כתובות חורבת תימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציור זוג הדמויות על פיטס א', מעליהן נכתב "ליהוה שמרן ולאשרתה" (ליהוה שומרון ולאשרתו). הציור, והכתובות המתייחסות ליהוה ואשרתו, זכו להתייחסות יוצאת דופן במחקר

כתובות חורבת תימן הן קבוצת כתובות עבריות עתיקות שנמצאו באתר חורבת תימן (כונתילת עג'רוד). הן כתובות על חרס, אבן וטיח; רובן נכתבו באתר הימצאן וחלקן נשלחו אליו על כדים, כנראה מאזור ירושלים. זמנן סוף המאה ה־9 עד תחילת המאה ה־8 לפנה"ס. חלק מהכתובות נכתבו על פיטסים (כדים גדולים) עליהם נמצאו גם ציורים; לכתובות נודעה חשיבות בחקר ההיסטוריה של הדת הישראלית הקדומה, וכך גם לציורים שנמצאו באתר, חלקם בסמיכות לכתובות ובזיקה אפשרית אליהן.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר חורבת תימן ("כונתילת עג'רוד" בערבית) הוא אתר ארכאולוגי קטן באזור צחיח ונידח בצופן מזרח סיני, בו התגלו ממצאים ייחודיים – החשובים שבהם הם הכתובות, הציורים והעיטורים הצבעוניים.[1] האתר ממוקם על גבעה וכולל שני מבנים: הגדול מבין השניים (15×29 מטר) בעל תכנית טיפוסית של מצודה ישראלית בעלת ארבעה מגדלים, אך הוא נעדר חדרי סוגרים ונמצא בו חדר ספסלים ייחודי, והוא לא שימש כמצודה – מרחביו הארוכים שימשו כמחסנים; הקטן מבין השניים ייחודי בתכניתו, כמעט שלא נמצאו בו חרסים אך את טיח כתליו עיטרו עיטורים גאומטריים צמחיים באדום, צהוב ושחור.[2] הכתובות, כמו כל אתר חורבת תימן החד־שכבתי, מתוארכות בין סוף המאה ה־9 עד תחילת המאה ה־8 לפנה"ס, ובאמצעות בדיקת פחמן-14 ניתן לדייק את התאריכים ל־820–745 לפנה"ס.[3] הכלים הקטנים באתר הובאו מממלכת ישראל, ואילו הכלים הגדולים הובאו מיהודה, השפלה ומישור החוף הדרומי; לא נמצא באתר אף כלי או שבר ממשפחת "הקירמיקה הנגבית", כלי חרס מקובלים אצל נוודי המדבר הנפוצים מאוד באתרי תקופת הברזל, וייתכן שיש בכך עדות לסגירה מכוונת של האתר בפני נוודים.[4]

את הכתובות שנמצאו באתר ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות: האחת כוללת את הכתובות החרותות באבן או בחרס, הכתובות שעל הפיטסים וכתובת אחת בדיו על טיח – אלה כתובות שנכתבו בכתב עברי קדום ובניב עברי, כנראה על ידי אנשים מממלכת ישראל; הקבוצה השנייה כוללת את שאר הכתובות בדיו על טיח, הכתובות בכתב פיניקי, ולמעט אחת שגם נכתבה בפיניקית כולן כתובות בעברית בכתיב של ממלכת יהודה.[5]

כל כתובות הדיו מהאתר כתובות בכתב בטוח ויציב, לא בכתב של תלמיד; שרבוטי האותיות שנמצאו הם בדיקה של העט ולא ניסויי כתיבה.[6] למעט כמה כתובות בכתב עברי על טיח שהתגלו בריכוז אחד (לרגלי המדרגות סמוך לפתח המחסן המערבי),[7] כל כתובות הטיח כתובות בכתב פיניקי, הדומה לכתב של כתובת אזתוד.[6] הכתובות על שאר החומרים כתובות בכתב עברי.[6] ניתוח כתיב המילים (בעיקר בהטיותיהן) בכתובות הכתובות אלפבית עברי, כמו גם הרכיב התאופורי "יו" (ולא "יהו"), מעלה שכותביהן היו מממלכת ישראל.[8] ניתוח כתיב המלים בכתובות הכתובות אלפבית פיניקי מעלה חוסר התאמה לכתיב הפיניקי התקני, שנעדר כל אמות קריאה או ציוני דו־תנועות, ותואם את הכתיב של יהודה ("וישבעו", "תימן", "היטב"), לא ישראל ולא פיניקיה.[9]

בשמות התאופוריים המזכירים את יהוה משמש רק הרכיב התאופורי המקוצר "יו" (בוטא כנראה yaw, יָו[10]), הן כתחילית ("יועשה") והן כְסוֹפית ("עבדיו", "שמריו" ועוד) – זאת צורה מכווצת של הרכיב התאופורי "יהו", והיא הצורה היחידה בשמות ישראליים (להבדיל מיהודאים) בממצא הארכאולוגי.[11] התחילית התאופורית "יו־" נדירה מאוד בממצא היהודאי מימי בית ראשון ובמקרא, והסיומת התאופורית "־יו" נעדרת מהממצא היהודאי מימי בית ראשון ומהמקרא כליל, למעט חותמים אחדים מיהודה שנעשו בסגנון ישראלי, כנראה על־ידי אמן ממלכת ישראל.[11] כל השמות התאופוריים המלאים מזכירים את האל יהוה, דבר המעיד על אמונת נושאי השמות.[12] כמה מהשמות הם שמות מקוצרים: "אשא", "עדנה", "אמץ", "יהלי", ו"עזר".[11] שם האלוהות עצמה מופיע הן כ"יהוה" (כפי שמופיע תמיד במקרא) והן כ"יהו" (כפי שמופיע תמיד במכתבי יב), והצורות מתחלפות לעתים אף באותה כתובת (באחד ה"מכתבים" מפיטס ב') – לחילופים בהופעות אלה אין הסבר פונטי וקשה להסיק מהם מסקנות,[13] אך אין להם משמעות דתית.[12]

"שמרן" מתייחס לעיר שומרון, לחבל השומרון או לכל ממלכת ישראל (שכן כונתה במקרא ומחוצה לו כך).[14] "תמן" היתה, כנראה, עיר חשובה באדום, ולפי אוסביוס היתה באזור פטרה; במקרא השם "תימן" מסמן גם את הדרום ככלל, בניגוד לנגב המציין את אזור באר שבע וערד, ולעתים משמש גם כינוי לסיני.[15] השם קשור להופעותיו של יהוה מהדרום (במיוחד בחבקוק, ג', ג').[16] יידוע השם "תמן" בכמה מהופעותיו מעיד אולי על הבנתו כשם חבל ארץ שניתן ליידע, כמו הנגב, השרון והכרמל.[17] היעדר האות י' בשם "תימן" בחלק מהכתובות מעיד על ערעור הדו־תנועה, דבר האופייני לממלכת ישראל ובעיקר לפיניקיה,[17] בעוד הופעתה בכתובות אחרות מעיד על שימורה.[16]

פיטס א'[עריכת קוד מקור | עריכה]

