נחום שריג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחום שריג
Nachum Sarig.jpg
סא"ל נחום שריג, מפקד חטיבת הנגב ראשון מימין, לשמאלו: יצחק רבין. מרץ 1949.
תאריך לידה 25 בנובמבר 1914
מקום לידה ירושלים
תאריך פטירה 27 ביולי 1999 (בגיל 84)
מקום פטירה ישראל
כינוי סרגיי
השתייכות Palmach.jpg  פלמ"ח
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
מזכיר הקיבוץ המאוחד, ראש המועצה האזורית הגלבוע, יוזם תנועות ביטחוניות התנדבותיות
הנצחה
רחוב על שמו בבאר שבע
נחום שריג, מפקד חטיבת הנגב במבצע חורב
בניצנה הכבושה לאחר מבצע חורב. מימין: דני אגמון, נחום שריג, אבי זכאי
עוזי נרקיס (משמאל) ונחום שריג במבצע חורב, 12/1948

נחום שריג (וייספיש) (25 בנובמבר 191427 ביולי 1999) היה ממפקדי הפלמ"ח הבולטים ומפקד חטיבת הנגב במלחמת העצמאות, שלאחריה פרש מצה"ל שב לקיבוצו, בית השיטה. שימש כמזכיר הקיבוץ המאוחד וכראש המועצה האזורית הגלבוע.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שריג נולד בירושלים, על גבול שכונת מאה שערים, לשרגא ויוכבד וייספיש, משפחה חרדית, דור שביעי בירושלים, מצאצאי הרב נחום לעוי משאדיק. אביו יצא לארצות הברית לצורכי פרנסה ונחום גדל ללא אביו. מצעירותו נמשך אל פעילות ההגנה ותנועות הנוער החילוניות. בנעוריו הצטרף לתנועת המחנות העולים, במסגרתה יצא להגשמה ב"קבוצת החוגים" שייסדה את קיבוץ בית השיטה. נישא לסופרת תקוה שריג, בתו של הרב ד"ר יוסף הלוי זליגר, מייסד תחכמוני. אחד ממנהיגי נטורי קרתא, לייב וייספיש, היה בן דודו[1]. שריג ווייספיש שמרו על קשר בבגרותם ובמקביל, ניהלו ויכוחים על הנושאים בהם היו חלוקים בדעותיהם.

כשהוקם הפלמ"ח ב-1941 הצטרף אליו שריג ושירת תחת פיקודו של יגאל אלון. בינואר 1944 פיקד על החוליה שסירסה אנס פלסטיני תושב ביסאן כפעולת הרתעה. בסוף 1944, בעת הארגון הראשוני של פלוגות הפלמ"ח בגדודים, מונה למפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח. הוא פיקד על הפעולה לשחרור המעפילים במחנה עתלית[2], באוקטובר 1945, ועל הפשיטות על מתקני הרדאר הבריטיים על חוף הים התיכון[3]. לאחר מכן, מונה למפקד הגדוד הרביעי של הפלמ"ח שהיווה אז למעשה את המפקדה של היחידות המיוחדות של הפלמ"ח.

במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העצמאות, קיבל שריג את האחריות על פעילות הפלמ"ח בנגב ומאוחר יותר, כשאורגנה חטיבת הנגב, קיבל את הפיקוד עליה והיה מפקדה במשך כל מלחמת העצמאות. בתחילה אף נקראה החטיבה "חטיבת סרגיי" על שם כינויו של שריג בפלמ"ח. בעת פלישת הצבא המצרי והקרבות הקשים שהתחוללו סביב נקודות היישוב העבריות בנגב, התנגד שריג לפינוי הילדים והנשים מהנקודות שבמצור מחשש שצעד כזה יביא לירידה בכושר העמידה של היישובים.[4]

שלושת המבצעים הגדולים בהם נטלה חלק חטיבת הנגב בפיקודו היו: מבצע יואב בו הצליחו כוחות החטיבה לכבוש את באר שבע, מבצע חורב בו השתלטה החטיבה על קו ביר עסלוג'-עוג'ה אל-חפיר ועל חלקים במזרח חצי האי סיני ומבצע עובדה בו נכבש הנגב הדרומי כולל אילת.

עם הגעת החטיבה לחופי הים האדום השתתף נחום שריג בטקס הנפת דגל הדיו באום רשרש. הוא היה זה שפקד על חייליו להכין את הדגל לקראת סיום מבצע עובדה, ומסר אותו לאברהם אדן (ברן) על מנת שיגיע רגלית לאום רשרש ויניף אותו שם. נחום שריג יצא אחריו עם שני ג'יפים, חצה את גבול מצרים תוך הסתכנות בתקרית צבאית, ואסף את אדן עם שניים מחייליו על מנת שיגיעו ראשונים לאום רשרש.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום מלחמת העצמאות שוחרר מצה"ל ושב לקיבוץ בית השיטה. בשנת 1962 הוענקה לו אזרחות כבוד של באר שבע[5].

בין תפקידיו בשנים שלאחר מכן: כהונה כמזכיר תנועת הקיבוץ המאוחד (בשנים 1967-1972) וכהונה כראש המועצה האזורית הגלבוע. כמו כן, מילא בקיבוצו את תפקיד המזכיר ב-10 קדנציות.

לאחר מלחמת יום הכיפורים, בה נהרג בנו, המשורר והמלחין יוסף שריג, היה היוזם המרכזי להקמת התנועה ההתנדבותית שכונתה אז "הבריגדה הכחולה" ופעלה בבסיסי צה"ל לשיקום מערך הלוגיסטיקה. כמו כן, יזם הקמת תנועה התנדבותית נוספת, "אביץ", לסיוע בביצור ישובי הצפון.

בן נוסף של נחום שריג הוא רן שריג, מפקד חטיבה 179 במלחמת יום הכיפורים, ולאחר מכן סגן מפקד אוגדה.

ב-1984 היה ממקימי עמותת דור הפלמ"ח שמטרתה הייתה הנצחת פעולות הפלמ"ח ואף שימש כיושב ראש שלה עד פטירתו.

נחום שריג נפטר בי"ד באב תשנ"ט ונטמן לצד רעייתו תקוה בקיבוצו בית השיטה.

העיר באר שבע קראה רחוב על שמו בשכונת רמות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ר' לייבלה ויייספיש חסיד של ניטשה, מעריב, 30 ביוני 1970
  2. ^ תהילה עופרכך סייעו 'מורים לעברית' לרבין לפרוץ אל מחנה עתלית, מעריב, 8 בדצמבר 1985.
  3. ^ מרדכי נאור, "עמוד האש על הכרמל: מבצעי הפלמ"ח נגד תחנות הרדאר הבריטיות בשנים 1946-1947", הוצאת משרד הביטחון, 2006, עמוד 28.
  4. ^ על פי סרט תעודי אודות נחום שריג, שהופק על ידי עמותת "דור הפלמ"ח" ב-1999 והוקרן בערוץ ההיסטוריה ב-6 ביולי 2007
  5. ^ אזרחות כבוד הוענקה לנ. שריג, מעריב, 6 במאי 1962