תארים רבניים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־09:28, 12 בנובמבר 2020

לרבנים שונים ניתנו תארים שונים, לעיתים התואר מורה על דרגה שונה (בדומה לדרגות בפרופסורה) ולעיתים משמעות התואר דומה והשינוי הוא רק בשם המקובל.

תארים רבניים בעבר

"גדול מרבן - שמו" - קריאת הרב בשמו הפרטי, כגון שמואל הקטן, הלל הזקן וכדומה. המושג מציין כי גדלותו של הרב עולה על התארים האפשריים ואין תואר נוסף לכן יקרא בשמו בלבד. יש לציין כי לא בכל פעם שמוזכר שם של חכם ללא תואר כבוד נובעת העובדה מגדלותו המיוחדת של החכם, כמו במקרה של שמעון בן עזאי או שמעון התימני בו הזכרת שמם ללא תואר כבוד נובעת מכך שהם לא הוסמכו על ידי קודמיהם.
רבן - נשיא הסנהדרין, בעיקר אלו שהם מצאצאי הלל.
רבי - תואר המקובל לתנא או אמורא שחי ופעל בארץ ישראל.
רב - אמורא שחי ופעל בבבל.
מר - אמורא שחי ופעל בבבל, לרוב תואר זה מובא בתלמוד כפתיחה לתיאור סתמי (בלי הזכרת שם אומרו) של פירוש לקטע תנאי ("אמר מר"). כמו כן מהווה התואר כינוי במקרה בו פונה אמורא לרבו בתגובה על מימרה שאמר האחרון.
רבנא - ממשפחת ראש הגולה בבבל. בדומה ל"רבן".
גאון - תואר שניתן לראשי ישיבות סורא ופומבדיתא בתקופת הגאונים. עם זאת הרב היה נקרא בתוספת התואר "רב" לפני שמו (לדוגמה: הרס"ג - רב סעדיה גאון). השם "גאון" הוא קיצור של "ראש ישיבת גאון יעקב", והתואר ניתן לראשי שתי הישיבות החשובות בבבל (ישיבת סורא וישיבת פומבדיתא), שהיוו את מרכז התורה העולמי באותה תקופה. הסבר דרשני לשם גאון הוא שהגימטריה של השם (60) באה לרמז שהגאון שולט בששים מסכתות הש"ס.
חבר - תואר שניתן על ידי ישיבת ארץ ישראל בתקופת הגאונים, למי שנסמך לדיינות. התואר ניתן גם לתומכי הישיבה המובהקים בארצות השונות.
אלוף - תואר שניתן על ידי ישיבות סורא ופומבדיתא בתקופת הגאונים למי שנסמך לרבנות ולתומכי הישיבה המובהקים, מקביל לתואר "חבר" שניתן על ידי ישיבות ארץ ישראל.
ראש כלה - ראש שורה. הישיבות בבבל היו סדורות שורות שורות, ולכל שורה היה ראש שכונה "ראש כלה".
ראש סדר - בארמית "ריש סידרא". כינוי לראש ישיבה בבבל ובארצות הים התיכון, מראשית תקופת האמוראים ועד אמצע תקופת הראשונים.

ההבדל בין תוארי אמוראי ארץ ישראל ואמוראי בבל נעוץ בכך שהסמיכה לא עברה לבבל. על עובדה זו, וכן על תנאים ואמוראים שנזכרו בלא תואר, נאמר בתשובות הגאונים: "גדול מרב רבי, גדול מרבי רבן, גדול מרבן שמו". כלומר התואר 'רב' שייך לתלמיד חכם שאינו סמוך, התואר 'רבי' לחכם סמוך, 'רבן' לנשיא הסנהדרין, ומי שלא ניתן לו תואר גדול מכולם.

תארים מקובלים לרבנים כיום

גאב"ד - הם ראשי התיבות של 'גאון אב בית דין', התואר שהיה מקובל בקהילות אירופה לרב העיר. הגאב"ד בדרך כלל לא היה חבר פעיל בבית הדין למרות תוארו, והכרעתו נדרשה אך ורק במקרים מסובכים במיוחד, או בשאלות עקרוניות בענייני הנהגת הקהילה.
ראב"ד - הם ראשי התיבות של 'ראש אבות בתי דין', התואר שניתן לראש מערכת הדיינות של הקהילה או העיר.
אבדק"ק - תואר המקובל בקהילות אחדות תואר זה הוא ראשי התיבות של 'אב בית דין דקהילה קדושה', גם זה תואר כינוי לרב העיר בפועל, והוא שקול לתואר "גאב"ד".

בימינו, משתמשים בתארים אלה כמה אדמו"רים העומדים בראש קהילות חסידיות שראשיתם ברבנות ערים באירופה, לדוגמה: רבי יוחנן סופר גאב"ד ערלוי, אדמו"ר באבוב הנושא בתואר אבדק"ק באבוב, ועוד. רבנים של קהילות גדולות באירופה משתמשים אף הם בתואר גאב"ד, כגון גאב"ד אנטוורפן.

הרב - תואר הבא לפני שמו של רב עיר, ראש ישיבה וכדומה.
רבי - תואר הבא לפני שמו של אדמו"ר.

