מויסיי

**מויסיי** (כפר)
**Moisei**
	מויסיי, 2005
מדינה	רומניה
מחוז	מרמורש
חבל ארץ	טרנסילבניה
ראש העיר	Grigore Tomoiagă (PSD)
שטח	112.63 קמ"ר
גובה	581 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בכפר	9,264 (2011)
‑ צפיפות	82.25 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	47°39′00″N 24°32′00″E / 47.65°N 24.533333°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.primariamoisei.ro/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת רומניה רגילה) בוקרשט קלוז' נאפוקה טימישוארה יאשי קונסטנצה קראיובה גאלאץ בראשוב פלוישט אוראדיה אוקראינה מולדובה אוק. בולגריה סרביה הונגריה ס. הים; השחור; מויסיי

מויסיי (ברומנית: Moisei או Moiseu, מויסֵאוּ; בהונגרית: Majszin, מאיסין; ביידיש: מאסיף, מאסיב או מאסיעב) הוא כפר במחוז מרמורש שבצפון רומניה, באזור ההיסטורי טרנסילבניה. במויסיי התקיימה קהילה יהודית עד השואה. מקור שמו בצורה הרומנית של שמו של משה.

גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מויסיי ממוקמת בין בורשה לווישאו דה סוס, כ-45 ק"מ דרומית-מזרחית לסיגט.

הכפר נבנה על גדות נהר וישאו (אנ') בהרי מרמורש (רומ') ולמרגלות הרי רודנה (אנ') שב קרפטיים המזרחיים.

הטמפרטורה הממוצעת במויסיי היא כ-6°. כאשר בשנות ה-50 של המאה ה-20 נרשמו טמפרטורות שיא של 39° בקיץ ו-31° מתחת לאפס בחורף.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדות ראשונה לקיומה של מויסיי קיימת משנת 1213.

בשנת 1672 הוקם מחדש מנזר סמוך לכפר שהוקם כבר בראשית אותה מאה. המנזר היה שלוחה של מנזר פוטנה. מדי שנה, המנזר מהווה מוקד משיכה לצליינים בחג עליית מרים, ותהלוכות ססגוניות יוצאות אליו מיישובי האזור.

ככל אזור מרמורש, השתייך הכפר לממלכת הונגריה במשך מאות שנים. לאחר מלחמת העולם הראשונה, הועבר האזור לידי רומניה במסגרת חוזה ורסאי. תכתיב וינה מ-1940 החזיר את האזור לידי הונגריה.

ב-14 באוקטובר 1944 טבחו חיילים הונגרים שעברו במויסיי בנסיגתם מפני הצבא האדום בכ-30 רומנים במויסיי, ושרפו כ-200 בתים. אנדרטה לחללי הטבח הוקמה במקום.

לאחר מלחמת העולם השנייה הוחזר האזור לשליטה רומנית, עד ימינו.

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודים מגליציה החלו להתיישב במויסיי החל מסוף המאה ה-18, והתפרנסו מחקלאות, מסחר, טחנות קמח ותעשיית העץ.

בראשית דרכה, הקהילה הייתה מסונפת מבחינה ארגונית לקהילת וישאו דה סוס. ב-1897 (ה'תרנ"ז) החליטו יהודי מויסיי להתנתק מקהילת וישאו דה סוס ולייסד קהילה עצמאית, והפסיקו לשלם את מסי הקהילה לווישאו דה סוס. מאורע זה גרם לסכסוך חריף בין שתי הקהילות, שהגיע עד לבית המשפט. ב-1899 הפעילה קהילת וישאו דה סוס את ההוצאה לפועל על קהילת מויסיי, וספרי התורה של מויסיי הוחרמו. בהמשך השלימו הקהילות, ועם השנים המתיחות שככה.

בשנת 1941 מנתה הקהילה 1,069 נפש. במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1942, נלקחו כל הגברים בגילאי 20–42 לעבודות כפייה באוקראינה, ונספו שם. באפריל 1944 נשלחו היהודים שנותרו בכפר לגטו בווישאו דה סוס, ומשם גורשו לאושוויץ. מעט ניצולים חזרו למויסיי אחרי המלחמה, אך הם עזבו את הכפר לאחר זמן קצר.

אישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ייסוד הקהילה העצמאית במויסיי בשנת 1897, התמנה הרב חיים אלתר דאכנר. בשנת 1902 עבר לכהן כרבה של סירט.

בסביבות שנת 1905 התמנה הרב יצחק מאיר וידמאן. נפטר בסביבות שנת 1940, ותחתיו מונה למורה צדק הרב יצחק בק, שנספה בשואה.

בין ילידי מויסיי היו רבי אליעזר פיש - האדמו"ר מביקסאד; חבר הכנסת שלמה יעקב גרוס; הרב אברהם חיים איינהורן מצפת^[1]; הרב יוסף אריה פיש, דיין ומורה צדק בארד ובהיידושאמשון^[2]; ור' צבי הירש רוזנברג^[3].

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]


שנה	מספר חברי הקהילה	אחוז חברי הקהילה מכלל אוכלוסיית בכפר
1768	5	לא ידוע
1830	200	20%
1880	534	לא ידוע
1910	1,098	כ-27%
1920	1,356	28%
1930	1,216	כ-32%
1941	1,067	19%

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה יעקב גרוס, מאסיף, בתוך: שלמה יעקב גרוס ויצחק יוסף כהן (עורכים), "ספר מארמארוש" עמ' 164 - 177.
שלמה שפיצר, קהילות הונגריה, מכון ירושלים ה'תשס"ט, עמ' 211.