הצ'יזבטרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
להקת הצ'יזבטרון
Chizbatron 1949.jpg
להקת הצ'יזבטרון באוגוסט 1949. מימין: נעמי פולני, חיים חפר, אדי גרינברג (באקורדיון), גדעון זינגר, שייקה אופיר, זם דגן, שמואל בונים, יואל זילברג.
פיקוד פלמ"ח
מקימים חיים חפר
שנת הקמה ינואר 1948
שנת פירוק 1950
תוכניות 5
התוכנית הראשונה תוכנית א'
התוכנית האחרונה שטח הפקר
הצ'יזבטרון בהופעה לפני חיילים במבצע חורב. בקדמה נעמי פולני ושייקה אופיר. מלווה באקורדיון: אליקום שפירא

הצ'יזבטרון הייתה להקת הזמר והבידור של הפלמ"ח ושל צה"ל בראשית הקמתו, והתקיימה מינואר 1948 ועד שנת 1950. היא נחשבת כלהקה הצבאית הראשונה שהוקמה בישראל (קדמה לה להקת הבריגדה, אך זו הופיעה בפני החיילים העבריים בנכר).

הלהקה הייתה מורכבת מחבורה של שחקנים וזמרים צעירים בליווי אקורדיוניסט. היא כללה בין היתר את שייקה אופיר (אז ישעיהו גולדשטיין), נעמי פולני, גדעון זינגר, שלמה בר שביט, יואל זילברג, רבקה מדניק (קרמר), אוהלה הלוי, זהרירה חריפאי, אליקום שפירא ושמואל רוזן. מפקד הלהקה וכותב רוב שיריה היה חיים חפר, ובמאי הלהקה ברוב שנות פעילותה היה שמואל בונים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הוקמה בעת מלחמת השחרור ביוזמת איש הפלמ"ח, הפזמונאי חיים חפר (אז חיים פיינר). חפר הקימהּ בהשראת ספר שקרא בשם "כוכב אדום בשמי סין", אשר מספר על להקה צבאית בסין שליוותה את מסע צבאו של מאו צה טונג בסין בשנות ה-30, ועל תרומתה למורל החיילים וחיבורם לאידאולוגיה הקומוניסטית. חפר הושפע מהספר וגמר בדעתו ליישם את הרעיון בפלמ"ח[1]. חפר פנה אל מפקד הפלמ"ח יגאל אלון, שאישר את הקמת הלהקה, תוך הכרה בחשיבותו של גוף אמנותי לבידור החיילים[1]. חפר שימש כמפקד הלהקה, וחיבר את מרבית פזמוניה. שם הלהקה נוצר כהלחם של המילים "צ'יזבט" ו"תיאטרון", עדות לרוח הלהקה ותכניה[2].

בהמלצתו של דן בן אמוץ, צירף חפר ללהקה את איש הפלי"ם שייקה אופיר (אז ישעיהו גולדשטיין)[1]. בהמלצתו של אופיר צורפה נעמי פולני, שהכיר באולפן של תיאטרון האהל[1]. למשבצת המלווה המוזיקלי שובץ יואל זילברג, בהמלצתה של פולני[1].

בהרכב זה, שכלל את אופיר, פולני וזילברג, החלה הלהקה בחזרות בינואר 1948[1]. במהלך אותו חודש צורפה ללהקה שחקנית נוספת, כרמית קליין (מירון), ועמה העלתה הלהקה את תוכניתה הראשונה[1]. התוכנית כללה מערכונים של אופיר ופולני שהציגו השניים בעבר, וכן ארבעה שירים שכתב חפר על פי לחנים קיימים: "שיר הצ'יזבטרון", שהלחין שמואל פרשקו תחילה עבור שיר בשם "תקליטים" מהתוכנית "ארצנו הקטנטונת" של תיאטרון "לי-לה-לו"; "דחילק מוטקה", שכתב על פי לחנם של אלן רוברטס ודוריס פישר לשיר "Put the Blame on Mame" מתוך הסרט "גילדה" משנת 1946; "יש לאח שלי שפם", שהלחין פרנק פלג עבור ההצגה "הספר מסביליה"; ו"היה היה פלמ"חניק", בלחן עממי צרפתי[2].

