לאי צ'ינגדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאי צ'ינגדה
賴清德
לידה 6 באוקטובר 1959 (בן 64)
ואנלי, טאיוואן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה טאיוואן עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה המפלגה הפרוגרסיבית-דמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
נשיא הרפובליקה הסינית ה־8
20 במאי 2024 – מכהן
חבר האספה הלאומית של הרפובליקה הסינית
20 במאי 1996 – 31 בינואר 1999
(שנתיים ו־36 שבועות)
חבר היואן המחוקק
1 בפברואר 1999 – 31 בינואר 2002
(3 שנים)
1 בפברואר 2002 – 31 בינואר 2005
(3 שנים)
1 בפברואר 2005 – 31 בינואר 2008
(3 שנים)
1 בפברואר 2008 – 25 בדצמבר 2010
(שנתיים ו־46 שבועות)
Hsu Tain-tsair
יושב ראש המפלגה הפרוגרסיבית הדמוקרטית
18 בינואר 2023 – מכהן
(שנה ו־13 שבועות)
Chen Chi-mai
סגן נשיא הרפובליקה של סין
20 במאי 2020 – 19 במאי 2024
(4 שנים)
צ'ן ג'יינז'ן
Hsiao Bi-khim
ראש ממשלת טאיוואן
8 בספטמבר 2017 – 14 בינואר 2019
(שנה ו־18 שבועות)
Lin Chuan
סו ג'נצ'אנג
ראש עיריית טאינאן
25 בדצמבר 2010 – 7 בספטמבר 2017
(6 שנים ו־36 שבועות)
Hsu Tain-tsair
Lee Meng-yen
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לָאי צִ'ינְגְדֶהכתב סיני: 賴清德, בפין-יין: Lài Qīngdé; נולד ב-6 באוקטובר 1959), הידוע גם בשם ויליאם לאיאנגלית: William Lai), הוא רופא לשעבר ופוליטיקאי טאיוואני המכהן כסגן נשיא הרפובליקה הסינית והנשיא הנבחר של טאיוואן מטעם המפלגה הפרוגרסיבית הדמוקרטית (DPP).

לאי מצדד בשימור הסטטוס קוו בכל הנוגע למעמדה הבין-לאומי של טאיוואן, כמו גם בחיזוק היחסים עם ארצות הברית ודמוקרטיות ליברליות אחרות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאי נולד למשפחת כורי פחם בוואנלי, עיירת חוף כפרית בצפון מחוז טאיפיי (כיום העיר ניו טאיפיי). הוא החל ללמוד רפואה באוניברסיטת צ'נג קונג הלאומית בטאינאן ובאוניברסיטת טאיוואן הלאומית (אנ') בטאיפיי, שם התמחה בשיקום.[1] לאחר מכן למד לאי בבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת הרווארד לתואר שני,[1] ולאחר התמחות בבית החולים של אוניברסיטת צ'נג קונג הפך למומחה לפגיעה בחוט השדרה.[1]

קריירה פרלמנטרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שתמך בהתמודדותו הלא מוצלחת של צ'ן דינג-נאן בבחירות למושל פרובינציית טאיוואן ב-1994, החליט לאי להיכנס לפוליטיקה בעצמו. ב-1996 זכה בבחירות לאספה הלאומית (הבית התחתון מתוך שלושה) כנציג העיר טאינאן, וב-1998 נבחר מטעם המפלגה הפרוגרסיבית הדמוקרטית (DPP) ליואן המחוקק (אנ').[1][2] הוא נבחר מחדש שלוש פעמים (2001, 2004 ו-2008) וכיהן 11 שנים כחבר פרלמנט. הוא נבחר ל"מחוקק הטוב ביותר" ארבע פעמים ברציפות על ידי Citizen Congress Watch.[3]

ראש עיריית טאינאן (2010–2017)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאי כראש עיריית טאינאן, 2017

עם הארגון מחדש של העיריות בטאיוואן ב-2010 אוחדו העיר טאינאן ומחוז טאינאן לעירייה אחת בשם טאינאן. לאחר שזכה בפריימריז של המפלגה הפרוגרסיבית הדמוקרטית (DPP) בינואר 2010 הוא התמודד מטעמה לראשות העיר, וב-27 בנובמבר נבחר לתפקיד לאחר שזכה ב-60.41% מהקולות וניצח את מועמד הקוומינטנג קו איין-צאי.[4] הוא נכנס לתפקידו ב-25 בדצמבר 2010.

