מוחמד ח'ודאבנדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
מוחמד שאה ח'ודאבנדה
شاه محمد خدابنده
Məhəmməd Xudabəndə
Shah Mohammad Khodabanda- Sahand Ace.jpg
לידה 1531
ארדביל, האימפריה הספווית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1595 (בגיל 64 בערך)
אלמות, קזווין, האימפריה הספווית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מתחם הקבר של חוסיין (בן עלי) בכרבלא
עיסוק מלך
משורר
דת אסלאם שיעי
בת זוג חייר א-ניסא בגום "מהד עוליה"
מריים
שושלת ספווית
תואר שאהנשאה
כינוי ח'ודאבנדה = עבדו של אלהים
"פהמי" (שם עט)
אב תהמאספ שאה
אם סולטנום בגום מאווסילו
צאצאים סולטאן חסן מרזה
סולטאן המזה מרזה
סולטאן עבאס מרזה (עבאס הראשון שאה)
סולטאן אבוטליב מרזה
סולטאן תהמאספ מרזה
יורש העצר סולטאן המזה מרזה
סולטאן עבאס מרזה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg


שאה מוחמד ח'ודאבנדהפרסית:شاه محمد خدابنده, שנודע גם כמוחמד שאה או סולטאן מוחמד שאה, באזרית: . Məhəmməd Xudabəndə (נולד ב-1532 בארדביל - מת ב-1595 באלמות או בקזווין) היה שאה של איראן בשנים 1587-1578, הרביעי בשושלת הספווים, בנו של השאה תהמאספ הראשון ושל אשתו הטורקמנית, סולטנום בגום מאווסילו ונכדו של שאה אסמעיל הראשון, מייסד השושולת הספווית. הוא הודח בשנת 1587 על ידי בנו, עבאס שאה הראשון. אחרי מות אביו בשנת 1576, אחיו הצעיר אסמעיל השני הועדף על פניו וירש את כתר המלכות. מוחמד ח'ודאבנדה סבל מחחלת עיניים שגרמה לו לכבדות ראייה משמעותית ולפי מסורת המלכות הפרסית לא התאים משום כך להיות למלך. עם זאת אחרי שלטונו הקצר והאכזרי של שאה אסמאעיל השני נשאר מוחמד היורש הבלעדי, ובתמיכת הקיזילבאשים הועלה על כס המלכות כשאה בשנת 1578. קודם לכן בשנים עוד בהיותו ילד כיהן בשנים 1535-1571 כמושל המחוז ח'וראסאן, אחר כך בשנים 1578-1571 כמושל המחוז פארס.

מלכותו של מוחמד שאה התאפיינה בחולשת שלטון המרכזי ובמלחמות פנימיות ,חלק ממלחמת אזרחים שנייה שבתקופת השושלת הספווית. דמות חשובה בשנים הראשונות של שלטונו של מוחמד ח'ודאבנדה הייתה אשתו ח'ייר אל ניסא ביגום שעשתה מאמצים רבים לשמור על שלטון בעלה. מאמציה אלה נתקלו בהתנגדותם של שבטי הקיזילבאשים. הם ארגנו את רציחתה בשנת 1579. מוחמד תואר כ"אדם אנין טעם אך בעל אופי חלש".משום כך בזמנו הפלגנות השתלטה על המדינה, כשהשבטים העיקריים בחרו כל אחד את מחנהו סביב בניו של מוחמד ויורשים עתידיים. הכאוס שנוצר איפשר למעצמות הזרות, במיוחד לאימפריה העות'מאנית השכנה והיריבה , להשיג רווחים טריטוריאליים על חשבון איראן, כולל נפילת הבירה הישנה, תבריז בשנת 1585 . בסופו של דבר הודח מוחמד שאה בהפיכה שהביאה לשלטון אתבנו, שאה עבאס הראשון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מומחד ח'ודאבנדה נולד בשנת 1532 בארדביל תחת השם סולטאן מוחמד מרזה. כבר בגיל 4 קיבל את התואר של מושל הראט, זמן קצר אחרי כיבושה מחדש של העיר מידי האוזבקים. הכוח המדינה הוחזק מידי ה"לאלה" - ה"מנטור" של השאה הקטין, האמיר הקיזילבאש מוחמד שרף-א-דין אוכלי טאקאלו. הוא היה אחראי לעבודות הציבוריות הגדולות שנערכו בשנות ה-1540 שכללו עבודות השקייה , בניית גנים, מתחמי קודש ובניינים ציבוריים אחרים בעיר הראט. מיזמיו נהנו מתמיכת השאה תהמאספ ומשכו אל העיר משוררים, ציירים מאיירים וקליגרפים, אליהם התוודע מוחמד ח'ודאבנדה בילדותו.