הופעת הבכורה של הלהקה נערכה ב־2 בפברואר 1948 בג'וערה, בפני בוגרי קורס מ"כים[2]. בשלושת החודשים הבאים הופיעה הלהקה למעלה מ־20 פעמים ברחבי ישראל, בעיקר בפני חיילים ביישובים ובחזיתות השונות[2].

בסוף אפריל 1948 החליטו במחת"ר (מחלקת התרבות של הצבא) לאחד את רוב גופי הבידור הצבאיים[2]. הגוף החדש נקרא "הלהקה הצבאית המרכזית", והוא הורכב בעיקר מאמנים צעירים[2]. לאחר ששייקה אופיר עזב את הלהקה על מנת לגלם תפקיד ראשי במחזה "הוא הלך בשדות", הוחלט כי הלהקה אינה יכולה להמשיך בלעדיו, והיא צורפה לגוף המרכזי[2]. הניסיון לאחד את הצ'יזבטרון בלהקה צבאית מרכזית נכשל בסופו של דבר, וחפר החליט להשיב לצ'יזבטרון את עצמאותה[2]. לימים הוא סיפר על כך:

"ראיתי שהחבר'ה - שייקה אופיר, נעמי פולני והאחרים - אומללים, והחלטתי לעשות מעשה. נסעתי ליגאל אלון (אז מפקד הפלמ"ח) כדי לברר איתו מה עושים. והוא ענה: 'גנבו לך (את הלהקה)? - תגנוב אותה בחזרה!"[3].

לאחר שהצ'יזבטרון חזר לפעול תחת פיקוד הפלמ"ח, עבר הרכב הלהקה שינויים. שמואל בונים מונה כבמאי הלהקה, והצטרפו אליה חברים חדשים, ובהם האקורדיוניסט אליקום שפירא במקומו של זילברג (שהמשיך לפעול בלהקה אך לא לנגן באקורדיון), השחקן שלמה בר-שביט ואוהלה הלוי[2]. ב־20 ביולי 1948, לאחר ההפוגה הראשונה, עלתה תוכניתה השנייה של הלהקה[4]. הלהקה הופיעה עשרות פעמים ברחבי ישראל, ועל שיריה בתוכנית זו נמנו להיטים רבים שכתב חפר: "בת שבע" (לחן: משה וילנסקי), "הפרוטה והירח" (על פי השיר "Boulevard of Broken Dreams" של הארי וורן), "מוטי" (שמואל פרשקו), "היו זמנים" (וילנסקי), "עקיבא" (דקלום של שייקה אופיר) ו"שיר מלווה אמריקאי"[4]. באוגוסט של אותה שנה, בעת נסיעה בדרום הארץ במכונית משוריינת, עלו חברי הלהקה על מוקש, ואוהלה הלוי נפצעה קשה ברגלה. בכך תמה פעילותה בלהקה[4].

ב־25 באוקטובר, במהלך פירוקו של הפלמ"ח, עלתה תוכניתה השלישית של הלהקה: "הפלמ"חניק מחפש את המחר", על שם אחד משירי הלהקה. גם עם תוכנית זו הרבו חברי הלהקה להופיע ברחבי המדינה. חפר כתב עבור התוכנית שירים חדשים, שגם הם זכו לפרסום רב: "היי הג'יפ" (פרשקו), "החופש תם", "למדבר" ו"הפלמ"חניק מחפש את המחר" (לחנים של סשה ארגוב) ו"הן אפשר" (דוד זהבי). בתוכנית זו שרה הלהקה את אחד משיריה המוכרים ביותר: "הרעות", שכתב חיים גורי, הלחין סשה ארגוב ושר סולו גדעון זינגר[5].

בפברואר 1949 נשלחו חברי הלהקה למחנות המעצר בקפריסין, כדי ללוות את אחרוני העצורים בדרכם לישראל[6]. בקפריסין פגשו במוזיקאי מאיר נוי, שהצטרף ללהקה כאקורדיוניסט במקומו של שפירא, שהיה בתהליכי עזיבת הלהקה באותה עת, על מנת ללמוד ניצוח בארצות הברית[6].

במבצע עובדה לכיבוש אילת הצטרפו חברי הלהקה ללוחמי חטיבת גולני. ללהקה היה שיר מוכן שכתב חפר בשם "היי דרומה לאילת", על פי לחן רוסי. נוי טען כי יש להתאים לשיר לחן מקורי, ובמהלך הנסיעה לאילת הלחין לחן משלו לשיר. השיר בוצע בפני הלוחמים מיד עם ההגעה לעקבה[6].