בשל ניצחונו המוחץ וגילו הצעיר נחשב לאי למועמד פוטנציאלי לבחירות לנשיאות ב-2016.[5] בשנת 2013 דירג סקר דעת קהל את לאי כפופולרי ביותר מבין 22 ראשי הערים והמחוזות בטאיוואן, עם דירוג תמיכה של 87%.[6]

ב-5 ביוני 2014 ביקר לאי בשאנגחאי, הרפובליקה העממית של סין, לרגל תערוכה לזכה הצייר הטאיווני טאן טינג-פו. במסגרת הביקור בסין היבשתית הוא אף פגש פוליטיקאים מהמפלגה הקומוניסטית של סין, אף על פי חוסר ההכרה ההדדי והיריבות בין המדינות.[7][8]

ב-29 בנובמבר 2014 התמודד על ראשות העיר מול הואנג שיו-שואנג מהקוומינטנג. הוא זכה ל-73% מהקולות,[9] ההפרש הכי גדול בבחירות המוניציפליות באותה שנה.[10]

בספטמבר 2017 פרש לאי מתפקיד ראש העיר לאחר שמונה לראשות הממשלה.[11]

ראש הממשלה (2017–2019)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאי כראש הממשלה מוביל את הקבינט במהלך ההשבעה לתפקיד
לאי (במרכז) עם איתן טו (משמאל) והואנג ווי-צ'ה (מימין), ינואר 2019

בספטמבר 2017 הגיש ראש ממשלת הרפובליקה הסינית (אנ') לין צ'ואן את התפטרותו לנשיאה צאי יינג-ון, לאחר שסקר קבע ששיעור התמיכה בו עומד על 28.7% בלבד ו-6 מתוך 10 נשאלים לא מרוצים מתפקוד ממשלתו.[12] ב-5 בספטמבר הכריזה צאי במסיבת עיתונאים שלאי ימונה לראש הממשלה ה-49 של טאיוואן.[13]

לאי נכנס לתפקידו ב-8 בספטמבר,[14] וב-26 בספטמבר הופיע לראשונה בפני הפרלמנט והצהיר "אני פעיל פרגמטי התומך בעצמאות טאיוואן (אנ')", אך "אנחנו כבר מדינה ריבונית עצמאית בשם הרפובליקה הסינית. אנחנו לא צריכים הכרזת עצמאות נפרדת".[15] זאת על אף שביוני 2017 הציע "להיות קרובים לסין תוך אהבה לטאיוואן".[16] ב-28 בספטמבר קראה המפלגה החדשה לקוומינטנג להצטרף אליה לתלונה נגד לאי בגין המרדה.[17]

בנובמבר 2018 הגיש לאי את התפטרותו לנשיא לאחר שה-DPP הפסידה את השלטון בשבע רשויות מקומיות לקוומינטנג.[18] הוא הסכים להישאר בתפקיד כדי לסייע בייצוב הממשלה עד אישור תקציב המדינה ביואן המחוקק בינואר 2019.[19][20] ממשלת לאי התפטרה ב-11 בינואר 2019, וסו צנג-צ'אנג מונה לראש הממשלה החדש.[21]

