איש חסיד היה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת התקליט "איש חסיד היה"

"איש חסיד היה" הוא מופע ישראלי המבוסס על שירים, סיפורים וניגונים חסידיים, ואשר עלה לראשונה באוקטובר 1968. שם ההצגה הושאל מפיוט ידוע למוצאי שבת ("אִישׁ חָסִיד הָיָה / בְּלִי מָזוֹן וּמִחְיָה // בְּבֵיתוֹ עֻצַּר מִלֵּיבֹש / מִבְּלִי בֶּגֶד לִלְבֹּשׁ"), ותוכנו מספר על מצוקתו של יהודי נזקק הזוכה לישועה מאליהו הנביא.

ייחודה של ההצגה היה בהיותה ציון דרך בטיפול במורשת היהודית מעל במת התיאטרון והבידור הקל, שזכה לכינוי "חסידות בג'ינס". ההצגה, שהופקה על ידי תיאטרון בימות, נחשבה להצלחה בידורית שהצליחה למשוך קהל צעיר ומבוגר, חילונים ודתיים. בסך הכל הוצג המופע למעלה מ-600 פעם בארץ, ובסיבוב הופעות ברחבי העולם. ההצגה זכתה בפרס "המחזה המקורי של השנה" לשנת תשכ"ט מטעם המועצה הציבורית לתרבות ואמנות שליד משרד החינוך ובפרס "תוכנית התיאטרון והסאטירה של השנה" לשנת תשכ"ט במסגרת פרס כינור דוד.[1]

החומר ל"איש חסיד היה" נכתב ונערך בידי דן אלמגור, שליקט שירים, סיפורים וניגונים חסידיים שמקורם בפולקלור העיירה היהודית של מזרח אירופה במאות ה-19 וה-20. סייעו לו בהכנת החומר הרב שמואל אבידור הכהן ושלמה ניצן, ושחקני המופע הציגו אותם בתפאורה פשוטה, בליווי גיטרות וללא תזמורת. מהשירים והסיפורים עלו מצוקותיו הקיומיות של היהודי הפשוט, יחסיו עם אלוהים, הקשר אל הרבי, צער הגלות – והכל נשזר במלנכוליות המלווה גם באופטימיות ואמונה באלוהים. בין שירי ההצגה שהתפרסמו היו "אברמל'ה מלמד", "מכתב לרבי", "זמר ליין", "העצבות רק לטפשים היא", "מעין עולם הבא".

לאור הצלחת המופע בישראל, הוא הועלה ב-1971 בברודוויי, בתיאטרון אדיסון (Edison Theatre) שבמידטאון מנהטן. הוא תורגם לאנגלית על ידי שמעון וינסלברג (אנ') וולרי ארנון, ומילות השירים בתרגום רוברט פרנד (אנ'). נוספו למופע שירים וניגונים ונעשו עיבודים קוליים מיוחדים לקולות השחקנים ולנגני הגיטרה.[2] גם בגרסה זו זכה המופע להצלחה,[3] והמופע הוצג 144 פעמים, מ-22 בנובמבר 1971 ועד 26 במאי 1972. בהמשך הוצג בתיאטרון הממלכתי של מינסק, בלארוס הסובייטית.[4]

בשנת 2011 הועלתה ההפקה מחדש במסגרת בית הספר למשחק בית צבי בבימוי דניאל אפרת, ניהול מוזיקלי של אפי שושני וכוריאוגרפיה של גלעד קמחי.

בחודש נובמבר 2012 הועלה המופע מחדש כקופרודוקציה של תיאטרון חיפה והבימה. המופע כלל חלק מהשירים והסיפורים שהיו במופע המקורי בעיבוד חדש, ונוספו לו סיפורים ושירים חדשים גם הם בכתיבתו של דן אלמגור. המופע החדש בוים בידי איציק ויינגרטן והולחן בידי אורי וידיסלבסקי. השתתפו עשרה שחקנים: עדי ארד, יגאל שדה, גיל קפטן, נדיה קוצ'ר, רונה פרומצ'נקו, נצנת מקונן, יגאל מזרחי, אתי וקנין, צחי הלוי ודויד בילנקה. המופע מסתיים בשיר מחאה, התוהה מה אירע לחסידים של פעם לכאורה, כפי שנתפשו בדמיון הפופולרי: צנועים, אוהבי תורה ועבודה, מקפידים על כבודם של נשים ומתרחקים מכבוד ועושר.

יוסף דן הצביע בשעתו על המחזה כמייצג חשוב לגישה שכינה "חסידות פרומקיניאנית", ראייה רומנטית וא-היסטורית של התנועה שראשיתה בקובצי הסיפורים החסידיים שערך מיכאל פרומקין וטופחה על ידי כותבים כמרטין בובר. היא הייתה פופולרית בקרב צאצאי יהודי מזרח אירופה בישראל ובמערב אחרי השואה, אך הלכה ונגוזה ככל שהחסידות חזרה והתאוששה, ונעשתה מדימוי נוסטלגי לכח קונקרטי בזירה הציבורית.[5]

יוצרים ומשתתפים במופע המקורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דן אלמגור, 'איש חסיד – והאוצר מתחת לגשר', במה (תשנ"ו), 115–135.
  • דן אוריין, 'חיפוש הזהות היהודית בתיאטרון הישראלי ("איש חסיד היה", 1968)', במה 139–140 (תשנ"ו), 99–114. (הופיע גם באנגלית: Israel Affairs 3 (1996)‎)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרסת ברודוויי:

גרסת בית צבי:

גרסת תיאטרון חיפה ותיאטרון הבימה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חולקו פרסי "כינור דוד", דבר, 28 באוקטובר 1969.
  2. ^ "איש חסיד" – לניו־יורק, דבר, 26 באוגוסט 1971.
  3. ^ "איש חסיד היה" כובש את אמריקה, דבר, 23 בדצמבר 1971; אריה כנרתיאגמון מביא ד"ש מברודווי, דבר, 27 בינואר 1972.
  4. ^ איש חסיד היה, עכבר העיר, 2012.
  5. ^ יוסף דן, קצה של החסידות הפרומקיניאנית, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרך ט"ו, תשנ"ט. עמ' 3.