שביתת בתי הספר למען האקלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מחאת האקלים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שביתת בתי הספר למען האקלים
Start of the FridaysForFuture Demonstration 25-01-2019 Berlin 28.jpg
תאריך התחלה 15 במרץ 2019
מקום ברחבי העולם
משך העימות נמשך
עילה פעולה לא מספקת לדעת גרטה טונברי בשביל לעצור את ההתחממות הגלובלית
מטרה הגברת הפעולות של ממשלות העולם למען עצירת ההתחממות הגלובלית
הצדדים במאבק
תלמידים ברחבי העולם ממשלות ברחבי העולם
דמויות בולטות
גרטה טונברי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

שביתת בתי הספר למען האקלים (שבדית: Skolstrejk för klimatet), הידועה גם כ"ימי שישי לעתיד "(FFF), נוער לאקלים, שביתת אקלים, שביתת נוער למען האקלים, היא תנועה בינלאומית של תלמידי בתי ספר שמפסיקים את לימודיהם כדי להשתתף בהפגנות בדרישה לפעול למניעת התחממות נוספת של כדור הארץ ושינוי אקלים. הפרסום וההתארגנות הנרחבת החלו לאחר שתלמידת בית הספר השבדית גרטה תונברג הפגינה, באוגוסט 2018, מחוץ הפרלמנט השבדי, כשהיא אוחזת שלט בו נכתב "Skolstrejk för klimatet" ("שביתת בית הספר לאקלים").

הארוע הגדול ביותר של מחאת תלמידים עולמית התקיים ב-15 במרץ 2019 בו שבתו ל1.6 מיליון תלמידים ותלמידות מ-125 מדינות בעולם. התקיימו הפגנות ביותר מ-2000 מקומות ברחבי העולם.[1] בישראל היו כ-13 מוקדי מחאה, שהגדולים ביניהם הם תל אביב וירושלים, והשתתפו בהם כמה מאות תלמידים בסך הכל. זוהי המחאה הראשונה מסוגה בישראל שמתוכננת ומבוצעת על ידי תלמידים למען האקלים. מטרת המחאה היא לגרום לממשלות בעולם לעמוד בהסכם פריז ולחוקק חוקים למען האקלים.[1] שביתות מתקיימות מידי יום שישי במקומות שונים בעולם.

רקע למחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 בדצמבר 2015 נערכה ועידת האקלים בפריז. ועידה זו הייתה פורצת דרך במחוייבות מדינות העולם לצמצום פליטת גזי חממה. על הסכם פריז חתמו רוב מדינות העולם, וביניהן ישראל.[2] כל מדינה הציבה יעדים לעצמה, והתחייבה לעמוד בהם במטרה לשפר את מצב האקלים. למרות שהמדינות הציבו לעצמן יעדים, לא כולן עמדו בהתחייבויות שלהן. למעשה על פי מחקר בכתב העת Nature, אף אחת מהמדינות המתועשות הגדולות לא יישמה את המדיניות שהתחייבה לה ולא עמדה ביעדי הפחתת הפליטות.[3] ב-20 לאוגוסט 2018 גרטה טונברי, תלמידה שוודית בכיתה, הפגינה מול בניין מול בניין הפרלמנט השוודי בדרישה מממשלת שוודיה לעמוד בתחייבויות שלה בהסכם פריז.[4] טונברי החליטה להפגין כל יום שישי מול בניין הפרלמנט השוודי למען האקלים, ובנובמבר 2018 תלמידים ברחבי העולם הצטרפו אליה.[5]

שם המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחאה נקראת מחאת ה-12 מכיוון שדו"ח ה-IPCC (וועדת האו"ם האחראית על מצב האקלים) אומר כי במידה ותושבי העולם ימשיכו לנהוג כפי שהם נוהגים כיום, בעוד כ-12 שנים הטמפרטורה העולמית הממוצעת תעלה ב-1.5 מעלות צלזיוס, והעולם יגיע לנקודת אל חזור.[דרוש מקור] כתוצאה מכך תעלה הסכנה לגלי חום כבדים, גשמים כבדים (בעיקר צפונית מעט לקו המשווה) המעלים את הסיכונים להצפות, יובש כבד במקומות (כדוגמת המזרח התיכון, ובין היתר ישראל) וכן הלאה. נכון לדו"ח ה-IPCC משנת 2018, הטמפרטורה העולמית עלתה כבר במעלה אחת מעל הטמפרטורה הממוצעת לפני המהפכה התעשייתית, דבר זה מורגש במקומות מסוימים ברחבי העולם. לעלייה של 2 מעלות במקום 1.5 תהיה השפעה הרסנית.[6]

המחאה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המחאה בישראל התחילה ענבל וסלי, תלמידת תיכון הכפר הירוק. המחאה תוכננה על ידי תלמידים וקיבלה עזרה ותמיכה רבה מגוף הסטודנטים מגמה ירוקה. המחאה בישראל התקיימה ב-13 מוקדים שונים בארץ מצפון ועד דרום. דרישות המחאה הן:[7]

  1. קידום מעבר מהיר וצודק ל-100% אנרגיה מתחדשת עד שנת 2030.
  2. קידום חוק האוסר מכירה של פלסטיק חד פעמי, כפי שקיים במדינות רבות בעולם.
  3. סגירת נתיבים למכוניות פרטיות ופינוי נתיבים לאוטובוסים חשמליים .
  4. הטלת מס גבוה על מוצרים מהחי, שכן תעשיית המזון מהחי היא אחראית מובילה ומרכזית למשבר האקלים ולפליטת גזי החממה.
  5. הוראת ותוכניות לימודים מעמיקות על משבר האקלים בכל כיתות הלימוד מכיתה א'-י"ב.

בוועידת האקלים בפריז ישראל התחייבה לעמוד ביעדים שמלכתחילה לא היו מרשימים במיוחד ביחס לשאר מדינות העולם.[8] לדוגמה: הגעה ליעד של 7.7 טון פליטות גזי חממה לנפש בשנת 2030; 17% התייעלות אנרגטית בצריכת חשמל; 17% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות; 20% הפחתה בנסיעה פרטית וכדומה. למרות שמראש ישראל הציבה לעצמה יעדים נמוכים, היא לא עמדה בהם. בישראל כיום יש 2.53%  של שימוש באנרגיה מתחדשת.[9] לישראל יש 300 ימי שמש בשנה.

תוצאות המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המחאה בחודש מרץ, יזם מזכ"ל האו"ם כינוס דחוף בנושא האקלים לחודש ספטמבר. בישראל לא הייתה התייחסות של הממשלה למחאה.[10]

אירועי המחאה היו גל ראשון של מחאות בינלאומיות. גל שביתות עולמיות נוסף התקיים במאי 2019, והגיע להיקף דומה יחסית[11], וגל השביתות השלישי שהתקיים בספטמבר 2019, על רקע פסגת האקלים של האו"ם (אנ'), הפך, על פי הערכות בתקשורת העולמית, לאירוע מחאת-האקלים הגדול ביותר בהיסטוריה[12][13].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]