מבחן שלושת ה-D לאנטישמיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנטישמיות
אנטישמיות
Yellowbadge logo.svg
פורטל השואה
מושגים באנטישמיות
היסטוריהציר זמןגאוגרפיה

מבחן שלושת ה-D לאנטישמיות הוא מבחן שנועד להבדיל בין ביקורת לגיטימית על מדינת ישראל לאנטישמיות. שלושת ה-D מייצגים: דה-לגיטימציה (Delegitimization), דמוניזציה (Demonization) ומוסר כפול (Double standards) כלפי מדינת ישראל, כשכל אחד מאלו מייצג אנטישמיות.

את המבחן הגה נתן שרנסקי בשנת 2004, ככלי רעיוני להגדרת גבולות הביקורת הלגיטימית כלפי מעשייה ומדיניותה של מדינת ישראל, לביקורת אנטישמית שאינה לגיטימית.[1] שכן לפי נתן שרנסקי האנטישמיות החדשה בשונה מהקלאסית הרבה יותר קשה לחשיפה, ולכן מבחן "שלושת ה-D-ים לאנטישמיות" שימושי לזיהויה וחשיפתה. המבחן אומץ על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית.[2]

מושגים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Delegitimization (דה-לגיטימציה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה-לגיטימציה הוא מונח המתייחס להכחשה ושלילה של זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית. לדוגמה, טיעונים בדבר כך שמדינת ישראל גזענית מעצם קיומה נחשבים לאנטישמים.[3] שכן טענה זו מפלה את היהודים על ידי שלילת זכותם הבסיסית להגדרה עצמית, כפי שנקבע על ידי החוק הבינלאומי. מאחר שכל סוג אפליה נגד קבוצה אתנית, דתית, גזעית או לאומית נחשבים לסוג של גזענות, דה-לגיטימציה לזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית היינו כגזענות נגד יהודים, ומכאן אנטישמיות.

Demonization (דמוניזציה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודים עומדים מאחורי השטן המבקש לשלוט בעולם בעזרת הכסף, וזאת דרך הנאציזם, ישראל וארצות הברית.

דמוניזציה הוא מונח המתייחס לתיאור קבוצה מסוימת כרעה, מפלצתית, לא-אנושית או שטנית. לדוגמה, תיאור היהודים כפוגעים באנושות ואחראים לכל הרע שבעולם, בנוסף לקטרוג היהודים כזוממים ומכוונים לשליטה יהודית עולמית תוך שליטה בתקשורת, הכלכלה, הממשלה או מוסדות אחרים של החברה. סטראוטיפים הבאים לידי ביטוי בדיבור, כתיבה, צורות חזותיות ופעולות.[3] אם הביקורת כלפי ישראל משתמשת במטפורות, דימויים או רטוריקה המרמזת על כך שהישראלים או היהודים רעים, זוהי הקרנה של רטוריקת עלילות הדם האנטישמיות.[4]

Double standards (מוסר כפול)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסר כפול הוא מונח המתייחס להפעלת מערכת עקרונות שונה, לקבוצות שונות הנמצאות במצבים דומים. לדוגמה, אם בנושאים מסוימים אדם בוחר לבקר אך ורק את ישראל תוך התעלמות ממצבים דומים במדינות אחרות, הוא מבצע מדיניות של מוסר כפולה נגד ישראל.[3]

תומאס פרידמן טוען כי מדיניות החרם על ישראל של תנועת ה-BDS הן תנועות מוסר כפול, המתעלמות מהמצב במדינות כמו סוריה, ערב הסעודית ואיראן ולכן צבועים; ופעולתם חייבת לנבוע מטעמים אנטישמים. שכן אילו באמת היה אכפת להם ממצב זכויות האדם, היו פועלים בעוד מדינות פרט לבישראל.[5]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sharansky, Natan (Fall 2004). "3D Test of Anti-Semitism: Demonization, Double Standards, Delegitimization". Jewish Political Studies Review.
  2. ^ Rosenthal, Hannah (Dec 5, 2011). "Remarks at the 2011 B'nai B'rith International Policy Conference". US Department of State.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 "Working Definition of Antisemitism". EUMC.
  4. ^ Cotler, Irwin. "Irwin Cotler delivers remarks at signing of Ottawa Protocol on Combating Antisemitism"
  5. ^ Friedman, Thomas. "Campus Hypocrisy". The New York Times.