העתק אחד מצדי פיטס א'

פיטס עליו צוירו בדיו כתובות וציורים; הציורים כוללים מצדו האחד אריה ומעליו עץ מסוגנן שמצדיו יעלים (העץ כולל ענפי לוטוס פתוחים וסגורים, וולוטות, ובצמרת עלה או ניצן גדול),[18] ומעליהם לביאה, חזיר, חיה לא מזוהה,[19] וכן סוס רתום; מצדו השני (הצד עליו מופיעות הכתובות) ציורים רבים, בינהם דמות פורטת על כלי מיתר,[20] סוס רתום למרכבה (שלא שרדה),[21] פרה מניקה עגל,[22] ושתי דמויות – אחת נקבית (לפי שדיה) ואחת זכרית – בעלות פני פר או בס.[23] במחקר זכו להתייחסות יוצאת דופן זוג הדמויות, בעיקר סביב המחלוקת האם הם מייצגים את יהוה ואשרתו.[24] על הקשר בין הציורים לכתובות, או היעדר קשר כזה, ראו בפרק #פרשנות. פיטס זה הוא אחד הכדים עליהם מופיעה חריתת האות א (כנידון בהמשך הערך).[25] רוב השברים של פיטס זה נמצאו על הספסל המזרחי באגף הצפוני של חדר הספסלים.[25] ככל הנראה, קודם צוירו הציורים ולאחר מכן נכתבו הכתובות. שתי כתובות (הארוכה והקצרה הראשונה) נכתבו כשהפיטס עמד, ושתי הכתובות הקצרות האחרות ותרגילי הסופר נכבתו כנראה כשהפיטס שכב על צדו.[26]

הכתובת הארוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכן הכתובת הארוכה הוא:[27]

אמר. א[---] רע המ[ל]ך. אמר. ליהלי. וליועשה. ול[---------------] ברכת. אתכם.
ליהוה. שמרן. ולאשרתה.

השורה השנייה, המציינת את "יהוה שומרון ואשרתו", כתובה מעל ראשי זוג הדמויות. נוסח הפתיחה, "אֹמֶר פלוני, אֱמֹר לאלמוני" ידוע ממכתב עמוני מתל מזאר, מהמכתב הפיניקי מסקארה, מהאוסטרקון האדומי מחורבת עוזה וממכתבים נוספים מחורבת תימן, ודומה לנוסחות פתיחת מכתבים באוגריתית ("תחם פלוני, לאלמוני רגם" כלומר "דְבר פלוני, לאלמוני אֱמור",[28] או "לאלמוני רגם, תחם פלוני" כלומר "לאלמוני אֱמור, דְבר פלוני"[29]) ובאכדית (um-ma X a-na X qi-bi-ma – כך (אמר) אלמוני, אֶל פלוני, אֶמור[30][31][32]).[33][34] ברכת הנמען לאל מופיעה גם במכתבי ערד, במכתב האדומי מחורבת עוזה ובמכתב הפיניקי מסקארה.[35]

כתובות קצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש כתובות קצרות נמצאו על הפיטס:

  • כתובת פגומה וקשה לקריאה, ממנה שרדו שבע אותיות, חמש מהן קריאות: ”...]-בעו חפ-[...”.[36]
  • שתי שורות סיום של כתובת, הראשונה כוללת כארבע אותיות לא קריאות כלל המסתיימות בנקודה, השנייה כוללת את הכיתוב ”ינ.”.[37]
  • כתובת הכוללת שלוש פעמים את האות י', אחת מתחת לשנייה.[37]
  • כתובת מתחת לאחת הידיות, ניצבת לכתובת הארוכה, כנראה כמה שמות. תוכנה:[38]

שמעי[-----]פגי.
יו-[...

פיטס ב'[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מצדי פיטס ב' (משמאל למעלה ניתן לראות את החריתה "קר"

פיטס עתיר כתובות, הכולל גם ציורים, מהם שרדו: שורת דמויות מלובשות המניפות את אמותיהן, אותן מקובל לפרש במחקר כשורת מתפללים, אך המטה שביד הדמות הראשונה (דבר לא אופייני למתפללים) מעלה אפשרות שהאופי הדתי של הכתובות מהאתר הטה את הפרשנות המודרנית לציורים, ומדובר בתהלוכת נכבדים (דבר נפוץ באמנות כל האזור, ממצרים עד אשור) במסגרת תיאורי החצר המלכותית הרווחים באתר;[39] פרה מניקה עגל (החלק של העגל בציור לא שרד);[22] פר (חלקו מכוסה בכתובת);[40] איש קשת;[21] ויעל.[19] כל שברי הפיטס נמצאו ממערב לאגף הצפוני של חדר הספסלים.[25] פיטס זה הוא אחד הכדים עליהם מופיעה חריתת האותיות קר (כנידון בהמשך הערך).[25]

המכתב הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מימין לשורת הדמויות המצוירים מופיע מכתב:[41]

אמר
אמריו א
מר ל.אדני
השלם. את.
ברכתך. לי
הוה תמן
ולאשרתה. יב
רך וישמרך
ויהי עם. אדנ
י [עד עלם?...]

בהמשך ולמטה שורות נוספות ובהם אותיות שלא ניתן לזהות בבירור או ליצור מהן רצף קריא כלשהוא.[41]

כאמור בפירוש לכתובת הארוכה מפיטס א', נוסח הפתיחה "אֹמֶר פלוני, אֱמֹר לאלמוני" ידוע מהתרבות השמית הצפון־מערבית, וכך גם הברכה לאל/אלים; יש לציין שהנוסח השלם "אֹמֶר פלוני, אֱמֹר לאלמוני, השלום אתה? וברכתיך לאל" דומה במיוחד לנוסחים מהאוסטרקון האדומי מחורבת עוזה והמכתב הפיניקי מסקארה.[34] הנוסח "השל(ו)ם את(ה)?" מופיע, בנוסף למכתב האדומי ולזה הפיניקי המוזכרים לעיל, גם בשמואל ב', כ', ט' ובמכתב העמוני מתל מזאר, וייחודו בכך שלמילה "שלום" לא מצטרפת אות יחס ("אנכי בשלום") אלא במקום המושא העקיף ("לי שלום") באים כינויי גוף.[42] הנוסח יברך וישמרך דומה לנוסח ברכת הכהנים, כפי שנמצא בלוחיות ברכת כהנים.[15]

המכתב השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעל שורת המתפללים מופיעה כתובת נוספת בנוסח מכתב:[43]

‏-------------] ליהוה. התמן ולאשרתה.
‏------]כל אשר ישאל מאש חנן הא ואם פתה ונתן לה יהו
כלבבה. [...

לפני ציון האלים בשורה הראשונה יש להשלים "ברכתך" או "ברכתִ אתכם" וכדומה.[17] משמעות השורות השנייה והשלישית היא "כל אשר ישאל (יבקש) מאיש, (אותו איש) חונן הוא (כלומר נותן לו מנדיבות), ואם פתה (הפציר באל) – ייתן לו יהו (יהוה) כלבבו".[44] שתי שורות אלה מגלות תכונות ספרותיות ובנויות כתקבולת משלימה בלשון גבוהה.[45]

רשימת שמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת שמות המופיעה משמאל לשורת המתפללים:[46]

שכניו
אמץ.
שמריו
אליו.
עזיו
מצרי.

