יעקב אילון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יעקב אילון

יעקב אילון (נולד ב־3 במאי 1961) הוא עיתונאי ומגיש חדשות ישראלי. הגיש במשך שבע שנים את מהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 ולאחר מכן, במשך עשר שנים הגיש את מהדורת החדשות המרכזית של חדשות 10. בשנת 2014 איילון נמנה עם מגישי i24news, ערוץ החדשות המשדר באנגלית מישראל[1]. הגיש את מהדורת מבט בערוץ הראשון. באוקטובר 2016 פורסם כי בכוונתו להתפטר מתפקידו בערוץ הראשון לטובת הצטרפות לוואלה חדשות כראש מערכות החדשות וכמגיש.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילון נולד בבת ים בשם יעקב פיאדה, למשפחה מיהדות בולגריה. בילדותו התגורר ביפו ושיחק בקבוצת כדורגל מקומית. כנער השתתף בהפקות טלוויזיה בערוץ 1 כבר בשנות השבעים ושימש גם ככתב בשבועון "מעריב לנוער". בסוף שנות השבעים שירת כמגיש חדשות וככתב בגלי צה"ל. בין תפקידיו בתחנה שימש כראש מערכת ביירות בזמן מלחמת לבנון הראשונה וככתב בניו יורק. מאוחר יותר נשאר בניו יורק ככתב ידיעות אחרונות.

בשנת 1993, לאחר שהות של מספר שנים בניו יורק, הצטרף לצוות המייסד של מהדורת החדשות של חברת הטלוויזיה בכבלים, "תבל" ושימש בתפקיד עורך המהדורה. פחות משנה לאחר מכן הצטרף לצוות המייסד של חברת החדשות של ערוץ 2 ופתח את שידורי הערוץ ב־4 בנובמבר 1993. המהדורה, שאותה הגיש מאוחר יותר לצידה של מיקי חיימוביץ', הפכה בהדרגה לנצפית ביותר בישראל.

כעבור שבע שנים החליט אילון לפרוש מערוץ 2 על מנת להקים חברה שתתמודד במכרז להפקת ערוץ החדשות הישראלי. סיבוכים משפטיים הביאו לכך שערוץ זה לא הוקם בסופו של דבר, ואילון הצטרף לצוות ההקמת של חברת החדשות של ערוץ 10. זמן קצר אחר כך הצטרפה אליו מיקי חיימוביץ', והשניים חזרו להגיש יחדיו. בשנת 2006 הצליחה לראשונה מהדורת החדשות של ערוץ 10 לעבור את אחוזי הצפייה של מהדורת החדשות של ערוץ 2. עם זאת, מדובר במקרים בודדים, בדרך כלל בשידורים יוצאי דופן (כגון שידור הקלטת שבה נראה רון ארד ושידור הסרט המתעד את חטיפת החיילים בהר דב). אף שבדרך כלל שידר אילון מן האולפן, בכמה אירועים הוא שידר כתבות שטח. עם המקרים הבולטים נמנים סרט בן שני חלקים על אסון התאומים שאילון צילם וערך בניו יורק עבור חדשות ערוץ 2 זמן קצר לאחר פיגועי 11 בספטמבר ושידורים מגבול הצפון בזמן מלחמת לבנון השנייה. אילון הוא שיזם את "האולפן השקוף" שהוקם בכיכר רבין שממנו שודר משדר הבחירות של ערוץ 10 ב־2006.

במשך השנים קיים אילון מספר ראיונות עם מנהיגים בארץ ובעולם, כולל שני ראיונות בבית הלבן עם נשיאי ארצות הברית, ביל קלינטון וג'ורג' ווקר בוש.

ב-20 בפברואר 2012 הודיע אילון כי הוא עוזב את ערוץ 10 בסוף חודש אפריל. אילון הסביר את עזיבתו בכך שהוחלט כי הגשת החדשות תיעשה מאולפן בירושלים המרוחק ממערכת החדשות, ועובדה זו פוגעת, לדבריו, באיכות המהדורה בגלל הנתק מהצוות המקצועי שפעל מהאולפן בגבעתיים[2]. ב-29 באפריל 2012 הגיש את מהדורת החדשות בפעם האחרונה[3].

באוקטובר 2012 הצטרף לאתר mako מבית זכיינית ערוץ 2 קשת כמנהל מחלקת האקטואליה. אילון הגיש בערוץ 2 בימים ראשון–שלישי את התוכנית "העולם הלילה", אולם זו ירדה כעבור כמה חודשים בשל נתוני מדרוג מאכזבים[4].

לקראת יום השואה תשע"ג (2013) הוציא אילון סרט ששמו "האנטישמיות החדשה", על אנטישמיות ושנאת יהודים בכל העולם, כפי שמתבטאת בעיקר באתרי אינטרנט מפיצי אנטישמיות.

ביוני 2014 החל אילון להגיש תוכנית כלכלית שבועית בשם "אקונומיקה" בערוץ 9.[5]

בנובמבר 2014 חזר לרדיו כאשר החליף את רזי ברקאי בהגשת התוכנית "מה בוער" בגלי צה"ל.

בדצמבר 2014 נחתם הסכם בין אילון לרשות השידור על הגשת מהדורת "מבט" בערוץ הראשון.[6]. המהדורה הראשונה בהגשתו שודרה ב-5 בינואר 2015. המהדורה מועברת במקביל גם במספר רשתות ברדיו אזורי[7] וברשת ב'. ב-5 באוקטובר 2016 פורסם כי אילון צפוי לעזוב את "מבט"[8]. ב-15 בנובמבר הגיש בפעם האחרונה את "מבט".

במשך שלוש שנים היה בן זוגה של יונית לוי. בשנת 2003 נישא ברומא לכתבת חדשות 10 הדי גור. לשניים בת ובן.

כלי תקשורת שבהם כתב או שידר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעקב אילון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]