מאז ומקדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאז ומקדם
From Time Immemorial
מאז ומקדם.jpg
מאת ג'ואן פיטרס
שפת המקור אנגלית
הוצאה בעברית הוצאת "הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה בעברית 1988
סוגה היסטוריה
תרגום לעברית אהרון אמיר
מספר עמודים 511
From Time Immemorial

מאז ומקדםאנגלית: From Time Immemorial) הוא ספר שנכתב על ידי ג'ואן פיטרס, עיתונאית, מפיקת טלוויזיה ופרשנית פוליטית יהודיה אמריקאית. הספר יצא לאור בשנת 1984 בהוצאת הארפר ורו, וזכה כעבור שנה בפרס הלאומי לספרים יהודיים (National Jewish Book Award) בארצות הברית[1]. הספר היה רב מכר ומעורר מחלוקת, הן בארצות הברית והן בבריטניה.

הספר תורגם לעברית על ידי אהרון אמיר ויצא לאור גם בישראל ב-1988, בהוצאת הקיבוץ המאוחד תחת השם "מאז ומקדם". ב-2008 יצאה מהדורה חדשה של הספר בעברית. בפברואר 2017 הושק אתר אינטרנט של הספר[2]

תמציתו של הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטענה העיקרית שמעלה פיטרס בספרה נוגעת לנדידת האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל וברחבי המזרח התיכון, טענה שלדעתה משנה מן היסוד את תפיסת הסכסוך הערבי-ישראלי ושומטת את הקרקע תחת טענותיהם של הפלסטינים. באמצעות ניתוח נתונים דמוגרפיים גורסת פיטרס שמישור החוף והשפלה המרכזית, שהיו מיושבים בעיקר ביהודים טרם 1948, היו מיושבים בדלילות על ידי ערבים במהלך המאה ה-19. הפריחה הכלכלית שליוותה את שיבת ציון, בעיקר מן הרבע האחרון של המאה ה-19, הניעה הגירת פנים של ערבים משדרת ההר ומעבר הירדן המזרחי - אזורי התיישבות מסורתיים של הערבים בארץ ישראל, והגירה בלתי חוקית מרחבי המזרח התיכון, למישור החוף והשפלה המרכזית, המיושבים בעיקר ביהודים. ומכאן, רובם של פליטי 1948 אשר נמלטו ממישור החוף והשפלה המרכזית (אזורים בהם התרכזה מרבית האוכלוסייה היהודית ואשר תוכנית החלוקה ייעדה למדינה היהודית), לא היו תושבי הארץ מאז ומקדם, כטענת הפלסטינים, אלא מהגרים זה מקרוב באו. לא פליטים אלא מהגרי עבודה, ששבו למקומות מגוריהם הקבועים.

טענה נוספת שמעלה פיטרס היא שמספר הפליטים שעזבו את ארץ ישראל עם הקמת המדינה ב-1948 אינו יכול להיות גדול מכ-430,000, וכן שמספר דומה של פליטים יהודים נאלצו לעזוב את מדינות ערב לישראל. לפיכך, לדעתה, אין לראות את בעיית הפליטים הפלסטינים כאירוע העומד בפני עצמו אלא כחלק ממכלול אירועים עם הקמת מדינת ישראל והמלחמה שנכפתה עליה, וכאל מקרה של חילופי אוכלוסין עם הפליטים היהודים.

ביקורת ותמיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מבקרים, ובהם אדוארד סעיד ונורמן פינקלשטיין, סבורים שניתוח הנתונים של פיטרס מפוקפק ומכאן גם מסקנותיה. פינקלשטיין אף כינה אותו "אחת ההונאות המרהיבות ביותר שפורסמו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני", ופרסם ספר בו טען כי הספר הוא תרמית[3] וכך סבר גם סעיד[4].

פרופ' יהושע פורת מהאוניברסיטה העברית סבור כי פיטרס אמנם העמיקה כנראה במחקרה, אך היא מנסה לקעקע את המיתוסים הפלסטינים, אך ורק על ידי החלפתם במיתוסים הציונים[5]. הוא מודה שאכן, כטענת פיטרס, היהודים לא קיבלו בארצות האסלאם יחס של אזרחים שווים. האסלאם, לדבריו, הגן על חייהם ועל מרבית זכויותיהם הדתיות, אף כי שמר בדבקות על מעמדם הנחות לעומת המוסלמים. "אמנת עומר" (מהמאה השביעית לספירה) אכן הטילה עליהם הגבלות שונות ומשונות לרבות מסים ייחודיים להם. אולם לדבריו, פיטרס טעתה כשהתייחסה רק לאמנת עומר וציטטה מקרים בהם האמנה נשמרה בקפדנות ובחומרה יתרה והתעלמה מכך שבאימפריה העות'מאנית למשל, היחס ליהודים היה בדרך כלל דווקא הוגן ויהודים אף הגיעו בה לעתים לעמדות שלטוניות בכירות.

