לדלג לתוכן

בופור

(הופנה מהדף מוצב הבופור)
בופור
מבצר הבופור, 1982
מבצר הבופור, 1982
מידע כללי
סוג מבצר צלבני עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ארנון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה לבנון עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ? – המאה ה־12
תאריך פתיחה רשמי המאה ה־12 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 33°19′29″N 35°31′56″E / 33.324715°N 35.532148°E / 33.324715; 35.532148
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מפה של אזור הבופור
תמונה של הבופור כפי שצולם ממוצב גלגלית, 1993
חיילים מחטיבה 7 במוצב הבופור, 1995
דגל חזבאללה מונף מעל הבופור, 2007
דגל ישראל במוצב הבופור

בופורצרפתית: Beaufort – מצודה יפה; בערבית: قلعة الشقيف – קלעת א-שקיף) היא מצודה צלבנית הסמוכה לכפר ארנון בדרום לבנון באזור המכונה 'רכס עלי טאהר'. בערבית קרויה המצודה קלעת ארנון על שם הכפר ארנון הסמוך אליה, או לחלופין קלעת א-שקיף – "המבצר המשקיף". פרסומה של המצודה בישראל בא כתוצאה מהיותה נקודה אסטרטגית, ששימשה את ארגון הפת"ח בשנות ה-70 עד מבצע שלום הגליל, ולאחר מכן נקודה חשובה בשרשרת מוצבי צה"ל ברצועת הביטחון בלבנון, עד לנסיגה מלבנון בשנת 2000. כיום מחזיק במקום ארגון הטרור השיעי-אסלאמיסטי חזבאללה.

אין רישומים היסטוריים הנוגעים לקיום נקודה צבאית במקום לפני תפיסתו על ידי הצלבנים בשנת 1139, על אף שמיקומו האסטרטגי, על הר שגובהו 700 מטר, הפך אותו ודאי לעמדה חשובה עוד קודם לכן.

לאחר שהמקום נכבש על ידי המלך פולק מאנז'ו, נמסרה הנקודה לשליטיה הצלבנים של צידון. בשנת 1189 צר סלאח א-דין על המצודה, בעוד שהמלך רנו מצידון (אנ') הגן עליה. בשנת 1190 כבש סלאח א-דין את המצודה. הצלבנים שבו ותפסו את המקום בשנת 1240 ומכרו אותה לאבירי ההיכל ב-1260. ב-1265 כבש את המצודה הסולטאן הממלוכי ביברס.

במהלך המאה ה-17 שב ותפס את המקום השליט הלבנוני פח'ר א-דין השני, ששאף להקים ממלכה עצמאית בלבנון, והקים בה רשת של ביצורים. פחר א-דין הובס על ידי האימפריה העות'מאנית שהרסה חלקים מהמבצר. המקום נתפס על ידי שליטים מקומיים.

בשנת 1782 צר על המבצר אחמד אל-ג'זאר, שליט עכו, שכבש את המבצר והרס את שארית ביצוריו. רעידת אדמה חזקה בשנת 1837 הביאה אף היא להרס נרחב. המקום שימש בתקופה זו כמחצבה וכדיר לכבשים.

המנדט הצרפתי בלבנון הביא לעניין מחודש במקום, ועבודות שחזור ארכאולוגיות החלו בשנת 1920 ונמשכו עם קבלת העצמאות הלבנונית ב-1943.

צה"ל והמצודה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הקרב על הבופור

עם השתלטות אש"ף על דרום לבנון בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 הפכה מצודת הבופור ליעד אסטרטגי. המצודה השקיפה על חלקים ניכרים מצפון ישראל ומאצבע הגליל כמו גם על אזור אל-נבטיה, ברך נהר הליטני ואזורים נרחבים בדרום לבנון. אנשי הפת"ח התבצרו במקום, והשתמשו בו לירי קטיושות על הגליל.

במבצע שלום הגליל כבשו סיירת גולני וחה"ן גולני את המצודה מידיהם. בפעולה זו נהרג גוני הרניק, שהיה מפקד סיירת גולני בתקופה שקדמה למלחמה, יחד עם עוד חמישה לוחמים, ונפצעו בה מספר לוחמים, בהם משה קפלינסקי ששימש אז כמפקד הסיירת. לאחר כיבוש המצודה הגיע ראש הממשלה דאז מנחם בגין לבקר במצודה – באותו ביקור שאל ראש הממשלה "האם היו להם מכונות ירייה?" בהתייחסו למחבלים ששהו במתחם. לתומו גם סבר שלא היה לצה"ל כלל הרוגים. שאלה זו חידדה את הנתק ששרר בין הדרג המדיני לצבאי, ונחרתה בתודעה כהבהרה של מידת חוסר בקיאותו של ראש הממשלה במהלכי הלחימה.

צה"ל מסר את המצודה לאנשיו של סעד חדאד בשנת 1982, ובהמשך הוקם בה מוצב צה"לי ובו מערכת של בטונאדות, בונקרים, מחילות ועמדות תצפית וירי. המוצב הוקם בסמוך למבצר הצלבני, אך לא היווה חלק ממנו. למעשה, על חיילי צה"ל נאסר להתקרב למבצר הצלבני בנימוק כי הדבר עשוי להביא להידבקות בקדחת המערות. בכל תקופת קיומו של המוצב היה דגל ישראל מונף מעל המבצר הצלבני.

מוצב הבופור היה מהמוצבים המסוכנים בתקופת הלחימה שבין הקמת רצועת הביטחון ב-1986 ועד הנסיגה מלבנון בשנת 2000. על אף שהוא ממוקם 5 ק"מ בלבד בקו אווירי מגבול ישראל חייב המצוק התלול שעליו הוא ממוקם הגעה דרך מסלול נסיעה ארוך ותלול, שעבר בחלקו ליד "הקו האדום" (גבול רצועת הביטחון), ושחלקו האחרון היה תלול במיוחד ובמדרון קדמי, דבר שחייב נסיעה איטית וחשופה. המוצב שימש לשליטה ברכס עלי טאהר, שעליו מוקמו מספר מוצבים נוספים שבהם ישבו יחידות של צה"ל וצד"ל, ובמרחב שבין הרכס ובין העיירה א-נבטיה. טילים של חזבאללה פגעו באופן משמעותי במצודת הבופור. במהלך נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון, ב-24 במאי 2000, פוצץ מוצב צה"ל שהיה סמוך למצודה על ידי מפקד פלחה"ן נח"ל אבי דהן תוך ניסיון שלא לפגוע באתר ההיסטורי. הכוח האחרון שאייש את המוצב היה כוח של פלחה"ן נח"ל[1].

מוצב הבופור בספרות, בקולנוע ובמוזיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בופור בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אביחי בקר, "אחרונים על הרכס", הארץ, ‏ 16.06.2000, כפי שהועלה באתר פרש.