מלחמת ביאפרה

מלחמת ביאפרה
	ילדה מורעבת במחנה פליטים בביאפרה
	ילדה מורעבת במחנה פליטים בביאפרה
תאריכים	6 ביולי 1967 – 15 בינואר 1970 (שנתיים ו־6 חודשים)
מקום	ביאפרה
עילה	פרישת חבל ביאפרה מהפדרציה הניגרית
תוצאה	ניצחון ניגרי מוחלט וכניעת ביאפרה
שינויים בטריטוריות	ביאפרה
הצדדים הלוחמים
ניגריה; בתמיכת:; מצרים	ביאפרה
מנהיגים
גנרל יעקובו גואון	קולונל צ'וקוואמקה אודומגוו אוג'וקוו
כוחות
הכוחות המזוינים של ניגריה	הכוחות המזוינים של ביאפרה
אבדות
	כשני מיליון נפשות, רובם המוחלט אזרחים
	מפת ביאפרה

מלחמת ביאפרה (באנגלית: Biafran War), או מלחמת האזרחים הניגרית שהתחוללה בין 6 ביולי 1967 ל-15 בינואר 1970, הייתה מלחמת אזרחים שבה ניסו מורדים בני איגבו מחבל ביאפרה לפרוש מניגריה ולהקים מדינה עצמאית. את המלחמה הזינו מתחים כלכליים, תרבותיים, אתניים ודתיים בין העמים הרבים החיים בניגריה, וגם גילוי מרבצים ענקיים של נפט במחוז ביאפרה. לצד המורדים התייצבה צרפת, בעוד מדינות אפריקה התנגדו נחרצות לכל פרישה של חבל ממדינה אפריקאית. המלחמה הסתיימה בניצחונה של ניגריה ובדיכוי המרד. במהלך שנות המלחמה, כ-100,000 אנשי צבא נפגעו וכ-2 מיליון אזרחי ביאפרה מתו מרעב^[1].

לצד מלחמת וייטנאם, מלחמת ביאפרה הייתה אחת המלחמות הראשונות בהיסטוריה האנושית ששודרו באמצעי התקשורת לקהל העולמי. באמצע 1968, תמונות של ילדים ביאפראנים שסובלים מתת תזונה ומורעבים שהופצו בתקשורת המערבית הפכו את המלחמה לאירוע בין-לאומי, שהביא עלייה משמעותית במימון ובולטות של ארגוני סיוע לא ממשלתיים בין-לאומיים. ביאפרה קיבלה סיוע הומניטרי בינלאומי מאזרחים ברחבי העולם באמצעות "הרכבת האווירית בביאפרה"^[2], אירוע שהיווה השראה להקמת ארגון "רופאים ללא גבולות" לאחר תום המלחמה. בריטניה וברית המועצות היו התומכים העיקריים בממשלת ניגריה^[3]^[4], בעוד שצרפת^[5], ישראל (אחרי 1968) וכמה מדינות אחרות תמכו בביאפרה^[6]. עמדתה הרשמית של ארצות הברית הייתה של נייטרליות, בהתחשב בניגריה כ"אחריות של בריטניה", אך יש המפרשים את הסירוב שלה להכיר בביאפרה כהעדפה של ממשלת ניגריה.

רקע

האוכלוסייה בניגריה היא הטרוגנית מאוד ומונה למעלה מ-250 קבוצות שונות הנבדלות זו מזו בדתן, שפתן ותרבותן. המודרניזציה יצרה פערים בין אזוריה ועמיה של ניגריה^[7]. ב-1960 הפכה ניגריה למדינה עצמאית, לאחר שלטון קולוניאלי בריטי, ורבים מבני האיגבו (רובם נוצרים) עזבו את מקומותיהם וחיפשו עבודה בצפון, שם התגוררו ביישובים נפרדים מחוץ לערים של בני ההאוזה המוסלמים^[7]. בינואר 1966 התחוללה הפיכה, במהלכה נהרגו מספר מנהיגים צבאיים צפוניים. בני האיגבו הואשמו במעשה והמונים זועמים הרגו מאות מהם. ביולי אותה שנה התחוללה הפיכה נוספת, שבעקבותיה הותקפו יישוביהם של בני האיגבו^[8]. הם נבזזו ונשרפו ו-8,000 מבני האיגבו נטבחו. טבח זה היה הסיבה העיקרית לרצונם לפרוש מהממשל הפדרלי של ניגריה^[9]. בעקבות השתלטות הצפון המוסלמי על המדינה והכרזתו של הגנרל יעקובו גואון על ביטול החבלים האוטונומיים והקמת 12 מדינות תחת מסגרת פדרלית במקומן ב-1967, הוא הבטיח לעצמו סופית את תמיכת המערב, אך גם ליבה את התנגדותו העזה של החבל הדרום-מזרחי. ב-30 במאי 1967 הכריז הקולונל צ'וקוואמקה אודומגוו אוג'וקוו (Ojukwu) על פרישה של המזרח מניגריה והקמת הרפובליקה של ביאפרה, מה שהוביל לפריצתה ביולי 1967 של מלחמת אזרחים בין בני האיגבו שבמחוזות המזרחיים לבין הממשל^[7].

