ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם

ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם הוא ארגון יהודי שפעל בראשית המאה ה-19 באמסטרדם. מטרתו של הארגון הייתה איסוף כספים עבור אנשי היישוב הישן. הארגון התחיל כמקבילה אשכנזית לארגון שניהל את הקהילה הספרדית, "ועד פקידי קושטא" באיסטנבול.

את הארגון הוביל הבנקאי ההולנדי צבי הירש להרן, שפעל לייעול שיטות הגבייה. להרן שיפר את מוסד השליחים, בפועלו למיסוד שיטה להעברת כספים ישירה מהקהילות באמסטרדם לתושבי ארץ ישראל. בעזרת שיטות מינהל וחשבונאות שאימץ מבנק "הולנד את להרן". הארגון פעל על ידי קבלת התחייבויות מסודרות מהקהילות השונות, בניית תקציב שנתי ויצירת מפתח לחלוקת הכספים בארץ-ישראל. הוא יצר מנגנון ריכוזי יעיל ולא התיר גיוס כספים על ידי שד"רים עצמאיים, כפי שהיה המצב לפני כן.

מערכת גיוס הכספים היעילה והריכוזית הביאה לריכוז עוצמה רבה בידיו של להרן, שניצל זאת כדי להשפיע על היישוב בענייני חברה, כלכלה, חינוך, סעד וייעוד הכספים בארץ. להרן היה שמרן, שהתנגד בתוקף לתנועת ההשכלה, והיה אחד מיריביו החריפים של משה מונטיפיורי במאבק על עיצוב דמותה של ירושלים והתנגד לקשריהם של הפרושים עמו. בין השאר, התנגד בתוקף להקמתו של בית חולים יהודי בירושלים, שכן חשש מהשפעתו של רופא יהודי שהתחנך באוניברסיטה אירופית על הקהילה הירושלמית.

לאחר מותו ב-1853 המשיכו שני אחיו בדרכו, אך השפעתם הלכה ונחלשה עם התחזקות מגמת הפיצול בציבור האשכנזי.

השפעת הארגון על היישוב היהודי בירושלים

הקו המרכזי של הארגון היה תמיכה אישית ביהודים לומדי תורה בארץ ישראל. לפיכך לא הסכים להקצות כספים למטרות החורגות מקיום אישי, כלומר כספים המיועדים למפעלים קהילתיים, להשקעה ברכש קרקע או רכוש משותף (ובכלל זה שלל את בניין בית הכנסת החורבה). להרן לא הסכים לתמוך ב"בעלי מלאכה" שהתפרנסו ממקצוע, אלה, כך טען, יכולים להתפרנס ממלאכה גם בחו"ל. דבר זה בא בסתירה למאמציו של מונטיפיורי ל"פרודוקטיביזציה" כלומר להפוך את הציבור היהודי לציבור יצרני, שיתפרנס מעבודה. להרן ביקש להגביל את העלייה לארץ ולפקח עליה כיוון שכמות ה"חלוקה" הייתה מוגבלת ועלייה בלתי-מוגבלת הצריכה או צמצום החלוקה שמקבלים התושבים או הגדלת מקורות הגיוס. סביב שנת ת"ר (1840) היה גידול בעלייה לא מבוקרת ולהרן השפיע על בנו של החת"ם סופר שיוציא נגד העולים החדשים דין רודף כיוון שהם מסכנים בפועל את מקורות המחייה של תושבי ירושלים מקבלי החלוקה, דבר המצביע על רצינות כוונתו ולא על דרישה אמיתית לפגוע בעולים.

מדברי להרן ניתן להבין את תפיסתו החד-משמעית ביחס לכספי החלוקה:

ומה שנותנים לבעלי מלאכות הוא בוודאי דבר שאין לו שחר, בעל מלאכה ילך למדינה בחו"ל, שירוויח שם פרנסתו. ותחלת ייסוד הקופות לא"י [ארץ ישראל] לא הי'ה כי אם לשם לומדי תורה... כל עוד רוחי בי לא יעלה רופא לירושלים ולא יבוא בה מורה לשונות.

— מורגנשטרן, השיבה לירושלים עמודים 286, 308

פולמוס הדוחות הכספיים

בשנות ה-40 של המאה ה-19, עקב התעוררות הרפורמה בקרב היהודים החלו עיתונים יהודיים בגרמניה לדרוש מלהרן שיפרסם את הדוחות הכספיים של הארגון. זאת עקב אידאולוגיה של היהודים הרפורמים שחדלה לראות ביישוב ארץ ישראל ערך וראתה ביהודים אזרחים נאמנים למדינתם, בנוסף אימצו היהודים את ערכי הליברליזם ותבעו להבין מה נעשה בכספם. הדרישה באה גם כדי להתכסות באיצטלה לגיטימית להימנעות מתשלום שהעיק מאוד על הקהילות היהודיות. בנוסף, התסיס את היהודים הרפורמים אברהם שלמה זלמן צורף (ראש"ז), מראשי הפרושים בירושלים, מתומכי הפרודוקטיביזציה ומתנגדו החריף ביותר של להרן. להרן, שחי ב"עולם הישן" לא הבין בתחילה את כוחה של העיתונות ואת עוצמת הדרישה וביטל אותה. את עמדתו פרסם בארבעה קונטרסים שנקראו "אמת מארץ" והופצו בקרב הקהילות היהודיות דרך בתי הכנסת. אולם לאחר תקיפה חוזרת ונשנית נאלץ לפרסם מאמר התנצלות, אך לא פרסם את הדוחות. רק לאחר מותו פרסמו אחיו עקיבא להרן ובניו את דוחות הארגון, אך זאת לאחר שחברי התנועה הרפורמית בגרמניה חדלו מלשלם לארגון.

ראו גם

• שד"ר
• מסע המושבות

לקריאה נוספת

• השיבה לירושלים - חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה ה-19. אריה מורגנשטרן, הוצאת שלם , ירושלים ה'תשס"ז .
• אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם תקפט (1829), י' קפלן.
• יוסף ברמסון, למען ציון - תולדות פקידים ואמרכלים בעד ארץ-ישראל בהולנד, ירושלים, תשל"ט.
• פותחי התקוה מירושלים לפתח תקוה, ג' קרסל, הוצאת יד בן צבי, תשל"ו.