מעשה שושנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעשה שושנה (או ספר שושנה, או פשוט: שושנה) הוא סיפור שהוא אחת משלוש התוספות לספר דניאל, לצד תפילת עזריה ושירת שלושת הנערים בכבשן ומעשה בל והתנין.

סיפור המעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מעשה שושנה", כתוב ביוונית, בפפירוס 967 (אנ')

במעשה מסופר על שושנה בת חלקיה, שהייתה אשתו של יהויקים, מעשירי הקהילה היהודית בבבל. שני שופטים מכובדים, מידידי בעלה ומזקני העם, התגנבו ובאו אליה בזמן שרחצה בחצר ביתה וניסו להכריח אותה לשכב איתם, אך היא סירבה. הם איימו עליה שאם לא תתמסר להם הם יעלילו עליה כי שכבה עם נער - עבירת ניאוף שעונשה הוצאה להורג בסקילה. שושנה בטחה באלוהים שיעזור לה, ועמדה בסירובה. הזקנים המאוכזבים מימשו את איומם והתלוננו נגדה. במשפט, שני הזקנים העידו עדות שקר, שראו אותה בוגדת. היא הורשעה ועמדה להיות מוצאת להורג.

בנקודה זאת, על פי הכתוב, אלוהים שלח את דניאל כדי להציל אותה. דניאל, שהיה עדיין נער, חקר את הזקנים בנפרד והוכיח סתירות בעדויותיהם לגבי סוג עץ שלמרגלותיו בוצעה הבגידה, כביכול. אחד אמר שהבגידה בוצעה תחת עץ אלת המסטיק, ואילו השני טען כי ראה את האשה והנער שוכבים תחת האלון. שושנה זוכתה, הזקנים לבסוף הוצאו להורג, ודניאל נחשב לצדיק גדול בעיני העם מאותו היום.

בעקבות הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור שימש הזדמנות לציירים, בעיקר בתקופת הרנסאנס והבארוק, לתאר מצב ארוטי של אישה תמימה ואצילה המתכוננת להתרחץ בתוספת הדרמה של זרים "מכובדים" המנסים לחלל את כבודה. בחלק מהציורים מוצגים שני זקנים שטופי זימה מפתיעים אישה רוחצת ומטרידים אותה מינית ובאחרים מוצגת אישה מתרחצת כביכול לבדה כאשר הצופה אמור להבין שעיניים זרות עוקבות אחריה[1]. בין הציירים הנודעים שציירו את האירוע היו גם פטר פאול רובנס, רמברנדט, ואן אייק, טינטורטו, ארטמיזיה ג'נטילסקי וגווידו רני.

בתחום המוזיקה כתבו אלסנדרו סטראדלה[2] וגאורג פרידריך הנדל[3] אורטוריות על מעשה שושנה.

גלגולי הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעשה שושנה הוא אחד התוספות לספר דניאל המופיעים עם ספר דניאל בתרגום השבעים. גרסה יוונית נוספת של מעשה שושנה מופיע בתרגום התנ"ך ליוונית של תיאודוטיון. הגרסה של תיאודוטיון עברה אל הביבליה הנוצרית שברובם היא נכללת בתחילת ספר דניאל. הסיפור נכלל בגרסה הקנונית של התנ"ך הנוצרי עד למאה השלישית והוא כלול בקנון הקתולי, כפרק יג של ספר דניאל, עד היום. בתנ"ך הפרוטסטנטי הסיפור מופיע כספר נפרד תחת השם "ההיסטוריה של שושנה" או "משפטו של דניאל"[4].

מעשה שושנה מופיע, בספר דברי הימים של ירחמיאל בן שלמה, במאה ה-11 או ה-12. כן מופיעה גרסה שונה של הסיפור באחד מכתבי היד של ספר יוסיפון, המתוארך למאה העשירית. היו שטענו ש'מגילת שושן' המוזכר בפירוש הרמב"ן לספר דברים[5][6] מתייחס למעשה שושנה. התייחסות למעשה שושנה מופיע בספר יוחסין השלם של אברהם זכות במאה ה-16[7] וממנו הוא מוזכר בספר שלשלת הקבלה[8].

בשנת 1830 הוציא יצחק פרנקיל את הסיפור בתרגום לעברית[9]. בשנת 1839 פרסם יצחק זיבנברגר את מעשה שושנה בעברית וביידיש עם שאר התוספות לספר דניאל בספרו "חיי טוביה", במסגרת יעדו להביא את הספרים החיצוניים אל הקוראים היהודים[10].

החוקרים חלוקים האם הספר חובר במקורו ביוונית או בעברית. הראיה העיקרית למקור היווני היא שני מקרים של לשון נופל על לשון ביוונית, בשמות של העצים בעדות של המעלילים.

פירושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוריגנס כתב שאחאב וצדקיה בן מעשיה היו שני הזקנים שהעלילו על שושנה בת חלקיהו בסיפור המופיע בתוספות לספר דניאל[11]. גם בספר יוחסין כתוב שאולי אחאב וצדקיה היו המעלילים[7]. אברהם כהנא דוחה זאת מכל וכל וטוען שאין קשר בין הסיפורים הללו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוני קליימן, ציור המתאר שני זקנים המנסים לתקוף מינית אישה בדרכה להתקלח, אתר iwoman, 12 בדצמבר 2004
  2. ^ בשנת 1681
  3. ^ בשנת 1749; מס' 66 ברשימת יצירותיו
  4. ^ הערך על מעשה שושנה באנציקלופדיה היהודית
  5. ^ דברים, כ"א, י"ד
  6. ^ פירוש הרמב"ן
  7. ^ 7.0 7.1 אברהם זכות, ‏ספר יוחסין, ירושלים, התשכ"ג, מאמר שישי, באתר HebrewBooks
  8. ^ גדליה בן יוסף אבן יחיא, ‏שלשלת הקבלה, ירושלים, תשכ"ב, עמוד רלד, באתר HebrewBooks
  9. ^ יצחק זעקיל פרנקל, ‏כתובים אחרונים, ליפשיץ 1850, עמוד 160, באתר HebrewBooks
  10. ^ חיי טוביה, עמ' 12-13, 65-74
  11. ^ שושנה, אתר דעת