פורת דוחה את עיקר טיעוניה של פיטרס לגבי משקלה של ההגירה בגידול האוכלוסייה הערבית בשטחי המנדט, אולם מאידך, הוא מקבל את אחד מטיעוניה המרכזיים כי האו"ם והערבים כאחד הפריזו במספרי הפליטים. הוא תומך במידה רבה בטיעון שלה כנגד טענות הערבים שכל הפליטים הפלסטינים גורשו, באשר לדעתו מעט מאד היסטוריונים רציניים טוענים כיום שכל הפליטים, או אפילו רובם, גורשו, אך מאידך הוא שב וחולק על טענת ה'סימטריה' בין הפליטים הפלסטיניים לפליטים היהודים ממדינות ערב.

תמיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד למבקרים אלה, היסטוריונים וחוקרים אחרים הביעו ביקורת חיובית על הספר. ברברה טוכמן, מחברת "מצעד האיוולת" כינתה את הספר "אירוע היסטורי כשלעצמו, בחשפו עובדות שנדחקו עד כה לאפלה". את הביקורת נגדו היא כינתה "קמפיין נאצה", וטענה כי קמפיין זה נובע מאנטישמיות ואפולוגטיקה כלפי אש"ף[6]. הסופר אלי ויזל כתב על הספר: "מרשים, אינפורמטיבי, מעניין. כל אחד המתעניין בשאלות הערביות-ישראליות יפיק תועלת מעומק ההבנה ומן הניתוח של ג'ואן פיטרס". הסופר רוברט סנט ג'ון כתב: "ספר זה מומלץ לכל מי שמעדיף עובדות על פני תעמולה והיגיון על פני חוסר הגיון".

ויכוח פייפס - פורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניאל פייפס, במאמר עיתונאי שכתב ביולי 1984 בקומנטרי, שיבח אף הוא את הספר.

פורת ענה בעקבות זאת לפייפס וטען כי על פי מפקד שערך השלטון העות'מאני, בשנת 1893 היו בארץ ישראל 425,802 תושבים, מתוכם 9,817 יהודים, וכ-371,959 מוסלמים[5], בעוד שפיטרס מתייחסת רק לחלק מהנפות בארץ ישראל וטוענת שהיו בהן באותה תקופה 54,431 יהודים וכ-92,300 תושבים לא יהודים. לדעתו, את מספר היהודים פיטרס שאלה מהנתונים של התייר הצרפתי ויטל קונט שטען כי היו אז 59,431 יהודים, אך לעומת פיטרס הוא מגיע למספר של 186,263 תושבים לא יהודים. פיטרס אינה מסבירה כיצד היא הגיעה בספרה למספר של 92,000 תושבים לא יהודים. יהושע פורת מסביר זאת בכך שהיא חילקה את שבעת המחוזות של פלשתינה לאזורים מצומצמים יותר כפי שעולה מנספחים 5 ו-6 של ספרה. כיוון שמעולם לא פורסמו נתונים מספריים לגביי אזורים אלה, ניתן להסיק, לטענתו של יהושע פורת, כי ההערכה הדמוגרפית של פיטרס היא כנראה תוצאה של ניחוש גס.

כאשר נשאלה פיטרס כיצד הגיעה לחלוקה שכזאת, היא הסבירה שהניחה את מפת החלוקה של 1947 על מפת הנפות (קאזות) של 1893, מה שאיפשר לה לזהות את האזורים ה"יהודיים", ה"ערביים" ואזורים ריקים שהפכו לאזורים בשליטה ישראלית ואזורים עם יישובים יהודים שעברו לשליטת ירדן. לאחר שבחרה אזור שנשלט על ידי יהודים בעיקר, עשתה ניתוח והערכת מספרים משל עצמה על פי הגדלים הטריטוריאליים שאותם יישובים קיבלו[7][8].

בעקבות הביקורת הודה פייפס, כי יש בספר ציטוטים שגויים, נעשה בו שימוש רשלני בסטטיסטיקות, והוא מתעלם מעובדות בלתי נוחות, אולם "גם אם נקבל את כל אלה, נותרת ועומדת בעינה העובדה, שהספר מציג תיזה, אשר לא פרופסור פורת ואף לא כל המבקרים האחרים עד כה הצליחו להפריך אותה, שאכן התרחשה הגירה ערבית משמעותית לתוך פלשתינה במחצית הראשונה של המאה העשרים". "(פיטרס) תומכת בטיעון הזה באמצעות מערך של נתונים דמוגרפיים סטטיסטיים ועדויות מאותה תקופה, שעל רובו לא מערערים המבקרים, כולל פרופסור פורת."[9]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר המועצה למען הספר היהודי, בארצות הברית
  2. ^ אתר האינטרנט של הספר
  3. ^ התייחסות לספר באתר WND
  4. ^ Edward W. Said, Christopher Hitchens, Blaming the victims: spurious scholarship and the Palestinian question, p. 34.
  5. ^ 5.0 5.1 Yehoshua Porath, .Mrs. Peters’s Palestine, The New York Review of Books, January 16, 1986
  6. ^ Intimate Enemies: Jews and Arabs in a Shared Land. - book reviews Progressive, The, April, 1996 by Eyal Press
  7. ^ Review ( Palestine ) : Joan Peters' Book From Time Immemorial, עמ' 17-16, ביקורת באתר www.scribd.com
  8. ^ From Time Immemorial – Palestine on the Eve of Zionist Settlement: An Empty Land? (Part 2 of 6, פול בלייר, 17.4.2002, באתר Capitalism Magazine
  9. ^ מכתב למערכת העיתון The New York Review of Books משנת 1986