מרדכי גילולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרדכי גילולה
Mordechay Gilula-1-.jpg
לידה 29 בינואר 1936
עפולה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 באוגוסט 2002 (בגיל 66)
ענף מדעי בלשנות
ארצות מגורים ישראל
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מנחה לדוקטורט יעקב פולוצקי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חקר הדקדוק המצרי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרדכי גילוּלָה (29 בינואר 193610 באוגוסט 2002) היה בלשן ואגיפטולוג, פרופסור חבר בחוג לארכאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום שבאוניברסיטת תל אביב.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי גילולה נולד בעפולה, בן לחלוצים מפולין ובסרביה. אביו משה היה מנהל המכירות בבית החרושת 'פניציה', ואמו חיה מזכירת איגוד המהנדסים בחיפה. הוא גדל בחיפה, שם למד בבית הספר העממי גאולה ובבית הספר התיכון ביאליק והיה ספורטאי מצטיין. שירת בצבא בחיל המודיעין והשתחרר בדרגת סגן. עשה את חוק לימודיו לתואר הראשון במקרא ובהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים. תוך לימודי המקרא למד מצרית קדומה בתור שפת עזר לחקר המקרא אצל פרופ' ח"י פולוצקי, מייסד אסכולת ירושלים של חקר הבלשנות המצרית, והשפה, ובעיקר פולוצקי, שבו את לבו. והוא החליט להתמחות במצרית כתחום לימודיו העיקרי. את עבודת הגמר לתואר מוסמך כתב על ההשפעה של ספרות החכמה המצרית על ספר משלי, ואת התואר סיים בשנת 1964[1]. את עבודת הדוקטורט עשה בהנחיית פולוצקי. פולוצקי, תלמידתו פרופ' שרה ישראלית-גרול, וגילולה הם החוקרים שהיוו בזמנם את האסכולה. את עבודת הדוקטור, "מליות אנקליטיות במצרית קלאסית", הגיש בשנת 1968[2]. עשה פוסט-דוקטורט באוניברסיטת שיקגו בשנים 1969–1972. בשובו ארצה ב-1972 החל ללמד בחוג לארכאולוגיה ולתרבויות המזרח הקדום שבאוניברסיטת תל אביב. שהה בשבתונים באוניברסיטאות אוקספורד והסורבון. הוא עסק שנים רבות בכתיבת ספר דקדוק של השפה המצרית שהזמינה אצלו אוניברסיטת אוקספורד, אך לא עלה בידו לסיים את המשימה.

גילולה חקר את תרבות מצרים הפרעונית ואת השפה המצרית ובכך המשיך את מחקריו של מורהו פולוצקי שהתמחה בשפות המצריות. הוא עסק בתחביר של הטקסטים שנכתבו מעל גבי ארונות המתים, מראשית האלף השני לפני הספירה וחקר את הזיקה בין המצרית האמצעית והשפות השמיות האחרות.

מרדכי גילולה הניח אחריו אישה, פרופסור דבורה גילולה, ושלושה ילדים.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבודת הדוקטור ובמחקריו שאחריה חקר גילולה את תפקידן של המליות האנקליטיות בשפה המצרית, שנחשבו קודם לכן לבעלות הדגשה פרוזודית בלבד. הוא בדק את הדגמים המדויקים בהם מופיעה כל מלית ומלית והראה שלצד מליות בעלות משמעות לקסיקלית גרידא יש גם מיליות בעלות שימוש דקדוקי. התגלית הבולטת ביותר והמהפכנית ביותר בשטח הדקדוק המצרי היא תגליתו של פולוצקי בדבר תפקידם של הזמנים המשניים במצרית. מסקנות עבודתו של גילולה מסתמכות על תורתו של פולוצקי, מאשרות את שיטתו ומהוות הוכחה לנכונותה. הוא המשיך את דרכו של פולוצקי גם בחקר משפטים שמניים במצרית ובקופטית.

גילולה השתמש בהזדמנות שנקרתה לו לכתוב ביקורת על הספר של זצינגר (Satzinger) כדי לפרסם את ממצאיו באנגלית. הביקורת הזאת היא עד היום בסיס לחקר הדקדוק המצרי, שעליה מסתמכים הבלשנים שאינם קוראי עברית. [3]

הארכיון של מרדכי גילולה נמצא ב-Griffith Institute, אוניברסיטת אוקספורד.

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מליות אנקליטיות במצרית קלאסית, עבודת דוקטור, האוניברסיטה העברית בירושלים, תשכ"ט - 1968
  • ליהוה שמרנ ואשרתה, שנתון למקרא ולחקר המזרח הקדום, ג, תשל"טף עמ' 129–131.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקבלי תארים באוניברסיטה העברית, מחזור ל"ד, חרות, 17 ביוני 1964
  2. ^ היום - חלוקת תארים באוניברסיטה העברית בירושלים, דבר, 7 ביולי 1969
  3. ^ Journal of Egyptian Archaeology 56 M. Satzinger, Die negativen Konstruktionem im Alt- und Mittlägyptischen (Berlin 1968)