל הוא מתפאר בהרחבת שטח הארץ.[7]

גילוי הכתובת הדו-לשונית, בפיניקית, וכתב ההירוגליפי הלווי, אשר אפשרו השוואה בין הכתובות, קידם את הבנת הכתב ההירוגליפי החתי ואת המחקר שלו.[8]

תעתיק הכתובת בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעתיק בהתאם לשורות בכתובת, יש מילים בסוף שורה שסופן עובר לשורה הבאה.[9][10]

טור א
  1. אנכ אזתוד הברכ בעל עבד
  2. בעל אש אדר אורכ מלך דננימ
  3. פעלנ בעל לדננימ לאב ולאמ יחו אנכ אית
  4. דננימ ירחב אנכ ארצ עמק אדנ לממצא ש
  5. מש ועד מבאי וכנ בימתי כל נעמ לדנני
  6. מ ושבע ומנעמ ומלא אנכ עקרת פער ופע
  7. ל אנכ סס על סס ומגנ על מגנ ומחנת על
  8. מחנת בעבר בעל ואלמ ושברת מלצמ
  9. ותרק אנכ כל הרע אש כנ בארץ ויטנא אנכ
  10. בת אדני בנעמ ופעל אנכ לשלרש אדני נעמ
  11. וישב אנכ על כיסא אבי ושת אנכ שלמ את
  12. כל מלכ ואפ באבת פעלנ כל מלכ בצדקיו
  13. בחכמתי ובנעמ לבי ובנ אנכ חמית ע
  14. זת בכל קצית על גבלמ במקממ באש כנ
  15. אשמ רעמ בעל אגגדמ אש בל אש עבד
  16. כנ לבת מפש ואנכ אזתוד שתנמ תחת פעמ
  17. י ובנ אנכ חמית במקממ המת לשבתנמ דננ
  18. ימ בנחת לבנמ וענ אנכ ארצת עזת במבא
  19. שמשמ אש בל ענ כל המלכמ אש כנ לפני וא
  20. נכ אזתוד ענתמ ירדמ אנכ ישבמ אנכ
  21. בקצת גבלי במצא שמש ודננימ
טור ב
  1. ישבת שמ וכנ בימתי בכל
  2. גבל עמק אדנ לממצא שמש
  3. ועד מבאי ובמקממ אש כנ
  4. לפנמ נשתעמ אש ישתע אדמ ללכת
  5. דרכ ובימתי אנכ אשת תכ לחד
  6. י גל פלכמ בעבר בעל ואלמ
  7. וכנ בכל ימתי שבע ומנעמ ושבת
  8. נעמת ונחת לב לגננימ ולכל עמ
  9. ק אדנ ובנ אנכ הקרת ז ושת
  10. אנכ שמ אזתודי כ בעל ורשפ
  11. צפרמ שלחנ לבנת ובני אנכ ב
  12. עבר בעל ובעבר רשפ צפרמ ב
  13. שבע ובמנעמ ובשבת נעמת ובנחת
  14. לב לכני משמר לעמק אדנ ולב
  15. תמפש כ בימתי כנ לארצי עמק א
  16. דנ שבע ומנימ ובעל כנ מתמ לדנני
  17. מ לל בימתי ובנ אנכ הקרת ז שת
  18. אנכ שן אזתודי ישב אנכ בנ
  19. בעל כרנתריש וילכ זבח לכל
טור ג
  1. המסכת זבח יממ אלפ וב[עתח]רש
  2. ש ובעת קצר ש וברכ בעל כר[נ]
  3. תריש אית אתוד חימ ושלמ
  4. ועז אדר על כל מלכ לתת בעל כרנתריש
  5. וכל אלנ קרת לאזתוד ארכ יממ ורב
  6. שנת ורשאת נעמת ועז אדר על כל מל
  7. כ הקרת ז בעלת שבע ותרש ועמ
  8. ז אש ישב בנ יכנ בעל אלפמ ובע
  9. ל צאנ והבעל שבע ותרש וברבמ ילד
  10. וברבמ יאדר וברבמ יעבד לאז
  11. תוד ולבת מפש בעבר בעל ואלמ
  12. ואמ מלכ במלכמ ורזנ ברזנמ ואמ א
  13. דמ אש אדמ שמ אש ימח שמ אזתו
  14. ד בשער ז ושת שמ אמאפ יחמד אי
  15. ת הקרת ז ויסע השער ז אש פעל א
  16. זתוד ויפעל לשער זר ושת שמ עלי
  17. אמ בחמדת יסע אמ בשנאת וברע יסע
  18. השער ז ומח בעל שממ ואל קנ ארצ
  19. ושמש עלמ וכל דר בנ אלמ אית הממלכה הא ואית המלכ הא ואית
טור ד
  1. אדמ הא אש אדמ שמ אפס
  2. שמ אזתוד יכנ לעלמ כמ שמ
  3. שמש וירח

פירוש קטעים מהכתובת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור: יצחק אבישור[9]

טור א
שורות 9-5

(5) שמש ועד מבואו, והיה בימי כל טוב לדננים
(6) ושובע ומנעמ(ים) ומילאתי אנכי בתי פער ושמתי
(7) אנכי סוס על סוס ומגן על מגן ומחנה על
(8) מחנה בעבור בעל והאלים, ושברתי לצים
(9) וגרשתי אנכי כל הרע אשר היה בארץ. והקמתי אנכי

שורות 21-17

(17) ובונה אנכי חומות במקומות ההם לשבת הדננים
(18) בנחת לבבות. וענֵיתי אנכי ארצות עזות במבוא
(19) השמש, אשר לא עִנוּ כל המלכים אשר היו לפני
(20) ואנכי אזתוד עניתים, הורדתים אנכי הושבתים אנכי
(21) בקצות גבולי, במוצא השמש ודננים

טור ב
שורות 11-7

(7) והיה בכל ימותי שובע ומנעמים ושבת
(8) נעימות ונחת לב לדננים ולכל עמק
(9) אדן ובונה אנכי הקרת הזאת ושם
(10) אנכי שמה אזתודי כי בעל ורשף
(11) ציפורים (או: צפירים) שלחוני לבנות ובונה אנכי

טור ג
שורות 16-12

(12) ואם מלך ממלכים ורוזן מרוזנים ואם
(13) אדם אשר (מ)אנשי השם, אשר ימחה שם אזתוד
(14) משער זה ושת שמו, אם אף יחמוד את
(15) הקרת הזאת ויסע השער הזה אשר עשה
(16) אזתוד ויעשה לה שער זֵר ושָת שמו עליו

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כתובת אזתוד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אנציקלופדיה מקראית - ג, ערך: חפירות, עמ' 246
  2. ^ ערך "שער", אנציקלופדיה מקראית, כרך ח, עמ' 234
  3. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, הפרק "כתובת אזתוד מלך הדננים", עמ' 221-220
  4. ^ הערך "קוה", אנציקלופדיה מקראית, כרך ז, עמ' 91-89
  5. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, הפרק "כתובת אזתוד מלך הדננים", עמ' 235
  6. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, הפרק "כתובת אזתוד מלך הדננים", עמ' 230
  7. ^ נילי ואזנה, כל גבולות הארץ, הוצאת מוסד ביאליק, 2007, עמ' 55-54
  8. ^ אנציקלופדיה מקראית, כרך א, 1950, עמ' 376
  9. ^ 9.0 9.1 כתובות פיניקיות והמקרא, עמ' 225-223
  10. ^ הערך "כתובות", אנציקלופדיה מקראית, כרך ד' עמ' 388