מפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית
 | |
| מדינה | הרפובליקה העממית הפולנית |
|---|---|
| מנהיגים |
מיאצ'יסלב ראקובסקי  |
| תקופת הפעילות | 16-21 בדצמבר 1948 – 27-30 בינואר 1990 |
| אידאולוגיות | סטליניזם (עד 1956) |
| סיעות שהתפצלו | מפלגת הסוציאל-דמוקרטית הפולנית |
| מטה |
ורשה |
| מיקום במפה הפוליטית |
שמאל רדיקלי |
| ארגונים בינלאומיים | קומינפורם |
  | |
מפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית (בפולנית: Polska Zjednoczona Partia Robotnicza), בדרך כלל בקיצור, PZPR (מפמ"פ) הייתה המפלגה הקומוניסטית אשר שלטה ברפובליקה העממית הפולנית במשטר חד מפלגתי בשנים 1948-1990. מבחינה אידאולוגית, המפלגה הייתה מבוססת על התיאוריות של הלניניזם עם דגש חזק על לאומיות שמאלית.[1] למפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית הייתה שליטה מוחלטת על מוסדות ציבוריים במדינה וגם על הצבא העממי הפולני, סוכנויות הביטחון של המשרד לביטחון ציבורי, כוחות המשטרה של מליציות העם, והתקשורת.
הבחירות המזויפות של 1947 הבטיחו לשמאל הרדיקלי סמכות ושליטה מוחלטת בפולין של אחרי מלחמת העולם השנייה. המפמ"פ נוסדה מיד לאחר מכן בדצמבר 1948 דרך האיחוד של שתי מפלגות קודמות אחרות, מפלגת הפועלים הפולנית והמפלגה הסוציאליסטית הפולנית. מאז 1952 המשרה של "המזכיר הראשון" של מפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית הייתה שווה לכך של דיקטטור, נשיא, או ראש מדינה במדינות עולם אחרות. במשך קיומה, המפמ"פ שימרה על קשרים חמים עם מפלגות דומות מבחינה אידאולוגיה כלפיה, בעיקר מדינות הגוש המזרחי. ביניהן הכי ידועות הן מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה, המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה והמפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. בין 1948 ו-1954 קרוב ל-1.5 מיליון אנשים נרשמו כחברים במפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית, ומספר החברים במפלגה עלה ל-3 מיליון עד 1980.[2]
המטרה העיקרית של המפלגה הייתה לאכוף אג'נדה סוציאליסטית לתוך החברה הפולנית. הממשלה הקומוניסטית שאפה לשפר את רמת החיים של הפרולטריון, לאפשר חינוך ומערכת בריאות חינמית אשר נתונה לכל, לייסד כלכלה מתוכננת ריכוזית, להלאים את כל המוסדים ולספק ביטחון פנימי וחיצוני על ידי אחזקה של צבא חזק. כמה מהקונספטים הללו אשר יובאו מחוץ לפולין, כמו החקלאות הקולקטיבית רחבת-ההיקף והמיגזור, נכשלו בשלביהם המוקדמים. המפמ"פ נחשבה למפלגה ליברלית יותר ופרו-מערבית מאשר מקבילתה המזרח-גרמנית או הסובייטית, והתנגדה יותר לפוליטיקה רדיקלית. למרות שתעמולה הופצה על ידי ניצול אמצעי תקשורת כמו העיתון "טריבונה לודו" (טריבונת העם) ותוכנית החדשות הטלוויזיונית "דז'ניק" (יומן), הצנזורה נהייתה לא אפקטיבית באמצע שנות השמונים וננטשה באופן הדרגתי. מצד שני, מפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית הייתה אחראית להשקטה הברוטלית של התנגדות עממית ומפגינים במהומות פוזנן ב-1956, ההפגנות ההמוניות ב-1970 ובזמן השלטון הצבאי בשנים 1981-1983. המפמ"פ יישמה נוסף על כך קמפיין אנטישמי במשך המשבר הפוליטי הפולני ב-1968 אשר הכריח את שארית יהודי פולין להגר.
בזמן המשברים הפוליטיים והכלכליים המתמשכים, תנועת הסולידריות נוסדה כתנועה חברתית גדולה ואנטי-בירוקרטית אשר דרשה שינוי חברתי. בזמן שהשלטונות הקומוניסטיים הרפו את שליטתם במדינות השכנות, המפמ"פ באופן סיסטמטי איבדה תמיכה והוכרחה לקיים משא ומתן עם האופוזיציה ובסופו קיימה בחירות דמוקרטיות חופשיות. הבחירות ב-4 ביוני 1989 הביאו ניצחון גדול עבור תנועת הסולידריות, ובכך גרמו לסיום השלטון הקומוניסטי בפולין אשר משך 40 שנה. מפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית התפרקה בינואר 1990.