מהלך מלחמת האזרחים

כשבוע לאחר הכרזת העצמאות ביוני 1967, החלה ניגריה הפדרלית בתקיפות צבאיות על מדינת ביאפרה הצעירה, שבראשית עצמאותה נחלה הצלחות בבניית מנגנון מדינתי וצבאי, ובגיבוש בני האיגבו.

בתחילה נעשה ניסיון להפיל את ביאפרה במהירות בהתקפות צבאיות קרקעיות של ניגריה. ההתקפות לא צלחו, ולא רק שחיילי ביאפרה הצליחו להדוף את חיילי ניגריה משטחם, הם אף החלו להתקדם ולהשתלט על שטחים בניגריה.

באוגוסט 1967 התקדמו הביאפרים לאורך נהר הניז'ר, ובשיאם הצליחו לכבוש את העיר בנין סיטי (Benin City) שבדרום ניגריה, המרוחקת רק כ-200 ק"מ מעיר הבירה דאז, לאגוס^[10].

עד אוקטובר של אותה שנה התאוששו הניגרים, עצרו את הכוחות של ביאפרה וכבשו מחדש את האזורים שאיבדו. למרות זאת, עדיין לא הצליחו הכוחות הפדרליים להכניע את ביאפרה^[11].

בינואר 1968 נקטה ניגריה באחת הפעולות המוצלחות ביותר שלה, כאשר היא החליפה תוך 19 יום את כל שטרות הלירה הניגרית במדינה והשאירה את השטרות הישנים שהיו בידי ביאפרה, חסרי ערך. בכך היא גרמה נזק של בין 30–50 מיליון לירות ניגריות לביאפרה והביאה את ביאפרה לידי פשיטת רגל^[12].

תוכנית ניגרית, שבראשה מצור ימי וקרקעי על המדינה הצעירה על כל תושביה, החלה להתגבש. דבר זה היה בלתי אפשרי כל עוד עיר הנמל פורט הארקורט (Port Harcourt), שבה גם היו מצויים מצבורי נפט גדולים, הייתה בשליטתה של ביאפרה. ב-19 במאי 1968, לאחר ניסיונות התשה מהצד הניגרי אל מול עמידה איתנה של הכוחות הביאפרים, נכבשה לבסוף פורט הארקורט, ומשם חלה תפנית חדה במלחמה לטובת ניגריה והמצור החל רשמית^[13].

אחת מטקטיקות המצור על ביאפרה הייתה להפציץ שדות חקלאיים מהאוויר ולמנוע כל דרך להשגת מזון מהביאפרים ובכך להרעיבם. האחרונים טענו כי ניגריה מנסה לנצח במלחמה בדרכים לא-אנושיות. הממשלה הפדרלית אסרה על קבלת משלוחי מזון מהצלב האדום והורתה לירות במטוסים שהביאו אותם^[9].

ביאפרה מצידה הצליחה להפציץ בסיסים של חיל האוויר הניגרי (בעזרת הטייס השוודי, הרוזן קרל פון רוסן) ולשתק חלק מהכוח האווירי שלו^[14]. למרות זאת, הצבא הביאפרי נחלש מאוד עם הזמן, וללא עזרה ממשית מהעולם, לא היה באפשרותו להמשיך את ההתנגדות.

ב-23 בדצמבר 1969 פתחו הכוחות הפדרליים במתקפה האחרונה - כוח הנחתים המיוחד השלישי הצליח לחלק את ביאפרה לשני חלקים ובתמיכה של הדיוויזיה הראשונה בצפון והדיוויזיה השנייה בדרום, נפלו הערים אוורי (Owerri) ואולי (Uli). ב-13 בינואר 1970 נפלה העיר האחרונה בשלטון ביאפרה לידי הכוחות הפדרליים, ומנהיג ביאפרה אוג'וקוו, שברח לגלות בחוף השנהב מספר ימים קודם לכן, הותיר את סגנו לחתימה על פרטי הכניעה^[15].

