מיכאל דשא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיכאל דשא
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

מיכאל דשא (כ"ג בסיוון תרע"ה,[1] 5 ביוני[2] 1915כ"ח באלול תשנ"ח,[1] 18 בספטמבר[3] 1998) היה סופר ומשורר עברי למבוגרים ולילדים, מחנך וחקלאי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאל דשא נולד ב-1915 בבוברויסק שברוסיה הלבנה (רוסיה; כיום בבלארוס), בנם של מלכה (1881–1970; לבית נחמצ'יק), רופאת שיניים במקצועה, ושכנא אייזנשטדט (1877–1966)[4] שלאחר עלייתו לארץ ישראל היה חקלאי. בהיותו בן חמש עברה המשפחה, בעקבות עבודת אביו, לכפר בגבול רוסיה-לטביה, ובהיותו בן עשר עלה לארץ ישראל עם הוריו ועם אחותו הגדולה חנה ואחיו הצעיר שאול. תחילה התיישבה המשפחה בחיפה, וכעבור שנה עברה לבאר טוביה. דשא נשלח לבית הספר החקלאי "מקווה ישראל", בו סיים את לימודיו בשנת 1930. בפרוץ מאורעות תרפ"ט ופינוי באר טוביה הישנה (1929) התפנתה משפחתו עם יתר תושביה לרחובות. לאחר כשנה וחצי השתקעה משפחתו במושבה פרדס חנה. דשא הצטרף למשפחתו ועסק בעבודה חקלאית ובפרדסנות. בפרדס חנה החל גם בפעילות במסגרת תנועת הנוער העובד והלומד, שבה היה מדריך במשך שנים, ולאחר מכן היה חבר בהכשרה שהתיישבה בשדות ים (קיסריה) כשנה וחצי. בתקופת הנוטרות שירת כנוטר.

בשנת 1938 הוסמך להוראה בסמינר בית הכרם. הוא עבד בהוראה עד צאתו לגמלאות, ולאורך כל שנות עבודתו הקדיש את זמנו לכתיבה. בשנת 1941 פרסם את ספרו הראשון, "שחרית", ובמהלך השנים פרסם 28 ספרי שירה, סיפורת וספרות ילדים.

בשנות ה-40 נישא ליעל, שאותה הכיר כחניכתו בתנועה, בתם של ירחמיאל צימבל וזהבה לבית רוז'נסקי. בשנת 1946 נשלח מטעם הסוכנות היהודית וצבא ארצות הברית, בשיתוף עם ארגון הג'וינט, למחנה העקורים דורנשטדט שבגרמניה, וכשנה וחצי עסק בהוראת ילדים ניצולי השואה והכנתם לעלייה לארץ. במלחמת העצמאות שירת בחטיבת אלכסנדרוני, ולאחר קום המדינה סיים את קורס הקצינים הראשון של צה"ל. עם חבריו לקורס היה בין מקימי המושב לימן.

דשא סיים לימודי ספרות ומקרא באוניברסיטה העברית בירושלים ולימד בגימנסיה רחביה. לאחר מכן עבר עם רעייתו ושני ילדיהם לבאר שבע, בה לימד 12 שנים בבית הספר התיכון המקיף והיה מפקח משרד החינוך במחוז דרום. באותה עת היה מיוזמי המקומון הראשון בארץ, "מה מנגב". בשנות ה-60 יצא עם משפחתו לשליחות בת שנתיים מטעם הסוכנות היהודית בדטרויט שבמישיגן ולימד בבתי ספר עבריים. במהלך תקופה זו השלים לימודי תואר שני בספרות ילדים באוניברסיטת ויין (אנ').

בבאר שבע חיו כעשור, ובשנת 1965 עברה המשפחה למושב שדמה. דשא הקים משק חקלאי במושב והמשיך לעסוק בכתיבה ובהוראה במסגרת התיכון האזורי בגדרה, במכללת אחווה ובאוניברסיטת בן-גוריון. לאחר מלחמת ששת הימים הצטרף לתנועה למען ארץ ישראל השלמה, היה ממקימי תנועת "התחייה" ותמך באנשי תנועת ההתנחלות.[5]

הוא נפטר בשדמה בשנת 1998, בגיל 83. נטמן בבית העלמין של המועצה האזורית גדרות. הותיר את אשת נעוריו, יעל, בן ובת ושמונה נכדים.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שחרית, תש"א, הוצאת במעלה
  • אורים בלב ים, תש"ו, הוצאת יבנה
  • עד הירח הזה: צרור שירי אהבה, תרצ"ז-תש"י, תשי"א, הוצאת קריית ספר
  • עולת ימים האדמה: שירים תש"ד-תשי"ח, תשי"ח, הוצאת מסדה
  • יפה מכל שיר: צרור שירי אהבה, תשכ"ב, הוצאת זימזון
  • כמו אור ואויר, תשל"ג, הוצאת עקד
  • שבע ביום: שירים תש"ל-תשל"ח, תשמ"א, הוצאת תג"א
  • כל שעה: מבחר שירים תרצ"ט-תשמ"ד, תשמ"ו, הוצאת עקד

ספרי עיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספורים ולקחם, תשי"ד, הוצאת המרכז להדרכה
  • דע את הנגב, תשי"ח, הוצאת קריית ספר
  • באר שבע, 1962, החברה לפיתוח באר שבע
  • חינוך לקריאה טובה: על ספרות ילדים ועל בעיות הקריאה החופשית, תשכ"ט, הוצאת עם עובד
  • עבודת עץ ואבן: רשימות, תשנ"א, הוצאת ירון גולן
  • יערות הילדות: זכרונות ילדות ברוסיה הלבנה, תשנ"ד, הוצאת רשפים

ספרי ילדים - שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אורית מספרת, תשי"ד, הוצאת קריית ספר
  • לדוכיפת לא אכפת, תשי"ח, הוצאת ספרי גדיש
  • מי מדליק את הברק?, תשי"ט, הוצאת יבנה
  • אילת וחבצלת, תשל"ה, הוצאת יזרעאל
  • כל פרח הוא שיר, תשל"ט, הוצאת יזרעאל
  • טוסו בועות למרום, תש"מ, הוצאת יסוד
  • אבא, תן לי יד!, תשמ"ה, הוצאת דביר
  • חרשת הספורים: שירים על ילדה חולמנית ושמה שחר, תשמ"ו, הוצאת כתר

ספרי ילדים - סיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנר והשמש, תשט"ז, הוצאת עמיחי
  • רון משומרון, תשכ"ד, הוצאת יבנה
  • אלכסנדר איש המדבר, תשכ"ט, הוצאת זימזון
  • זוהר וזכייה, תש"ל, הוצאת מסדה
  • החמריה והינשוף השחור, תשל"ה, הוצאת מסדה
  • מהומה בחצר, תשל"ז, הוצאת יזרעאל
  • ארנון מבאר שבע, תשמ"ג, הוצאת יבנה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 מיכאל דשא באתר "צמח השדה".
  2. ^ קטע קול האזנה לשירי מיכאל דשא, באתר זמרשת.
  3. ^ הודעות לפי חוק הירושה, ילקוט הפרסומים 4832 (ה' בטבת התש"ס, 14 בדצמבר 1999), 1756.
  4. ^ ראו שיר הספד שכתב לאביו: מיכאל דשא, לזכר נעדרים | שכנא אייזנשטדט, דבר, 22 באוגוסט 1966.
  5. ^ אורית ברנר, אבי מיכאל דשא, חדשות בן עזר 954 (כ"ה בסיון תשע"ד, 23 ביוני 2014).