לי אנפילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לי אנפילד
Lee-Enfield Mk III (No 1 Mk 3) - AM.032056.jpg

רובה לי אנפילד (מס' 1 סימן 3)

מידע כללי
סוג רובה
נגזרות דגמים בייצור מקומי, נשקי צלפים ונשקים אוטומטים נסיוניים.
שנות שירות 1895 - 1957
יחידות שיוצרו כ-17 מליון
מידע טכני
קליבר  (0.303 in) \ 7.7 \times 56 mm
פעולה רובה בריחי
חירוק קנה 1:12
הזנה מחסנית חיצונית של 10 כדורים
כוונות כוונת טלסקופית
אורך כולל 1.12 מטר
אורך קנה 52.2 סנטימטר
משקל ריק 4.1 ק"ג
קצב אש בודדות
מהירות לוע 743 מטר לשנייה
טווח אפקטיבי 550 מטר
טווח מקסימלי 2,700 מטר
דיוק 3.0–1.5 דקת קשת (בדגם הרובה צלפים)

הרובה לי אנפילדאנגלית: Lee–Enfield; בישראל כונה בשם "רובה בריטי" ו"רובה אנגלי"), היה נשק החי"ר העיקרי של כוחות האימפריה הבריטית ומדינות חבר העמים הבריטי משנת 1895 ועד שנת 1957. הדגמים הראשונים של האנפילד שימשו כוחות בריטיים כבר במלחמת הבורים ובמלחמת העולם הראשונה, גם כיום ניתן למצוא את הנשק בשימוש רשמי במספר מקומות סביב העולם - מה שהופך את הלי אנפילד לנשק הצבאי בשימוש הרשמי הארוך ביותר בהיסטוריה.

זהו רובה בריחי שהיה למעשה פיתוח נוסף של סדרת לי-אנפילד, שייצורה החל בסוף המאה ה-19 בבריטניה. רובים אלה הצטיינו בטווח ודיוק, בנוסף לתחמושת חזקה. הרובה ארוך, כבד ובעל מנגנון בריחי המאפשר טעינה עילית של 5 או 10 כדורים. המגרעות העיקריות של הרובה נעוצות בקנה קצר ביחס לאורך הכולל של הרובה, פגמי ייצור בחלק מרובי הייצור הראשוניים, כידון מגושם וגדול מדי, וכוונות לא מוצלחות ברובים מתחילת הייצור. בהמשך נפתרו רוב הבעיות, ובסופו של דבר הנשק נחשב למצוין עד שהתיישן לאחר כניסת רובים חצי אוטומטיים לשרות בצבאות העולם.

הלי אנפילד שימש צבאות רבים בעולם, כולל חלק מצבאות ערב, המחתרות היהודיות לפני קום המדינה וצה"ל.

הדגמים לי אנפילד מס' 4 ולי אנפילד מס' 4 סימן 1 הוסבו לרובי צלפים בשל דיוקם, ושודרגו בכוונת טלסקופית ותמוכת לחי בקת. דגמים אלה שימשו כרובי הצלפים של צה"ל עד תחילת שנות ה-70 של המאה ה-20.

נתונים (לי אנפילד דגם מס' 4)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קליבר - 7.7 מילימטר ( 0.303 בריטי)
  • מנגנון - בריחי, ירי בודדת בלבד
  • אורך - 1.12 מטר
  • משקל - 4.1 ק"ג
  • אורך קנה - 52.2 סנטימטר
  • מחסנית - חיצונית, 10 כדורים
  • מהירות לוע - 743 מטר לשנייה