לפי אומדנים שונים, גוועו כשני מיליון בני איגבו ברעב בשנות המלחמה^[16]. הפצצות חיל האוויר הניגרי והמצרי גרמו גם הן אבדות כבדות לאוכלוסייה האזרחית של ביאפרה. המלחמה הוכרעה בעזרת אספקה מסיבית של נשק לניגריה על ידי בריטניה וברית המועצות, ובאמצעות גידול מואץ של הצבא הניגרי, שהגיע בתום המלחמה לכ-200 אלף חיילים.

לאורך שנת 1968 ניסה הארגון לאחדות אפריקה להביא לסיום הסכסוך בהקמת ועדות שלום שונות, אך כולן נכשלו^[17].

מעורבות העולם במלחמת ביאפרה

בריטניה הייתה הגורם הזר המעורב ביותר במלחמה. מפלות ביאפרה בשדה הקרב הניעו את חברות הנפט לבחור בצד הניגרי, ולהפעיל לובי על ממשלת בריטניה. האחרונה, שלה היו השקעות בניגריה במאות מיליוני לירות שטרלינג, בחרה לתמוך בצד הניגרי, שנראה היה בדרך לניצחון במלחמה. בריטניה סיפקה לניגריה נשק רב.

ארצות הברית נקטה במדיניות נייטרלית בהצהרותיה, אך היא נטתה יותר לצד של ניגריה, כדי לתמוך בבריטניה, וכדי למנוע נפילה של ניגריה לידי הסובייטים בעיצומה של המלחמה הקרה.

צרפת נטתה לצדה של ביאפרה, מכיוון שניגריה מאוחדת וחזקה פגעה באינטרסים של מושבותיה הקולוניאליות לשעבר של צרפת (חוף השנהב, גבון ועוד). צרפת גם הניחה שאם ביאפרה תנצח, היא תזכה בזיכיונות הנפט שהיו בשליטת הבריטים.

מדינות רבות נוספות, בהן ערביות-מוסלמיות, אירופאיות ועוד, היו מעורבות בצורה זו או אחרת במלחמה. מדינת ביאפרה הוכרה רשמית רק על ידי חמש מדינות: טנזניה, זמביה, חוף השנהב, האיטי וגבון.

מעורבות ישראל

למדינת ישראל היו יחסים דיפלומטיים מלאים עם ניגריה, החל מיום הכרזת העצמאות שלה ב-1 באוקטובר 1960^[18]. בטקס הכרזת העצמאות אף השתתפה משלחת גדולה מישראל שבראשה עמד שר החקלאות משה דיין^[19]^[20]. מומחים ומתנדבים ישראלים נשלחו על מנת לסייע בפיתוח והמודרניזציה של ניגריה, ובעיקר בתחומי החקלאות, החינוך, הרפואה וההכשרה טכנולוגית^[21]. ישראל אף הציעה סיוע צבאי לניגריה^[22]. ישראל סיפקה לראשונה נשק לניגריה בתחילת 1966^[23]. עם פריצת מלחמת ביארפה, תחילה לא התערבה ישראל במלחמה^[24], אך לאחר שהחלו להגיע ידיעות על רצח עם בביאפרה במהלך 1968^[25]^[26], ישראל החליטה לספק לה סיוע צבאי וסיוע הומניטרי^[1]^[27], זאת גם על רקע תמיכת מדינות ערב ובראשם מצרים בממשלה הפדרלית שפעלה נגד ביאפרה^[28].

בשנים 1968 ו-1969, דנה הכנסת שלוש פעמים ברצח העם בביאפרה^[29]^[30]. ישראל הושיטה סיוע הומניטרי רב לקורבנות בביאפרה, שהגיע הן באופן רשמי מהממשלה והן באמצעות פעילים פרטיים^[31], שבין הבולטים שבהם היה אייבי נתן^[32], שהנחית עזרה בשיתוף פעולה עם מגן דוד אדום^[33]. למרות הסיוע שניתן לה מדינת ביאפרה לא הוכרה רשמית על ידי מדינת ישראל^[34].