תוכניתה הרביעית של הלהקה, "הטרמפ" (או "הלא תיקחהו עמך"), הועלתה בדצמבר 1949, לאחר תום הקרבות. מבין שיריה התפרסמו השירים "הפגישה" (חפר/מאיר נוי), "שב גיבור החיל" (חפר/ארגוב) ו"שיר אפור" (חפר/זהבי)[7]. בינואר 1950 שוחררו חברי הלהקה מצה"ל[6].

ב־1950 העלתה הלהקה תוכנית אזרחית בקרב הציבור הרחב, בשם "שטח הפקר". חפר כתב שירים ומערכונים חדשים והצטרפה השחקנית זהרירה חריפאי[8]. התוכנית הייתה סאטירית. דוגמה לשיר ביקורתי מהתוכנית היה "הגנרל המקסיקני", המתאר גנרל תאב כיבודים שלא לחם בפועל ויש הטוענים כי נכתב על אחד ממפקדי צה"ל באותה תקופה[9], דבר שהכעיס מאוד את צמרת הפיקוד הצה"לית. עם זאת ואולי משום כך, התוכנית לא זכתה להצלחה והלהקה התפרקה[6]. שיריה הנוספים היו "כושי כושי", "כבר נמאס לצ'יזבטרון", "שטח הפקר", "בן דוד בקריה" ועוד.

תוכני השירים וסגנונות מוזיקליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה העלתה תוכניות של שירים מקוריים על הווי הפלמ"ח עם מערכוני קישור ביניהם, שתיארו את האווירה של ימי מלחמת העצמאות. היא קיימה הופעות רבות בפני החיילים באזורי הלחימה, בדרך כלל על גבי משאית או סביב מדורה, וזכתה לאהדה רבה בקרב לוחמי תש"ח, שהצטרפו אל הלהקה בשירה. שירי הצ'יזבטרון אומצו על ידי הלוחמים שזימרו אותם ללא הפסק, וכך הם התפרסמו.

נושאי השירים היו מגוונים. חלקם היו שירי זיכרון, למשל "הרעות" או "שב גיבור החיל". שירים אחדים ביטאו תקווה לעתיד, למשל "הן אפשר", שביטא את רצון הלוחמים בסיום המלחמה, "היו זמנים", שתיאר כיצד מאורעות התקופה יסופרו כעבור שנים רבות ("ותיזכר אז בימיך בפלמ"ח"), "השחרור", "הפלמ"חניק מחפש את המחר" או "שיר הפגישה", המנבא כיצד ייפגשו בעתיד לוחמי הפלמ"ח ("אח פגישה אח פגישה שכזאת, זה רק פעם בשניים דורות"). שירים אחרים היו שירי אהבה, כמו "האהבה" או "שיר אפור", וכן שירים הומוריסטיים, שתיארו את ההווי ה"צברי" של הפלמ"ח. כאלה למשל היו "מוטי", המתאר את הערצתן של נערות לחייל שרמנטי, "היי הג'יפ", המתאר נסיעת לוחמים בג'יפ באור רומנטי, "דחילק מוטקה", "בת שבע", "צ'יזבט" ו"ציפ"[10].

השירים השתמשו בשפה היומיומית, ולעתים אף בסלנג. כך למשל השיר "דחילק מוטקה", שנכתב בעקבות ליל הגשרים, משתמש במילות סלנג שהיו נפוצות בפלמ"ח, כ"דחילק", "ג'וב", "פרבלום" או "פור־ביי־טו"[11]. גם השיר "הפגישה" רווי בסלנג התקופה[12].

גם מבחינת הלחנים (עליהם הופקדו סשה ארגוב, שמואל פרשקו, מרדכי זעירא, מאיר נוי ומשה וילנסקי) היוו שיריה של הלהקה חידוש. עד למלחמת העצמאות התבססו שירי הפלמ"ח בעיקר על שירי תנועות הנוער, ואילו שירי הצ'יזבטרון הולחנו לרוב על פי מקצב הפזמון הפופולרי המערבי (למשל: "מוטי" או "האהבה")[10]. שירים אחדים אף נכתבו על פי לחנים פופולריים קיימים, כ"דחילק מוטקה" או "הפרוטה והירח". סגנונות מוזיקליים נוספים של שירי הלהקה היו בהשפעת מקצב ריקוד ההורה ("היי דרומה", "היי הג'יפ"), שירים בסגנון מארש ("יד לפה", "השחרור") או שירים ליריים ("הן אפשר", "הרעות"). שירים אחדים שימרו את ההשפעה המוזיקלית הרוסית, למשל "שיר הצ'יזבטרון" או "אילת"[13].

