לאוניד נבזלין
 | |
| נבזלין בשנת 2018 | |
| לידה |
21 בספטמבר 1959 (בן 65) מוסקבה, ברית המועצות |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מקום מגורים | הרצליה פיתוח |
| השכלה | מהנדס תוכנה |
| מקצוע | איש עסקים |
| תפקיד |
חבר מועצת הפדרציה הרוסית (30 בנובמבר 2001–27 במרץ 2003)  |
| בת זוג | טטיאנה גרינברג |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
לאוֹנִיד בּוֹרִיסוֹבִיץ' נֶבְזְלִין (ברוסית: Леони́д Бори́сович Не́взлин; נולד ב-21 בספטמבר 1959) הוא אוליגרך יהודי ישראלי-רוסי, מראשי חברת הנפט לשעבר יוקוס. בעשור השני של המאה ה-21 הוא אופוזיציונר למשטרו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. כאיש עסקים ישראלי, דורג במקום ה-14 ברשימת מאה עשירי ישראל של העיתון "מעריב" לשנת 2010 עם הון בשווי 4.9 מיליארד שקל[1].
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נבזלין נולד במוסקבה שבברית המועצות (רוסיה של ימינו). את השכלתו כמהנדס תוכנה רכש באוניברסיטה רוסית ממלכתית לנפט וגז ע"ש גובקין במוסקבה, והתחיל מייד לעבוד במשרד לגאולוגיה של ברית המועצות. בשנת 1987 הכיר את מיכאיל חודורקובסקי והפך לסגן מנהל המרכז ההנדסי-מדעי לצעירים, שחודורקובסקי הקים. בשנת 1991 סיים את לימודיו באוניברסיטה הרוסית לכלכלה על-שם פלחנוב והתמנה לנשיא בנק מנטפ, אחד הבנקים הפרטיים הראשונים שהוקמו ברוסיה, גם כן על ידי חודורקובסקי. נבזלין המשיך לכהן בבנק בתפקידים בכירים עד 1996. באפריל 1996 התמנה לתפקיד סגן נשיא חברת הנפט יוקוס, שהייתה בבעלות בנק מנטפ. נבזלין וחודורקובסקי נמנו על פמלייתו הקרובה של נשיא רוסיה דאז, בוריס ילצין, וסייעו לו להיבחר בבחירות לנשיאות ב-1996. בשנים 1999–2003 תמכה הקבוצה ומימנה את שתי המפלגות הדמוקרטיות ברוסיה (יאבלוקו ו-SPS).
ב-2001 התמנה נבזלין לנשיא הקונגרס היהודי ברוסיה, ובסוף אותה השנה נבחר כסנטור לבית העליון של הפרלמנט הרוסי, בו שימש סגן יושב ראש ועדת החוץ. בין תפקידיו שימש גם כסגן מנכ"ל סוכנות החדשות הממשלתית של רוסיה ITAR TASS. ב-2003 התמנה לרקטור אוניברסיטת רוסיה למדעי הרוח.
נבזלין הוא אחד ממתנגדיו החריפים של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. בין היתר טען למעורבות של השלטון ברוסיה במותו של סוכן הביון אלכסנדר ליטביננקו[2]. בשנת 2008 הרשיע אותו בית המשפט ברוסיה בניסיון לרצח וגזר עליו, בהיעדרו, עונש מאסר עולם. נבזלין מצידו טען שמדובר במשפט ראווה ובניסיון להשתיקו מצד נשיא רוסיה, פוטין. בקשות הסגרה שנשלחו לישראל נדחו על ידי הפרקליטות ובית המשפט העליון שקבעו כי אין מקום להסגיר את נבזלין לרוסיה, מכיוון שבקשת ההסגרה התבססה על ראיות שאינן קבילות בישראל[3].
בנוסף לבית המשפט העליון בישראל, גם בתי המשפט בבריטניה, הולנד, שווייץ, קפריסין, וליטא דחו את ההאשמות נגדו.
בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, ויתר על אזרחותו הרוסית[4].
ב-23 ביוני 2023 פורסם שמשרד המשפטים של רוסיה הכניס את נבזלין לרשימה של "סוכנים זרים"[5].
ב-12 בספטמבר 2024 נבזלין הואשם על ידי קרן נגד שחיתות (אנ') בארגון שורה של תקיפות, ארגון תקיפה של לאוניד וולקוב שהתרחש לפני חצי שנה בווילנה, ושל הכלכלן מקסים מירונוב בבואנוס איירס ועוד[6].