בדצמבר 1970 הוענקו תעודות הוקרה והערכה מטעם הוועד הבין-לאומי של הצלב האדום ומגן דוד אדום ל־9 אזרחים ישראליים על פעולותיהם למען פליטי מלחמת ביאפרה, בהם: יוסף קוט יו"ר הוועד הפועל של מד"א, שלושה חברי הצוות הרפואי שנשלחו לביאפרה ועבדו במשך שלושה חודשים בבתי־חולים שם - ד"ר יורם לונדון, ד"ר הלנה מגדלן ויחזקאל רובין, טכנאי חדר ניתוח; תעודות נמסרו גם לשמחה הולצברג שיזם קרן מיוחדת למען ילדי ביאפרה ולאייבי נתן, שעסק בפועל בהטסת המשלוחים לביאפרה^[35].

השלכות

נושא מבנה הפדרציה לא ירד מהפרק, לאחר ההכרה הראשונית של פדרציה של 12 מדינות. קבוצות אתניות ואזוריות שהיוו מיעוט בתוך המדינות החדשות, המשיכו ללחוץ להקמת מדינות נוספות. באוגוסט 1976 הוקמה ועדה לבדיקת הנושא, שהחליטה להגדיל את מספר המדינות בניגריה ל-19. עם זאת, דחתה הוועדה דרישות להקמת מדינות נוספות.

לקריאה נוספת

צמיחת המדינות החדשות באפריקה, יחידה 2, האוניברסיטה הפתוחה
ד"ר בנימין נויברגר, צמיחת המדינות החדשות באפריקה, האוניברסיטה הפתוחה

NIGERIA’S NIGER DELTA CRISIS: ROOT CAUSES OF PEACELESSNESS, Issue 07/07, Editor: Ronald H. Tuschl, Author: Hassan Tai Ejibunu
Marcus Garvey, The Nigerian Civil War
Dorothy Wellesley, Sir George Goldie, founder of Nigeria

קישורים חיצוניים

ניגריה, היסטוריה, 1970-1967, מלחמת האזרחים, דף שער בספרייה הלאומית
הפגנת הוועד למען ילדי ביאפרה וראיון עם אייבי נתן, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים, 1 דקה, 1968
שנתיים למלחמת ביאפרה, הארץ, 6 ביוני 1969
מותה של ישראל האפריקאית, "העולם הזה", גיליון 1689 מ-14 בינואר 1970, עמוד 27
נורית השמשוני-יפה, עולם חדש, עולם ישן, באתר הארץ, 24 במרץ 2009
"מדינת היהודים 2" - פרק על מאבקם וההיסטוריה של הביאפרה בפודקאסט "מינהר הזמן", ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
ישראלי בביאפרה כ– על הדמיון בין המלחמה בביאפרה לפני 55 שני למלחמה באוקראינה היום, באתר יוטיוב, 12 ביוני 2022
ישראלי בביאפרה – ניתוחים מצילי-חיים במהלך של רצח עם - חלק 2, באתר יוטיוב, 12 ביוני 2022