המשך הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1572 התמנה מוחמד למושל שיראז. הוא עצמו זכה להתפרסם כמשורר, ולהצטיין בהשכלתו ובפיקחותו, כפי שהעיד סם מרזה, כותב ביוגרפיות של משוררים בן התקופה. מוחמד הביא איתו לשיראז פמליה שלמה של אמנים וחיות מחמד. שיראז נודעה בתקופתו כמרכז להוגי דעה ולמאיירי כתבי יד. מוחמד היה עדיין בשירז כשמת אחיו, השאה אסמעיל השני.

תחילת המאבק הפנימי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בנובמבר 1577 מת אחיו הצעיר, השאה אסמעיל השני באופן פתאומי, מבלי להראות סימנים של מחלה כלשהי. רופאי החצר בדקו את הגופה ושיערו שהוא מת מרעל. מן המוסכמות היה שאחותו למחצה, פארי ח'אן ח'אנום, הייתה זו שהחליטה להרעילו בעזרת פלגשיו בהרמון הפנימי, כנקמה על התנהגותו כלפיה. עם סילוקו של אסמעיל השני, חזרה פארי ח'אן ח'אנום, להחזיק בסמכויות רבות ויכולת שליטה בממלכה. כל גדולי הממלכה, ראשי השבטים, הקצינים והפקידים הבכירים ביצעו את הוראותיה, אותן שנשלחו אליהם באמצעות שליחים ונשמעו לדברה.

על מנת למנוע משבר ירושה, הסכימו ראשי הקיזילבאשי ביניהם למנות את השאה החדש אחרי פגישה עם כל אחד מהמועמדים ולהביא את בחירתם לידיעתה של פארי ח'אן ח'אנום. תחילה דנו בהחלטה להמליך את שאה שוג'ה א-דין מוחמד ספווי, התינוק בן 8 החדשים של אסמעיל השני, בעוד פארי ח'אן ח'אנום תנהל בפועל את ענייני המדינה. החלטה זו לא קיבלה אור ירוק מרוב חברי האספה של ראשי הקיזילבאשים מכיוון שהייתה מערערת את מאזן הכוח בין השבטים. לבסוף סיכמה האספה להכתיר כשאה את מוחמד מזרה תחת השם מוחמש שאה ח'ודאבנדה.

הבחירה במוחמד ח'ודאבנדה נתמכה ואושרה על ידי פארי ח'אן ח'אנום, מכיוון שהוא הוא היה גבר כמעט עיוור ונהנתן. בעיניה הוא היה יורש מתאים, שאת חולשתו יכלה לנצל על מנת לנהל את הממלכה כרצונה. היא הגיעה להסכם עם ראשי הקיזילבאשים שמוחמד ח'ודאבנדה יישאר שאה רק באופן פורמלי, בעוד שהיא ושליחיה ימשיכו לפקח על האינטרסים הממלכתיים.

בהכתרתו של מוחמד ח'ודאבנדה פנו אנשי האצולה הספווית, הקצינים ומושלי המחוזות אל פארי ח'אן ח'אנום לאשר להם לערוך ביקור נימוסין בחצר כדי לברכו. השפעתה וסמכותה של פארי ח'אן ח'אנום הייתה כה גדולה שאיש לא העז לבקר בחצר המלכותית מבלי אישורה החד משמעי. אולם מן היום שהוכתר מוחמד ח'ודבנדה כשאה, אשתו חייר אל-ניסא בגום, שנודעה בתארה "מהד-א עוליה" ("העריסה הגבוהה"), השתלטה על ענייניו. היא הייתה מודעת למגבלות בעלה והייתה נחושה להפוך בעצמה לשליטה בפועל על הממלכה הספווית