דגמים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגמי הלי אנפילד
SMLE סימן 3
לי אנפילד SMLE סימן 3
מס' 1 סימן 3
לי אנפילד מס' 1 סימן 3
מס' 1 קרבין אירי
לי אנפילד מס' 1 קרבין המשטרה האירית
מס' 4 סימן 1
רובה מס' 4 סימן 1
מס' 5 דגם 1
רובה מס' 5 "קרבין ג'ונגל"
רובה אישפור 2A1 אשר יוצר בהודו
נשק צלפים L42A1 (קוטר 7.62X51 מ"מ נאט"ו)
  • לי אנפילד מחסנית (MLE): הדגם הראשוני שנכנס לשירות בשנת 1895, נקרא בראשי התיבות MLE (או בכינוי 'אמלי').
    • קרבין פרשים (LEC): דגם קרבין מקוצר של ה-MLE לשימוש יחידות פרשים, נקרא בראשי התיבות LEC. אורך הקנה של הקרבין קוצר ל-540 מ"מ לאומת 770 מ"מ בדגם המקורי.
  • לי אנפילד מחסנית קצרה (SMLE): בתחילת 1904 הוכנס לשירות דגם קל יותר, קצר יותר ובעל מחסית קצרה מהדגם המקורי. ה-SMLE על שלל תתי הדגמים שלו, היווה את נשק החי"ר העיקרי ששימש את הצבא הבריטי, כוחות האימפריה הבריטית ורבות מבעלות בריתה במהלך מלחמת העולם הראשונה.
  • רובה מס' 1 (No. 1): לאחר המלחמה בשנת 1926, כחלק מארגון מחדש נרחב בצבא הבריטי, הוצאו משירות הדגמים הישנים של הלי אנפילד. הדגם השלישי של הלי אנפילד נותר הנשק העיקרי של הכוחות ושונה שמו לרובה מס' 1, סימן 3 (MK.III). מספר רובים הומרו לקליבר קטן יותר למטרות אימון ונקראו 'רובה מס' 2', האנפילד דגם 1914 (שלא התבסס על הלי אנפילד) כונה 'רובה מס' 3'.
    • רובה מס' 1, סימן 5 (MK.V): דגם שלא הוכנס לשירות ופותח החל משנת 1922. הסימן 5 כלל מספר שינויים בעיקר לכוונת האחורית ולמבנה הקנה, סך הכל יוצרו כ-20,000 נשקים מסוג זה והניסויים בו היוו את הבסיס לפיתוח הדגמים העתידיים.
  • רובה מס' 4 (No. 4): דגם שהוכנס לשירות בשנת 1941 והיווה את הנשק הבסיסי ששימש את כוחות האימפריה וחבר העמים הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה. המס' 4 היה למעשה גרסה קלה יותר, חזקה ויותר ופשוטה יותר לייצור מהדגמים המאוחרים של המס' 1. הוא כלל 'כוונת קרב' אחורית[1] ותפסן קדמי לכידון רובה חדש שפותח לאנפילד.
  • רובה מס' 5 (No. 5) "קרבין ג'ונגל": בשלבים המאוחרים של המלחמה עלה הצורך לפתח דגם קל וקצר יותר של הלי אנפילד, בשנת 1944 החל יצור המס' 5 והוא הוכנס לשירות במספרים יחסית קטנים בחודשי המלחמה האחרונים. הרובה מס' 5 היה קצר יותר מהמס' 4 ושקל כמעט קילוגרם פחות, בנוסף הוא כלל סטרשף בקצה הקנה ועקב קת מגומי במקום ברזל. יצורו הפסיק בשנת 1947 לאחר שכ-250,000 רובים מדגם זה יוצרו, למרות בעיות דיוק ברובה הוא היה פופולרי בקרב הלוחמים משום משקלו הקל.
  • רובה L8 קוטר 7.62 נאט"ו: בשנות ה-60 המס' 4 הומר לקוטר 7.62X51mm בהתאם לקוד נאט"ו החדש, במטרה למחזר את הנשקים הוותיקים לשימוש יחידות עתודה. מראה ה-L8 היה זהה לרובה מס' 4 אך כלל קנה, מנגנון טעינה ומחסנית חדשה בהתאם לקוטר החדש. סדרת ה-L8 כללה את ה-L8A1 (על בסיס מס' 4 סימן 2), ה-L8A2 (על בסיס סימן 1/2), ה-L8A3 (על בסיס סימן 1/3), ה-L8A4 (על בסיס סימן 1) וה-L8A5 (על בסיס מס' 4 סימן 1*[2]).
  • אישפור 2A ו-2A1: במהלך שנות ה-60 פותח במפעל הרובים אישפור שבהודו דגם ביצור מקומי שהתבסס על ה-SMLE סימן 3*[2]. ה-2A והדגם העוקב ה-2A1, היו העתק כמעט מדויק של ה-SMLE, ההבדלים העיקריים היו מחסנית מעט מרובעת יותר (שכללה 12 כדורים במקום 10) וקנה המתאים לירי כדורי 7.62X51 מ"מ נאט"ו. משום המעבר לחימוש החדש, גם המתכת ממנה הורכבו החלקים הפנימיים של הרובה, הייתה בתרכובת חזקה יותר כדי לעמוד בלחץ המוגבר של החימוש החדש. רובי אישפור משמשים עד היום בעיקר את כוחות המשטרה בהודו, כאשר לאורך שנות יצור הרובה (1962-1975) יוצרו כחצי מליון רובים סך הכל.

משתמשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילות צה"ל עם הלי אנפילד (SMLE MK.III) במהלך מלחמת העצמאות.
צלף קנדי מצויד בלי אנפילד עם כוונת טלסקופית, 1944
כדור רובה קליבר 7.7 מילימטר ( 0.303 בריטי)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Maj. E.G.B. Reynolds, The Lee-Enfield Rifle, London:Herbert Jenkins, 1962

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנגנון של כוונת ברזל קבועה לטווח 270 מטר (300 יארד) וכוונת מתקפלת לטווחים משתנים - בין 180 ל-1,180 מטר (200 - 1,300 יארד), לירי מדויק יותר.
  2. ^ 2.0 2.1 סימון כוכבית בדגמי הנשקים מתייחס לגרסה מופשטת של הדגם, לרוב למטרות הוזלה והפשטת תהליך הייצור של הנשק.