ריצה ראשונה לנשיאות (2019)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-18 במרץ 2019 נרשם לאי להתמודדות בבחירות המוקדמות של המפלגה הפרוגרסיבית הדמוקרטית לנשיאות מול הנשיאה המכהנת צאי יינג-ון.[22] זו נחשבה לפעם הראשונה בהיסטוריה בה אותגר באופן משמעותי נשיא מכהן מתוך מפלגתו.[23] ב-13 ביוני ניצחה צאי את לאי עם 35.67% מהקולות מול 27.48% של לאי, והפכה רשמית למועמדת ה-DPP לנשיאות.[24]

בנובמבר 2019 קיבל לאי את הצעתה של צאי לרוץ איתה כמועמד לסגן נשיא.[25] צאי זכתה למעלה מ-57% מהקולות עם שיא של 8.17 מיליון הצבעות, והחלה את כהונתה השנייה ב-2020.[26][27]

סגן נשיא (2020–2024)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאי מחליף מתנות עם נשיא פלאו סורנגל ויפס ג'וניור (משמאל), נובמבר 2022

במהלך כהונתו כסגן נשיא טאיוואן ערך לאי ביקורים רשמיים בהונדורס לרגל השבעת הנשיאה סיומרה קסטרו בינואר 2022[28] וביפן לאחר רצח ראש הממשלה לשעבר שינזו אבה, והיה לנציג הטאיוואני הבכיר ביותר שמבקר במדינה מזה 50 שנה.[29] בנובמבר 2022 הוביל לאי הוביל את נציגי סוכנויות הנסיעות ואיגודי התעשייה של טאיוואן לפלאו על מנת לטפח שיתופי פעולה בין המדינות.[30]

בנובמבר 2022 התפטרה הנשיאה צאי מתפקידה כמנהיגת ה-DPP לאחר הפסדים בבחירות המקומיות,[31] ובדצמבר נרשם לאי לבחירות ליו"ר המפלגה.[32] מאחר שהוא היה המועמד היחיד שהתמודד, הוא הפך ליושב ראש ה-DPP החדש ב-2023.[33]

באוגוסט 2023 ביצע עצירת ביניים בניו יורק, ארצות הברית, בדרך לביקור בפרגוואי, מה שגרם לסין העממית לגנות אותו ולכנות אותו "בדלן" ו"עושה צרות".[34]

הבחירות לנשיאות 2024[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2023 נרשם לאי לבחירות המקדימות של ה-DPP לקראת הבחירות לנשיאות ב-2024, ומאחר ואף אדם אחר לא התמודד מולו הוא קיבל באפריל את המועמדות הרשמית של המפלגה נרשם כאדם היחיד שהתמודד בפריימריז לנשיאות של ה-DPP ב-2024, והיה מועמד רשמית על ידי מפלגת השלטון באפריל.[35] ב-21 בנובמבר 2023 הכריז לאי שסגניתו במרוץ תהיה נציגת טאיוואן בארצות הברית (אנ') שיאו בי-צ'ים (אנ').[36]

נשיא טאיוואן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 בינואר 2024 נבחר לאי לנשיא הרפובליקה הסינית עם יותר מ-40% מהקולות,[37][38] הפעם הראשונה בה מפלגה כלשהי זוכה בשלוש בחירות נשיאותיות רצופות מאז שנערכו לראשונה בחירות ישירות ב-1996.[39] לאי ייכנס לתפקידו ב-20 במאי 2024.[40]

בשנת 2024 נכלל ברשימת "טיים 100".[41]

דעות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאי נתפס בעבר כחבר "ירוק עמוק" ב-DPP, הדוגל בעצמאות טאיוואן,[42] אך מאז הוא מיתן את עמדתו ואמר כי אין צורך להכריז על עצמאות שכן "טאיוואן היא כבר מדינה ריבונית ועצמאית בשם הרפובליקה הסינית".[43] לאי תומך בחיזוק יחסיה של טאיוואן עם ארצות הברית ודמוקרטיות ליברליות אחרות,[44] ובשימור הסטטוס קוו ביחסיה עם הרפובליקה העממית של סין.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של לאי מת ב-1960 מהרעלת פחמן חד-חמצני, כשעבד במכרות הפחם של ואנלי.[45] אמו גידלה אותו ואת חמשת אחיו כאם יחידנית.[46][47]

