מיכאיל חודורקובסקי
 | |
| לידה |
26 ביוני 1963 (בן 63) מוסקבה, ברית המועצות  |
|---|---|
| מדינה |
ברית המועצות, רוסיה |
| מקום מגורים |
לונדון |
| השכלה | |
| בת זוג |
Inna Hodorkovska |
| ילדים |
פאבל חודורקובסקי, Anastasia Khodorkovskaya |
| מספר ילדים |
4 |
| פרסים והוקרה |
|
|
khodorkovsky | |
  | |
מיכאיל בוריסוביץ' חודורקובסקי (ברוסית: Михаи́л Бори́сович Ходорко́вский; נולד ב-26 ביוני 1963), הוא איש עסקים, פובליציסט ופעיל פוליטי רוסי ממוצא יהודי, היה אחד מהאוליגרכים הרוסים.
בשנים 1997–2004 היה מייסד ומנכ"ל חברת הנפט "יוקוס". נאסר ב-25 באוקטובר 2003 על ידי רשויות החוק הרוסיות והואשם בגנבת והעלמת מס. בעת מאסרו הוא היה אחד האנשים העשירים ביותר בעולם והונו הוערך בסך של 15 מיליארד דולרים. ב-2005 הואשם על ידי בתי המשפט הרוסיים ונשלח למעצר. יוקוס פשטה את הרגל בתהליך ובשנים 2010–2011 נוספו סעיפי אישום נוספים שהביאו להארכת תקופת מאסרו והוא שהה במאסר 10 שנים ו-10 חודשים.
החלטת בתי המשפט הרוסיים הייתה מקור לביקורת ציבורית מקומית ובינלאומית והוא הוכרז על ידי רבים כאסיר פוליטי, שנעצר בהוראת הקרמלין על מנת למנוע אפשרות כי חודורקובסקי יתמודד למשרת נשיא רוסיה בבחירות. ארגון אמנסטי הבינלאומי העניק לו מעמד של אסיר מצפון, לו ולשותפו פלטון לבדב, שנאסר עמו. במאי 2011 בית הדין האירופי לזכויות אדם הודה כי נעשה שימוש לא חוקי בהליכי מעצרו של חודורקובסקי אך בית המשפט לא ראה סימנים למניעים פוליטיים[1].
ב-12 בנובמבר 2013 חודורקובסקי הגיש בקשה רשמית לנשיא רוסיה לחנינה. ב-19 בדצמבר הודיע ולדימיר פוטין כי חודורקובסקי ישוחרר ולמחרת בבוקר פוטין כבר חתם על צו חנינה וחודורקובסקי שוחרר ממעצרו, הועבר למטוס גרמני והוטס לברלין. לאחר שחרורו הוא עבר עם משפחתו לשווייץ והקים מספר חברות בז'נבה. הונו בשלב זה הוערך בסכום של 100 מיליון דולרים. ב-2016 עבר להתגורר בלונדון. אף שהצהיר תחילה כי יעסוק בנושאים חברתיים ולא יעסוק בפוליטיקה, הוא הודה כי לא איבד תקווה לרוץ כמועמד בבחירות לנשיאות רוסיה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חודורקובסקי נולד במוסקבה שברוסיה הסובייטית. אביו היה יהודי ואימו ממשפחה נוצרית-רוסית-אורתודוקסית[2]. עד 1971 התגוררה המשפחה בדירה קהילתית ולאחר מכן עברו לדירה משלהם. הוא למד בבית הספר 277 (כיום גימנסיה 1503) והצטיין בכימיה ומתמטיקה.
בשנת 1981 החל ללמוד כימיה באוניברסיטה הרוסית לטכנולוגיה כימית ע"ש מנדלייב וסיים אותה בשנת 1986. לאחר סיום הלימודים הוא היה במנגנון הקומסומול. עם תחילת מדיניות הפרסטרויקה, ב-1987 החל לעסוק בפעילות של יבוא ויצוא.
עלייתו כאוליגרך
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1989, באמצעות הון שהרוויח בעסקיו הראשונים, הקים עם שותפים את קבוצת "מנאטפ" שכללה בנק והשקעות נוספות. במקביל החל היצירת קשרים פוליטיים הוא מונה ליו"ר קרן ההשקעות לסיוע לתעשיית הדלק והנפט ב-1992, וסגן שר משרד הדלק והאנרגיה לתקופה קצרה ב-1993. אחר כך שימש ומנכ"ל חברת "רוספרום", חברת השקעות והחזקות שהוקמה כדי לנהל את הפורטפוליו קבוצת "מנאטפ" שכלל כ-30 חברות תעשייתיות גדולות (עם 140,000 עובדים)[2].
