למה שהעם יבחר את השופטים?

למה שהעם יבחר את השופטים?

מידע כללי
מאת	שמחה רוטמן
סוגה	פוליטיקה
הוצאה
הוצאה	סלע מאיר
תאריך הוצאה	2023
מספר עמודים	119
עורך	הלל גרשוני
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	997012281022805171

למה שהעם יבחר את השופטים? הוא ספרו השני של הפוליטיקאי הישראלי שמחה רוטמן. הספר נכתב ופורסם לאחר שנבחר רוטמן לכהן כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ומקדם חקיקה לשינוי השיטה לבחירת השופטים בישראל. הספר נערך על ידי הלל גרשוני ויצא לאור בהוצאת "סלע מאיר", בסדרת "פנס כיס" של ההוצאה.

תוכן הספר

את ההקדמה לספר כתב פרופ' ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה. הוא פורש בה את התנגדותו לכך שהשופטים יבחרו שופטים, הדנים בסוגיות ערכיות ועקרוניות. אומן משתמש ביסודות מתורת המשחקים, תחום התמחותו, כדי להסביר מדוע לשלושת השופטים בוועדה יש כוח רב יותר ממספרם היחסי. בנוסף כותב אומן בהקדמה כי לדעתו חברי לשכת עורכי הדין נמצאים בניגוד עניינים מול השופטים, וטוען שאין להם יתרון על פני האזרחים האחרים בסוגיות העקרוניות שבהן עוסק בית המשפט העליון, ולכן יש להוציאם מהוועדה למינוי שופטים.

בספר עצמו מציג רוטמן את המניע שלו לשינוי שיטת מינוי השופטים: ה"מחטף", כלשונו, של נשיא בית המשפט העליון אהרן ברק, שהכניס את בית המשפט לשדה הפוליטי, לקול מחאותיו של קודמו בתפקיד, משה לנדוי, ושורה של החלטות שבהן בית המשפט התערב בנושאים פוליטיים וגרם, לשיטת רוטמן, נזק רב לאזרח הקטן ול"משילות" של הממשלה והכנסת.

הוא מצטט את אזהרתו של השופט לנדוי מפני ירידת קרנו של בית המשפט העליון בעיני הציבור:

המחיר יהיה כבד והוא גלוי וידוע מראש: ירידת בית המשפט לזירת מחלוקות פוליטיות המפלגות את הציבור, וכתוצאה מזה כרסום באמון שהציבור הנאמן למדינה, על כל שכבותיו, רוחש לבית המשפט, אותו אמון שהוא לכל הדעות יסוד מוסד למעמדה של מערכת ארבעה בתי המשפט במדינה ובראשה בית המשפט העליון.

רוטמן מתאר את בית המשפט כ"חצר מלוכה ביזנטית" שבה השופטים ממנים את קרוביהם ומקורביהם, וגורמים לשכפול של דעה אחידה, אקטיביסטית, המנותקת מעמדותיו של הציבור הרחב. רוטמן יוצא גם נגד שיטת הסניוריטי, לפיה השופט העליון הוותיק ביותר מתמנה לנשיא בית המשפט העליון, ומסביר מדוע לדעתו יש לבטל אותה.

הספר כולל סקירה קצרה של שיטות לבחירת שופטים במדינות העולם, ממנה עולה שישראל הינה מדינה חריגה בכך שיש בה וטו לשופטים על בחירת שופטים. רוטמן מציע מגוון של הצעות לשינוי השיטה, החל מבחירות למינוי השופטים, כמקובל במרבית מדינות ארצות הברית, דרך בחירה של הכנסת, הממשלה או שילוב שלהן, ועד לשינוי של הוועדה לבחירת שופטים, כך שינתן בה דגש לנבחרי הציבור ולממשלה, בעוד השופטים ועורכי הדין יתפקדו כמשקיפים בלבד.

רוטמן כולל בספר גם דיון ביתרונות ובחסרונות של שימוע ציבורי לבחירת שופטים, ושל מנגנוני איזון נוספים שימנעו ניצול לרעה של שיטת בחירת השופטים. הספר כולל גם פרק של תשובות לשאלות נפוצות.

ביקורות

המשפטן מרדכי קרמניצר כתב על הספר כי הוא "בנוי על הנחת מוצא מוטעית", מציג "תיאור מעוות של המציאות" ושופע בטענות לא נכונות וב"טענות שוא מופרכות ופוגעניות". במאמר הציג קרמניצר הפרכה לטענת הספר כי השופט משה לנדוי היה "אבי האסכולה האנטי-ברקית". לטענת קרמניצר, רוטמן עצמו שומט את הקרקע מתחת לרעיון המרכזי של הספר כאשר הוא קובע שלרוב חברי הכנסת "אין עניין או ידע" כדי לבחור שופטים.

מבקר התקשורת אבישי עברי כתב: ”"למה שהעם יבחר את השופטים?" הוא הפניה הבהירה, המנומקת, המפורטת והמכבדת ביותר שפנה אי פעם פוליטיקאי ישראלי לאזרחי המדינה ביחס להצעת חוק. אם אי פעם הייתה תמיכתם של אזרחים בישראל בחוק כלשהו מבוססת על חשיבה, העמקה ושיקול דעת – ולא על מסעות פרסום צעקניים וריקים, הרי שזאת הפעם הזו.”

קישורים חיצוניים

• חי שמואל, ביקורת על הספר באתר מידה