מאיר נוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוי מנגן באקורדיון. במסיבה בבית הספר א.ד. גורדון בו לימד, שנות ה-60 של המאה ה-20

מאיר נוי (נוימן) (30 ביולי 192217 בנובמבר 1998) היה מוזיקאי ישראלי, מלחין, חוקר הזמר העברי ומורה למוזיקה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר נוימן נולד ב-1922 בקולומיאה שבפולין (בעבר גליציה המזרחית, כיום באוקראינה). ב-1948 העפיל לארץ ישראל דרך מחנה מעצר בקפריסין, וגויס על ידי חיים חפר כאקורדיוניסט של להקת הצ'יזבטרון. בסוף שנות הארבעים ובשנות החמישים חיבר והלחין כמה להיטים ישראליים למילים של טובי הפזמונאים, כמו "הי דרומה" ו"הפגישה" ("אח, פגישה שכזאת") למילים של חיים חפר, "טיול לילי" (עמוס אטינגר), "הדלת" (דן אלמגור), "זמר המלח האיטלקי" (אוריאל אופק) ועוד. בין מבצעי שיריו היו הצ'יזבטרון, הדודאים, העופרים, רן ונמה, להקת "בצל ירוק", מקהלת ילדי צדיקוב והסולנית שלה נעמי לוי ואחרים. בראשית שנות החמישים היה ממקימי להקת פיקוד דרום, שימש כמנהלה המוזיקלי והלחין חלק ניכר של שיריה, המפורסם שבהם "חיל רגלים". כן הלחין שירים ללהקות צבאיות אחרות.

בשנים 19491979 היה מורה ומחנך בבית החינוך ע"ש א"ד גורדון בתל אביב ועיצב שם את מסורת השירה בציבור, הנשמרת עד היום.

במשך שנים רבות עסק באיסוף חומר ומידע על אודות הזמר העברי והיידי. האוסף הפך לארכיון חשוב ורב ממדים בנושא תולדות הזמר העברי והיידי, והוא נמצא היום במחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית. שותף למקצת מפעליו היה אחיו, חתן פרס ישראל, הפרופסור לספרות ופולקלור דב נוי (19202013).

מאיר נוי נפטר בשנת 1998 בתל אביב.

בנו הבכור, אורי נוי (1952–2007), היה דיפלומט שכיהן כשגריר במיאנמר, צ'ילה, אתיופיה ופרו, והקים את מערך "לוחמת האינטרנט" במשרד החוץ, שהיה מערך ראשון מסוגו בעולם.

בנו הצעיר, אילן נוי (נולד ב-1956), הוא מורה למתמטיקה בתיכון.

מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מאיר נוימן (עורך), שירון קפריסין: חוברת א', קראולוס: הסמינריון למדריכים של הג’וינט על שם פנחס רוטנברג בגירוש קפריסין, ערב ראש השנה תש"ט [אוקטובר 1948].
  • סיפור ומנגינה בו: שישה סיפורי-עם ממזרח אירופה, חיפה: עיריית חיפה – המוסיאון לאתנולוגיה ולפולקלור (ארכיון הספור העממי בישראל (אסע"י), 20), תשכ"ח.
  • דב נוי ומאיר נוי, 'שירי-עם יהודיים מגאליציה', בתוך: דב נוי ומאיר נוי (עורכים), מחקרי המרכז לחקר הפולקלור ב (קובץ שמואל זיינוול פיפע) (תשל"ב 1971), 97–332.
  • אותיות האלף בית: מספרות ומזמרות ביידיש ובעברית, תל אביב: אקו"ם, תשנ"ט. (עברית ויידיש)
  • מעיני הזמר: השפעות לחנים יהודיים ממזרח אירופה על הזמר העברי, [תל אביב?]: אם אין אני לי מי לי, תשנ"ט. (עברית ויידיש)
  • מנגינות ל"נוה חתולים", (תווים), כתב: סמואיל מרשק, מתרגם לעברית: אהרון צפנת, מתוך הבה נגילה, לא ידועה שנת ההוצאה,[1].
  • אויפן וועג שטייטא בוים, (תווים), יוצר ומעבד : גיל אלדמע, (שיר עם יהודי), מתוך אלדמע גיל, ארכיון, סדרה B.
  • טניה,(זמר), מחבר : זאב ז'בוטינסקי, רושם תווים : מאיר נוי, מלחין : גיל אלדמע, (מתוך נוי מאיר מחברת עברית מספר 3, עמוד 56-57.)[2].

מוזיקה למחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דב נוי, 'על ארכיון הזמר העברי ומפעלו של מאיר נוי', תצליל א (תשכ"א), 25.
  • מאיר נוי, 'ארכיון הזמר העברי', תצליל א (תשכ"א), 25–27.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך: סמואיל מרשק
  2. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך : גיל אלדמע, פריט מספר 1105