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ מותה של ישראל האפריקאית, "העולם הזה", גיליון 1689 מ-14 בינואר 1970, עמוד 27
^ ניגריה שוקלת מתן היתר ל"רכבת אווירית" לביאפרה, הארץ, 21 באוגוסט 1968
^ אלף שם, האופורטוניזם הבריטי במלחמת ביאפרה – ניגריה, הארץ, 21 ביולי 1968
^ סטודנטים מביאפרה: "אנו לוחמים כמו ישראל נגד נשק סובייטי ומצרי", למרחב, 30 באוקטובר 1967
נצחון סובייטי־בריטי בביאפרה, למרחב, 12 בינואר 1970
^ צרפת מחייבת עצמאות ביאפרה, היום, 1 באוגוסט 1968
^ יהודה להב, ביאפרה וישראל, למרחב, 18 בינואר 1970
^ ¹ ² ³ אליעזר ליבנה, שואת האיבו והעם היהודי, הארץ, 5 ביולי 1968
^ גואון תפס השלטון בניגריה, למרחב, 2 באוגוסט 1966
^ ¹ ² יאיר אורון, הכחשה: ישראל ורצח העם הארמני, עמ' 71–72
^ ביאפרה מודיעה על מרד בבירת ניגריה המערבית, היום, 17 באוגוסט 1967
^ צבי אמיתי, ביאפרה במצור, על המשמר, 11 באוקטובר 1967
^ Jonathan Kirshner, Currency and coercion: the political economy of international monetary power, page 102–106
^ צבי אמיתי, גורלה של ביאפרה, על המשמר, 29 במאי 1968
^ טייסים שבדיים למען ביאפרה, למרחב, 23 ביולי 1969
רוזן שוודי מחקה את חיל האוויר למען ביאפרה, דבר, 27 במאי 1969
שני השוודים שנחלצו למען ביאפרה, הארץ, 2 ביוני 1969
^ נתן דונביץ', ביאפרה – הסוף - מחר יעבור העולם לסדר היום, הארץ, 13 בינואר 1970
^ יותר משני מיליוני נפש ניספו בביאפרה עד כה, דבר, 15 במאי 1969
^ ביאפרה במצב קשה, הארץ, 22 באפריל 1969
^ משלחת ישראל לניגריה תפעל להידוק הקשרים בין 2 חמדינות, למרחב, 19 בספטמבר 1960
^ עמי שמיר, הונף דגלה של ניגריה, למרחב, 2 באוקטובר 1960
מאת חיים וייס, ישראלים בניגריה, דבר, 25 באוקטובר 1960
^ ברכת הנשיא וראש־הממשלה לאומה החדשה, על המשמר, 2 באוקטובר 1960
^ מ. נחומי, שיתוף ניגריה ־ ישראל, על המשמר, 3 בפברואר 1960
^ ישראל הציעה סיוע צבאי לניגריה, הארץ, 15 בדצמבר 1963
^ Levey, "Israel, Nigeria and the Biafra civil war" (2014), p. 266.
^ ישראל מכחישה סיוע לביאפרה, על המשמר, 22 בפברואר 1968
^ סיוע לרצח עם, הארץ, 10 ביולי 1969
^ אושוויץ באפריקה, "העולם הזה", גיליון 1611 מ-17 ביולי 1968, עמוד 15
^ מקור באו"ם: ישראל סיפקה לביאפרה נשק שלל סובייטי, מעריב, 5 בפברואר 1970
אורי דן, ניגריה מאשימה את ישראל במתן סיוע צבאי למורדים בביאפרה, מעריב, 21 בפברואר 1968
^ אליעזר ליבנה, שואת האיבו והעם היהודי, הארץ, 5 ביולי 1968
^ שר החוץ מציע לכנסת ליזום פעולה בינלאומית למען ביאפרה, הארץ, 23 ביולי 1968
הכנסת ערכה דיון על מניעת השמדת עם; צוות רופאים ישראלי - לעזרת ביאפרה, למרחב, 23 ביולי 1968
^ משלחת חברי כנסת תצא לביאפרה במטוס המוביל מזון ותרופות, מעריב, 18 באוגוסט 1968
^ ילדי ירושלים למען ביאפרה, למרחב, 9 באוגוסט 1968
ייערך מבצע התרמה המוני למען ביאפרה, דבר, 20 באוגוסט 1968
ילדי שדות־ים תרמו ימי עבודה למען ילדי ביאפרה, דבר, 9 במרץ 1969
קרן למען ביאפרה, הארץ, 5 באוגוסט 1968
^ אייבי הגיע עם מזון לביאפרה, הארץ, 5 בספטמבר 1968
^ יונה שמשי, מ.ד.א. יסייע בכסף ובמזון לפליטי ביאפרה, למרחב, 16 ביולי 1968
מד"א מארגן פעולה נרחבות למען ביאפרה, דבר, 24 ביולי 1968
^ שר הפנים של ביאפרה - העם הביאפרי יקבל בכל לב הכרה ישראלית, הארץ, 5 באוגוסט 1968
^ תעודות הוקרה מטעם הצלב האדום לפעילים למען ביאפרה, על המשמר, 2 בדצמבר 1970

[העולםהזה-1] ¹ ² ³ מותה של ישראל האפריקאית, "העולם הזה", גיליון 1689 מ-14 בינואר 1970, עמוד 27

[2] ניגריה שוקלת מתן היתר ל"רכבת אווירית" לביאפרה, הארץ, 21 באוגוסט 1968

[אלף-3] אלף שם, האופורטוניזם הבריטי במלחמת ביאפרה – ניגריה, הארץ, 21 ביולי 1968

[4] סטודנטים מביאפרה: "אנו לוחמים כמו ישראל נגד נשק סובייטי ומצרי", למרחב, 30 באוקטובר 1967
נצחון סובייטי־בריטי בביאפרה, למרחב, 12 בינואר 1970

