מיה האם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיה האם
MiaHamm Stl 1998.jpg

מיה האם, 1998
מידע אישי
שם מלא מריאל מרגרט האם
תאריך לידה 17 במרץ 1972 (בת 44)
מקום לידה סלמה שבאלבמה שבארצות הברית
גובה 1.65 מטר
עמדה חלוצה
מועדוני נוער
1988-1993 אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל
מועדונים מקצועיים כשחקנית*
2001-2003 וושינגטון פרידום 49 (25)
נבחרת לאומית כשחקנית**
1987-2004 ארצות הברית 275 (158)

* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

מאזן מדליות
המשחקים האולימפיים
מתחרה עבור ארצות הבריתFlag of the United States.svg ארצות הברית
זהב אטלנטה 1996 כדורגל נשים
זהב אתונה 2004 כדורגל נשים
כסף סידני 2000 כדורגל נשים
גביע העולם בכדורגל נשים
מתחרה עבור ארצות הבריתFlag of the United States.svg ארצות הברית
זהב סין 1991 כדורגל נשים
זהב ארצות הברית 1999 כדורגל נשים
ארד שוודיה 1995 כדורגל נשים
ארד ארצות הברית 2003 כדורגל נשים

מריאל מרגרט "מיה" האם-גארצ'יפרהאנגלית: Mia Hamm;‏ נולדה ב-17 במרץ 1972) היא כדורגלנית עבר אמריקאית, שנחשבת בעיני רבים כשחקנית הכדורגל הטובה בכל הזמנים.[1][2] האם ששיחקה ברוב הקריירה כחלוצה, כבשה 158 שערים בינלאומיים לזכות נבחרת ארצות הברית - נתון המציב אותה במקום השני בכל הזמנים, אחרי אבי וומבאך.

ככל הנראה, האם היא אחת מהספורטאיות המוכרות ביותר בארצות הברית,[1] והיא מהווה מודל לחיקוי לאלפי ספורטאיות צעירות.[3] האם הייתה הכדורגלנית הראשונה בהיסטוריה שזכתה בתואר כדורגלנית השנה בעולם מטעם פיפ"א בשנים 2001 ו-2002. בשנת 2004, היא נבחרה ביחד עם חברתה לנבחרת, מישל אקרס, להיכנס לרשימת פיפ"א 100 - 125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם, רשימה שהרכיב פלה. האם ואקרס היו שתי הנשים היחידות ברשימה זו. בשנת 2007, היא נכנסה להיכל התהילה הלאומי לכדורגל, בצוותא עם חברתה לנבחרת, ג'ולי פוודי.[4]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכללות ומועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האם נולדה במרץ 1972 בסלמה, אלבמה, לאב ששירת בחיל האוויר האמריקאי, ולכן את רוב ילדותה העבירה העבירה בבסיסים של חיל האוויר בארצות הברית ובאירופה. לאחר שסיימה את התיכון, החלה האם ללמוד באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל. בחמש שנותיה באוניברסיטה (היא לקחה הפסקה ב-1991 כדי להתכונן לגביע העולם), היא כבשה 103 שערים, בישלה 72 בישולים וזכתה בארבע אליפויות NCAA. ב-1992 וב-1993 היא אף זכתה בפרס הרמן, המוענק לכדורגלן ולכדורגלנית המצטיינים של ליגת המכללות. בארבע השנים בהם שיחקה באוניברסיטה, הפסידה קבוצתה רק במשחק אחד.

במשך רוב הקריירה של האם לא הייתה קיימת ליגת כדורגל מקצוענית לנשים בארצות הברית. רק בשנת 2001, עם הקמת ליגת ה-WUSA, היא זכתה לשחק כדורגל ברמה מקצוענית. היא חתמה בקבוצת וושינגטון פרידום, שם שיחקה לצידן של אן מאקינן ורוזלי דה בלו. בעונתה הראשונה בקבוצה, לא הצליחה האם להוביל את וושינגטון לפלייאוף, לאחר שזו סיימה במקום השביעי. בעונה השנייה שיפרה הקבוצה את הישגיה והעפילה עד לגמר האליפות, שם הפסידה לקרוליינה קארג'. העונה השלישית והאחרונה של ה-WUSA הייתה עונת השיא של האם - היא סיימה כמלכת הבישולים של הליגה והובילה את הקבוצה לאליפות. לאחר עונה זו פורקה הליגה בעקבות קשיים כלכליים קשים, והקריירה המקצוענית של האם הסתיימה.