מצע ויעדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד 1989, המפמ"פ החזיקה בכוחות דיקטטורים (התיקון לחוקה של 1976 ציין "כוח לאומי מנהיג") ושלטה בבירוקרטיה עצומה, הצבא, המשטרה החשאית, והכלכלה. המטרה העיקרית הייתה ליצור חברה קומוניסטית ולייצא את הקומוניזם לכל העולם. דה יורה, המפלגה אורגנה על הבסיס של צנטרליזם דמוקרטי אשר נתן כח להרבה מאוד סמכויות מפלגתיות ומדיניות להחלטת החלטות וניהול פעולות. עם זאת דה פקטו, התפקידים המרכזיים "שוחקו" על ידי הוועדה המרכזית של המפלגה, הפוליטביורו ומזכירות המפלגה אשר היו פקודות לסמכויות הסובייטיות. הסמכויות האלה החליטו על המדיניות וההרכב של הגופים המרכזיים של המפלגה למרות שלפי החוקה, האחריות הזאת הייתה של חברי הקונגרס, אשר התאסף כל 5 או 6 שנים. בין קונגרסים, מושבי המפלגה של הסניפים האזוריים, מחוזיים, ומועצות העבודה היו העיקריים. היחידה הארגונית הקטנה ביותר של המפמ"פ הייתה ה"ארגון מפלגתי פונדמנטלי", אשר פעל במקומות עבודה, בתי ספר, מוסדות תרבותיים וכו'.
חלקה העיקרי של המפמ"פ גולם על ידי פוליטיקאיים מקצועיים של המפלגה, אשר נקראו "הליבה של המפלגה", אשר הורכבה על ידי אנשים אשר המליצו עליהם לנהל מוסדות מדינה גדולים, איגודים מקצועיים, וארגונים חברתיים. בתקופת הזהב של התפתחות המפמ"פ למפלגה היו 3.5 מיליון חברים. המשרד הפוליטי של הוועדה המרכזית, המזכירות, וועדות אזוריות מונו על ידי מוסדות מפלגתיים ומדיניים, ממשרדים מרכזיים ועד קואופרטיבים קטנים. לזה קראו "שיטת הנומנקולטורה של ניהול המדינה והכלכלה" באזורים מסוימים של הכלכלה, כמו בחקלאות למשל, שיטת הנומנקולטורה נשלטה על ידי אישור של המפמ"פ ומפלגות הברית שלה, "המפלגה העממית המאוחדת" (חקלאות וייצור מזון), ו"המפלגה הדמוקרטית" (סחר, עסקים קטנים, וקואופרטיבים). לאחר התחלתו של השלטון הצבאי, התנועה הפטריוטית נוסדה כדי לארגן את המפלגות הללו.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ייסוד המפלגה ותקופת ה"סובייטיזציה"[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית נוסדה בקונגרס האיחוד של מפלגת הפועלים הפולנית והמפלגה הסוציאליסטית הפולנית בזמן פגישות שנערכו מה-15 עד ל-21 בדצמבר 1948. האיחוד היה אפשרי בגלל שהאקטיביסטים משתי המפלגות אשר התנגדו לאיחוד, הודחו מהמפלגה. חלק בגין "סטייה ימנית-לאומנית".
"סטייה ימנית-לאומנית" היה ביטוי פוליטי ותעמולתי אשר שומש על ידי הסטליניסטים הפולנים כלפי אקטיביסטים, כמו ולדיסלב גומולקה ומריאן ספיצ'לסקי אשר התנגדו להתערבות סובייטית בעניינים הפנימיים של פולין. ישנו מיתוס שאומר שיוסיף סטלין הוא זה שלחץ על בולסלאב ביירוט ויעקוב ברמן להסיר את גומולקה וספיצ'לסקי מהשלטון ולטהר את תומכיהם ב-1948. ישנם הערכות שאומרות שמספר המגורשים מהמפלגה על רקע זה היו כ-25% אחוזים מהמפלגה כולה.
בולסלאב ביירוט, סוכן ק.ג.ב[3] וסטליניסט נלהב, שימש כמזכיר הכללי של המפמ"פ מ-1948 עד 1956, ובכך גילם תפקיד מנהיג ביישום הקומוניזם והתקנת המשטר המדכא. הוא שימש כנשיא מ-1944. לאחר שחוקה חדשה נטשה את עיקרון הנשיאות, ביירוט השתלט והפך להיות ראש ממשלה, משרה שהחזיק עד 1954. הוא נשאר מנהיג המפלגה עד מותו ב-1956.