השם אמץ (אמוץ בכתיב חסר) מופיע במקרא ועל חותמים מואביים.[47] מצרי הוא שם נפוץ בשפות שמיות צפון־מערביות, כולל מאוסטרקון עברי ממוצא לא ידוע, באוסטרקון ארמי, באוגריתית ובפיניקית.[47]

האלפביתים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע רשימות אלפבית הופיעו על הפיטס, באזור הידית הימנית:[48]

  • אחת, שהופיעה מעל לכתובת הקצרה "...]אבשי", ממנו שרדו שתי שורות, הראשונה ”א ב ג [ד ה ו ז] ח”, והשנייה ”...] ק ר ש ת”.
  • השניה, נכתבה בידי סופר מיומן, מתחת לכתובת הקצרה "...]אבשי", ממנה שרדו האותיות ”...] ט י כ ל מ נ ס פ [ע] צ ק ר ש ת”.
  • השלישית, מתחת לשניה ומעל לכתובת הקצרה "...]ה. שמרן[.] שערם.", ממנה שרדו האותיות ”...] פ ע צ ק ר ש ת”.
  • הרביעית, מתחת לכתובת הקצרה "...]ה. שמרן[.] שערם.", ממנה שרדו האותיות ”...] כ ל מ נ ס פ ע צ ק ר ש ת”.

סדר האותיות באלפביתים אלה מקדים את האות פ' לאות ע'; סדר כזה נמצא גם בכמה כתובות עבריות אחרות ובכמה מקומות במקרא.[49]

כתובות קצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש כתובות קצרות נמצאו על הפיטס:

  • כתובת בדיו שחורה משמאל לידית הפיטס: ”...]אבשי”.[43]
  • כתובת בין שתי שורות האלפביתים: ”...]ה. שמרן[.] שערם.”. שערם (שעורים) מוזכרים גם בחרסי שומרון, אך במקרה זה לא ברור מה הקשר בין שומרון לשעורים.[43]
  • מעל הידית השמאלית שורבטה כעשר פעמים האות ”י” בצורות וגדלים שונים.[50]

כתובת הטיח העברית בכתב פיניקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת הטיח, כאשר רוב הקטעים מקובצים לפי סדרם

כתובת טיח עברית בכתב פיניקי המורכבת מחמישה קטעים שניתן לצרף לכתובת:[51]

...י]ארך. ימם. וישבעו [... ו]יתנו. לשם[. י]הוה[. ה]תימן ולאשרת[ה...
...]. היטב. יהוה. התי[מן...]י. היטב. ימ[ם...]הה[...

את הברכה "יארך ימִם וישבעו" ניתן להשוות לברכות שבכתובות מלכי גבל: יארך בעל־שמם [...] ימת יחמלך ושנתו על גבל (יאריך בעל־שמים ימות יחמלך ושנותיו על גבל), תארך בעלת [גבל ימת א]לבעל ושנתו על [גבל] ותארך בעלת גבל ימת שפטבעל ושנתו על גבל (תאריך בעלת גבל ימות אלבעל/שפטבעל ושנותיו על גבל), ולתהלים, צ"א, ט"ז: אֹרך ימים אשׂביעהו.[16] יתנו יכול להתפרש כ"יסַפרו" (משורש ת־נ־י – שופטים, ה', י"א), או כ"יִתנו" משורש נ־ת־ן.[16] המילה "היטב" היא ברכה על דרך הציווי (השוו תהלים, קכ"ה, ד': היטיבה יהוה); הופעת הי' במלים "היטב" ו"התימן" מעידה על השתמרות הדו־תנועה.[16]

הכתובת הפיניקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכתובת הפיניקית מחורבת תימן

כתובת פיניקית בכתב פיניקי שנמצאה על שתי פיסות טיח. קריאתם של חלקים ממנה קשה; הקריאה העדכנית (עם סימן רביע על אותיות שקריאתן קשה, כ֗ך֗) היא:[52]

                                   ...]ש֗נת
...]ברא֗ש. ובי֗רח. אל. ב֗ר֗[...]-ה֗ו֗[...
...]ר. וימסן. הרם. וידכן. פבנם֗ [...
      ...]א֗ר֗ץ. ק֗שדש. עלי. א֗ת֗ן֗. ח֗ז. כר֗[...
         ...]-ה֗כ֗ן֗ לברך. בעל. בים. מלחמ֗ת֗
                        ...] לשם אל. בים. מלח֗[מת...

לפי קריאה זאת משמעות הכתובת קשה. בירח אל הוא אולי "בהריח אל" (בניין הפעיל הוא בפיניקית בניין "יפע (י)ל"), וכך ניתן לשער השלמה הירח אל בר[ח נחח], בהריח אל ריח ניחוח, ואולי "ירח אל" הוא שם חודש פיניקי, שלא מוכר מכתובות אחרות.[53] וימסן הרים משמעו וַיִּמַּסּוּ (יתמוססו) הרים" מאימת האל, וכך גם וידכן[א] פבנם – ההרים נשברו, דימוי מוכר מאוד במקרא.[54][53] לפי קריאה זאת, המילה "פבנם" מתפרשת כמילה מושאלת מחורית שמשמעה "הרים". השורה הבאה מתפרשת כשמות גאוגרפיים: קשדש היא ארץ לא מוכרת, אתן היא אולי Atinnu שבממלכת חמת או Atuna שמצפון להרי הטאורוס (אך אפשר גם לפרש במילה "איתן" בכתיב חסר, שהיא גם שם חודש פיניקי), ואת המילה כר[... ניתן להשלים כהשערה "כר[כמש]" – המשמעות המשוערת היא, אם כן, "מארץ קשדש עלה לאתן, חזה[ב] (ב)כר[כמיש...]".[55] את פתיחת השורה הבאה, "הִכֹּן ל..." יש להשוות לעמוס, ד', י"ב: הִכון לקראת אלהיך ישראל, ואת הצירוף "לברך בעל" ניתן לפרש כ"לְבָרֵך (את) בעל" (כפי שבמקרא לעתים מברכים האנשים את האל,[56] ואף ביום מלחמה: בהתנדב עם ברכו יהוה), או לפי כתובת אזתוד כתואר "ברֻך בעל"; ים מלחמת פירושו (בכתיב חסר ובסיומת ת' במקום ה') "יום מלחמה".[57] התיבות "לשמ אל" נכתבו ללא הפרדה, ולכן ניתן אולי לקראן "לשמאל", אך לפי התקבולת למשפט הקודם נוטים לפרש "לשֵם אֵל", לברך את שם האל (כמו במקרא[58]) ביום מלחמה, כאשר "אל" הוא אולי האלוהות אל, ואולי רק כינוי לאלוהות המדוברת, לאור נדירותו של "אל" כשם פרטי לאלוהות בכתובות פיניקיות.[57]

ניתן גם לקרוא קריאה אחרת:[59]

                                 ...]ש֗נת[...
...]ברע֗ש. ובז֗רח. אל. בר֗[ם. י]ה֗ו[ה...
...]ר. וי֗מסן. הרם. וידכן. ג֗בנם֗ [...
      ...]ארץ. ק{ש}דש. על֗י. אל֗ם֗ [...
          ...]הכן [לב]רך. בעל. בים. מלח֗מ֗ה֗
                        ...] לשם אל. בים. מלח[מה...