מוחמד ח'ודבנדה ומהד-א עוליה הגיעו לפרברי קזווין הבירה ב-12 בפברואר 1578. הגעתם לשם שמה קץ לשליטה הבלתי מעורערת בת החדשיים ו-20 יום של פארי ח'אן ח'אנום. על אף היותה עדיין "בעלת הבית" של הממלכה, יכלה פארי ח'אן חא'נום לצפות להתנגדות ממהד-א עוליה ובני בריתה. כשהשאה החדש ואשתו הגיעו לעיר, קיבלה אותם פארי ח'אן ח'אנום תוך מפגן של שמחה, הדר ופאר. היא עצמה ישבה באפיריון מוזהב, מוקפת ב-4000-5000 שומרי ראש, עוזרי ההרמון הפנימי ואנשי החצר. עם זאת היא נחנקה למוות באותו היום על ידי ח'ליל ח'אן ככל הנראה בפקודתה של מהד-א עוליה. מהד-א עוליה לקחה בעצמה לידיה את השליטה באיראן והתחילה לקדם את הקריירה של בנה הבכור, המזה מרזה, כשדאגה פחות לבנה הצעיר, עבאס מרזה. היא נכנסה מהר לעימות עם הקיזילבאשים שדרשו לבסוף מהשאה להרחיקה ממקורות הכוח. כשהיא סירבה לוותר, קבוצת קושרים קיזילבאשים פרצו להרמון וחנקו גם אותה למוות ב-26 ביולי 1579.

היריבות על הירושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלגי הקיזילבאשים הלכו והשתלטו על איראן. ב-1583 הם אילצו את השאה לנטוש את הווזיר שלו, מרזה סלמן ולשלוח אותו להוצאה להורג. ב-6 בדצמבר 1586 לקח המזה מרזה את רסני השלטון בידיו אך גם הוא נרצח בנסיבות מסתוריות.

איומים מבחוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע כסף משנת 1577 שהוטבעה בימי מוחמד ח'ודאבנדה

מעצמות שכנות ניצלו את המאבקים הפנימיים בחצר האיראנית כדי לכבוש שטחים לעצמן. כנופיות אוזבקיות ניסו לפלוש לצפון-מזרח איראן אולם נהדפו על ידי מושל משהד. מעצמה מאיימת אחרת הייתה האימפריה העות'מאנית. ב-1578 החל הסולטאן העות'מאני מוראט השלישי מלחמה נגד הספווים שנמשכה עד 1590. במתקפה ראשונה פלש הווזיר הגדול לאלה מוסטפא פאשה אל שטח האימפריה הספווית כולל גאורגיה ושירוואן.אחרי נפילת שירוואן בידי העות'מאנים בסוף הקיץ 1578, הם השתלטו על כל שטחי איראן שממערב לים הכספי והתכוננו לתקוף את לבן של ארמניה ואזרבייג'אן של ימינו, שנתקפו בו זמנית ב-1579 על ידי הטטרים של קרים בראשות אדיל גיראי חאן. אך החאן הטטרי נפל בשבי בעת מתקפת נגד איראנית של מרזה סלמן ג'בירי והמזה מרזה והוצא להורג בבירה קזווין. צבא עות'מאני אחר בפיקודן של עות'מאן פאשה אזדמירולו וסרדאר פרהאט פאשה פשטו לאיראן וכבשו את תבריז בשנת 1585. מוחמד ח' חודאבנדה שלח נגד הפולשים את בנו המזה מרזה אבל הנסיך הצעיר נרצח בימי המסע הזה ותבריז נשארה בכיבוש עות'מאני למשך 20 שנה.

סוף שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשיצאו האוזבקים בפלישה רחבת-היקף לח'וראסאן, החליט מנהיג הקיזילבאשים אוסטלג'ו במחוז, מורשיד קולי ח'אן, שהגיע הזמן להדיח את השאה והחליפו בבנו הצעיר, עבאס מרזה, שהיה בסותו. מורשיד ועבאס נסעו רכובים לקזווין ובאוקטובר 1587 הוכרז שם עבאס לשאה. אביו, מוחמד ח'ודאבנדה , לא ניסה להתנגד והשלים עם הדחותו.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחמד ח'ודאבנדה נשאר זמן מה בעיר הבירה ואחר כך נשלח לכלא באלמוט, אם כי אסכנדר בג מונשי מזכיר שמת בקזווין באחד הימים בין 21 ביולי 1595 ל-10 ביולי 1596.

פעילותו בתחום התרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוחמד חודאבנדה היה משורר שכתב תחת שם העט "פהמי".


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Рыжов К. Мусульманский восток XV—XX век. М. 2004.(ברוסית)

(קונסטנטין ריז'וב - המזרח המוסלמי במאות 15-20 , הוצאת וצ'ה, מוסקבה - בסדרת "כל המונרכים בעולם" 2004)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]