בשנת 1995 בנק "מנאטפ" היה אחד הבנקים המסחריים שהתמודדו על רכישת חברת הנפט הממשלתית "יוקוס" - ובאופן שנוי במחלוקת גם ניהלה את מכרז המכירה שלה[2]. "מנאטפ" הפכה לבעלים של 78% ממניות "יוקוס" תמורת 350 מיליון דולר, בעקבות מכירה פומבית דו-שלבית בדצמבר 1995 וחודורקובסקי הפך למנכ"ל שלה, ומשנת 1997, גם ליו"ר שלה[3]. שותפיו של חודורקובסקי בקבוצת "מנאטפ" היו ליאוניד נבזלין, מיכאיל ברודנו, ולדימיר דובוב ופלטון לבדב, שגם הפכו תוך שנים ספורות למיליארדרים. לאחר ש"יוקוס" החלה להיסחר בבורסה לפי שווי של 9 מיליארד דולר[3]. נבזלין מונה לסמנכ"ל "יוקוס" וברודנו למנכ"ל של עסקי הזיקוק והשיווק[4].
"יוקוס", כמו רוב חברות האנרגיה הרוסיות האחרות, הושפעה קשות מהמיתון הכלכלי בעקבות המשבר הפיננסי באסיה ב-1997, והעמקת המשבר הכלכלי לאחר משבר הרובל ב-1998, שבמהלכו הפך בנק "מנאטפ" לחדל פירעון[5]. עם זאת, "יוקוס" התאוששה מהר מאוד ובמהלך השנים הבאות, הפכה לאחת מחברות הנפט הגדולות ברוסיה, לאחת מחברות הנפט הלא-מדינתיות הגדולות בעולם, אך באופן משמעותי יותר, למובילה ברפורמה בממשל תאגידי ובשקיפות תאגידית ברוסיה, כאשר חודורקובסקי נתפס כרפורמטור פרו-דמוקרטי שדגל בשיתוף פעולה בינלאומי ונגד שחיתות ברוסיה[6].
בשנת 2001 שילמה החברה דיבידנד של 500 מיליון דולר, בשנת 2002 - 700 מיליון דולר ובשנת 2003 הוערך תשלום הדיבידנד המתוכנן ב-3 מיליארד דולר. מחיר המנייה שלה צמח במהירות: ב-2001 ב-191%, וב-2001 ב-81.5%. היא החלה בהתרחבות בינלאומית, ורכשה 49% ממניות חברת "טרנספטרול" בסלובקיה ו-53% ממניות "מיזיקו נפטא" בליטא. ב-2002 הקימו ארבע חברות - יוקוס, לוקויל, TNK ו-Sibneft - קונסורציום לבניית צינור ממערב סיביר למורמנסק[3].
מאסרו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2003 נחשב חודורקובסקי לאיש העשיר באירופה, הונו הוערך על ידי המגזין "פורבס" בכ-15.7 מיליארד דולר. בקיץ 2003 הוא נעצר באיומי נשק והורשע בעבירות של הלבנת הון והעלמות מס. תנאי מעצרו של חודורקובסקי היו קשים והוא החל לסבול מבעיות בריאותיות. בתקופת מעצרו ביצעה המשטרה פשיטות רבות על משרדי חברת יוקוס והחרימה מסמכים ומחשבים ואף על בית היתומים שניהלו הוריו של חודורקובסקי. פרקליטיו של חודורקובסקי יצאו בקריאות לקהילה הבינלאומית וניסו לרתום את מנהיגי העולם למה שכינו מאסר פוליטי. בנובמבר 2003 הודיע חודורקובסקי כי הוא מתפטר מתפקיד מנכ"ל "יוקוס" כדי שלא לפגוע בחברה ובעובדיה, אף שלטענתו הוא חף מפשע[7]. באותה עת שלושת השותפים היהודים שלו, ולדימיר דובוב, מיכאיל ברודנו וליאוניד נבזלין ברחו לישראל וקיבלו מקלט[8]. השלושה המשיכו לנהל יחד את עסקיהם מישראל[9], לנוכח צו מעצר של האינטרפול שהוצא נגדם בגין עבירות שביצעו לכאורה ברוסיה[10]. בפברואר 2004 הודיעו השלושה כי הם מוכנים למסור את מניותיהם ב"יוקוס" לממשלת רוסיה כדי לשחרר את חודורקובסקי[11].