המשמעות הכללית של הכתובת דומה בקריאה זאת; עם זאת, מופיעה בה תאופניה (התגלות האל) ארוכה יותר, הכוללת "רעש" (כבשירת דבורה ומקומות רבים נוספים בתנ"ך) וזריחת האל (כבברכת משה); המילה "גבנ (נ)ם" מתקשרת עם "גבנונים" מתיאור דומה במקרא (תהלים, ס"ח, ט"ז–י"ז); השורה הבאה מתפרשת כ"ארץ קדוש עלי האלים", ארצו של האל הקדוש על האלים.[59]

שרידי כתובות קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שברים ושרידים רבים של כתובות נמצאו באתר, שתוכנן קצר – חלקן בשל הישרדות חלקית וחלקן קצרות במקור.

פיטס ג'[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שבר פיטס שלישי נמצאה כתובת:[50]

אשא. ב[ן...
הטלה[...
גד[...
ד[...

אשא הוא שם שנזכר בחרסי שומרון ועל חותם עמוני, וכנראה זהה לשם המקראי אסא. הטלה הוא כנראה טלה בן כבשה, והדבר מתקשר להמשך גד[י...], אך ייתכן גם שמדובר בשמות פרטיים.[50]

כתובות על פיטסים טרם צריפתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובות שנחרטו על פיטסים (כד גדול) לפני הצריפה בבית יוצר בקרבת המחסנים הממלכתיים מהם נשלחו לחורבת תימן. לפי החומר ממנו נוצרו מוצאם כנראה בירושלים או סביבתה, ותוֹכנן:[60] ”...]ט. עירא.”,[61] ”...]עדה”,[62] ”לח[...”,[62] ”לי[...”[63] ו”...]לי”.[63]

כתובות מקוצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבע עשרה כתובות נמצאו על כתפי פיטסים, שלמים ופגומים, ותוכנן אות אחת או שתים בלבד. הכתובות נחרתו על הפיטסים לפני צריפתם. תוכן שתים־עשרה מהן ”א”, שלוש ”י”, שתים ”קר” ואחת משוחזרת כ”ק[ר]”. כתובות א כגון אלה נמצאו על כדים מעזה, סקארה, אדיל וכתי, וייתכן שמסמלות איכות מעולה או יבול ראשון בעונה. הקיצור קר אולי מייצג קרבן. משמעות הי לא ברורה.[64]

כתובות שר העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העתק כתובת "לשרער" השלמה

שלוש שברי כתובות, שתים פגומות אך משוחזרות כזהות לכתובת השלמה, שנחרטו על קנקנים לאחר הצריפה – כנראה מהמקום ממנו נשלחו לחורבת תימן. תוכן הכתובת השלמה הוא ”לשרער”, ותוכן שתי הפגומות הוא ”[ל]שרער” ו”[לשר]ער”, ומשמעותן "לְשַׂר הָעִיר", תואר המוזכר גם במקרא.[65] במקרא, "עיר" לא היתה בהכרח יישוב גדול, אלא כל יישוב קבע (ראו דברים, ג', ה', דברי הימים ב', י"ד, י"ג ובמדבר, ל"ב, כ"ד). הכתיב ללא הפרדה בין המילים וללא יידוע מעיד על היותו תואר מובהק.[66]

על שברי טיח נמצאה כתובת קצרה: ”...]נערי. שרער[...”.[16]

כתובת על קנקן לאחר צריפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת נוספת שנחרטה לאחר הצריפה, כנראה מהמקום ממנו נשלחו לחורבת תימן: ”לראי[...”. ייתכן שיש להשלים לראי[ו], בדומה לשם המקראי "ראיה" ולשם "ראיהו" שנמצא על חותם עברי.[67]

הכתובת על הקנקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת בדיו אדומה על שבר כתף וגוף של קנקן; כתובת זאת היא הכתובת היחידה על קנקן מהאתר. תוכנה:[68]

ק[... - מיה נ[...

כתובות קצרות על כלי אבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת עבדיו על שפת קערת האבן

כתובת חרותה על שפת קערת אבן גדולה וכבדה: ”לעבדיו בן עדנה ברך הא ליהו”. כתבה דומה לכתב לוח גזר, לכתובות קדומות מגבל ולאוסטרקון הקדום ממכתבי ערד.[69]

כתובת חרותה על שברי שפת קערת אבן: ”שמעיו. בן עזר”. כתבה דומה לכתב לוח גזר, לכתובות קדומות מגבל ולאוסטרקון הקדום ממכתבי ערד.[70]

כתובת נוספת חרותה על שבר שפת כלי אבן: ”שבל | חליו |”. שניהם שמות פרטיים, לראשון אין פירוש וודאי, השני משמעו "יהוה הוא חַל" (דוד מצד האם, כמו בכנענית, אמורית, נבטית, סורית, אכדית וערבית).[71]

כתובת אחרת על שפת קערת אבן: ”לעבד[...”.[71]

כתובת הקיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת שנמצאה על טיח הקיר הצדדי של הדלת ("מזוזה" במשמעותה המקורית), והיא כתובת הטיח היחידה שנמצאה באתרה, נשארה על הקיר ולא נפלה על הרצפה; כתבה פיניקי, אך תוכנה אולי עברי (לפי השתמרות הדו־תנועה במלה "קין"). תוכנה:[72]

                ...]-[    ]--[...
             ...]---| הלי--[...
...]ע---ליד[-]ת---הנ-[...
              ...]יר| ח/הסק| בא-[...]--[...]-א[..]ב-[...
...]-ש---ו-בי-[...]----
               ...]-לה| וימ[         ]ב-ח[ ]כ  אד[...
               ...]נ[               ]ניו--שחת| קין שדה ומרם ה[...

תוכן הכתובת לא מובן למעט קטע מהשורה האחרונה ששרדה.[72] את "שחת... השדה" ניתן להשוות לירמיהו, י"ב, י': רֹעים רבים שִחתו כרמי בֹססו את חלקתי, ואת סוף השורה ניתן להשלים כ"מרֹם ה[רִם]" (השוו למלכים ב', י"ט, כ"ג – מרום הרים, יחזקאל, י"ז, כ"ג – בהר מרום ישראל, וכן מרימ צפנ – מרום צפון הנזכר רבות בשירה האוגריתית[73]) או "מרֹמה[ו]" (השוו שופטים, ה', י"ח: מרומי שדה), או אף כ"וּמִרְמה".[74] "קין" הוא אולי הקיני, ואם כן ניתן להשוות לנבואת בלעם עליו: וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קִנך.[74]

שברי כתובות טיח קצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת קצרה על טיח, בכתב פיניקי, אך לא ניתן להכריע אם עברית או פיניקית היא; השימוש בשורש פ־ע־ל אמנם מזוהה עם הפיניקית אך נפוץ גם בעברית. תוכנה:[74]

...]-[...
...]פעל. בק-[...
...]הנ-י[...