נבחרת ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בזמן לימודיה בתיכון בלטה האם בזכות כישוריה בכדורגל, וזומנה לנבחרת ארצות הברית הבוגרת בהיותה בת 15 בלבד. את משחק הבכורה שלה בנבחרת היא ערכה ביחד עם קריסטין לילי ב-3 באוגוסט 1987, במפגש נגד סין. בעקבות הופעתה במשחק בגיל 15 ו-140 ימים, הפכה האם לכדורגלנית הצעירה ביותר ששיחקה במדי הנבחרת האמריקאית אי פעם.[4] שער הבכורה שלה הגיע כמעט שנתיים לאחר מכן, ב-25 ביולי 1990, בניצחון 0-4 על נורווגיה.

בנובמבר 1991 שיחקה האם בטורניר הבינלאומי הראשון בקריירה שלה - גביע העולם שנערך באותה שנה בפעם הראשונה אי פעם. היא הייתה השחקנית הצעירה ביותר בסגל האמריקאי, אך למרות זאת שיחקה בכל משחקיה של הנבחרת בטורניר. את שלב הבתים סיימו האמריקאיות במאזן מושלם, וברבע הגמר הביסו את נבחרת טאיוואן 0-7. בחצי הגמר פגשה ארצות הברית את גרמניה, ניצחה אותה 2-5, והעפילה לגמר הטורניר נגד נורווגיה. במשחק הגמר ההיסטורי, שנערך אל מול קהל של 63,000 צופים בגואנגג'ואו, ניצחה ארצות הברית 1-2 וזכתה בטורניר. בשלב הבתים של הטורניר כבשה האם שני שערים - את שער הניצחון מול שוודיה ואת השער האחרון בניצחון 0-5 על ברזיל.

ביולי 1993 היא שיחקה לצידן של קריסטין לילי וג'ולי פוודי בטורניר הכדורגל של האוניברסיאדה, והשלוש הובילו את ארצות הברית לזכייה במדליית הכסף. שנה לאחר מכן, כשהיא בת 22 בלבד, זכתה האם בפעם הראשונה בתואר כדורגלנית השנה בארצות הברית מטעם פדרציית הכדורגל של ארצות הברית. אחרי זכייה זו, קטפה האם עוד ארבע זכיות רצופות בתואר בין השנים 1995 ל-1998.

בקיץ 1995 כבשה האם שני שערים במשחקי בגביע העולם שנערכו בשוודיה, אך בחצי הגמר הפסידו האמריקאיות 1-0 לנורווגיה. בסופו של דבר, הן סיימו במקום השלישי לאחר שניצחו 0-2 את סין. במשחק השני של הטורניר, נגד דנמרק, הורחקה השוערת האמריקאית בריאנה סקארי בכרטיס אדום. מאחר ששלושת החילופים של הנבחרת כבר בוצעו, נבחרה האם להחליף את סקארי בתור השוערת. היא עמדה בשער בדקות האחרונות של המשחק, ואף עצרה מספר בעיטות.

המרדף אחר שיא הכיבושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1996 נערך באולימפיאדת אטלנטה טורניר כדורגל הנשים הראשון בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים. האמריקאיות סיימו את שלב הבתים במאזן מושלם של תשע נקודות וגברו בחצי הגמר 1-2 על נורווגיה. במשחק הגמר של הטורניר הן שיחקו נגד סין, ניצחו 1-2 וזכו במדליית הזהב. האם שיחקה בארבעה מתוך חמשת משחקי הטורניר, וכבשה שער אחד (בניצחון 0-3 על דנמרק). שנתיים לאחר מכן, בקיץ 1998, הייתה האם חלק מסגל הנבחרת שזכה במדליית הזהב במשחקי הרצון הטוב שנערכו בניו יורק. במהלך הטורניר היא כבשה את שערה ה-100 במדי הנבחרת, והחלה להתקרב לשיא השערים הבינלאומיים של אליזבטה ויניוטו האיטלקיה.

