לאיוש הרנאדי

**לאיוש הרנאדי**
**Hernádi Lajos**
	אין תמונה חופשית
לידה	13 במרץ 1906; בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	29 ביוני 1986 (בגיל 80); בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
שם לידה	Heimlich Lajos
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט
מוקד פעילות	הונגריה
שפה מועדפת	הונגרית
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	פרס קושוט (1956)

לאיוש הרנאדי (במקור היימליך, בהונגרית: Hernádi Lajos;‏ בודפשט, 13 במרץ 1906 – בודפשט, 29 ביוני 1986) היה פסנתרן יהודי-הונגרי, מורה למוזיקה, פרופסור לפסנתר באקדמיה, זוכה פרס קושוט (הפרס הממלכתי הגבוה בהונגריה, מקביל לפרס ישראל).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאיוש היימליך נולד במשפחה יהודית כבנם של מוריץ היימליך (1857–1926) ^[1] חייט אומן, ושל גיזלה טוֹך.^[2] הוא למד לנגן בפסנתר מילדותו, ואחר כך החל את השכלתו הגבוהה ב-1924 באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט, שם למד פסנתר בכיתתו של בלה בארטוק. ב-1927 נסע ללמוד גם בברלין, שם היה תלמידו של ארתור שנאבל במשך שנה אקדמית אחת. משנת 1928 המשיך את לימודי הפסנתר שלו בבודפשט, הפעם אצל ארנסט פון דוהנאני. הוא קיבל את התואר אמן בבפסנתר ב-1929, ובקונצרט הסיום שלו ניגן יצירות בנות אותה תקופה, "סוויטת פטרושקה" של איגור סטרווינסקי והסונטה לפסנתר של בארטוק.

הקריירה שלו כפסנתרן החלה ב-1929 והוא נתן קונצרטים מצליחים הן בבית והן ברחבי מערב אירופה. בתחרות הבינלאומית לפסנתר על שם פרנץ ליסט בבודפשט בשנת 1933 זכה בפרס הרדיו ההונגרי. מסוף שנות ה-30, עקב האנטישמיות שהלכה וגברה בהונגריה, פחתו הזדמנויותיו להופיע, ובסופו של דבר הוא יכול היה לתת קונצרטים רק בדירתו. מאוחר יותר נלקח גם למחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). הוא שוחרר על ידי הצבא האדום ביער ליד העיר מונקאץ'. הוא סיפר על כך בראיון:

"חזרנו לחיים, שוב הייתי בן אדם, אמן. כבר ביום הראשון ישבתי ליד הפסנתר, ניגנתי שופן לחיילים הסובייטים הפצועים וכבר הופעתי בקונצרט אמיתי בדברצן".

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונצרט זה בדברצן המשוחררת התקיים בנובמבר 1944. מאוחר יותר הוא הופיע במדינות רבות בעולם, הופיע בכל היבשות מלבד אוסטרליה, נתן אינספור קונצרטים והשתתף בהופעות רדיו וטלוויזיה. הוא ביצע בקביעות בעת ובעונה אחת יותר ממאה יצירות סולו וגם כמעט שלושים קונצ'רטו. בקונצרטים התזמורתיים שלו הופיע עם המנצחים המפורסמים בעולם, כמו הרמן אבנדרות, דין דיקסון, ארנסט פון דוהנאני, יאנוש פרנצ'יק, אוטו קלמפרר, גאורג שולטי וקארלו צקי. כפסנתרן מוכר ומצליח, הוא הוזמן לוועדת השופטים של תחרויות פסנתר בינלאומיות רבות מקומיות וזרות (בודפשט, ורשה, מוסקבה, פריז, מינכן, לייפציג, לידס). הקלטות רבות נעשו בנגינתו, למשל מיצירותיהם של בלה בארטוק, לודוויג ואן בטהובן, פרדריק שופן, פרנץ ליסט, רוברט שומאן, לאו ויינר ועוד. כמה מההקלטות שלו יצאו מאוחר יותר בתקליטורים.

ב-1945 הפך למורה באקדמיה למוזיקה של פרנץ ליסט ועד פרישתו ב-1975 היה פרופסור של תחום הפסנתר. בנוסף לקונצרטים המתמשכים, הוא שם דגש רב גם על חינוך ומספר תלמידים רב, שהתפרסמו לאחר מכן, יצאו תחת ידיו, כמו פטר פראנקל, טמאש ואשארי וג'רג' ציפרה. גם הדי שניידר למדה אצלו עוד לפני מלחמת

גם עבודתו במוזיקולוגיה הייתה חשובה. מצד אחד תרם לפרסום תווי מוזיקה בהונגריה ובמקביל גם לחידוש החינוך המוזיקלי. (הוא ערך לדפוס את יצירותיהם של באך, בטהובן, היידן, מוצרט, קארל צ'רני ומלחינים רבים אחרים). גם פעילותו הספרותית הייתה משמעותית. המחקר החשוב ביותר שלו Anticipation – Additions to the Psychology of Practice, שהיה הרצאת הפתיחה שלו באקדמיה למוזיקה, פורסם ב"כתב העת "סקירת מוזיקה" (Music Review) ב-1947. יחד עם אישטוואן סלני הוא ערך את אוסף הפסנתר "טכניקת המאסטרים - המאסטרים של הטכניקה" (A mesterek tekhnikaja - A technika mesterei), שיצא לאור ב-1948.

גם הנחיות הביצוע שלו ליצירות עם הוראות ביצוע מפורטות הן משמעותיות (18 הפרלודים הקטנים של באך, הסונטות לפסנתר של היידן). התווים האישיים שלו המכילים את סדר האצבעות האישי שלו, הניסוחים וההערות שלו נשמרים בספריית האקדמיה למוזיקה.

לקראת סוף חייו כבר לא הרבה בקונצרטים, הוא מת ב-1986. ב-13 במרץ 2006, מאה שנה להולדתו, שניים מתלמידיו לשעבר, פטר פראנקל וטמאש ואשארי, ערכו "קונצרט תלמידים" זיכרון לכבוד המאסטר שלהם.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס האמן המצטיין (1953)
פרס קושוט (1956)

מהקלטותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלטות שלו שיצאו בתקליטור על ידי Hungaroton :

Ludwig van Beethoven: Sonata in F major, Op. 10 No.2. – Sonate Pathétique in C minor, Op.13.
Magyar előadóművészek: Hernádi Lajos
Beethoven: Piano Concerto No.5 „Emperor” – Schumann: Piano Concerto. Antal István, Erdélyi Miklós, Hernádi Lajos, Magyar Állami Hangversenyzenekar, Németh Gyula
Pianists - Fifty Years of Hungaroton (közreműködő)

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנון נגינת הפסנתר של שופן באור תולדות המוזיקה (1942)
תוספות לפסיכולוגיה של הפעילות הגופנית (1947)
הציפייה (1947)
הבעיה של נגינה בפסנתר פוליפוני (1948)
בארטוק, הפסנתרן, המורה, האיש (1953; בצרפתית בגיליון בארטוק של Revue Musicale, 1955)