שבר כתובת על טיח בצורה לא רגילה של האותיות ו' וע'. תוכנה:[75]

...]ב-[...
...]יהו[...
...]בוע[...
...]---[...

כתובת טיח בכתב עברי, לא ניתן לפרש את תוכנה בוודאות. האחת:[76]

...]-[   ]-[...
...]מ[-]ם. לעם שממ[...
...]אמר. אמ - את. ל[...
...] אמר ישאל-[...
...]-[...]-[...

כתובת טיח לא ברורה נוספת בכתב עברי:[76]

...]ה[...
...]-ל. הנמר[...
...]-א[...

שברי כתובות טיח קצרצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ־44 שברי כתובות קטנים על טיח, בנות אפס עד שלוש אותיות קריאות, נמצאו באתר, אף אחת מהן לא מאפשרת לקרוא או להשלים איזשהו תוכן; אלה מהן שמכילות אותיות ברורות מגלות לרוב זיקה לכתב הפיניקי, וכל השאר מזוהות כפיניקיות שכן כתובות עבריות על טיח נמצאו רק בריכוז אחד באתר.[77] בריכוז זה נמצאו, נוסף על שתי אלה שנזכרו לעיל, 25 שברי כתובות קטנים על טיח, בנות אפס על ארבע אותיות קריאות, ללא תוכן ברור; אחד מאותם שברים נמצא על טיח ששרד ממנו גם ציור ראש אדם.[78]

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר חורבת תימן (כונתילת עג'רוד), על ממצאיו האפיגרפיים והאומנותיים הדתיים, הוא אחת התגליות המשמעותיות ביותר הנוגעות לדת הישראלית הקדומה: הכיתובים (המזכירים את "יהוה ואשרתו"), והציורים השונים, המספקים צוהר נדיר לאיקונוגרפיה הוויזואלית הדתית המגוונת בישראל, אותה חלקה עם כל דרום הלבנט;[79][80] לבירור היחס בין הכתובות לציורים חשיבות רבה בדיון על אמונת יושבי האתר.[13] בעשורים האחרונים, המחקר ההיסטורי מראה יותר ויותר כיצד הדת הישראלית והיהודאית הקדומה הייתה נטועה במכלול האמונות הכנעניות/לבנטיניות/שמיות צפון־מערביות שמסביבה; בין הממצאים שמהווים גורם מרכזי ליצירת תפיסה זאת, בנוסף לארכיונים הגדולים שהתגלו בלבנט (כגון במרי, אוגרית ואמר), ניתן למנות גם ממצאים מקומיים כגון הכתובות מחורבת תימן ומחורבת אל כום.[81][82]

המחלוקת בנוגע לייצוגי יהוה ואשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייצוגים פיניקיים של האל בס על ארון אמתוס (אנ') מקפריסין

המקרא אוסר לעשות "פסל וכל תמונה" (אנ'), אך איקוניזם (ייצוג אמנותי, בהקשר זה ייצוג לאלוהות) של יהוה מוקע במקרא, דבר המרמז על קיומו של איקוניזם כזה; הדבר מעלה את השאלה, האם ניתן לזהות ייצוגים של יהוה בתרבות החומרית, ובנושא זה, ממצאי חורבת תימן – על תוכנם האמנותי והאפיגרפי העשיר – הביאו לפולמוס אקדמי רחב,[13] אף שאין קונצנזוס בנושא.[83] חלק מהחוקרים הציעו קשר ישיר בין שתי הדמויות שעל פיטס א' ל"יהוה ואשרתו" המוזכרים בכתובות, כולל בכתובת שמעליהם.[84] חוקרים אחרים סוברים שאין קשר ישיר בין הציורים לכתובות, מלבד העובדה ששניהם מייצגים אמונות של מאמיני יהוה (בשומרון ובארץ "תימן" הדרומית); לדבריהם, הציורים מדגימים בעיקר את הזיקה האיקונוגרפית החזקה בין האמנות הישראלית לאמנות של שאר תרבויות הלבנט.[85]

חוקרים רבים רואים קשר בין עיצובן של זוג הדמויות לעיצוב המקובל של האל המצרי השולי בס, ננס גרוטסקי, הידוע מאוד גם מהאיקונוגרפיה הפיניקית.[13] דחייתן של הדמויות כמייצגות את יהוה ואשרתו לא נובעת מהנחה מוקדמת שאלוהי ישראל לא יכול להיות מיוצג, אלא משום הסבירות הנמוכה שדמות זוטרה כמו בס תייצג את האלים הראשיים, וכן כי מיזוג חייתיות ואנושיות לא היה נפוץ בתיאור אלים ראשיים בתקופה זאת בלבנט ובנהריים.[86]

לפי הפירוש המקשר בין "יהוה ואשרתו" לזוג הדמויות המופיעות מתחת לכיתוב זה, ייתכן שבציור בו הולכת הדמות הנקבית אחר הדמות הזכרית (שילוב הזרועות הוא כנראה טעות טכנית) יש פירוש גרפי לשמה של אשרה – שורש המילה הוא א־ש־ר (הידוע גם במקרא,[ג] א־תֿ־ר באוגריתית), ומשמעותו "ההולכת", וכך הולכת אשרה בעקבות יהוה בן־זוגה.[87]

האלים הישראליים יהוה ואשרה ומאפייניהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

את אזכור "יהוה שמרן" (שומרון) ו"יהוה תמן" ניתן להשוות לשמות אלים כנעניים אחרים אליהם מצורף שם מקום (במיוחד, אך לא רק, הרים): בעל חרמון, בעל חצור, בעל לבנון ועוד בעלים, ואף עשתרת פפ, עשתרת ארך (אנ'), עשתרת כת ועוד עשתרות,[88] ואף לכתובת מחורבת בית לויה המזכירה את "יהוה אלהי כל הארץ" הוא "אלהי ירשלם".[89] כן ניתן להשוות את דושרא, האל הנבטי שמשמעות שמו "זוּ שרא", האל של הרי שרא, לפסוק המקראי הרים נזלו מפני יהוה זה סיני, מפני יהוה אלהי ישראל (שופטים, ה', ה').[89] נראה שהפסוק שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד (דברים, ו', ד') יוצא כנגד ההשקפה המקובלת המכירה בהתגלמויות שונות ומקומיות של יהוה בהתאם להשקפה הדויטרונומיסטית התומכת בריכוז הפולחן,[89] והשוו גם לדברי ירמיהו (ב', כ"ח וי"א, י"ג): כי מספר עריך היו אלהיך יהודה. שני השמות, שומרון ותימן, עשויים לציין הן חבלי ארץ רחבים (שומרון כהרי שומרון או אף כשם כולל לממלכת ישראל, ותימן כחבלי הארץ הדרומיים) והן כערים ספציפיות (העיר שומרון ויישוב בשם "תימן" באדום).[14] נדב נאמן סבר ש"יהוה שומרון" הוא יהוה המקומי לממלכת ישראל כולה (שכונתה במקרא ומחוצה לו "שומרון"), ומרכז פולחנו בבית אל, והוא מצא רמיזות לקיומו של "אלוהי שומרון" גם במקרא;[ד] את מקדש "יהוה תימן" השייך לארצות הדרום זיהה בבאר שבע, ושיער שבאתר ביר א־סבע, בו עמדה העיר, נמצא המקדש, כיום תחת מבנים רומיים, ביזנטיים ועותמאניים, והוא היה אלוהי היוצאים למסעות במדבר.[90] השם "תימן" קשור לקשריו המקראיים של יהוה עם הדרום – משם הגיע (במיוחד בחבקוק, ג', ג': אלוה מתימן יבוא, וכן בדברים, ל"ג, ב', שופטים, ה', ד'–ה' ותהלים, ס"ח, ח'–ט'), ושם אף מקום הימצאו הקבוע (לשם הולך אליהו להתגלות יהוה אליו).[91][89] גם מי שכתב בניב הישראלי וגם מי שכתב בניב היהודי עבדו התגלמויות מקומיות של יהוה.[89]

