ליה ון ליר

ליה ון ליר
לידה	8 באוגוסט 1924; בלץ, ממלכת רומניה
פטירה	13 במרץ 2015 (בגיל 90); ירושלים, ישראל
שם לידה	ליה גרינברג
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
פרסים והוקרה	פרס אופיר על מפעל חיים (1998); פרס ישראל (2004); אביר מסדר האמנויות והספרות; אבירה בלגיון הצרפתי ;

ליה ון ליר (8 באוגוסט 1924 – 13 במרץ 2015) הייתה מחלוצות הקולנוע בישראל, מייסדת ומנהלת סינמטק ירושלים ופסטיבל הקולנוע ירושלים, וכלת פרס ישראל. ון ליר הקדישה יותר ממחצית חייה לקידום אמנות הקולנוע הישראלי, להגברת חשיפת הקולנוע בארץ, ולשימור ואיסוף של קולנוע בין־לאומי, יהודי וישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה לסימון ואולגה גרינברג בבלץ שבבסרביה (באותה עת, חלק מרומניה). אביה היה סוחר תבואה ואמה עסקה בפעילות ציבורית ב"ויצו". היא גדלה בבית שוחר תרבות.

בקיץ 1940 שלחו אותה הוריה לארץ ישראל לבקר את אחותה, שעלתה קודם לכן, ומאז התגוררה בישראל. ההורים נשארו ברומניה ונספו בשואה.

עד 1946 למדה ליה באוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה למדעי הרוח. בתל אביב פגשה את וים ון ליר, אז טייס מתנדב במח"ל, שהקים את חברת "כימאוויר" וחובב קולנוע. הם נישאו ב־1952 ועברו לחיפה, ושם נולד לראשונה הרעיון להקים בארץ מועדוני סרט. הזוג רכש עותקים של סרטי איכות בפילם 16 מ"מ והחל להקרינם בפני חברים בביתם, על הכרמל. ב־1955 ייסדו בחיפה את "מועדון הסרט הטוב", שמנה 250 חברים והציע הקרנת סרטי איכות. ב־1956 ייסדה מועדוני סרטים נוספים בתל אביב ובירושלים.

במשך השנים המשיכה ון ליר לרכוש סרטים, וב־1960 ייסדה את "ארכיון הסרטים הישראלי" שהוכר בשנת 1963 כחבר ב"פיאפ" – הפדרציה הבינלאומית לארכיוני סרטים^[1]. ב־1973 הקימה את סינמטק חיפה, ומאוחר יותר באותה שנה הקימה את הסינמטק בבית אגרון בירושלים, ועברה לגור בעיר^[2].

בשנת 1981 עברו הסינמטק והארכיון לבניין חדש בגיא בן הינום בירושלים. ב־1984 ייסדה ון ליר בסינמטק את פסטיבל הקולנוע ירושלים, שהפך מאז לאירוע חשוב ביותר בקולנוע הישראלי. בפסטיבל מוקרנים תוצרי הקולנוע העולמי; וסרטים שאינם נמנים עם הזרם המרכזי בקולנוע העכשווי, ובהם אוונגרד, תעודה, קלאסיקה משוחזרת, אנימציה ורטרוספקטיבות רחבות־יריעה של יוצרים גדולים.

חמיה התעשיין ברנרד ון ליר הוריש את הכסף שאִפשר את הקמת "קרן ון ליר" ושאר מוסדות המשפחה. בין השאר, גם את מכון ון ליר בירושלים.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליה ון ליר זכתה להערכה והכרה מקומית ובינלאומית ניכרת:

ב־1988 זכתה באות הנשיא להתנדבות
ב־1989 שימשה כיו"ר חבר השופטים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין
ב־1997 זכתה בתואר "עמיתת כבוד" של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים
ב־1998 זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה (פרס אופיר על מפעל חיים) ובתואר "אבירת לגיון הכבוד" בצרפת
בשנת 2004 זכתה בפרס ישראל על מפעל חיים
בשנת 2009 זכתה בתואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים^[3]
בשנת 2013 זכתה בתואר קצינה בלגיון הכבוד הצרפתי

כמו כן זכתה באות אביר מסדר האמנויות והספרות של צרפת^[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ליה ון ליר בוויקישיתוף

ליה ון-ליר, באתר פרס ישראל
ליה ון ליר, ב"מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי"
נירית אנדרמן, עכבר העיר אונליין, המלכה-האם של גיא בן הנום, באתר הארץ, 14 ביולי 2008
איימי קורניש, ליה ון ליר, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)

עם מותה

שגיא בן נון‏, ליה ון ליר, מחלוצות הקולנוע הישראלי וכלת פרס ישראל, הלכה לעולמה, באתר וואלה!‏, 14 במרץ 2015
נירית אנדרמן, מתה ליה ון ליר, זוכת פרס ישראל על מפעל חיים, באתר הארץ, 14 במרץ 2015
אשת הקולנוע ליה ון ליר הלכה לעולמה, באתר ynet, 14 במרץ 2015
מתן שירם, ‏הורדת מסך: ליה ון ליר, מייסדת סינמטק ירושלים, הלכה לעולמה, באתר גלובס, 15 במרץ 2015

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ שרגא הר-גיל, ארכיון הסרטים שנולד במקרה, מעריב, 29 ביולי 1974
^ גילי איזיקוביץ, קיסרית הקולנוע, באתר הארץ, 9 בפברואר 2012
^ Honorary Doctorates for 2009, באתר האוניברסיטה העברית בירושלים
^ ליה ו-וים ון ליר, אתר פסטיבל הקולנוע ירושלים

הקודם: 1997 – גילה אלמגור	זוכת פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 1998 – ליה ון ליר	הבא: 1999 – יורם גלובוס

[1] שרגא הר-גיל, ארכיון הסרטים שנולד במקרה, מעריב, 29 ביולי 1974

[2] גילי איזיקוביץ, קיסרית הקולנוע, באתר הארץ, 9 בפברואר 2012

[3] Honorary Doctorates for 2009, באתר האוניברסיטה העברית בירושלים

[4] ליה ו-וים ון ליר, אתר פסטיבל הקולנוע ירושלים

[1]

[2]

[3]

[4]