פעולותיו בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף שנת 2003 עלה נבזלין לישראל יחד עם משפחתו. בארץ ייסד נבזלין את קרן נדב. הקרן הוקמה בשנת 2004 במטרה לסייע במימון פרויקטים ללימודי יהדות, חינוך יהודי, יחסי ישראל והתפוצות והאומה היהודית, וכן פרויקטים לחיזוק הקשרים בין הנוער היהודי בישראל ובמדינות אחרות.
נבזלין שימש כיושב ראש חבר הנאמנים של בית התפוצות. ביולי 2012 החלה בתו, אירינה נבזלין קוגן, לשמש כיושבת ראש דירקטוריון בית התפוצות ומאז הוא נושא בתואר "יו"ר מייסד" במוסד זה.
נבזלין מכהן כחבר בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים, כחבר מועצת המנהלים של המרכז ללימודי יהדות ברוסיה, כיושב ראש קרן השואה ועוד. בשנת 2011 רכש 20% ממניות העיתון "הארץ"[7].
בשנת 2014 הודיע נבזלין על ייסוד המגזין "ליברל", בהשראת מגזינים פוליטיים מובילים כגון "האטלנטיק", "הניו יורקר" ו"האקונומיסט". הגיליון הראשון ראה אור במאי 2014.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נבזלין מתגורר בהרצליה פיתוח.
בתו מנישואיו הראשונים לאנה, אירינה נבזלין, נישאה ביוני 2016 ליולי אדלשטיין[8].
בפברואר 2008 נישא בשנית לאולסיה קנטור[9], ולהם שלושה ילדים משותפים[10]. באוקטובר 2017 נישא לטטיאנה גרינברג[11].
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אדם עם רובל
- יחסי ציבור – מי צריך את זה
- בוחרים במיעוט, הוצאת ידיעות ספרים, 2024
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דייוויד א. הופמן, האוליגרכים – המיליארדרים החדשים של רוסיה, ספריית מעריב, 2005. לפי אינדקס בעמוד 529
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאוניד נבזלין, ברשת החברתית פייסבוק
לאוניד נבזלין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
לאוניד נבזלין, ביישום טלגרם
לאוניד נבזלין, ברשת החברתית אינסטגרם- הבלוג האישי של נבזלין (ברוסית)
- צבי פיין, לוחם הפלמ"ח מבקש לגרש את האוליגרך הרוסי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 16 באוקטובר 2006
- אפרת נוימן, מיכאל רוכוורגר, "פוטין החליט לחסל אותי", באתר הארץ, 9 ביולי 2008
- שלומית לן, נבזלין: "היו סיכונים שהתקשורת השמאלית תיעלם, אך ברוך השם זה לא קרה", באתר גלובס, 8 באוקטובר 2016
- הדר חורש, "רוסיה מפעילה בתשלום אנשי ציבור בישראל". לאוניד נבזלין בריאיון, באתר "פורבס ישראל", 17 בספטמבר 2017
- הטרול המסוכן בעולם // מלחמתו של פוטין בדמוקרטיה המערבית // מאמר מיוחד מאת לאוניד נבזלין, באתר ליברל, 13 בפברואר 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מאה העשירים של ישראל לשנת 2010, מעריב
- ^ TheMarker, נבזלין: יש בידי מסמכים השופכים אור על פשעים המבוצעים במעורבות ישירה של השלטונות ברוסיה, באתר TheMarker, 24 בנובמבר 2006
- ^ חדשות מחלקה ראשונה - News1
- ^ נבזלין ויתר על אזרחותו הרוסית, באתר זמן ישראל, 9 במרץ 2022
- ^ Минюст присвоил статус иноагента Леониду Невзлину, Инфо24.ru
- ^ https://www.israelhayom.co.il/news/world-news/europe/article/16434595
- ^ הארץ, הודעת הנהלת "הארץ": נבזלין רוכש 20% ממניות "הארץ", באתר הארץ, 12 ביוני 2011
- ^ כיכר השבת, מזל טוב: יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין - התארס, באתר כיכר השבת, 10 בפברואר 2016
- ^ מיכאל רוכוורגר, ליאוניד נבזלין מבעלי יוקוס: מי שנכנס לעסקים ברוסיה יבואו אליו עם אקדח לראש ויבקשו ממנו את החברה, באתר TheMarker, 10 ביולי 2008
- ^ רותי שילוני, מחיים ברחוב – להנהלת ארמון הוותיקן: הסיפור של אולסיה, באתר מאקו, 12 בדצמבר 2021
- ^ יעל ולצר, ליאוניד נבזלין התחתן בפעם השלישית, באתר ynet, 4 באוקטובר 2017