אזכור "אשרתה" מקובל במחקר כציון האלה אשרה.[92] מיעוט חוקרים מציעים לראות בשם "אשרה", שציין אלוהות בתקופת הברונזה, מונח שמהותו האלוהית נשכחה בתקופת הברזל וציין רק עץ מקודש לאלוהות מסוימת, במקרה זה יהוה;[93] ואולם, אשרה מופיעה במקרא כאלה (מלכים א', ט"ו, י"ג, י"ח, י"ט, מלכים ב', כ"ג, ד'), כעץ רענן המזוהה עמה (דברים, ט"ז, כ"א, שופטים, ו', כ"ה–ל'), וכפסל, שאולי עוצב בצורת עץ והוצב במקדש (מלכים א', ט"ו, י"ג, ט"ז, ל"ג, מלכים ב', י"ח, ד', כ"א, ג', כ"ג, ו'); אלוהות יכולה להיות מיוצגת על ידי פסלה, החיה או הצמח המקודשים לה, או על ידי הסמל המיוחד לה, וכל הופעות אשרה במקרא מתייחסות לאלה, לעץ המקודש לה או לחפצים המקודשים לה, ואין חריגה מכך.[92] אשרה נחשבה בישראל וביהודה כבת הזוג של יהוה, אלה נושאת ברכה ואולי אף מתווכת בין האדם לבין בן זוגה, כפי שמעידה כתובת מחורבת אל כום: ברֻך אריהו ליהוה ולאשרתה ומצריה הושע לה וכן היותה של אשרה בשירת אוגרית כאלה מתווכת בפני בן זוגה אל.[94] המקרא מתעד את פולחנה, והיא נותרה במקדש בית אל אף לאחר הטיהור שביצעו בו הקנאים היהויסטים (אנ') מבית יהוא, בשל היותה כה מוטמעת במסורות העממיות והממלכתיות ומעמדה כחלק יסודי מהאורתודוכסיה של הדת הישראלית באותה עת.[95] היעדרה של אשרה מהמקרא כאלהות לגיטימית נובע מעריכתו בירושלים בתקופה שלאחר חורבן בית ראשון, שהוציאה כל אזכור לה במקרא שהחל לעבור קאנוניזציה בימיהם.[96] הצורה "אשרתה" היא, ככל הנראה, השם "אשרה"/"אשרת"[ה] עם כינוי שייכות;[92] אין בצירוף השייכות לשם פרטי עדות לאי־היותו שם פרטי (כינוי שייכות המצורף לשם אלוהות נמצא, למשל, בשירת אוגרית).[97]

הכד מלכיש עם מוטיב העץ והיעלים וההקדשה ל"אלת" (אשרה)

מוטיב העץ והיעלים המופיע על פיטס א' בא לתאר את הפן הסמלי של האלה אשרה, אם־כל־חי, וניתן להשוותו במיוחד לכד מלכיש עליו צוירו עץ חיים ויעלים משני צדדיו, ומעליו כתובת הקדשה ל"אלת" (אשרה), כאשר שם האלה מופיע ממש מעל העץ.[91] מוטיב זה, ואף מאפייני עץ החיים שבמרכזו (עץ בעל וולוטות), מבטא מסורות כנעניות־פיניקיות־לבנטיניות קדומות שהיו נפוצות גם באלף הראשון לפנה"ס.[98] גם הופעת סמל האלה מעל אריה משקף המשכיות למוטיב האיקונוגרפי הכנעני שהיה נפוץ בעיקר בתקופת הברונזה המאוחרת בכנען ובסביבתה, לפיו הן העץ והיעלים והן האריה מסמלים אלוהות נשית (לעתים אשרה), והאלה עצמה מתוארת רבות על אריה.[98][99] על אף היעדר הקונצנזוס בנוגע להיותה של אשרה אלוהות של ממש בתקופת הברזל, ניתן לזהות אותה – באמצעות סמליה – כאלה אנתרופומורפית המיוצגת גם בדימויים וחפצים שאינם אנתרופומורפיים, דמויי עצים או עצים ממש.[100] קיום בו־זמני כזה ידוע מנהריים: שם שימשו פסלים אנתרופומורפיים כמייצגי האלים במקדשיהם, אך האלים יכלו להיות מיוצגים גם באמצעות סמליהם; הייצוג בתבנית אנושית נחשב נעלה יותר, ונשמר במקדש, בעוד הייצוג הסמלי הלא־אנושי רווח מאוד בחפצים אחרים, בעיקר מחוץ למקדש.[100]

מטרת הכתובות והציורים מהאתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת הכתובות על הפיטסים והטיח איננה ודאית. הכתב בהן לא מהוסס, מעיד על מיומנות כתיבה יומיומית, ואין עדות לכך שמדובר בלימוד כתב; קשה לייחס להן משמעות מגית; נראה שהכתובות על הפיטסים הן תרגול עצמי של יושבי המקום, אף שייתכן שמדובר בסופר ממלכתי מיומן שאימן פקיד זוטר שכבר היה בעל ידע בכתיבה, תוך הקניית נוסחות מכתב מקובלות.[101] ניתן להשוות כתובות אלה לכתובת פיניקית על פיטס מהעיר צרפת מהמאות ה־5–4 לפנה"ס שכללה גם היא אלפבית ונוסחת פתיחת מכתב.[45] בהיותן תרגילי כתיבה, אין בהן עניין מעשי, אלא תרגול של נוסחות ברכה ששימשו במכתבים, ולכן ריבוי נוסחות הברכה שבהן;[9] נוסחי הברכות מגלים זיקה למקרא ולברכות הידועות מהממצא האפיגרפי העברי הקדום, האדומי, העמוני והפיניקי.[102] קיים הבדל גדול בין הכתובות על הפיטסים לאלה על הטיח: כתבן רהוט יותר, ורמת הציורים על הטיח גבוהה יותר גם היא; ניתן להשוות את הכתובות לכתובת בלעם.[45] סגנון הכתובות מעיד על רמה ספרותית גבוהה.[45] נראה שהאימוץ של האלפבית הפיניקי בידי היהודאי שכתב את כתובת הטיח העברית בכתב פיניקי נעשה בשל יוקרתו, וייתכן שהדבר מהווה עדות להשפעה פיניקית על יהודה בסוף המאה ה־9 לפנה"ס.[9]