העיבודים הקוליים היו לרוב פשוטים, ובשירה ניכר אופי צעקני ולא מלוטש[13]. תפקידי השירה חולקו בין קטעי סולו לבין קטעים ששרו כל חברי הלהקה יחדיו, לרוב באוניסון[13]. בדרך כלל ליווה את השירה כלי נגינה יחיד, האקורדיון[13].

מורשת הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירי הלהקה קובצו בספרו של חיים חפר "תחמושת קלה" משנת 1949.

הפופולריות של שירי הצ'יזבטרון לא חדלה עם פירוק הלהקה. בראשית שנות החמישים, כאשר לקול ישראל היה תדר אחד בלבד ובטרם הונהגו מצעדי הפזמונים, היה המדד להצלחתו של פזמון עברי מידת הביקוש שלו ב"תוכנית כבקשתך לשירים עבריים". תוכנית זו שודרה מדי שבת בצהרים והייתה לה האזנת שיא. במשך שנים אחדות, עד אמצע שנות החמישים עת החלו לפרוח הלהקות הצבאיות של צה"ל, היו שירי הצ'יזבטרון מבין המבוקשים ביותר בתוכנית השבת. המתכונת של הצ'יזבטרון, שירים הומוריסטים בליווי העמדה המתייחסת לשיר במשחק ופנטומימה וקטעי הומור ששובצו בין השירים, אומצה גם בלהקות הצבאיות שבאו אחריה.

רבים משירי הלהקה הוקלטו בגרסאות כיסוי, לעתים בפרויקטים מרוכזים של חידוש שיריה. כך למשל ב-1949 הקליטה הזמרת יפה ירקוני חלק משירי הצ'יזבטרון באלבום "באב אל וואד" בהם "הן אפשר", "היו זמנים" ו"יצאנו אט". גם שושנה דמארי ביצעה חלק משירי הלהקה, במיוחד התפרסמו ביצועיה ל"בת שבע" ו"היו זמנים". חברי שלישיית גשר הירקון הקליטו בשנות פעילותה הראשונות גרסאות מחודשות לרבים משירי הצ'יזבטרון[14]. בשנת 1972 יצאה להקת הנח"ל בתוכניתה ה-23 "הפלנ"חניק", שהוקדשה למלאת 30 שנה לפלמ"ח ובו מחרוזת משירי הצ'יזבטרון וכן חידושים שלה ל"הפרוטה והירח" ו"הרעות". בשנת 1978 יצא לאור אלבום משותף של הזמר אריק לביא ולהקת שוקולד מנטה מסטיק בשם "הפרוטה והירח", שהורכב כולו מגרסאות כיסוי לשירי הצ'יזבטרון.

שירי הלהקה יצאו בשנת 2007 באלבום מיוחד מבית היוצר של רשות השידור ו"הד ארצי".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 טסלר (2007), עמ' 37
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 טסלר (2007), עמ' 38
  3. ^ ה' באייר שלי: חיים חפר באתר מוטק'ה
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 טסלר (2007), עמ' 39
  5. ^ תוכנית ג' - הפלמ"חניק מחפש את המחר, אתר "שרים במדים"
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 טסלר (2007), עמ' 40
  7. ^ תוכנית ד' - הטרמפ, אתר "שרים במדים"
  8. ^ תוכנית ה' - התוכנית האזרחית, אתר "שרים במדים"
  9. ^ הגנרל המקסיקני קסטנייטס, באתר "זמרשת"
  10. ^ 10.0 10.1 טסלר (2007), עמ' 42
  11. ^ טסלר (2007), עמ' 59
  12. ^ הפגישה, באתר "זמרשת"
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 13.3 טסלר (2007), עמ' 43
  14. ^ הקלטות אלו ראו אור באלבום האוסף של שלישיית גשר הירקון משנת 2001