חודורקובסקי נידון ל-9 שנות מאסר בפועל[12]. ולאחר ערעור הופחת מאסרו ל-8 שנים. תומכיו טוענים כי הוא נרדף על ידי נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על רקע פעילותו האופוזיציונית הכוללת מימון מפלגות ורשתות תקשורת אופוזיציונריות. כמו כן נפוצו שמועות על רצונו להתמודד לנשיאות רוסיה. סיבה משוערת נוספת למאבק היא ניסיונו למכור את רוב האחזקות של חברתו לחברות אמריקאיות כנגד מדיניותו הריכוזית של הנשיא פוטין.
בדצמבר 2010 בית משפט במוסקבה הרשיע אותו בגנבה של מיליוני טונות של דלק והוא נשפט ל-14 שנות מאסר. לאחר ערעור העונש הופחת ל-13 שנים החל מתחילת המעצר הראשון בשנת 2003[13]. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל הכריז עליו ב-2011 כעל אסיר מצפון, יחד עם שותפו, פלטון לבדב, מייסד בנק מנאטפ ולשעבר יו"ר דירקטוריון קבוצת מנאטפ, ששהה 11 שנים במאסר במושבת עונשין במחוז ארכנגלסק, צפון רוסיה ושוחרר ב-24 בינואר 2014, על פי דרישת בית המשפט העליון של רוסיה.
שחרורו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-19 בדצמבר 2013 הודיע נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על מתן חנינה קרובה למיכאיל חודורקובסקי שצפוי היה להשתחרר באוגוסט 2014. פרשנים פוליטיים טענו שזוהי עוד דרך של נשיא רוסיה להדוף את טענות האופוזיציה על כינון שיטת נשיאותו השוללת את חופש הביטוי ברוסיה ומהווה סתירה מוחלטת לחופש האדם וחירותו ביקורת שספג במקביל גם מהקהילה הבינלאומית לאחר הכנסתו לכלא של חודורקובסקי. חודורקובסקי שוחרר למחרת מכלאו והוטס לגרמניה[14].
בדצמבר 2015 שוב נפתחו נגדו חקירות, כאשר ועדת החקירות של רוסיה הודיעה כי היא בודקת את מעורבותו של חודורקובסקי ברצח ראש עיריית נפטיוגנסק ולדימיר פטוחוב ב-26 ביוני 1998.
פעילותו הפוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]למן רגע שחרורו, חודורקובסקי לא חדל לבקר את שלטון פוטין וב-9 במרץ 2014 אף נאם בפני מפגינים בקייב. בספטמבר אותה שנה הכריז על שיבה לחיים הפוליטיים והצהיר כי על האופוזיציה הרוסית להיערך לבחירות הפרלמנטריות ברוסיה בשנת 2016. בספטמבר 2014 הכריז חודורקובסקי על הקמתה מחדש של תנועת "רוסיה הפתוחה" (Открытая Россия), ארגון פוליטי שעמד בראשו בשנים 2003-2001.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוריו היו בוריס מויסייביץ' (יליד 1933) ומרינה פיליפובנה (1934–2014), כימאים ומהנדסים בהכשרתם שעבדו במפעל "קליבר" שייצר מכשירי מדידה. סבו מצד האם היה בתקופת הצאר איש עסקים שניהל מפעל, אך זה נלקח ממנו עם פרוץ מהפכת אוקטובר.
נשוי בפעם השנייה לאינה ולנטינובנה מאז 1991. בעבר היה נשוי לילנה דוברובולסקאיה, ממנה יש לו בן, פאבל, יליד 1985, שחי בארצות הברית.