ב-1986 נישא לוו מי-ג'ו, שעבדה בטאיפאוור, חברת החשמל של טאיוואן. לזוג שני בנים.[46]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לאי צ'ינגדה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 "賴淸德" [לאי צ'ינג-טה]. היואן המחוקק (בסינית). אורכב מ-המקור ב-14 במאי 2011. נבדק ב-2024-01-14. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ כריס ואנג. "DPP riven by factionalism as primary polls heat up". טאיפיי טיימס. נבדק ב-2024-01-14.
  3. ^ "Lai keeps DPP's solid grip on Tainan". פוקוס טאיוואן. ארכיון מ-17 במרץ 2012. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ "William Lai takes Tainan by storm". טאיפיי טיימס. 28 בנובמבר 2010. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ "A look ahead at Taiwan's 2016 presidential hopefuls". The China Post. 16 בינואר 2012. אורכב מ-המקור ב-16 בינואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Tainan City's Lai tops satisfaction poll, Taiwan News, 19 ביולי 2013, נבדק ב-9 ביולי 2013 {{citation}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל)
  7. ^ ון צאי (6 ביוני 2014). "William Lai set to attend art exhibition in Shanghai". טאיפיי טיימס. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ "Tainan Mayor William Lai visits China for cultural exchange". רדיו טאיוואן אינטרנשיונל. 6 ביוני 2014. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ ואנג ג'ונג-שיאנג; הואנג ון-הואנג; ג'ייק צ'ונג (30 בנובמבר 2014). "Kaohsiung and Tainan's mayors win re-election". טאיפיי טיימס. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "TAIWAN INSIDER Vol. 1 No. 10", Thinking Taiwan, אורכב מ-המקור ב-3 במאי 2016, נבדק ב-2024-01-14 {{citation}}: (עזרה)
  11. ^ "Lai bids farewell to Tainan, names Lee Meng-yen as acting mayor". פוקוס טאיוואן. 6 בספטמבר 2017. ארכיון מ-14 באוקטובר 2017. נבדק ב-2024-01-14. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Taiwan Premier Lin Chuan resigns, Tainan city mayor William Lai reported to be successor". The Straits Times. 4 בספטמבר 2017. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ "Taiwan appoints new premier to drive reform efforts". רויטרס. 5 בספטמבר 2017. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "Premier Lai takes office, vows to advance reform". Taiwan Today. 8 בספטמבר 2017. נבדק ב-2024-01-14. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ "Lai reaffirms support for independence". טאיפיי טיימס. 27 בספטמבר 2017. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "賴清德︰親中愛台 創造團結台灣平台" [לאי צ'ינג-טה: אוהב את סין ואוהב את טאיוואן, אצור פלטפורמה לאיחוד טאיוואן]. The Liberty Times (בסינית). 26 ביוני 2017. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "New Party mulls Lai complaint". טאיפיי טיימס. 29 בספטמבר 2017. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "Taiwan premier offers resignation after local election trouncing". רויטרס. 24 בנובמבר 2018. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ "Premier Lai rescinds resignation, pledges to respect Taiwan's referendum results". Taiwan News. 26 בנובמבר 2018. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ "Lai, Chen Chu withdraw resignations". טאיפיי טיימס. 27 בנובמבר 2018. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ שון לין (12 בינואר 2019). "Cabinet resigns as Premier Lai says he has 'no regrets'". טאיפיי טיימס. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ יאנג צ'ון-הוי; שרי שיאו (19 במרץ 2019). "Lai seeks DPP's backing for 2020 race". טאיפיי טיימס. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ "Tsai Ing-wen, Taiwan's president, is challenged by a former underling". האקונומיסט. 21 במרץ 2019. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ "President Tsai Ing-wen Beats Former Premier William Lai to Win DPP's Nomination". CommonWealth Magazine. 13 ביוני 2019. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ "Tsai picks William Lai as running mate". טאיפיי טיימס. 18 בנובמבר 2019. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ מסר לסין: נשיאת טייוואן זכתה בניצחון מוחץ בבחירות לכהונה שנייה, באתר וואלה!‏, 11 בינואר 2020