[5] צרפת מחייבת עצמאות ביאפרה, היום, 1 באוגוסט 1968

[6] יהודה להב, ביאפרה וישראל, למרחב, 18 בינואר 1970

[הארץ-7] ¹ ² ³ אליעזר ליבנה, שואת האיבו והעם היהודי, הארץ, 5 ביולי 1968

[8] גואון תפס השלטון בניגריה, למרחב, 2 באוגוסט 1966

[הכחשה_71-9] ¹ ² יאיר אורון, הכחשה: ישראל ורצח העם הארמני, עמ' 71–72

[10] ביאפרה מודיעה על מרד בבירת ניגריה המערבית, היום, 17 באוגוסט 1967

[11] צבי אמיתי, ביאפרה במצור, על המשמר, 11 באוקטובר 1967

[12] Jonathan Kirshner, Currency and coercion: the political economy of international monetary power, page 102–106

[13] צבי אמיתי, גורלה של ביאפרה, על המשמר, 29 במאי 1968

[14] טייסים שבדיים למען ביאפרה, למרחב, 23 ביולי 1969
רוזן שוודי מחקה את חיל האוויר למען ביאפרה, דבר, 27 במאי 1969
שני השוודים שנחלצו למען ביאפרה, הארץ, 2 ביוני 1969

[15] נתן דונביץ', ביאפרה – הסוף - מחר יעבור העולם לסדר היום, הארץ, 13 בינואר 1970

[16] יותר משני מיליוני נפש ניספו בביאפרה עד כה, דבר, 15 במאי 1969

[17] ביאפרה במצב קשה, הארץ, 22 באפריל 1969

[18] משלחת ישראל לניגריה תפעל להידוק הקשרים בין 2 חמדינות, למרחב, 19 בספטמבר 1960

[19] עמי שמיר, הונף דגלה של ניגריה, למרחב, 2 באוקטובר 1960
מאת חיים וייס, ישראלים בניגריה, דבר, 25 באוקטובר 1960

[20] ברכת הנשיא וראש־הממשלה לאומה החדשה, על המשמר, 2 באוקטובר 1960

[21] מ. נחומי, שיתוף ניגריה ־ ישראל, על המשמר, 3 בפברואר 1960

[22] ישראל הציעה סיוע צבאי לניגריה, הארץ, 15 בדצמבר 1963

[23] Levey, "Israel, Nigeria and the Biafra civil war" (2014), p. 266.

[24] ישראל מכחישה סיוע לביאפרה, על המשמר, 22 בפברואר 1968

[25] סיוע לרצח עם, הארץ, 10 ביולי 1969

[26] אושוויץ באפריקה, "העולם הזה", גיליון 1611 מ-17 ביולי 1968, עמוד 15

[27] מקור באו"ם: ישראל סיפקה לביאפרה נשק שלל סובייטי, מעריב, 5 בפברואר 1970
אורי דן, ניגריה מאשימה את ישראל במתן סיוע צבאי למורדים בביאפרה, מעריב, 21 בפברואר 1968

[28] אליעזר ליבנה, שואת האיבו והעם היהודי, הארץ, 5 ביולי 1968

[29] שר החוץ מציע לכנסת ליזום פעולה בינלאומית למען ביאפרה, הארץ, 23 ביולי 1968
הכנסת ערכה דיון על מניעת השמדת עם; צוות רופאים ישראלי - לעזרת ביאפרה, למרחב, 23 ביולי 1968

[30] משלחת חברי כנסת תצא לביאפרה במטוס המוביל מזון ותרופות, מעריב, 18 באוגוסט 1968

[31] ילדי ירושלים למען ביאפרה, למרחב, 9 באוגוסט 1968
ייערך מבצע התרמה המוני למען ביאפרה, דבר, 20 באוגוסט 1968
ילדי שדות־ים תרמו ימי עבודה למען ילדי ביאפרה, דבר, 9 במרץ 1969
קרן למען ביאפרה, הארץ, 5 באוגוסט 1968

[32] אייבי הגיע עם מזון לביאפרה, הארץ, 5 בספטמבר 1968

[33] יונה שמשי, מ.ד.א. יסייע בכסף ובמזון לפליטי ביאפרה, למרחב, 16 ביולי 1968
מד"א מארגן פעולה נרחבות למען ביאפרה, דבר, 24 ביולי 1968

[34] שר הפנים של ביאפרה - העם הביאפרי יקבל בכל לב הכרה ישראלית, הארץ, 5 באוגוסט 1968

[35] תעודות הוקרה מטעם הצלב האדום לפעילים למען ביאפרה, על המשמר, 2 בדצמבר 1970

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]