כדי להסביר את הציורים על כלי האגירה, הכוללים דמויות אדם, בעלי חיים, יצורי כלאיים, צמחים ומרכבות, כמותם לא נמצאו כמעט מתקופת הברזל, וכן את חוסר הסדר שבציורים על הכדים, חוקרים משערים שהציורים מהווים מתווה, רישומי הכנה לציורי הקירות (שכן על שבטי הטיח והאבן באתר נמצאו גם ציורי קיר, ברמה גבוהה בהרבה מהרמה הרשלנית של ציורי החרס, וציורי החרס היו חד גוניים בניגוד לציורי הקיר שצוירו במספר צבעים), ובמסגרת זאת גם כתרגילי ציירים ללימוד ואימון.[103] הדבר מתחזק לאור מסקנות פרחיה בק שחקרה את הציורים ומצאה שצוירו בידי מספר ציירים שונים.[104] אף שציורי קיר נדירים בממצא בארץ ישראל, ניתן להשוות את ציורי הטיח (כמו את כתובותיו) לציורי טיח שנמצאו בדיר עלא (כמו גם כתובת טיח שנמצאה שם, כתובת בלעם).[104]

את רוב הציורים בחורבת תימן ניתן לסווג כבעלי אופי מלכותי (כמתארים את השליט, חצרו ופעילויותיהם), או בעלי אופי תיאורי אלוהי (לרוב מציגים דימויים שתכליתם לגונן ולהבטיח פריון).[105]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמואל אחיטוב, אסתר אשל (ע), לה' תימן ולאשרתו, יד יצחק בן־צבי והחברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, 2015:
    • טַלַּי אורנן, "הציורים מכֻּנתילת עג'רוד", עמ' 43–70
    • שמואל אחיטוב, אסתר אשל, זאב משל, "הכתובות ופירושן", עמ' 71–122
    • שמואל אחיטוב, אסתר אשל, "דיונים ומסקנות", עמ' 123–143