  27. ^ "Taiwan election: Tsai Ing-wen wins second presidential term". BBC. 11 בינואר 2020. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ "Vice President Lai invites new president of Honduras to visit Taiwan". Taiwan News. 28 בינואר 2022. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ "Taiwan vice president makes rare Japan visit to pay respects to Abe". רויטרס. 11 ביולי 2022. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ "VP Lai Ching-te returns to Taiwan after three-day Palau trip". פוקוס טאיוואן. 3 בנובמבר 2022. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ "Taiwan's Tsai quits as party leader after heavy local election losses". ניקיי. 26 בנובמבר 2022. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ "Taiwan Vice President Lai Ching-te registers candidacy for DPP chair". Taiwan News. 14 בדצמבר 2022. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "William Lai vows to lead "honest" DPP". טאיפיי טיימס. 16 בינואר 2023. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ סגן נשיאת טייוואן מבקר בארה"ב, סין: "נגיב בנחישות", באתר וואלה!‏, 13 באוגוסט 2023
  35. ^ "Registration for DPP presidential primary closes with Lai Ching-te as sole registrant". FTV News. 17 במרץ 2023. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ "Taiwan ruling party powers ahead as chaos engulfs opposition campaign". רויטרס. 22 בנובמבר 2023. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ חיים איסרוביץ, ‏"מעוניין בדיאלוג עם סין": זהו הנשיא החדש של טייוואן, באתר מעריב אונליין, 13 בינואר 2024
    דוד ברון, טייוואן: המועמד שתומך בהתרחקות מסין זכה בבחירות דרמטיות לנשיאות, באתר ישראל היום, 13 בינואר 2024
    גיא אלסטר‏, סגן נשיא טייוואן זכה בבחירות חרף איומי סין: "דף חדש בדמוקרטיה שלנו", באתר וואלה!‏, 14 בינואר 2024
  38. ^ קלמנט טאן (13 בינואר 2024). "China skeptic Lai Ching-te wins Taiwan's presidential election". CNBC. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ טנג פיי-ג'ו (13 בינואר 2024). "DPP's Lai claims victory in Taiwan presidential election". פוקוס טאיוואן. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ סטיוארט לאו (13 בינואר 2024). "China skeptic wins Taiwan presidency in snub to Beijing". פוליטיקו. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ ג'ון האנטסמן, William Lai: The 100 Most Influential People of 2024, טיים 100, ‏17 באפריל 2024
  42. ^ לורנס צ'ונג (20 באוגוסט 2023). "Taiwanese presidential front runner William Lai uses US stopover to ditch pro-independence tag". South China Morning Post. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ סינדי ואנג; ג'ואל ובר (15 באוגוסט 2023). "Taiwan's Election Is All About War". בלומברג. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ כריס באקלי, איימי צ'אנג צ'יין, ג'ון ליו ודמיאן קייב, ‏In a Setback for Beijing, Taiwan Elects Lai Ching-te as President, New York Times, 13 בינואר 2024
  45. ^ "談到她,賴清德沒有一次不淚崩" [כשמדברים עליה, לאי צ'ינג אף פעם לא נכשל לפרוץ בבכי]. CommonWeath Magazine. נבדק ב-2024-01-14.
  46. ^ 1 2 תומפסון צ'או (18 בינואר 2023). "William Lai eyes Taiwan's presidency as new leader of ruling DPP". ניקיי. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)
  47. ^ צ'ארלי קמפבל (20 בנובמבר 2023). "Taiwan's Presidential Frontrunner Faces a Balancing Act With China". טיים. נבדק ב-2024-01-14. {{cite news}}: (עזרה)