הרה"ג (הרב הגאון) - את הרבנים שיש להם ידיעה מיוחדת בתלמוד ובפוסקים, שציבורים גדולים מאוד מקבלים את סמכותם, נהוג לכנות בתואר הרה"ג. כיום נהוג לכנות בתואר זה כל אברך תלמיד חכם ולאו דווקא מנהיג קהילה או פוסק הלכה.
הרה"ח (הרב החסיד) או הגה"ח (הגאון החסיד) - תואר מקובל בקהילה החסידית (הרה"ח לאדם מן השורה והגה"ח לרב).
הרה"צ (הרב הצדיק) או הגה"צ (הגאון הצדיק) - כך מכנים את הרבנים הידועים שמפורסמים בעיקר בעבודת ה', מידות ומוסר, למשל משגיחים בישיבות, או צדיקים שאינם אדמו"רים או לעיתים גם אדמו"רים עצמם כשמזכירים אותם בשמם הפרטי כמו גם בנים של אדמו״רים שמכונים ע״פ רוב הרה״צ. אלו המפורסמים גם כתלמידי חכמים מכונים בתואר הגה"צ.
כ"ק או כבו"ק (כבוד קדושת) - תואר הניתן לאדמו"רים בלבד, בעיקר לאדמו"רים בחסידויות גדולות.
הרה"ק (הרב הקדוש) - תואר חשוב יותר מ'הרה"צ'. בדרך כלל ניתן רק לנפטרים.
מרן - מארמית, "אדוננו" - תואר כבוד לרב מובהק. הידוע ביותר בתואר זה הוא הרב יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך.
הרב או הרבי (ללא ציון שם הרב) - כינוי של ציבור כלשהו למורה הדרך ההשקפתי וההלכתי שלו. לדוגמה: בחלק מהציבור הדתי-לאומי הכוונה לרב קוק, ובחלק אחר לרב יוסף דב סולובייצ'יק. בציבור החרדי זכו לתואר זה (במשמעות של מורה דרך) רבנים כמו הרב משה יהושע יהודה ליב דיסקין והרב יצחק זאב סולובייצ'יק (בנו הבכור של ר' חיים), מכיוון שהיו שניהם מבריסק בליטא, כל אחד בדורו כונה "הרב מבריסק". הרבי מנחם מנדל שניאורסון מפורסם בתור "הרבי". לעיתים הכוונה יכולה להיות גם לראש הישיבה המקומי, וכו'.
חכם - כינוי לרב, במיוחד בקהילות של יהדות ארצות האסלאם. לדוגמה: חכם באשי.
רשכבה"ג (רבן של כל בני הגולה) - תואר לגדולי הדור המרכזיים.
רבנו- כינוי לרצי"ה, ולפעמים לרבי נחמן מברסלב.

לקריאה נוספת

הרב אברהם אורנשטיין, אנציקלופדיה לתוארי כבוד בישראל, תל אביב: הוצאת נצח, 1960

קישורים חיצוניים

"תּוֹאֲרֵי כָבוֹד", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמודים 229–231, באתר היברובוקס
סמיכה וסמכות, מאמר באתר "דעת"

@@ שורה 9: / שורה 9: @@
 * '''רבנא''' - ממשפחת [[ראש הגולה]] בבבל. בדומה ל"רבן".
 * '''גאון''' - תואר שניתן לראשי ישיבות [[ישיבת סורא|סורא]] ו[[ישיבת פומבדיתא|פומבדיתא]] בתקופת ה[[גאונים]]. עם זאת הרב היה נקרא בתוספת התואר "רב" לפני שמו (לדוגמה: הרס"ג - רב [[סעדיה גאון]]). השם "גאון" הוא קיצור של "ראש ישיבת גאון יעקב", והתואר ניתן לראשי שתי הישיבות החשובות ב[[בבל]] ([[ישיבת סורא]] ו[[ישיבת פומבדיתא]]), שהיוו את מרכז התורה העולמי באותה תקופה. הסבר דרשני לשם גאון הוא שה[[גימטריה]] של השם (60) באה לרמז שהגאון שולט בששים [[מסכת|מסכתות]] ה[[תלמוד|ש"ס]].
+*'''חבר''' - תואר שניתן על ידי [[ישיבת ארץ ישראל (ימי הביניים)|ישיבת ארץ ישראל]] בתקופת הגאונים, למי שנסמך לדיינות. התואר ניתן גם לתומכי הישיבה המובהקים בארצות השונות.
+*'''אלוף''' - תואר שניתן על ידי ישיבות סורא ופומבדיתא בתקופת הגאונים למי שנסמך לרבנות ולתומכי הישיבה המובהקים, מקביל לתואר "חבר" שניתן על ידי ישיבות ארץ ישראל.
+*'''ראש כלה''' - ראש שורה. הישיבות בבבל היו סדורות שורות שורות, ולכל שורה היה ראש שכונה "ראש כלה".
+*'''ראש סדר -''' בארמית "ריש סידרא". כינוי לראש ישיבה בבבל ובארצות הים התיכון, מראשית תקופת האמוראים ועד אמצע תקופת הראשונים.
 ההבדל בין תוארי אמוראי ארץ ישראל ואמוראי בבל נעוץ בכך שהסמיכה לא עברה לבבל. על עובדה זו, וכן על תנאים ואמוראים שנזכרו בלא תואר, נאמר בתשובות ה[[גאונים]]: "גדול מרב רבי, גדול מרבי רבן, גדול מרבן שמו". כלומר התואר 'רב' שייך לתלמיד חכם שאינו [[סמיכה לרבנות|סמוך]], התואר 'רבי' לחכם סמוך, 'רבן' לנשיא ה[[סנהדרין]], ומי שלא ניתן לו תואר גדול מכולם.