מותו המסתורי של ביירוט במוסקבה ב-1956 (שמן קצר לאחר שהשתתף במושב המפלגה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות) העלה הרבה מאוד ספקולציות על כך שסיבת המוות הייתה התאבדות, הרעלה, ובאופן סימבולי סימנה את סוף עידן הסטליניזם בפולין.
הסוציאליזם האוטרקי של גומולקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1956, זמן קצר לאחר מושב המפלגה ה-20 של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות, הנהגת המפמ"פ התפצלה לשני מחנות, ה"נאטולינים" וה"פולביאנים". המחנה הנטוליני, שנקרא על שם המקום בו הפגישה הראשונה שלו התרחשה, וילה ממשלתית בנאטולין - היו נגד תוכניות הליברליזציה הפוסט-סטליניסטיות והכריזו על סיסמאות פשוטות, לאומיות ואנטישמיות, כחלק מתוכניתם לצבור כח.
המחנה הפולביאני - השם בא מרחוב פולבסקה בוורשה, בו הרבה מחברי המפלגה התגוררו אשר רצו בליברליזציה של הסוציאליזם בפולין. לאחר האירועים של "פוזנן יוני", הם תמכו במועמדים לתפקיד משרת המזכיר הראשון של המפלגה, ולדיסלב גומולקה ובכך הציבו סיכון גדול לנאטולינים. שני המחנות התפרקו בסוף שנות החמישים.
ובכך יישמו את הרפורמות הפופולריות והכמיהה לחיפוש "הדרך הפולנית לסוציאליזם"[4], אשר החלו את התקופה שידועה גם בשם "תקופת ההפשרה של גומולקה". בשנות השישים, גומולקה תמך ברדיפתה של הכנסייה הקתולית. נוסף על כך השתתף בכנס ברית ורשה בצ'כוסלובקיה ב-1968. באותו זמן גומולקה היה גם אחראי על רדיפת סטודנטים והקשחת הצנזורה על התקשורת. ב-1968 הוציא לפועל קמפיין תעמולה אנטי-ציוני כחלק מההתנגדות של הגוש המזרחי למלחמת ששת הימים.
בדצמבר 1970, בעקבות מהומות של עובדי המספנות, שבהם כמה עשרות של פועלים נורו למוות גרמו לו להגיש מכתב התפטרות (באופן רשמי בגלל סיבות בריאותיות, אך למעשה עבר שבץ). מנהיג צעיר ודינמי יותר, אדוורד גרק השתלט על הנהגת המפלגה והלחצים הפנימיים נחלשו.
הפתיחות הכלכלית של גרק[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף שנות השישים, אדוורד גרק פיתח לעצמו בסיס כח אישי, ונהיה המנהיג המזוהה עם המחנה הצעיר והטכנוקרטי של המפלגה. כאשר מהומות פרצו בנוגע לתנאים הכלכליים של המדינה בסוף 1970, גרק החליף את גומולקה כמזכיר הראשון של המפלגה.[5] גרק הבטיח רפורמה כלכלית וחוקק תוכנית להעביר את תעשיות המדינה מודרניזציה, ולהגדיל את זמינות מוצרי הצריכה דרך הלוואות זרות בעיקר.[6] היחסים הטובים שלו עם פוליטיקאים מערבים, בעיקר עם הפוליטיקאי הצרפתי, ולרי ז'יסקר ד'אסטן והפוליטיקאי המערב-גרמני הלמוט שמידט, עזרו לו לקבל עזרה מהמערב והלוואות.
רמת החיים השתפרה בשנות השבעים, הכלכלה עם זאת החלה להתנדנד בזמן משבר האנרגיה העולמי ב-1973, וב-1976 התעורר הצורך להעלות את המחירים באופן משמעותי. ב-1976 מהומות חדשות התפרצו ולמרות שהן דוכאו בכח על ידי המדינה, עליית המחירים המתוכננת הושהתה.[7] חובות זרים גבוהים, מחסורים במזון, ומודל תעשייתי מיושן גרמו לשורה של רפורמות כלכליות ב-1980. פעם נוספת, עליית מכירים גרמה לפריצת מהומות והפגנות ברחבי המדינה, בעיקר במספנות גדאנסק ושצ'צ'ין. גרק היה חייב לתת מעמד חוקי לתנועת סולידריות ולאפשר את הזכות לשבות.
