יוסי גנוסר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יוסי גינוסר)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסי גנוסר
אין תמונה חופשית
נולד 1946
עלה לישראל 1957
נפטר 13 בינואר 2004 (בגיל 58 בערך)
השתייכות ShabakLogo.png  שירות הביטחון הכללי
תקופת שירות 1968 - 1987
תפקידים בשירות

מ"מ ראש אגף חקירות, ראש מרחב צפון, ראש האגף לענייני זרים

תפקידים אזרחיים

איש עסקים

יוסי גנוסר (194613 בינואר 2004) היה בכיר בשב"כ, ואיש עסקים שהתפרסם בקשריו עם בכירים ברשות הפלסטינית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם אוסיה גינצבורג ב-1946 בווילנה בירת ליטא הסובייטית. בשנת 1957, כשהיה בן 11, עלה לישראל עם משפחתו. למד בכפר הנוער "הדסים". התגורר ברמת גן ושירת בצה"ל בשלישות.

בשנת 1968 התגייס לשב"כ, ולאחר לימודי ערבית באולפן עבד באגף לענייני ערבים בירושלים. ב-1972 עבר למרחב דרום, בו התקדם עד לראש צוות באגף החקירות. ב-1975 מונה לראש מחלקה במטה השב"כ וב-1978 לראש מחלקה באגף האבטחה של הארגון. ב-1979 מונה לסגן וממלא מקום ראש אגף החקירות וב-1981 לראש מרחב צפון. בשנת 1984 יצא לשליחות בת שנתיים בצפון אמריקה כאחראי על תחום הביטחון בצפון ומרכז אמריקה. עם שובו לישראל השתקע בכוכב יאיר. בהמשך עמד בראש אגף לענייני זרים, ובתפקידו זה נטל חלק חשוב באיתורו של "מרגל האטום" מרדכי ואנונו.[1]

ב-26 באפריל 1984, מונה לחבר ועדת זורע כנציג השב"כ, והדליף לאנשי השב"כ עדויות שעלו בדיוני הועדה כדי לסייע להם להסתיר את העובדה שאנשי השב"כ הוציאו להורג את המחבלים שנתפסו חיים בקו 300.[2] משהתפוצץ פרשת קו 300, הסביר גינוסר שהתבקש על ידי ראש השב"כ, אברהם שלום, להסתיר את מעורבות השב"כ בחיסול המחבלים וכי שלום אמר לו שהדבר נעשה על דעת ראש הממשלה.[3] גינוסר קיבל חנינה מראש, לפני הגשת כתב אישום, מנשיא המדינה, חיים הרצוג, יחד עם ראש השב"כ והיועצים המשפטיים של השב"כ. גינוסר מונה לתפקיד חדש בשב"כ והדבר פורסם בתקשורת כקבלת קידום וגרר ביקורת ציבורית[4]. לאחר זמן לא רב הוא נאלץ לפרוש מהשב"כ והחל לעסוק בפוליטיקה כמקורב של אריאל שרון שמינה אותו לראש מכון הייצוא. בעקבות הפעילות הפוליטית פורסמה תמונתו בעיתונות בינואר 1987[5].

תמונתו של גינוסר זוהתה על ידי קצין צה"ל עיזאת נאפסו שהגיש באותו זמן ערעור לבית המשפט העליון על הרשעתו בריגול, כאחד מחוקריו שהוציאו ממנו הודאת שווא בעינויים. בדיקה חוזרת שנעשתה על ידי הפרקליטות בעקבות טענות נאפסו ומשבר האמון בין הפרקליטות והשב"כ בעקבות פרשת קו 300 מצאה כי נאפסו אכן עונה בחקירותיו וכי חוקרי השב"כ שיקרו בבית המשפט כאשר הכחישו את העינויים. בעקבות הפרשה הוקמה ועדת לנדוי שקבעה כללים לשימוש בעינויים בחקירות השב"כ.

בהמשך פנה גינוסר לעסקים. בשנת 1993 פסל בג"ץ את מינויו למנכ"ל משרד הבינוי והשיכון נוכח מעורבותו בפרשת קו 300.[6] גנוסר פעל כאיש קשר מטעם ראש הממשלה יצחק רבין ליאסר ערפאת. מאוחר יותר השתמש אף ראש הממשלה אהוד ברק בגנוסר כאיש קשר לערפאת. לגנוסר היו קשרים עסקיים בשטחים, דבר שהעלה חששות בדבר אפשרות של ניגוד אינטרסים.[7] ב-1998 עמד בראש ועדה ציבורית שהמליצה על רפורמה במערך שירותי הכבאות וההצלה, שעיקרה שינוי ארגוני והפיכתה ממבנה של איגודי ערים למערך ארצי, וכן הכפלת מספר הכבאים. המלצות הוועדה יושמו[8] לבסוף לאחר השריפה בכרמל.

לגנוסר היו קשרים עסקיים הדוקים עם בכירים ברשות הפלסטינית והוא ניהל את כספם בחשבונות בנק בשווייץ ובעסקאות שונות. כמו כן היה שותף עסקי קרוב של איש העסקים האוסטרי מרטין שלאף, ותיווך בינו לבין ראש הרשות יאסר ערפאת ויועצו הכלכלי מוחמד ראשיד,[9]

גנוסר נפטר בשנת 2004 בביתו שבכוכב יאיר מסרטן. היה נשוי ואב לארבעה. בנו הבכור, שחר נהרג ב-1991 במהלך שירותו בצה"ל ברצועת עזה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רון מיברג, חשיפה: מה היה חלקו של יוסי גנוסר בלכידתו של מרדכי ואנונו, סופהשבוע, 16 בדצמבר 2013
  2. ^ בן כספית, 300 טון: פרשת השב"כ בגרסת איציק מרדכי, באתר nrg‏, 29 באוקטובר 2011.
  3. ^ אדם ברוך, מה נשמע בבית, עמ' 100.
  4. ^ אחד ממקבלי החנינות לתפקיד בכיר בשב"כ, מעריב, 17 באוגוסט 1986
  5. ^ חשיפה, מעריב, 14 בינואר 1987
  6. ^ בג"ץ 6177/92 אייזנברג ואח' נ' שר הבינוי והשיכון ואח', פ"ד מז(2), 229.
  7. ^ משה (בוגי) יעלון, דרך ארוכה קצרה, ידיעות ספרים, 2008, עמ' 113
  8. ^ אילן ליאור, שריפה בכרמל, 15 שנות ועדות ודו"חות, אך כמעט דבר לא נעשה, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2010
  9. ^ גידי וייץשלאף והפוליטיקה הישראלית, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2010