כהכנה לגביע העולם שנערך ב-1999 בארצות הברית, ערכה נבחרת ארצות הברית סדרה של 19 משחקי ידידות, שנקראו "הדרך לפסדינה". במהלך משחקים אלו, ב-22 במאי 1999, כבשה האם את שערה הבינלאומי ה-108, ובכך שברה את השיא בן עשר השנים של ויניוטו.[5] היא החזיקה בשיא השערים הבינלאומיים לשחקנית עד ה-20 ביוני 2013, אז נעקפה על ידי אבי וומבאך.

אל גביע העולם הגיעו האם והנבחרת האמריקאית, כמועמדות הבולטות לזכייה. משחק הפתיחה של הנבחרת נגד דנמרק, נערך באצטדיון ג'איינטס ומשך כ-78,972 צופים - שיא עולמי לאירוע ספורט נשים. את שלב הבתים סיימו האמריקאיות במאזן מושלם של שלוש ניצחונות, וברבע הגמר ובחצי הגמר, גברו על גרמניה וברזיל, בהתאמה. משחק הגמר של הטורניר, שנערך מול שיא חדש של 90,185 צופים, התקיים באצטדיון רוז בול שבקליפורניה, והפגיש את האמריקאיות עם נבחרת סין. במשחק עצמו, לא נכבש אף שער והנבחרת הלכו לדו-קרב בעיטות הכרעה, שם ניצחו האמריקאיות בפנדל המכריע מרגלי ברנדי צ'סטיין. האם פתחה בכל ששת משחקיה של ארצות הברית בטורניר, כבשה שני שערים, ונבחרה בסיומו לנבחרת המצטיינות.

הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיה האם, 2006

שנה לאחר גביע העולם, זכתה האם עם ארצות הברית במדליית הכסף באולימפיאדת סידני, לאחר שזו הפסידה 3-2 בגמר לנורווגיה. היא כבשה שני שערים במהלך הטורניר - במשחק הפתיחה נגד נורווגיה ובחצי הגמר נגד ברזיל. שנה לאחר מכן זכתה האם בתואר כדורגלנית השנה בעולם מטעם פיפ"א, והייתה לכדורגלנית הראשונה שזוכה בפרס זה. בהצבעה הסופית היא קיבלה 154 נקודות, וגברה על סון ון הסינית שסיימה במקום השני. גם שנה לאחר מכן קטפה האם את הפרס, וזאת לאחר שגברה על בירגיט פרינץ הגרמנייה.

בשנת 2003, שיחקה האם בגביע העולם הרביעי והאחרון שלה עם ארצות הברית וסיימה איתה במקום השלישי, לאחר הפסד בחצי הגמר לגרמניה. בכך סיימה האם את חלקה בטורנירי גביע העולם, כשלזכותה שמונה שערים ב-23 משחקים שנפרסו על פני ארבעה טורנירים.

בקיץ 2004, לאחר שארצות הברית זכתה במדליית הזהב באולימפיאדת אתונה, הודיעו האם, ג'ולי פוודי, ג'וי פוסט וברנדי צ'סטיין על פרישתן מכדורגל פעיל. מהלך זה סימן את סוף "תור הזהב" של הנבחרת האמריקאית,[6] שבתקופתו שלטה ארצות הברית בענף. בסיום האולימפיאדה נבחרה האם על ידי הספורטאים האחרים במשלחת לשאת את דגל ארצות הברית בטקס הסיום. ב-17 שנים בנבחרת ארצות הברית, שיחקה האם ב-275 משחקים, כבשה 158 שערים ובישלה 144 בישולים (שיא לאומי).

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-17 בדצמבר 1994 התחתנה האם בפעם הראשונה עם אהובה מהקולג', כריסטיאן קורי, חייל בחיל הנחתים האמריקני. לאחר שש שנות נישואים, החליטו השניים להתגרש זה מזו בשנת 2001. שנתיים לאחר מכן, ב-22 בנובמבר 2003, האם התחתנה עם שחקן הבייסבול של בוסטון רד סוקס, נומאר גארצ'יפרה. ב-28 במרץ 2007 נולדו לשניים זוג תאומות, ובינואר 2012 נולד להם גם בן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]