מיכאיל חודורקובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאיל חודורקובסקי. 2013

מיכאיל בוריסוביץ' חודורקובסקירוסית: Михаи́л Бори́сович Ходорко́вский; נולד ב-26 ביוני 1963), הוא איש עסקים, פובליציסט ופעיל פוליטי רוסי, היה אחד מהאוליגרכים הרוסים.

בשנים 1997-2004 היה מייסד ומנכ"ל חברת הנפט "יוקוס". נאסר ב-25 באוקטובר 2003 על ידי רשויות החוק הרוסיות והואשם בגניבת והעלמת מס. בעת מאסרו הוא היה אחד האנשים העשירים ביותר בעולם והונו הוערך בסך של 15 מיליארד דולרים. ב-2005 הואשם על ידי בתי המשפט הרוסיים ונשלח למעצר. יוקוס פשטה את הרגל בתהליך ובשנים 2010-2011 נוספו סעיפי אישום נוספים שהביאו להארכת תקופת מאסרו והוא שהה במאסר 10 שנים ו-10 חודשים.

החלטת בתי המשפט הרוסיים הייתה מקור לביקורת ציבורית מקומית ובינלאומית והוא הוכרז על ידי רבים כאסיר פוליטי, שנעצר בהוראת הקרמלין על מנת למנוע אפשרות כי חודורקובסקי יתמודד למשרת נשיא רוסיה בבחירות. ארגון אמנסטי הבינלאומי העניק לו מעמד של אסיר מצפון, לו ולשותפו פלטון לבדב, שנאסר עמו. במאי 2011 בית הדין האירופי לזכויות אדם הודה כי נעשה שימוש לא חוקי בהליכי מעצרו של חודורקובסקי אך בית המשפט לא ראה סימנים למניעים פוליטיים.

ב-12 בנובמבר 2013 חודורקובסקי הגיש בקשה רשמית לנשיא רוסיה לחנינה. ב-19 בדצמבר הודיע ולדימיר פוטין כי חודורקובסקי ישוחרר ולמחרת בבוקר פוטין כבר חתם על צו חנינה וחודורקובסקי שוחרר ממעצרו, הועבר למטוס גרמני והוטס לברלין. לאחר שחרורו הוא עבר עם משפחתו לשווייץוהקים מספר חברות בז'נבה כשהוא הוערך בסכום של 100 מיליון דולרים. ב-2016 עבר להתגורר בלונדון. אף שהצהיר תחילה כי יעסוק בנושאים חברתיים ולא יעסוק בפוליטיקה, הוא הודה כי לא איבד תקווה לרוץ כמועמד בבחירות לנשיאות רוסיה.

בדצמבר 2015 שוב נפתחו נגדו חקירות כאשר הודיעה ועדת החקירות של רוסיה כי היא בודקת את מעורבותו של חודורקובסקי ברצח ראש עיריית נפטיוגאנסק ולדימיר פטוחוב ב-1998.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאיל חודורקובסקי נולד ביוני 1963 במוסקבה. עד 1971 התגוררה המשפחה בדירה שיתופית ולאחר מכן עברו חדירה משלהם. הוא למד בבית הספר 277 (כיום גימנסיה 1503) והצטיין בכימיה ומתמטיקה

בשנת 1981 החל ללמוד כימיה במכון לטכנולוגיה וסיים אותו בשנת 1986. לאחר סיום הלימודים הוא היה במנגנון הקומסומול. עם תחילת מדיניות הפרסטרויקה החל לעסוק בפעילות עסקית בתחומים שונים.

אחרי התפרקות ברית המועצות החלה ממשלת רוסיה בהפרטה אינטנסיבית. מיכאיל חודורקובסקי היה אחד מאותם אנשי עסקים שניצלו את המצב החדש והמיוחד ששרר ברוסיה באותה תקופה, ובמהלך פיננסי מבריק רכש את השליטה על ענקית הנפט "יוקוס".

מאסרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 נחשב חודורקובסקי לאיש העשיר באירופה, הונו הוערך על ידי המגזין "פורבס" בכ-15.7 מיליארד דולר. בקיץ 2003 הוא נעצר באיומי נשק והורשע בעבירות של הלבנת הון והעלמות מס. תנאי מעצרו של חודורקובסקי היו קשים והוא החל לסבול מבעיות בריאותיות. בתקופת מעצרו ביצעה המשטרה פשיטות רבות על משרדי חברת יוקוס והחרימו מסמכים ומחשבים ואף על בית היתומים שניהלו הוריו של חודורקובסקי. פרקליטיו של חודורקובסקי יצאו בקריאות לקהילה הבינלאומית וניסו לרתום את מנהיגי העולם למה שכינו מאסר פוליטי. חודורקובסקי נידון ל-9 שנות מאסר בפועל. ולאחר ערעור הופחת מאסרו ל-8 שנים. תומכיו טוענים כי הוא נרדף על ידי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על רקע פעילותו האופוזיציונית הכוללת מימון מפלגות ורשתות תקשורת אופזיציונריות. כמו כן נפוצו שמועות על רצונו להתמודד לנשיאות רוסיה. סיבה משוערת נוספת למאבק היא ניסיונו למכור את רוב האחזקות של חברתו לחברות אמריקאיות כנגד מדיניותו הריכוזית של הנשיא פוטין. לחודורקובסקי שלושה שותפים יהודים אשר הספיקו לעלות לישראל בטרם מעצר, והם לאוניד נבזלין, ולדימיר דובוב ומיכאיל ברודנו. השלושה מנהלים יחד את עסקיהם מישראל לנוכח צו מעצר של האינטרפול שהוצא נגדם בגין עבירות שביצעו לכאורה ברוסיה.

בדצמבר 2010 בית משפט במוסקבה הרשיע אותו בגניבה של מיליוני טונות של דלק והוא נשפט ל-14 שנות מאסר. לאחר ערעור העונש הופחת ל-13 שנים החל מתחילת המעצר הראשון בשנת 2003. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל הכריז עליו ב-2011 כעל אסיר מצפון, יחד עם שותפו, פלטון לבדב, מייסד בנק מנאטפ ולשעבר יו"ר דירקטוריון קבוצת מנאטפ, ששהה 11 שנים במאסר במושבת עונשין במחוז ארכנגלסק, צפון רוסיה ושוחרר ב-24 בינואר 2014, על פי דרישת בית המשפט העליון של רוסיה.

שחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בדצמבר 2013 הודיע נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על מתן חנינה קרובה למיכאיל חודורקובסקי שצפוי היה להשתחרר באוגוסט 2014. פרשנים פוליטיים טענו שזוהי עוד דרך של נשיא רוסיה להדוף את טענות האופוזיציה על כינון שיטת נשיאותו השוללת את חופש הביטוי ברוסיה ומהווה סתירה מוחלטת לחופש האדם וחירותו ביקורת שספג במקביל גם מהקהילה הבינלאומית לאחר הכנסתו לכלא של חודורקובסקי. חודורקובסקי שוחרר למחרת מכלאו והוטס לגרמניה.

פעילותו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למן רגע שחרורו, חודורקובסקי לא חדל לבקר את שלטון פוטין וב-9 במרץ 2014 אף נאם בפני מפגינים בקייב. בספטמבר אותה שנה הכריז על שיבה לחיים הפוליטיים והצהיר כי על האופוזיציה הרוסית להיערך לבחירות הפרלמנטריות ברוסיה בשנת 2016. בספטמבר 2014 הכריז חודורקובסקי על הקמתה מחדש של תנועת "רוסיה הפתוחה" (Открытая Россия), ארגון פוליטי שעמד בראשו בשנים 2003-2001.

מתגורר בלונדון לאחר שעבר לשם מקנטון סנט גאלן בשווייץ.

חייו האישיים ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריו היו בוריס מויסייביץ' (יליד 1933) ומרינה פיליפובנה (1934 - 2014), כימאים ומהנדסים בהכשרתם שעבדו במפעל "קליבר" שייצר מכשירי מדידה. סבו מצד האם היה בתקופת הצאר איש עסקים שניהל מפעל, אך זה נלקח ממנו עם פרוץ מהפכת אוקטובר.

נשוי בפעם השנייה לאינה ולנטינובנה מאז 1991. בעבר היה נשוי לילנה דוברובולסקאיה, ממנה יש לו בן, פאבל (יליד 1985, חי בארצות הברית. ב-2009 נולדה לו בת, דיאנה).

את אשתו השנייה, אינה ולנטינובנה חודורקובסקאיה (ילידת 1969), הכיר במסגרת עבודתו בבנק מנאטפ. ממנה יש לו בת (אנסטסיה, ילידת 1991) ושני תאומים (איליה וגל, ילידי 1999).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דייוויד א. הופמן, האוליגרכים - המיליארדרים החדשים של רוסיה, ספריית מעריב, 2005. לפי אינדקס בעמ' 527
  • מרטין סיקסמית, הנפט של פוטין: המאבק על עתידה של רוסיה, בן שמן: מודן, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P vip.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.