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כתובות חורבת תימן בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משורש ד־כ־א/ד־כ־ה במשמעות שבירה, אולי בבניין התפעל (תהלים, נ"א, י') ואולי בבניין נפעל (תהלים, נ"א, י"ט).
  2. ^ ראה
  3. ^ מהשורש אתֿר, שמשמעותו לצעוד: ”בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא וְאַל תְּאַשֵּׁר (כלומר אל תלך) בְּדֶרֶךְ רָעִים” (משלי, ד', י"ד), ”עִזְבוּ פְתָאיִם וִחְיוּ וְאִשְׁרוּ (כלומר תצעדו) בְּדֶרֶךְ בִּינָה” (משלי, ט', ו'), ואף בבן סירא ד' י"ח: "ועד עת ימלא לבו בי אשוב אאשרנו וגליתי לו מסתרי", וכן תהלים, י"ז, ז', ל"ז, ל"א, מ', ג'.
  4. ^ במלכים ב', י"ח, ל"ד נראה שיש להשלים גם "אלוהי שומרון", שכן אין לצפות מאלוהי הארצות הרחוקות שיצילו את שומרון; בעמוס, ח', י"ד הביטוי "אשמת שומרון" נראה כשיבוש לגנאי שנועד לערפל את קיומו הקדום של "אלוהי שומרון".
  5. ^ סיומת ת' היא צורה ארכאית בשפות כנעניות (כולל עברית) לסיומת הנקבה ה'.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל אחיטוב, אסתר אשל, לה' תימן ולאשרתו, יד יצחק בן־צבי והחברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, 2015, עמ' 8
  2. ^ זאב משל, "האתר – מבניו, ממצאיו ומהותו", בתוך שמואל אחיטוב, אסתר אשל (ע), לה' תימן ולאשרתו, יד יצחק בן־צבי והחברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, 2015, עמ' 17–19
  3. ^ שמואל אחיטוב, אסתר אשל (ע), לה' תימן ולאשרתו, יד יצחק בן־צבי והחברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, 2015, עמ' 30, 76
  4. ^ זאב משל, "האתר – מבניו, ממצאיו ומהותו", בתוך שמואל אחיטוב, אסתר אשל (ע), לה' תימן ולאשרתו, יד יצחק בן־צבי והחברה לחקירת ארץ־ישראל ועתיקותיה, 2015, עמ' 30–31
  5. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 72
  6. ^ 1 2 3 אחיטוב ואשל, "דיונים ומסקנות", עמ' 124
  7. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 119
  8. ^ אחיטוב ואשל, "דיונים ומסקנות", עמ' 128
  9. ^ 1 2 3 אחיטוב ואשל, "דיונים ומסקנות", עמ' 129
  10. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 75
  11. ^ 1 2 3 אחיטוב ואשל, "דיונים ומסקנות", עמ' 131
  12. ^ 1 2 אחיטוב ואשל, "דיונים ומסקנות", עמ' 133
  13. ^ 1 2 3 4 אחיטוב ואשל, "דיונים ומסקנות", עמ' 132
  14. ^ 1 2 נדב נאמן, לקביעת מקום מקדשיהם של ה׳ שומרון וה׳ תימן, ארץ ישראל לג, 2018, עמ' 176
  15. ^ 1 2 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 100
  16. ^ 1 2 3 4 5 6 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 113
  17. ^ 1 2 3 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 102
  18. ^ אורנן, הציורים, עמ' 62–63
  19. ^ 1 2 אורנן, הציורים, עמ' 50
  20. ^ אורנן, הציורים, עמ' 50–52
  21. ^ 1 2 אורנן, הציורים, עמ' 48
  22. ^ 1 2 אורנן, הציורים, עמ' 56
  23. ^ אורנן, הציורים, עמ' 58
  24. ^ אורנן, הציורים, עמ' 44, 60
  25. ^ 1 2 3 4 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 88
  26. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 89–90
  27. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 91
  28. ^ למשל KTU2 2.6, 2.10, 2.14, 2.16, 2.21, 2.26(?), 2.34, 2.36, 2.39
  29. ^ למשל KTU2 2.4, 2.11, 2.12, 2.13, 2.24, 2.30, 2,33, 2.38
  30. ^ למשל François Thureau-Dangin, Une lettre assyrienne à Ras Shamra, Syria 16, 1935, עמ' 188–193; Charles Virolleaud, Lettres et documents administratifs de Ras Shamra, Syria 21, 1940, עמ' 247
  31. ^ בסידור אחר (a-na X um-ma X qi-bi-ma – לפלוני, כך (אמר) אלמוני, אֶמור), ראו למשל Daniel Arnaud, Une lettre du roi de Tyr au roi d'Ougarit : milieux d'affaires et de culture en Syrie à la fin de l'âge du bronze récent, Syria 59, 1982, עמ' 102
  32. ^ בסידור אחר (a-na X qi-bi-ma um-ma X – לפלוני אֶמור, כך (אמר) אלמוני), ראו למשל א. מלמט, תעודות על־אודות "נביאים" ממארי, עמ' 2–3, 14–15, 20–21, Georges Dossin, Une mention de Cananéens dans une lettre de Mari, Syria 50, 1973, עמ' 279
  33. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 91–93; אחיטוב ואשל, "דיונים ומסקנות", עמ' 130
  34. ^ 1 2 שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 368
  35. ^ יוחנן אהרוני, כתובות ערד, מוסד ביאליק, 1986, עמ' 32, 44, 72; יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 115
  36. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 93
  37. ^ 1 2 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 95
  38. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 94–95
  39. ^ אורנן, הציורים, עמ' 52–55
  40. ^ אורנן, הציורים, עמ' 52
  41. ^ 1 2 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 99
  42. ^ יצחק אבישור, כתובות פיניקיות והמקרא, א. רובינשטיין, 1979, עמ' 112–113, וראו גם שמואל א', כ"ב, ו' ובראשית, מ"ג, כ"ז
  43. ^ 1 2 3 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 101
  44. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 102–103
  45. ^ 1 2 3 4 אחיטוב ואשל, "דיונים ומסקנות", עמ' 140
  46. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 103
  47. ^ 1 2 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 104
  48. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 104–106
  49. ^ שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 245–248
  50. ^ 1 2 3 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 106
  51. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 111–112
  52. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 109
  53. ^ 1 2 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 110
  54. ^ מיכה, א', ד', חבקוק, ג', ו' וי', תהלים, י"ח, ח' = שמואל ב', כ"ב, ח', תהלים, ס', ד', תהלים, ס"ח, ט"ז–י"ז, תהלים, צ"ז, ה', תהלים, ק"ד, ל"ב ועוד
  55. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 110–111
  56. ^ דברים, ח', י', תהלים, כ"ו, י"ב, תהלים, קל"ד, ב' ועוד הרבה
  57. ^ 1 2 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 111
  58. ^ תהלים, קמ"ה, א', תהלים, צ"ו, ב', תהלים, ק', ד' ועוד
  59. ^ 1 2 שמואל אחיטוב, הכתב והמכתב, מוסד ביאליק, 2012, עמ' 262–264
  60. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 78
  61. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 78–79
  62. ^ 1 2 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 79
  63. ^ 1 2 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 82
  64. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 83
  65. ^ ספר שופטים, פרק ט', פסוק ל', ספר מלכים א', פרק כ"ב, פסוק כ"ו הוא ספר דברי הימים ב', פרק י"ח, פסוק כ"ה, ספר מלכים ב', פרק כ"ג, פסוק ח', וספר דברי הימים ב', פרק ל"ד, פסוק ח'
  66. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 78, 80–81
  67. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 78, 82
  68. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 107
  69. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 75–76
  70. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 74–75, 76
  71. ^ 1 2 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 77
  72. ^ 1 2 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 115
  73. ^ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 141
  74. ^ 1 2 3 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 117
  75. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 118
  76. ^ 1 2 אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 119
  77. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 114–115, 118–119
  78. ^ אחיטוב, אשל ומשל, "הכתובות ופירושן", עמ' 121
  79. ^ Richard Hess, History of Ancient Israelite Religion, Oxford University Press, 2023. (באנגלית)
  80. ^ Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, pp. 452–454
  81. ^ Christoph Uehlinger, Distinctive or diverse? Conceptualizing ancient Israelite religion in its southern Levantine setting, Hebrew Bible and Ancient Israel 4, 2015, עמ' 12, 14 doi: 10.1628/219222715X14343676549106
  82. ^ William G. Dever, Archaeology and the Ancient Israelite Cult: How the Kh. El-Qôm and Kuntillet ʿajrûd 'Asherah' Texts Have Changed the Picture, Eretz-Israel 26, 1999, עמ' 9*–15*
  83. ^ Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 459
  84. ^ ראו למשל מרדכי גילולה, ליהוה שמרנ ולאשרתה, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום ג, 1978, עמ' 129–137; Brian Schmidt, The Iron Age Pithoi Drawings from Horvat Teman or Kuntillet ʿAjrud: Some New Proposals, Journal of Ancient Near Eastern Religions 2, 2002, עמ' 91–125 doi: 10.1163/156921202762733905
  85. ^ Christoph Uehlinger, "Visual Culture and Religion in Ancient Israel and Judah", in: Kyle H. Keimer, The Ancient Israelite World, Taylor & Francis, 2022, p. 454
  86. ^ אורנן, הציורים, עמ' 60
  87. ^ ברוך מרגלית, לסוגית "יהוה ואשרתו", בית מקרא מ, 1995, עמ' 379; ראו גם צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 151
  88. ^ Robert M. Kerr, Notre-Dame-de-la-Ḥuronie? A note on 'Štrt ḥr, Die Welt des Orients 43, 2013, עמ' 209
  89. ^ 1 2 3 4 5 אחיטוב ואשל, "דיונים ומסקנות", עמ' 134
  90. ^ נדב נאמן, לקביעת מקום מקדשיהם של ה׳ שומרון וה׳ תימן, ארץ ישראל לג, 2018, עמ' 177–181
  91. ^ 1 2 ברוך מרגלית, לסוגית "יהוה ואשרתו", בית מקרא מ, 1995, עמ' 383
  92. ^ 1 2 3 נדב נאמן, ספרים ודברי ביקורת: לה' תימן ולאשרתו, ציון פא, 2016, עמ' 513
  93. ^ אחיטוב ואשל, "דיונים ומסקנות", עמ' 135–137
  94. ^ נדב נאמן, ספרים ודברי ביקורת: לה' תימן ולאשרתו, ציון פא, 2016, עמ' 514
  95. ^ ברוך מרגלית, לסוגית "יהוה ואשרתו", בית מקרא מ, 1995, עמ' 386
  96. ^ ברוך מרגלית, לסוגית "יהוה ואשרתו", בית מקרא מ, 1995, עמ' 387
  97. ^ אחיטוב ואשל, "דיונים ומסקנות", עמ' 137
  98. ^ 1 2 אורנן, הציורים, עמ' 64
  99. ^ Schroer, Silvia (2018). Die Ikonographie Palastinas/Israels und der Alte Orient: eine Religionsgeschichte in Bildern, Band 4: Die Eisenzeit bis zum Beginn der achämenidischen Herrschaft (בגרמנית). Academic Press Fribourg. p. 562. (ניתן להוריד גם בקישור הבא: [1])
  100. ^ 1 2 אורנן, הציורים, עמ' 65
  101. ^ אחיטוב ואשל, "דיונים ומסקנות", עמ' 139–140
  102. ^ אחיטוב ואשל, "דיונים ומסקנות", עמ' 130
  103. ^ אורנן, הציורים, עמ' 44–45
  104. ^ 1 2 אורנן, הציורים, עמ' 45
  105. ^ אורנן, הציורים, עמ' 46 (ובפירוט בכל שאר הפרק)

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=כתובות_חורבת_תימן&oldid=37822315"