את אשתו השנייה, אינה ולנטינובנה חודורקובסקאיה (ילידת 1969), הכיר במסגרת עבודתו בבנק מנאטפ. ממנה יש לו בת (אנסטסיה, ילידת 1991) ותאומים (איליה וגל, ילידי 1999).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דייוויד א. הופמן, האוליגרכים - המיליארדרים החדשים של רוסיה, ספריית מעריב, 2005. לפי אינדקס בעמ' 527
- מרטין סיקסמית, הנפט של פוטין: המאבק על עתידה של רוסיה, בן שמן: מודן, 2012.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מיכאיל חודורקובסקי (ברוסית)
מיכאיל חודורקובסקי, ברשת החברתית פייסבוק
מיכאיל חודורקובסקי, ברשת החברתית X (טוויטר)
מיכאיל חודורקובסקי, ביישום טלגרם
מיכאיל חודורקובסקי, ברשת החברתית אינסטגרם
מיכאיל חודורקובסקי, ברשת החברתית VK
מיכאיל חודורקובסקי, סרטונים בערוץ היוטיוב
מיכאיל חודורקובסקי, ברשת החברתית Goodreads- מיכאיל חודורקובסקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מיכאיל חודורקובסקי (1963-), דף שער בספרייה הלאומית- יעקב אילון, ריאיון נדיר עם האויב מספר אחת של פוטין, באתר וואלה, 15 ביוני 2017
- המערב צריך לטפל בבנדיט מהקרמלין – אם יימנע, ישלם על כך ביוקר, באתר TheMarker, 24 במרץ 2022
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Guardian staff reporter, Russia's trial of oil magnate Khodorkovsky not political, court rules, The Guardian, May 31, 2011 (באנגלית)
- 1 2 3 שרה ליבוביץ-דר, הקפיטליסט מיכאיל, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2002
- 1 2 3 שירות פורבס, מיוחד לגלובס, האיש העשיר ביותר ברוסיה, באתר גלובס, 12 במרץ 2002
- ↑ אליהו חסין, חברת יוקוס הדיחה את אחרון המנהלים הבכירים: מיכאל ברודנו, החי בישראל, באתר גלובס, 3 בפברואר 2004
- ↑ בלומברג, מוסקבה, בהתחדש המסחר הרשמי במט"ח במוסקבה, קרס הרובל ב-19% ביום, וב-53% בשבועיים, באתר גלובס, 6 בספטמבר 1998
- ↑ רוסיה ג'רנל דיילי, משחק החיים של מיכאיל חודורקובסקי, באתר גלובס, 23 ביולי 2003
- ↑ יוסי מלמן, מנכ"ל חדש מונה ל"יוקוס" במקום חודורקובסקי, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2003
- ↑ שרון קדמי ואבי וינרב, בכירים יהודים בחב' יוקוס הרוסית ברחו לישראל לאחר מעצרו של חודורקובסקי, באתר גלובס, 3 בנובמבר 2003
- ↑ מנטפ, חברת האחזקות של יוקוס הרוסית, תחסל עסקיה ברוסיה ותגביר נוכחות בישראל, באתר TheMarker, 10 באפריל 2005
נבזלין, ברודנו ודובוב נעזרים בשירותי משרד ייעוץ התקשורת והאסטרטגיה רימון כהן-וובר שנדוויק, באתר TheMarker, 11 באפריל 2005 - ↑ רוסיה ביקשה מהאינטרפול לעצור את ליאוניד נבזלין ובעל מניות נוסף ביוקוס - השוהים בישראל, באתר TheMarker, 25 בינואר 2004
שניים מבעלי מניות יוקוס השוהים בישראל ומבוקשים על ידי האינטרפול - יסעדו היום עם הנשיא בוש בארה"ב, באתר TheMarker, 3 בפברואר 2005 - ↑ מני ארנון, בעלי המניות של יוקוס השוהים בישראל מוכנים למסור אחזקותיהם לממשלת רוסיה כדי לשחרר את חבריהם ממעצר, באתר TheMarker, 16 בפברואר 2004
- ↑ יוסי מלמן, תשע שנות מאסר למיכאיל חודורקובסקי, ראש תאגיד הנפט יוקוס, באתר הארץ, 1 ביוני 2005
- ↑ 6 שנות מאסר נוספות לחודורקובסקי: יישאר כלוא עד 2017, באתר TheMarker, 30 בדצמבר 2010
- ↑ סוכנויות הידיעות, חודורקובסקי שוחרר מהכלא ברוסיה ומיד טס לגרמניה, באתר TheMarker, 20 בדצמבר 2013
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| מאגרי מידע | |
| בקרת זהויות |
|