זמן קצר לאחר מכן, בתחילת ספטמבר 1980, גרק הוחלף על ידי סטניסלב קאניה, כמזכיר הכללי של הוועדה המרכזית של המפלגה, ובזמן חוסר-הרגיעה הכלכלי והחברתי ששרר באותם ימים, קאניה הודה בכך שהמפלגה עשתה טעויות כלכליות, והמליץ על עבודה משותפת עם קבוצות אופוזיציה קתוליות אשר תומכות באיגודים מקצועיים. הוא נפגש עם מנהיג תנועת סולידריות, לך ולנסה, ומבקרים אחרים של המפלגה. למרות שקאניה הסכים עם קודמיו שהמפלגה הקומוניסטית חייבת לשמור על שליטה בפולין, הוא אף פעם לא בדק עם הסובייטים לפני שהוא החליט החלטות עצמאיות, וב-1981 הוועדה המרכזית של המפלגה הביעה אי-אמון בו, והוא הוחלף על ידי ראש הממשלה, ושר הביטחון, גנרל וייצ'ך ירוזלסקי.
השלטון האוטוקרטי של ירוזלסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-11 בפברואר 1981, ירוזלסקי נבחר להיות ראש ממשלת פולין, ונהיה המזכיר הראשון של מפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית ב-18 באוקטובר 1981. לפני שיישם את תוכניתו לדכא את סולידריות, הוא הציגה לפקיד הסובייטי ניקולאי טיכונוב. ב-13 בדצמבר 1981, ירוזלסקי הכריז על משטר צבאי בפולין.
ב-1985, ירוזלסקי התפטר מתפקידו כראש ממשלה ושר הביטחון ונהיה יושב ראש מועצת המדינה הפולנית, משרה השווה לתפקידו של נשיא או דיקטטור.
התפרקות מפלגת הפועלים המאוחדת הפולנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת ינואר 1990, קריסתה של המפמ"פ הגיעה לנקודת אל-חזור. בכל רחבי המדינה, ביזות וגניבות נערכו בבנייני המפלגה והחלו להרוס ארכיונים של המפלגה. ב-29 בינואר 1990, מושב המפלגה האחד עשר נערך אשר נועד כדי ליצור מחדש את המפלגה. בסופו, המפמ"פ התפרקה, וכמה מחבריה החליטו לייסד 2 מפלגות סוציאל-דמוקרטיות חדשות.
האקטיביסטים של המפמ"פ לשעבר ייסדו את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הפולנית אשר מארגניה העיקרים היו לז'ק מילר ומיאצ'יסלב ראקובסקי. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הפולנית הייתה אמורה להחליף את כל תפקידיה של המפמ"פ, ולעזור לחלק את נכסיה.
מנהיגי המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| # | שם | החל כהונה | סיים כהונה | הערות |
|---|---|---|---|---|
| 1 | בולסלאב ביירוט
(1892-1956) |
22 בדצמבר 1948 | 12 במרץ 1956 | מזכיר כללי |
| 2 | אדווארד אוחאב
(1906-1989) |
20 במרץ 1956 | 21 באוקטובר 1956 | מזכיר ראשון |
| 3 | ולדיסלב גומולקה
(1905-1982) |
21 באוקטובר 1956 | 20 בדצמבר 1970 | מזכיר ראשון |
| 4 | אדוורד גרק
(1913-2001) |
20 בדצמבר 1970 | 6 בספטמבר 1980 | מזכיר ראשון |
| 5 | סטניסלב קאניה
(1927-2020) |
6 בספטמבר 1980 | 18 באוקטובר 1981 | מזכיר ראשון |
| 6 | וויצ'ך ירוזלסקי
(1923-2014) |
18 באוקטובר 1981 | 29 ביולי 1989 | מזכיר ראשון |
| 7 | מיאצ'יסלב ראקובסקי
(1926-2008) |
29 ביולי 1989 | 29 בינואר 1990 | מזכיר ראשון |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Hubert Zawadzki, Jerzy Lukowski, A Concise History of Poland, Cambridge University Press, 2006, ISBN 0-521-85332-X, Google Print, p.295-296
- ^ https://www.fakt.pl/wydarzenia/polityka/kto-byl-w-pzpr-zwykli-ludzie-byli-w-partii-nalezalo-3-mln-osob/0kg4h8q
- ^ Błażyński, Zbigniew (2003). Mówi Józef Światło. Za kulisami bezpieki i partii, 1940-1955. Warszawa: Wydawnictwo LTW. pp. 20/21, 27. ISBN 83-88736-34-5.
- ^ "Rebellious Compromiser". Time Magazine. 10 בדצמבר 1956. נבדק ב-2006-10-14.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Time magazine article from Jan. 4, 1971, The World: Poland's New Regime: Gifts and Promises
- ^ Time magazine article from Oct. 14, 1974, POLAND: Gierek: Building from Scratch
- ^ Time magazine article from Nov. 8, 1976 POLAND: The Winter of Discontent